לֹא תֶּאֱחֹז בָּהּ חֲבֶרְתָּהּ בְּיָדֶיהָ בִּשְׁעַת טְבִילָה אֶלָּא אִם כֵּן רִפְּתָה יָדָהּ כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם בִּמְקוֹם אֲחִיזַת יָדֶיהָ, וְזֶה כְּשֶׁיָּדֶיהָ יְבֵשׁוֹת, אֲבָל אִם הִרְטִיבוּ יְדֵיהֶן בְּמַיִם תְּחִלָּה מֻתֶּרֶת לֶאֱחֹז בִּידֵי חֲבֶרְתָּהּ, שֶׁרְטִיבוּת הַמַּיִם שֶׁבֵּין יְדֵיהֶן חִבּוּר הוּא לְמֵי הַמִּקְוֶה. {מקור הדין במקוואות פרק ח´ משנה ה´ "האוחז באדם ובכלים והטבילן, טמאים, ואם הדיח את ידיו במים טהורין, רבי שמעון אומר ירפה כדי שיבואו בהם המים". וכתבו רמב"ם ורמב"ן והרא"ה דר"ש קאי על הרישא של ת"ק ויוצא שדעת ת"ק שאם לא הדיח ידיו אף ברפוי אסור, גזירא שמא לא ירפו וכך פסקו ג"כ הב"ח והש"ך לכתחילה. ואילו לדעת הרשב"א, ובה"ג והטור רבי שמעון קאי על הסיפא דת"ק ויוצא דלת"ק אם הדיח ידו מותר אף במהודק וברפוי מותר לאחוז אע"פ שלא הדיח וכן פסק מרן השו"ע שהבאנו דבריו בסעיף זה וכך פסקו הט"ז והדרישה. וכתב הרשב"א שלא מצינו גזירת רפוי אטו שאינו רפוי, ואילו הרמב"ם כתב שמתוך שהוא בהול ומתפחד דוחק ידיו שלא במתכוין. ולכול"ע אם הדיח ידיו מותר לאחוז אפילו במהודק, אמנם כאן יש שינוי מעט, שלדעת הרמב"ם והרמב"ן אפילו אם אחז בכח אין כאן חציצה היות והדיח ידיו תחילה, ולדעת הרשב"א לא ידחוק הרבה וכ"כ המרדכי וכ"כ הט"ז ס"ק כ"ז. כתב הש"ך שהדחה זו תעשה במי המקוה עצמם ולט"ז יכולה להדיח ידיה גם במים תלושים.}