כְּבָר לָמַדְנוּ בְּפֶרֶק י"ב סְעִיף א´ שֶׁמִּדִּין הַתּוֹרָה נִדָּה סוֹפֶרֶת שִׁבְעָה יָמִים מִתְּחִלַּת רְאִיָּתָהּ, וְאִם פָּסְקָה מִלִּרְאוֹת טוֹבֶלֶת בְּלֵיל הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וְאִלּוּ זָבָה גְּדוֹלָה צְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וִיכוֹלָה לִטְבֹּל בִּתְחִלַּת הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְגָזְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְהַחֲמִיר עַל כָּל אִשָּׁה אֶת חֻמְרוֹת הַנִּדָּה וְהַזָּבָה מִסָּפֵק, וְלָכֵן אִשָּׁה שֶׁסָּפְרָה שִׁבְעָה נְקִיִּים אֲסוּרָה לִטְבֹּל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְאִם עָבְרָה וְטָבְלָה עָלְתָה לָהּ טְבִילָתָהּ, רַק שֶׁתִּזָּהֵר שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ עַד הַלַּיְלָה. {גמרא מגילה כח:, ערכין ח., נידה סז:, יומא ו:, פסחים צ:, שבת קכא. יומא פח. וכתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ד´ הלכה ו´ "כל חייבי טבילות טבילתם ביום חוץ מנידה ויולדת שהיה הוא אומר שבעת ימים תהיה בנדתה, השבעה כולם בנדתה, וטובלת בליל שמיני, יולדת זכר טובלת בליל שמיני ויולדת נקבה בליל ט"ו שהיולדת כנידה ונידה הטובלת שלא בזמנה דהיינו מיום שמיני, והלאה, נחלקו בזה בגמרא נידה סז: רב ורבי יוחנן, לרב טובלת בין ביום בין בלילה ולרבי יוחנן אינה טובלת אלא בלילה גזירה משום סרך בתה ופרש רש"י דחיישינן לבתה שתנהוג אחריה לטבול ביום אפילו ביום שביעי ותבוא לידי איסור כרת שהרי לא עלתה לה טבילתה והיא אינה יודעת שאמה בשמיני הוא שטבלה ביום, והלכה כרבי יוחנן, וכן פסק הרמב"ם בהלכות א"ב פ"ד ה"ז, זה לגבי טבילה ביום שמיני, ולגבי טבילה ביום שביעי נאמר בגמרא נידה סז: שהיום שהנשים ספק נידות ספק זבות אסרו לטבול ביום השביעי משום ספק, והסביר רש"י את הספק, שמא תטבול ביום השביעי ואח"כ תשמש ולאחר התשמיש תראה דם ותסתור כל השבעה ונמצא שלא עלתה לה טבילתה. וכן הוא בספר הפרדס הגדול, ספר האורה, מחזור ויטרי, ר"ת והתוספות וכן היראים, וראבי"ה, סמ"ג, תרומה סוף סימן ק´, מרדכי פרק ב´ דשבועות סימן תשל"ו, וראב"ן סימן שכ"ו, ורא"ש, בתוספותיו לנידה סז:. ואילו לדעת הרי"ף והרמב"ם ורז"ה נאסר התשמיש ביום השביעי ולא הטבילה, ופסק מרן השו"ע כדברי רוב הראשונים שכתבו לאסור את הטבילה גם כן, מכל מקום אם עברה וטבלה ביום השביעי עלתה לה טבילתה ואינה צריכה לחזור ולטבול לערב וזה כדברי הרמב"ן והרשב"א והרמב"ם והגה"מ וראבי"ה ורבנו שמחה ושלא כרב אחא משבחא והראב"ד שכתבו שלא עלתה לה טבילתה אפילו בדעבד.}