אִשָּׁה שֶׁחָלָה טְבִילָתָהּ בְּלֵיל שַׁבָּת, אוֹ אֲפִלּוּ נִדְחֲתָה טְבִילָתָהּ מֵאֵיזוֹ סִבָּה לְלֵיל שַׁבָּת, אֵין שׁוּם עִכּוּב בַּדָּבָר וּלְכַתְּחִלָּה תִּטְבֹּל, רַק שֶׁתִּזָּהֵר לְנַגֵּב שַׂעֲרוֹתֶיהָ בִּזְהִירוּת בְּמַגֶּבֶת, שֶׁלֹּא תָּבוֹא לִידֵי סְחִיטַת הַשֵּׂעָר.

לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז אִם אֵין בַּעֲלָהּ בָּעִיר לֹא תִּטְבֹּל בְּשַׁבָּת, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת בְּאַשְׁכְּנַז שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחֲמִיר בִּטְבִילָה שֶׁנִּדְחֲתָה שֶׁלֹּא תִּטְבֹּל לֹא בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, אֵין לְהַחֲמִיר. {הראב"ד כתב בספרו בעלי הנפש שער הטבילה עמ´ פ"ג "ואני תמה שהיאך אשה יכולה לטבול בלילי שבת ויום טוב, ואיך תינצל מאיסור סחיטת שער, ולכן אומר אני שראויה הטבילה להדחות עד למצאי שבת או למצאי יום טוב", ובספר האשכול בהלכות מקואות כתב, "ויש מי שרוצה להחמיר בזמננו שלא יטבלו הנשים בלילי שבת ויום טוב משום שאי אפשר שתנצל מאיסור סחיטה... לפי עניות דעתי רב אשי דיחויא בעלמא קאמר, ואפילו תימא דמדרבנן מיהא אסור גבי טבילת מצוה לא חששו... וכן נהגו הנשים מעולם לטבול בשבת ויום טוב". וכ"כ בספר המאורות ובספר ההשלמה ומרן הבית יוסף שהביא דברי הראב"ד כתב "וחששא דסחיטת שער אינו כלום שהרי פסק הרמב"ם (שבת פ"ט הי"א) שאין סחיטה בשער", והסביר רבי יהודה עייאש בספר בית יהודה חלק ב´ סימן ל"ב שאע"פ שיש איסור מדרבנן בסחיטת שער אין לגזור שמא תסחוט דהוי גזירא לגזירא, ואפילו אם יסחט השער בלא כוונה ואפילו אם יהיה בגדר של פסיק רישיה הוה ליה פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן שלדעת הרבה פוסקים מותר, וכן שמעתי שהמנהג בעיה"ק ירושלים שרוב החכמים טובלים ביום שבת בבוקר לאחר שקיימו מצות עונת תלמידי חכמים שהיא בליל שבת. וכוונת הרב רבי יהודה עייאש שהיות ואין שייך לומר בשער שיש בו ליבון, והמים היוצאים מן הסחיטה הולכים לאיבוד אם כן הוי ליה פסיק רישיה דלא ניחא ליה ומה שכתבנו בסעיף ה´ הוא דברי הרמ"א בסימן קצ"ז סעיף ב´ בשם ספר האגור בשם מהרי"ל הוא מהר"י מולין הוא מהר"י סגל.}