אֵין הַנִּדָּה וְהַזָּבָה וְהַיּוֹלֶדֶת נִטְהָרוֹת מִטֻּמְאָתָן בְּלֹא טְבִילָה בְּמִקְוֶה בֶּן אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם הַכְּשֵׁרִים לִטְבִילָה, וַאֲפִלּוּ לֹא טָבְלָה מִיָּמֶיהָ וְהִיא עַתָּה זְקֵנָה הֲרֵי הִיא בְּטֻמְאָתָהּ כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרָאֲתָה, עַד שֶׁתִּפְסֹק בְּטָהֳרָה וְתִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים וְתִטְבֹּל. וְדָבָר בָּרוּר וְגָלוּי שֶׁהַטֻּמְאוֹת וְהַטָּהֳרוֹת גְּזֵרוֹת הַכָּתוּב הֵן וְאֵינָן מִדְּבָרִים שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מַכְרַעַתוּ וַהֲרֵי הֵן מִכְּלַל הַחֻקִּים, וְכֵן הַטְּבִילָה מִן הַטֻּמְאוֹת מִכְּלַל הַחֻקִּים הוּא, שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה טִיט אוֹ צוֹאָה שֶׁתַּעֲבֹר בְּמַיִם אֶלָּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא. {כ"כ מרן השו"ע סימן קצ"ז סעיף א´, ורמב"ם בהלכות מקואות פרק י"א הלכה י"ב. וכתבו התוספות בגמ´ יומא עח. "שאלו מקמי רב יהודאי גאון טבילת נידה מדאורייתא מנא לן, והשיב, קל וחומר ממגעה, שנאמר וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב, וכל שכן הנידה עצמה. רבנו תם פרש דנפקא לן מדכתיב גבי כלי מדין אך במי נידה יתחטא ודרשינן במים שבנידה טובלת בהם ורבנו יצחק פרש מדכתיב והדוה בנידתה, ודרשינן בנדתא תהא עד שתבוא במים". וכתב הרשב"א בתורת הבית (בית ז´ שער ז´) שאף על פי שאין טבילה מפורשת מן הכתוב, מפי השמועה למדו שאין האשה עולה מטומאתה והרי היא ערוה עד שתטבול, ויש מי שכתב שלמדו אותה מהכתוב ורחצו במים מכאן בנין אב לכל הטמאים שהם בטומאתם עד שיטבלו, ורב יהודאי גאון כתב בתשובה שלמדנו לטבילת נידה מן התורה קל וחומר ממגעה.}