שִׁבְעַת הַיָּמִים הַנְּקִיִּים שֶׁלְּאַחַר הַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה צְרִיכִים לִהְיוֹת שְׁלֵמִים, כָּל אֶחָד לֵילוֹ וְיוֹמוֹ, וְלָכֵן צְרִיכָה בְּדִיקַת הַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה לִהְיוֹת מִבְּעוֹד יוֹם, כְּדֵי שֶׁמִּמָּחֳרַת הַהֶפְסֵק תִּסְפֹּר הָאִשָּׁה יוֹם רִאשׁוֹן וְשָׁלֵם לְשִׁבְעָה נְקִיִּים, וְלֹא אוֹמְרִים מִקְצָת הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ לְעִנְיָן זֶה, וְאֵין הַיּוֹם שֶׁבּוֹ נַעֲשֶׂה הַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה עוֹלֶה לְמִנְיַן שִׁבְעָה אֲפִלּוּ הִפְסִיקָה בְּטָהֳרָה בְּשַׁחֲרִית. {בגמרא נידה לג. בדין בנות כותים נידות מעריסתן דהיינו טעמה משום שיום שפוסקת בו סופרתו למנין שבעה וכן פסקו הראשונים שיום שפוסקת בו אינו מכלל שבעה נקיים, ובמשמרת בטהרה חלק ב´ עמ´ רכח´.}

לְכַתְּחִלָּה, בְּכָל יוֹם מִשִּׁבְעַת הַנְּקִיִּים תִּבְדֹּק עַצְמָהּ פַּעֲמַיִם, אַחַת בְּשַׁחֲרִית, וּשְׁנִיָּה בַּשְּׁעָתַיִם וָחֵצִי הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם עַד הַשְּׁקִיעָה, וְאִם בָּדְקָה עַצְמָהּ פַּעֲמַיִם בִּלְבַד בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים, פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּפַעַם שְׁנִיָּה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בְּדִיעֲבַד עָלוּ לָהּ לְשִׁבְעָה נְקִיִּים, וְאִם הִיא אִשָּׁה שֶׁסּוֹבֶלֶת מֵרְאִיַּת כְּתָמִים מֵאֵיזוֹ סִבָּה שֶׁהִיא לְכַתְּחִלָּה תִּבְדֹּק בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי בִּלְבַד, וְיוֹתֵר מִזֶּה, אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַכָּה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְשֶׁל כָּךְ מְקַלְקֶלֶת עַצְמָהּ בַּבְּדִיקוֹת תִּבְדֹּק בְּדִיקָה אַחַת בִּלְבַד, אוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכָל זֹאת מִלְּבַד בְּדִיקַת הַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה שֶׁכְּבָר עָשְׂתָה כָּאָמוּר. {בגמרא נידה סו: "הזב והזבה שבדקו עצמם ביום הראשון ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור, ושאר ימים שבינתיים לא בדקו רבי אליעזר אומר הרי הם בחזקת טהרה, רבי יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד, רבי עקיבא אומר אין להם אלא יום שביעי בלבד" ונפסקה הלכה בגמרא כרבי אליעזר. וכן בנידה ז: "רב אמר תחילתן אע"פ שאין סופן ורבי חנינא אמר תחילתן וסופן בעינן ואמר ליה רבי ירמיה בר אבא לרב ששת..." לדעת רב תספיק בדיקה אחת בימי שבעה נקיים וכמותו פסקו הרמב"ם, הראב"ד, רבנו זרחיה הלוי, אור זרוע, רבנו אהרון הלוי, והרשב"א, הרא"ש, הטור, הר"ן ורבנו ירוחם וזאת בשל רבי ירמיה בר אבא ורב ששת שפסקו בגמרא כמותו. ולענין אם בדקה עצמה בדיקה אחת בלבד באמצע שבעת הנקיים כתבו הראב"ד, המאירי, הרא"ש והטור להכשיר ועלו לה לשבעה נקיים, ואילו הרז"ה ורא"ה כתבו שלא עלו לה. כדעת רבי חנינא דבעינן תחילתן וסופן, כלומר גם בדיקה ביום הראשון וגם בדיקה ביום השביעי פסקו הסמ"ג, ספר התרומה, הרוקח, הגה"מ וספר האשכול. ומרן השו"ע כתב בסתם כרב ובשם יש אומרים כרבי חנינא וסיים "ואין להקל" והתקשו בדבריו האחרונים שמדוע פסק נגד שלשה עמודי הוראה שאין להקל כדבריהם ותרצו שכוונת מרן שאין להקל לכתחילה אבל בדיעבד אם בדקה ביום ראשון בלבד או שביעי בלבד, עלו לה, ואם יש לה מכה באותו מקום תעשה כך אף לכתחילה, ומכל מקום אם יכולה בשאר ימי הספירה לעשות קינוח חיצוני כל שהוא, באופן שלא יכאב לה ראוי לה לעשות כן, כך כתב הנודע ביהודה, וכן כתבו ערוך השולחן, סדרי טהרה, חתם סופר, חזון איש ועוד שהבדיקות שלאחר ההפסק בטהרה הן מדרבנן ובעת הצורך יש להקל בהן. וכל שכן אם סופרת שבעה נקיים על כתם דרבנן שכתב בשו"ת שואל ונשאל ב´ סק"א שאם בדקה פעם אחת בלבד די לה שאין כאן סרך איסור כרת, ומה שהחמיר מרן השו"ע הוא רק בראיה בהרגשה, ובמשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ שי"ג הביא בזה דעות האחרונים.}

אִשָּׁה שֶׁרוֹצָה לִבְדֹּק עַצְמָהּ רַק בְּדִיקָה אַחַת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אוֹ בַּשְּׁבִיעִי בִּגְלַל מַכָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תִּתְיַעֵץ עִם מוֹרֵה הוֹרָאוֹת מֻבְהָק לִפְנֵי כֵן, וְכֵן אִשָּׁה שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ רַק פַּעַם אַחַת בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלַת חָכָם. {ראה מש"כ לקמן בסעיף מ"ג בבאורים.}

אִם לְאַחַר הַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּמוֹךְ דָּחוּק וְהוֹצִיאַתוּ רַק לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, בְּדִיעֲבַד, אִם לֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ כְּלָל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן נֶחֱשָׁב לָהּ אוֹתוֹ מוֹךְ לִבְדִיקַת הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים. {כך משמע מדברי הרמ"א בהגה סעיף ד´ וכך מוכח מדברי הנודע ביהודה קמא (יו"ד סוף סימן מ"ו) וכן בספר לחם ושמלה (סק"ה) ובספר חדרי דעה (קצ"ו ד´) ובשו"ת מהרי"א הלוי (חלק א´ ס"ס קמ"א) ובחזון איש (סימן צ"ב אות י"ב) וביביע אומר חלק ה´ (יו"ד ט"ז).}

אִם עָשְׂתָה הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה וְהָיְתָה כַּוָּנָתָהּ לִבְדֹּק בַּיָּמִים רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי בִּלְבַד, וּכְשֶׁבָּדְקָה בַּשְּׁבִיעִי הִסְתַּפְּקָה אִם בָּדְקָה בָּרִאשׁוֹן, תִּטְבֹּל וּמֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. {דין בדיקות שאחר הפסק בטהרה הוא מדרבנן ורוב הפוסקים פסקו כרב, דתחילתן אע"פ שאין סופן או סופן אע"פ שאין תחילתן, ובדיקה אחת בשבעה נקיים מספקת, כאן היות ויש ספק אם בדקה בראשון אין מקום להחמיר כלל וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל חלק ז´ (יו"ד קס"ח) ומשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ שי"ד.}

אִם הָיָה בְּדַעְתָּהּ לִבְדֹּק רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי בִּלְבַד וּבָדְקָה בָּרִאשׁוֹן וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁכְחָה לִבְדֹּק וְנִזְכְּרָה אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה, יֵשׁ לָהּ לִבְדֹּק עַצְמָהּ בִּזְמַן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ תַּם שֶׁהוּא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם דַּקּוֹת אַחַר הַשְּׁקִיעָה, וְאִם יָצָא הָעֵד נָקִי, תִּטְבֹּל וּמֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, וְאִם לֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ כְּלָל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלַת חָכָם. {ראה משמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ שי"ד שט"ו. ובדעבד כשבדקה עצמה ביום אחד בלבד הדעת נוטה להתיר, ואע"פ שכתב מרן השו"ע שאין להקל כבר בארו אחרונים בדבריו שכוונתו אין להקל לכתחילה אבל בדעבד אין לאסור אותה לבעלה ויש לצרף לזה שנשים בזמן הזה הן ספק זבות בלבד ואינן צריכות שבעה נקיים מדין תורה ועוד שיש אומרים שחומרת רבי זירא היא מנהג שנהגו בנות ישראל על עצמן ולא תקנת חכמים ולכן כל שיש איזה צד להקל שפיר דמי להקל ובקל נפטרים הימנה וכ"כ הרב גליא מסכת (יו"ד ד´) ובמשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ שי"ג, ועוד יש להעיר שברוב הגדול של השואלים הוא שעת הדחק ונחשב לדיעבד, שאם לא נתיר לה לטבול לא יועיל שתספור עוד יום אחד ותבדוק בו כי אז יהיה המרחק בין בדיקה ראשונה לאחרונה יותר מחמשה ימים אלא יצטרך המורה להורות לה לספור שבעה נקיים נוספים והוא דוחק גדול, וכתב בשו"ת בנין עולם שבדעבד או בשעת הדחק שכבר טבלה גם הבית יוסף יודה שאין להחמיר, ועוד יש לצרף דנשי דידן אינן רואות בהרגשת פתיחת פי המקור או זעזוע הגוף וטהורה היא מגזירת הכתוב. ובמשמרת הטהרה הביא בזה דעות הפוסקים בחלק ב´ עמ´ ש"ג-שי"ב והמתיר אשה שפסקה בטהרה ובדקה פעם אחת בלבד יש לו על מה שיסמוך כי רובא דרובא הם בגדר דעבד ושעת הדחק לענין זה.}

אִם רָאֲתָה כֶּתֶם, שֶׁהוּא טָמֵא מִדְּרַבָּנָן, וְסָפְרָה שִׁבְעָה נְקִיִּים וּבָדְקָה בָּהֶם פַּעַם אַחַת בִּלְבַד, בְּדִיעֲבַד, אֵין לְהַחֲמִיר בָּזֶה וְתִטְבֹּל, אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה יֵשׁ לְהוֹרוֹת לַסּוֹפֶרֶת שִׁבְעָה נְקִיִּים עַל כֶּתֶם לִבְדֹּק לְפָחוֹת רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי, וּרְאֵה לְקַמָּן סְעִיף נ"א.

אִשָּׁה שֶׁלְּצֹרֶךְ רְפוּאָה צְרִיכָה לְקַלֵּחַ מַיִם אֶל תּוֹךְ צַוַּאר הָרֶחֶם, מֻתֶּרֶת לַעֲשׂוֹת זֹאת בִּזְמַן הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים, שֶׁהֲרֵי בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה הִיא, וְנָכוֹן הַדָּבָר גַּם לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תּוֹלִים בְּמַכָּה בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל הַנְּקִיִּים. {שהרי מה שאין תולין במכה בג´ ראשונים של הנקיים הוא משום שיש רעותא לפננו שנמצא דם ורוב דמים מגופה באו, אבל כאן לא נמצאה רעותא כ"כ שו"ת דברי מלכיאל ומשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ שט"ז.}

עָשְׂתָה הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה, אֲבָל לֹא בָּדְקָה כְּלָל בִּזְמַן שִׁבְעָה נְקִיִּים, לֹא עָלוּ לָהּ שִׁבְעָה נְקִיִּים וְתִסְפֹּר מֵחָדָשׁ וְתִבְדֹּק לְפָחוֹת בְּרִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי, וְאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִבְדֹּק עַצְמָהּ כְּבָר כָּתַבְנוּ לְעֵיל בִּסְעִיף ל"ד.

הַסּוּמָא בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ וּמַרְאָה לַחֲבֶרְתָּהּ, הַשּׁוֹטָה שֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ מֵחֲמַת חֹלִי חַבְרוֹתֶיהָ בּוֹדְקוֹת אוֹתָהּ, וְחֵרֶשֶׁת אִלֶּמֶת דִּינָהּ כְּשׁוֹטָה, וְאֵלּוּ שֶׁלָּמְדוּ בְּבָתֵּי סֵפֶר לְחֵרְשִׁים אִלְּמִים יֶאֱמֹד מוֹרֵה הוֹרָאָה מֻבְהָק אֶת דַּעְתָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה אִם יֵשׁ בָּהּ מַסְפִּיק דַּעַת לִהְיוֹת אַחֲרָאִית לִבְדֹּק עַצְמָהּ כָּרָאוּי. {כך פסק מרן השו"ע בסימן קצו סעיפים ז´ ח´ ובמשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ ש"ס-שס"ט.}

אִם בָּדְקָה רַק בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי תִּסְפֹּר עוֹד יוֹמַיִם וְתִבְדֹּק בַּתְּשִׁיעִי וְיֵחָשֵׁב הַשְּׁלִישִׁי לְרִאשׁוֹן וְהַתְּשִׁיעִי לִשְׁבִיעִי.

אִם בָּדְקָה כָּל יְמֵי הַסְּפִירָה חוּץ מֵהַשְּׁבִיעִי תּוֹסִיף יוֹם אֶחָד וְתִבְדֹּק בּוֹ, וְיִהְיֶה הַשֵּׁנִי רִאשׁוֹן וְהַשְּׁמִינִי שְׁבִיעִי.

בָּדְקָה בָּרִאשׁוֹן וּבַשְּׁלִישִׁי, וּבַשְּׁבִיעִי לֹא בָּדְקָה כְּלָל, תּוֹסִיף יוֹם אֶחָד וְתִבְדֹּק בַּשְּׁמִינִי, וִיצָרֵף הַשְּׁלִישִׁי אֶת הָרִאשׁוֹן לַשְּׁמִינִי אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר מֵחֲמִשָּׁה יָמִים בֵּינֵיהֶם, וּבְכָל שְׁלֹשֶׁת הַמִּקְרִים הַמּוּבָאִים בִּסְעִיפִים מ"ח, מ"ט, נ´ אִם בְּסוֹף הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי טָבְלָה וְלָנָה אֵצֶל בַּעֲלָהּ, אֵין מַפְרִישִׁים אוֹתָם, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מִי לִסְמֹךְ. {ראה באורים לסעיף לט´.}