כָּל הַבְּדִיקוֹת צְרִיכוֹת לְהֵעָשׂוֹת בְּעֵד הַבָּדוּק לָהּ, כְּלוֹמַר שֶׁרָאַתוּ וְיָדוּעַ לָהּ שֶׁהוּא נָקִי. {נידה יד. במשנה "נמצא על עד שלו..." ובגמרא שם "אתמר בדקה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ולמחר מצאה עליו דם, אמר רב טמאה נידה..." "תניא בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם רבי אומר טמאה משום נידה ורבי חייא אומר טמאה משום כתם". ובנידה נח: משנה "עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור, משוך טמא דברי רבי אליעזר בר´ צדוק" ואפסקא הלכתא בגמרא כוותיה. ושיטת הרמב"ן והתוספות שעד הבדוק הוא שבדקתו שהוא נקי ולא הניחתו מידה עד שבדקה בו את עצמה. ושיטת הרשב"א והריטב"א שעד הבדוק הוא עד שראתה אותו שהוא נקי מכתמים והניחתו במקום מוצנע, וכן דרך סתם עדים שמוכרים היום בשקיות פלסטיק שהם בחזקת בדוקים ועומדים שאין דרך להוליכם בשוק ולא מתעסקים בהם בדברים אחרים, ומכל מקום כתם קטן מאוד שאין דרך להבחין בו בקלות אם נמצא על עד הבדיקה ונראה שאינו בא שם מחמת הבדיקה עצמה יש להראותו לחכם הבקי במראות, וראה משמרת הטהרה חלק א´ עמודים לב´ לג´.}