אִשָּׁה הַמַּנִּיחָה מִכְסֵה גּוּמִי בְּתוֹךְ הַפְּרוֹזְדוֹר לִמְנִיעַת הֵרָיוֹן לְכַתְּחִלָּה לֹא תִּבְדֹּק עַצְמָהּ עַד שֶׁתְּסִירֶנּוּ, וְאִם בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַמִּכְסֶה נִשְׁאַר בְּתוֹךְ גּוּפָהּ צְרִיכָה לְהוֹצִיאוֹ וְלַחֲזֹר וְלִבְדֹּק עַצְמָהּ, וְאִם כְּבָר טָבְלָה, בְּדִיעֲבַד אֵין מַצְרִיכִים אוֹתָהּ לַחֲזֹר וְלִטְבֹּל. {דין זה מבואר במשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ שנ"ח.}