בְּדִין שֶׁל אִשָּׁה שֶׁהִרְגִּישָׁה שֶׁרוֹאָה דָּם בִּזְמַן תַּשְׁמִישׁ שָׁוֶה דִּין יְמֵי דַּם טֹהַר לִשְׁאָר יָמִים שֶׁצָּרִיךְ בַּעֲלָהּ לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה בְּאֵבֶר מֵת, וְאִם פָּרַשׁ בְּאֵבֶר חַי אוֹ שֶׁגָּמַר בִּיאָתוֹ כְּדַרְכּוֹ יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דִּינוֹ חָמוּר כְּדִין הַבָּא עַל הַנִּדָּה. {כתב הראב"ד שיכול לסמוך עליה עד שימות אבר וראיתו מדם בתולים וחלקו על כך התרומה והרשב"א שאין ראיה מדם בתולים לדם טוהר ויפרוש באיבר מת בלא שיסמוך עליה, ולדעת הנו"ב אינו מכרח לחכות עד שימות אבר קל וחומר מדם בתולים שפורש בהם באבר חי וחלק עליו הפתחי תשובה מדברי הרשב"א שהרי בדם בתולים הותר לחתן לפרוש באבר חי כדי שלא יהא ליבו נוקפו מה שאין כן כאן.}