אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה כֶּתֶם דָּם בְּגֹדֶל יוֹתֵר מִכִּגְרִיס עַל בֶּגֶד לָבָן בִּזְמַן יְמֵי דַּם טֹהַר יֵשׁ בָּזֶה מַחֲלֹקֶת הַפּוֹסְקִים אִם נוֹהֵג אָז דִּין כְּתָמִים, וְלַהֲלָכָה נָכוֹן לְהַחֲמִיר בָּזֶה וְלִנְהֹג כָּל דִּינֵי הַכְּתָמִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּפֶרֶק י´, וּמִכָּל מָקוֹם בֵּין לַסְּפָרַדִּים בֵּין לָאַשְׁכְּנַזִּים יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה מִיָּד וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה יָמִים לִפְלִיטַת שִׁכְבַת זֶרַע, וְטוֹב שֶׁתַּעֲשֶׂה הַפְלָטַת שִׁכְבַת זֶרַע בְּעַצְמָהּ עַל יְדֵי מוֹךְ שֶׁתְּקַנֵּחַ בּוֹ יָפֶה אוֹ תִּרְחַץ בְּמַיִם חַמִּים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְתִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים וְתִטְבֹּל בְּלֹא בְּרָכָה. וְאִם יֵשׁ עוֹד צַד לְהַתִּיר יֵשׁ לְצָרְפוֹ לְהָקֵל וּלְהַתִּירָהּ לְבַעֲלָהּ, וְלִסְמֹךְ עַל הַפּוֹסְקִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵין דִּין כְּתָמִים נוֹהֵג בִּזְמַן יְמֵי דַּם טֹהַר. {לדעת ר"ש קלוגר נוהגים דיני כתמים בימי דם טוהר ולדעתו גם תברך על הטבילה וכן החמירו בזה הנודע ביהודה והחזון איש. טובלת בלא ברכה כמו שכבר נתבאר שכל איסור זה של דמי טוהר מקורו לאחר חתימת הגמרא ומטעם זה לא תקנו חז"ל ברכה לטבילה זו. ומה שאמרנו שאם יש עוד צד להתיר יש להקל הוא מטעם שגזירת כתמים היא מדרבנן וגזירת דמי טוהר מנהג ויוצא שכתמים בזמן ימי דם טוהר הם גזירה לגזירה לכן אם הבא לשאול דחוק, או פרטי השאלה שנויים במחלוקת הפוסקים ראוי להורות בזה היתר.}