הָרוֹאָה כֶּתֶם יוֹתֵר מִכִּגְרִיס וְעוֹד, עַל בֶּגֶד צָבוּעַ, אוֹ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, עִם כָּל זֶה אֵינָהּ צְרִיכָה לִבְדֹּק עַצְמָהּ לָחוּשׁ שֶׁמָּא טְמֵאָה הִיא, שֶׁהֲרֵי בְּחֶזְקַת טָהֳרָה הִיא עוֹמֶדֶת, וּבִפְרָט אִם הִיא רְגִילָה לִרְאוֹת כְּתָמִים, שֶׁיּוֹתֵר טוֹב שֶׁלֹּא תִּבְדֹּק אֶלָּא רַק בִּזְמַן שֶׁחַיֶּבֶת לִבְדֹּק, כְּגוֹן בְּסוֹף עוֹנַת וִסְתָּהּ, הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה וְשִׁבְעָה נְקִיִּים, שֶׁמָּא תְּקַלְקֵל עַצְמָהּ. {במשמרת הטהרה חלק א´ עמ´ ת"ב ת"ג מברר מדברי האחרונים שאין מקור בהלכה לחייב בדיקה לאחר ראיית כתם. }