אֵין הָאִשָּׁה מִטַּמְּאָה מִן הַתּוֹרָה בְּנִדָּה אוֹ בְּזִיבָה עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ פְּתִיחַת פִּי הַמָּקוֹר אוֹ זַעֲזוּעַ הַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר דָּם יִהְיֶה זוֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ, עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ בִּבְשָׂרָהּ. {מקור הדין בנידה נז:, ושני סוגי ההרגשות מוזכרים פתיחת פי המקור בתרומת הדשן, וזעזוע הגוף למד מהרמב"ם, שאר סוגי ההרגשות הינם מדרבנן. ובארנו דין זה בפרק א´ סעיף ג´.}

גָּזְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּל הָרוֹאָה כֶּתֶם דָּם עַל בְּשָׂרָהּ אוֹ עַל בְּגָדֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְגִּישָׁה בִּיצִיאָתוֹ, הֲרֵי הִיא טְמֵאָה וּצְרִיכָה הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה וְשִׁבְעָה נְקִיִּים וְטוֹבֶלֶת בִּבְרָכָה. וּלְעִנְיַן כַּמָּה פְּעָמִים בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ בְּטֻמְאַת כְּתָמִים נְבָאֵר לְקַמָּן בְּדִינֵי שִׁבְעָה נְקִיִּים, בְּפֶרֶק י"ב סְעִיף נא.

מַה שֶּׁגָּזְרוּ חֲכָמִים עַל הַכְּתָמִים הוּא בְּאִשָּׁה בּוֹגֶרֶת מֵעַל גִּיל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁהֵבִיאָה סִימָנֵי בַּגְרוּת, וְכֵן בִּזְקֵנָה אַף עַל פִּי שֶׁפָּסְקָה מִלִּרְאוֹת וֶסֶת, אִם רָאֲתָה כֶּתֶם הֲרֵי זוֹ נִטְמֵאת בְּנִדָּה, וְכֵן בִּמְעֻבֶּרֶת וּבְמֵינִיקָה אַף עַל פִּי שֶׁמְּסֻלָּקוֹת דָּמִים. מַה דִּינָם שֶׁל הַכְּתָמִים בִּזְמַן יְמֵי דַּם טֹהַר שֶׁל יוֹלֶדֶת יִתְבָּאֵר בַּפֶּרֶק הַבָּא. {מרן השו"ע בסימן ק"צ סעיף ב´, מ"ה. וגמרא נידה ה.}

לֹא גָּזְרוּ עַל כֶּתֶם אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ כִּגְרִיס וְעוֹד, וְשִׁעוּר הַגְּרִיס הוּא כְּתֵשַׁע עֲדָשִׁים, וְהוּא עִגּוּל בְּקֹטֶר שְׁנֵי סֶנְטִימֶטֶר, וְזֶה בֵּין נִמְצָא הַכֶּתֶם עַל בִּגְדָּהּ אוֹ עַל בְּשָׂרָהּ. {בפחות מכן תולה בכנה, כלומר שמא בא דם זה מכנה, וזה אף על פי שלא הרגה כנה וגם אין כנה מצויה שם. שלא יגזרו חכמים גזירה זו אלא בתנאי שיהיה הכתם בשעור זה ומעלה. הראב"ד הביא יש אומרים שאין דין כתמים בזמן הזה אלא נאמר לענין טהרות אך דחאם מההלכה, וכן מובא דין כתמים ברמב"ן נידה יט: ובמאירי נידה נח: ובהר"ן. ונראה מתוך שהשמיט הרי"ף דין זה שדעתו שאינו אלא לטהרות ולא לבעלה וכן נראה דעת הבעל הלכות גדולות. ומרן בשו"ע פסק כהראשונים הנ"ל שדנים בזמן הזה דין כתמים. וכן נפסק בשו"ע שלא כרבי אליעזר ממיץ בעל ספר יראים שחשש לכתמים שגודלם פחות מכגריס מתוך סברתו שאין אנו בקיאים בגודלו של שעור זה. לענין אם נמצא הכתם על בגדה או על בשרה כתבו הראב"ד והרשב"א שכתם מטמא מכגריס ומעלה בין נמצא על בגדה בין על בשרה ולעומתם פסק הרמב"ם שאם נמצא על בשרה אין לו שעור וכך פסקו גם כן הב"ח והש"ך, ומרן השו"ע בסימן ק"צ סעיף ו´ פסק בסתם כרשב"א וראב"ד וביש אומרים פסק כהרמב"ם.}

אִם אֵין בַּכֶּתֶם כִּגְרִיס וְעוֹד בְּמָקוֹם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם טִפִּין הַרְבֵּה סְמוּכִים זֶה לָזֶה, עַד שֶׁאִם נְצָרְפֵם יִהְיֶה בָּהֶם יוֹתֵר מִכִּגְרִיס, טְהוֹרָה, שֶׁאָנוּ תּוֹלִין כָּל טִפָּה וְטִפָּה בְּכִנָּה. {זו לשון מרן השו"ע סימן ק"צ סעיף ח´ שפסק בסתם כראב"ד שאין הכתם מטמא אלא אם כן יהיה שעור של כגריס ועוד במקום אחד בין אם הוא על בגדה ובין אם הוא על בשרה, ואלו לדעת הרשב"א והטור אם נראים טיפי דם על בשרה מצטרפים זה לזה ואם יש בכולם יחד שעור של כגריס ועוד הרי זה כתם ומטמא. וכדעה זו פסק מרן השו"ע בסעיף זה בשם יש אומרים.}

כֶּתֶם דָּם שֶׁנִּמְצָא עַל בִּגְדָּהּ אוֹ בְּשָׂרָהּ אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא אִם כֵּן נִמְצָא בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁבָּא שָׁם מִן הַמָּקוֹר.

אִם עָסְקָה בְּהַכְשָׁרַת בָּשָׂר, אוֹ שְׁאָר עִנְיָנִים הַכְּרוּכִים בְּמַגָּע עִם דָּם, אוֹ שֶׁנִּמְצֵאת מַכָּה הַמּוֹצִיאָה דָּם בְּיָדוֹ שֶׁל בְּנָהּ וְהוּא אוֹחֵז בָּהּ, וְכַדוֹמֶה, וְנִמְצָא כֶּתֶם עַל בִּגְדָּהּ, יְכוֹלָה לִתְלוֹת בָּהֶם.

רָאֲתָה כֶּתֶם עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ עַל בֶּגֶד צָבוּעַ הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. {במשנה נידה נט: "רבי נחמיה אומר כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים" וכתבו התוספות טעמא משום שמכיון שהדבר שהכתם עליו טהור, גם על האשה לא גזרו טומאה. וכן הרשב"א נידה נז:, והמאירי. וכן בגמ´ נידה ס: מטהר היה רבי נחמיה אפילו באחורי כלי חרס ולא גזרינן גבו אטו תוכו. וכן היה רבי נחמיה במטלניות שאין בהם שלוש על שלוש שאינם ראויים לא לעניים ולא לעשירים, דרש רבי חייא בר רב משמיה דרב הלכה כרבי נחמיה. ושם, הורו חכמים כרבי נחמיה וכן פסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ט´ הלכה ז´ ומרן שו"ע סימן ק"צ סעיף י´. לענין בגדים צבעוניים כתב הרמב"ם (הלכות א"ב פ"ט ה"ז) "כלי צבעונים אין חוששין לכתם הנמצא בהם, לפכך תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונים כדי להצילה מדין כתמים" וחלק עליו הרמב"ן (בהלכות נידה פרק ד´ הלכה ו´) ופסק הלכה כתנא קמא להחמיר, כמ"ש בנידה סא: "תנו רבנן, בגד צבוע מטמא משום כתם, רבי נתן בר יוסף אומר אינו מטמא משום כתם שלא תקנו בגדי צבעונים לאשה אלא להקל על כתמיהן" והרא"ש (בנידה סא:) הביא מחלוקת רמב"ם רמב"ן וכתב "ובכתמים שומעים להקל" וכך פסקו רבנו אברהם אב"ד בספר האשכול, הרשב"א, המאירי, האורחות חיים, רבנו ירוחם, הטור ומרן השו"ע בסימן ק"צ סעיף י´.}

בֶּגֶד צִבְעוֹנִי אֵינוֹ בֶּגֶד הַצָּבוּעַ בְּאָדֹם דַּוְקָא אֶלָּא כָּל צֶבַע שֶׁהוּא חוּץ מִלָּבָן. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צֶבַע בָּהִיר וְנִכָּר עָלָיו מַרְאֵה הַדָּם לֹא גָּזְרוּ בּוֹ חֲכָמִים טֻמְאַת כְּתָמִים.

אַף עַל פִּי שֶׁבָּרוּר שֶׁיָּצָא הַדָּם מִגּוּפָהּ וְגָדְלוֹ יוֹתֵר מִכִּגְרִיס, וְאֵין לָהּ מַכָּה לִתְלוֹת בָּהּ שֶׁמָּא בָּא הַדָּם מִמֶּנָּה, אַף עַל פִּי כֵן, הֱיוֹת וּבָא הַכֶּתֶם שֶׁלֹּא בְּהַרְגָּשָׁה וְנִמְצָא עַל בֶּגֶד צָבוּעַ, הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.