נֶחְלְקוּ הָאַחֲרוֹנִים אִם כַּלָּה בְּתוּלָה צְרִיכָה לִבְדֹּק עַצְמָהּ אַחֲרֵי בִּיאָה שְׁנִיָּה אוֹ לֹא, הַאִם צְרִיכָה לִבְדֹּק מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ נָשִׁים שֶׁאֵין בְּתוּלֵיהֶן כָּלִים אֶלָּא בְּבִיאָה שְׁנִיָּה וַאֲפִלּוּ שְׁלִישִׁית, אוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה לִבְדֹּק מִטַּעַם שֶׁהוּא סְפֵק סְפֵקָא בִּדְרַבָּנָן וְעוֹד שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֶזְקַת טָהֳרָה, וְלַהֲלָכָה אֵין עָלֶיהָ חִיּוּב לִבְדֹּק, וְכָל זֶה לְאַחַר שֶׁכְּבָר בָּא עָלֶיהָ בִּיאָה גְּמוּרָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. {חומרת דם בתולים, נאמרו בה שני טעמים [א.] חשש דם חימוד שנתערב בדם הבתולים [ב.] חלחלה מביאה ראשונה עלולה לגרום שתצא גם טפת דם נידה, ואע"פ שהן חששות רחוקות החמירו בהם חכמים בביאה ראשונה, ויותר מביאה ראשונה לא מצינו בגמ´ שעשו חילוקים להחמיר, אפילו במצבים של ספק שיכול להתברר, ואם רבי יוחנן וריש לקיש לא מוזכר בהם שחשו לכאב בביאה שניה להצריכה לברר אם יצא ממנה דם מה מצריך אותנו בדור הזה להרבות בפרישות של שבוע ויותר, ועוד בזוגות צעירים בתחילת דרכם וכל זה כמובן בשגמר ביאתו בביאת מצוה.}