אִם לֹא בָּדְקָה כְּלָל לְאַחַר בִּיאָה שְׁנִיָּה, לֹא אֶת עַצְמָהּ וְלֹא אֶת הַסָּדִין, וְלֹא נִמְצָא הַסָּדִין בְּפָנֵינוּ שֶׁנֵּדַע אִם הָיָה דָּם בְּבִיאָה שְׁנִיָּה אוֹ לֹא, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, וּבִתְנַאי שֶׁבְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה גָּמַר בִּיאָתוֹ. {מטעם חזקת טהרה שיש לה, ומטעם ספק ספיקא בדרבנן ספק ראתה ספק לא, ואם תמצא לומר שכן ראתה שמא דם בתולים הוא בלבד וטהור, וכן העלה בשו"ת מנחת יצחק חלק ה´ סימן ס"א. ואם לא ברור לחתן אם גמר ביאתו בביאה ראשונה, הדעת נוטה לומר שהוא ספק בדרבנן ולקולא.}