כַּלָּה שֶׁעָשְׂתָה הֶפְסֵק הַטָּהֳרָה וּבְמֶשֶׁךְ הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים בָּדְקָה עַצְמָהּ פַּעַם אַחַת בִּלְבַד, בְּדִיעֲבַד יָצְאָה, תִּטְבֹּל וּמֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. {שהרי מרן כך כתב בסתם, ובי"א החמיר שלפחות תבדוק ראשון ושביעי וסיים שאין להקל, וכל זה בנידה, ואילו כאן, בדם בתולים, אמרינן שלא בזה דבר מרן כשסיים ואין להקל, ובזה יחול כלל ההוראה שסתם ויש הלכה כסתם. שכך כתב מרן השו"ע בסימן קצ"ו סעיף ד´ "בכל יום משבעת ימי הספירה צריכה לבדוק, לכתחילה, את עצמה פעמיים בכל יום, ואם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת, לא שנא בדקה ביום ראשון או ביום שביעי או באחד מהימים האמצעיים, מאחר שבדקה ביום שקודם השבעה נקיים ומצאה טהורה עלו לה, ויש אומרים שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה נקיים וביום השביעי, ואין להקל" והחמיר בזה מרן השו"ע כיש אומרים היות ויש בזה איסור כרת, ולכן כאן לענין דם בתולים כיון דהוי מדרבנן יש להקל, כך כתב במשמרת הטהרה.}