חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא מֵחֲמַת חִמּוּד שֶׁל בִּיאָה רִאשׁוֹנָה יָצְאָה טִפַּת דָּם מִן הַמָּקוֹר וְנִתְעָרְבָה עִם דַּם הַבְּתוּלִים, וַאֲפִלּוּ אִם לְאַחַר בִּיאָה רִאשׁוֹנָה לֹא רָאֲתָה דָּם חָשְׁשׁוּ חֲכָמִים שֶׁמָּא יָצְאָה טִפַּת דָּם מִן הַמָּקוֹר וְחִפָּהוּ שִׁכְבַת זֶרַע, וְלָכֵן הַבּוֹעֵל אֶת הַבְּתוּלָה, לְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר בִּיאָתוֹ פּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ בְּאֵבֶר חַי, וּמַתְחִילִין לִנְהֹג הַדִּינִים שֶׁפֵּרַטְנוּ בְּפֶרֶק ד´, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ מְעַט שִׁנּוּיִים בֵּין בְּתוּלָה לְאַחַר בִּיאָה רִאשׁוֹנָה לְבֵין אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה נִדָּה, שֶׁהֲרֵי דַּם הַבְּתוּלִים טָהוֹר, וְהַטֻּמְאָה אֵינָהּ וַדָּאִית אֶלָּא הִיא חֲשָׁשׁ מִדִּבְרֵיהֶם, וּנְבָאֵר שִׁנּוּיִים אֵלּוּ בְּפֶרֶק זֶה. {גמ´ נידה סה: וכתב הרא"ש שחכמים החמירו בדם בתולים שמא יצא דם חימוד של תשמיש ראשון ונתערב בדם בתולים, ואילו רב האי גאון כתב שדם בתולים גורם לדם נידה, כי אשה מזדעזעת ומתחלחלת מתשמיש ראשון וזה גורם לדם נידה לבוא כמ"ש ותתחלחל המלכה מאוד. בשו"ת יביע אומר הוכיח שדם בתולים איסורו הוא מדרבנן, ולא כמו שפסק בשו"ת רב פעלים שלדעת הרא"ש הוא ספק דאורייתא. לדעת הרא"ש, רז"ה, אשכול, רשב"א, רמב"ן מאירי ומרן השו"ע רשאי לפרוש באבר חי.}