פרק ב´- דיני מראות הדם וכללי ההוראה בהם-מראה שנשתנה מראיתו ה
אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה מַרְאֶה טָהוֹר כְּמַרְאֵה הַזָּהָב בְּלֹא הַרְגָּשָׁה וְהִתִּירוֹ הֶחָכָם וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּנָּה מַרְאִיתוֹ לְצֶבַע אָדֹם יִשָּׁאֵר הַמַּרְאֶה בְּהֶתֵּרוֹ, שֶׁהֲרֵי בִּכְתָמִים שׁוֹמְעִים לְהָקֵל.
וְאִם הָיָה הַמַּרְאֶה ע"י הַרְגָּשָׁה יֵשׁ לְהַחֲמִיר לַחֲזֹר וּלְטַמְּאוֹ. וְאִם הָיָה זֶה ע"י בְּדִיקַת עֵד, הַמֵּקֵל בִּמְקוֹם צֹרֶךְ יֵשׁ לוֹ עַל מָה שֶׁיִּסְמֹךְ.
ו
אִם נִשְׁתַּנָּה הַמַּרְאֶה וְהֻכְהֲתָה מַרְאִיתוֹ אֲבָל אֵינוֹ שָׁחוֹר מַמָּשׁ, יִשָּׁאֵר הַמַּרְאֶה בְּהֶתֵּרוֹ אֲפִלּוּ רָאֲתָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה בְּהַרְגָּשָׁה.
ז
נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר שֶׁהָיָה הַמַּרְאֶה לָבָן בִּתְחִלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּנָּה לְגָוֶן אָדֹם וּמֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ.
ח
אִם אוֹמֶרֶת הָאִשָּׁה שֶׁהָיָה הַמַּרְאֶה אָדֹם וְנִשְׁתַּנָּה לְצֶבַע מֵהַצְּבָעִים הַטְּהוֹרִים, אִם טוֹעֶנֶת וַדַּאי אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ, וְאִם מִסְתַּפֶּקֶת בַּדָּבָר, הוֹאִיל וְהֶחָכָם אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בַּמַּרְאֶה שֶׁלְּפָנָיו שֶׁהִנּוֹ טָהוֹר, יוֹרֶה לָאִשָּׁה שֶׁהִיא טְהוֹרָה.