דרך כרמלית כו'. כן משמע במג"א שכתב דרך מקום שהוא רשות אחת לשבת, משמע בהדיא דדרך כרמלית אסור. והוא פשוט, כיון שאין כאן צורך יו"ט (דאם יש צורך יו"ט אפילו דרך רשות הרבים מותר כמבואר) למה נתיר טלטול והוצאה מרשות היחיד לכרמלית לצורך החול. ועיין סי' תקי"ב דאפילו לצורך בהמה או נכרי אסור להוציא לכרמלית אע"פ שיש קצת צורך יו"ט, כל שכן תבואה העומדת לטחינה שאין בה צורך יו"ט כלל, וגם לחול אינה ראויה בלא מעשה. ואם נתיר לשלוח לפי שהשליחות בעצמה שמחה היא לו, נתיר ג"כ לשלוח לנכרי דרך כרמלית, אלא על כרחך לא שרי רק כשיגיע הנאה לישראל מדבר המשתלח אפילו בחול בלא חסרון מעשה. ודברי הט"ז צריך עיון גדול ליישבם. וכן משמע בב"י ורמ"א שכתבו אפילו דרך רשות הרבים כו', משמע בהדיא דעד השתא מיירי אף בכרמלית, דאם לא כן איפכא הוי להו למימר דוקא דרך רשות הרבים אבל בכרמלית בכל ענין שרי:

כאחד זה אחר זה כו'. כן הוא ברמב"ם כמו שהעתיק לשונו בים של שלמה, ואף נוסחתנו כך היא מתפרשת. ומה שהקשה הים של שלמה על הרמב"ם, לא קשה מידי, דלשון שורה משמע זה אחר זה כעין שורה, ובערבוביא אין נקרא שורה כלל, ועיקר האיסור משום הרבה מבני אדם, אם כן הוי ליה למימר שלא יעשנו בג' בני אדם, אלא ודאי עיקר האיסור משום עשיית השורה, ובפחות מג' אין ניכר עשיית השורה, ולכך שרי:

רבים מצויים כו'. המג"א כתב דאף בחצר אסור, ואי אפשר ליישבו אלא כמו שכתבתי, שהרי בין לפי מה שכתב רש"י שנראה כמוליך למכור כו' בין להרמב"ם שפירש שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכמ"ש בפנים, אין לאסור בחצר, שהרי אסרו לצאת בזוג לרשות הרבים משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא, פירוש למכור, ואפילו הכי מותר בחצר כמ"ש בסי' ש"ה, ועיין שם במג"א סק"ו דמשמע דדוקא במבוי אסור משום דשכיחי ביה רבים (עיין מג"א סי' תקי"א) אבל בחצר מותר. וכן משמע גבי אין מנהיגין הבהמה במקל שפירשו בגמרא דמיחזי כאזיל לחינגא, והרמב"ם פירש שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ומשמע שם מסידור לשון הרמב"ם דבחצר שרי, שהרי כתב (בריש פ"ה) אע"פ שהותרה הוצאה כו' צריך לשנות, כיצד המביא כדי יין כו' וכן משאות כו' אין מנהיגין כו', משמע דכולהו חד טעמא נינהו שלא יעשה כדרך כו' וחד דינא אית להו דבחצר שרי, כמו שכתבו התוס' ריש פרק המביא ורמ"א סי' תקי"א סעיף ח' בהג"ה: