(א) ותיקן כל כו'. כן משמע ברמב"ם, וכן כתב הט"ז. ומילתא דפשיטא שאין לסמוך על התניא כנגד הרמב"ם וט"ז, והמג"א אינו בא אלא לפרש דבריו ולא לקבוע הלכה כמותו:

לאחר שנתן כו'. זהו פשוט ומבואר בסי' תק"ג דכשנותן בשר בקדרה זה אחר זה אחר שכבר היא אצל האש דינו כאפיית הפת, שהרי אין כאן חד טירחא, ואין היתר אלא מחמת שהתבשיל מיתתקן יותר, והיתר זה הוא ג"כ בפת כמבואר בגמרא, ואפילו הכי החמירו רש"ל וב"י ומג"א. וכן הוא בירושלמי, לפי שאינו חד טירחא. וא"כ הוא הדין והוא הטעם לנותן בשר בקדרה זו אחר זו אחר שכבר היא אצל האש, דמאי שנא זה מזה שהרי ג"כ אינו חד טירחא, וזה פשוט וברור. ועיין בים של שלמה שם מבואר הטעם באריכות כמ"ש בפנים:

ישראל האופה כו'. כן כתב רמ"א בשם הכל בו. ובאמת היה נראה דרמ"א לשיטתיה אזיל, דבדרכי משה אינו מחלק בין פת לקדרה ובכל ענין שרי להוסיף בשביל נכרי היכא דליכא למיחש שמא יאפה בשבילו בתנור אחר כגון שאינו מזמינו (עיין מג"א). אבל לשיטת בית יוסף ורש"ל ומג"א דפסקו כהירושלמי שאף בתנור אחד לא שרי אלא אם כן יש לו במה לפייסו, וא"כ ישראל זה שאופה בתנור של נכרי בעל כרחך צריך ליתן לו מפת זה פת אחד בעד תנורו כדרך שהוא עושה בחול. ודוחק לומר דמיירי בכהאי גוונא שיתרצה הנכרי אם יתן לו פת אחר בשכרו, שהרי המג"א סתם כרמ"א ולא פירש כלום. וצריך לומר, דכיון שאם לא היה אופה פת המגיע להנכרי בשכרו אלא היה נותן לו בצק בשכרו לא היה הנכרי מניחו לאפות בתנורו, שכן דרך העולם ליתן בעד שכר התנור דוקא פת אפוי, וא"כ כל האפייה היא צורך יו"ט, כמו שכתבו הרמב"ם ושו"ע בס"[ב]. ואף שהט"ז שם פירש דאין היתר אלא במקום שאם לא יעשה כן יהיה לו מניעה משמחת יו"ט. מלבד שיש לומר דהכא נמי אם לא יתן לו פת אפוי לא יניחנו לאפות וימנע משמחת יו"ט, דמסתמא אין לו תנור אחר כשאופה אצל נכרי. אלא דבלאו הכי לא קשה מידי, דעל כרחך לא החמיר הט"ז שם אלא כשכל האפייה היא לצורך הנכרי ואין בה צורך כלל לישראל אלא שהוא מערים ונותן פת אחד לתינוק, אבל כשכל האפייה היא לצורך הישראל ואינו מערים כלל אף הט"ז מודה דשרי בכל ענין כדמשמע מדבריו בהדיא ע"ש. וזהו כוונת הבית יוסף שכתב על דברי ארחות חיים שהעתיק רמ"א וז"ל, ואע"פ שיש לדקדק בדבריו טוב לחוש ולהזהר עכ"ל, והיינו מטעמא דפרישית. ואל יהיה בעיניך זה לדוחק דצריך לומר דהנכרי אינו מתרצה כי אם בפת אפוי, דלא היא, דממה נפשך שרי, דאם הוא מתרצה בבצק א"כ פשיטא שיתרצה בדבר אחר הטוב מבצק, כיון שאינו מקפיד על פת דוקא כדרך מסיקי תנורים, והרי זה כמו שאפשר לפייסינהו בדבר אחר, דאף רש"ל ומג"א מודים דשרי בכל ענין כמבואר בדבריהם וכדאיתא בגמרא:

ע"י שיתן כו'. זהו פשוט דכיון דלא שרי ליה אלא מחמת הדחק כמו שכתב הט"ז, וכן כתב בשיטה מקובצת בשם הריטב"א, אם כן כל כמה דמצי למעבד בהיתרא מחייב למעבד, וכיון שאין מקפידין אם יתן לתינוק פשיטא דצריך ליתן לו כדי שלא תהא כל האפייה בשביל נכרי, וכן משמע בט"ז שהקשה מסי' תק"[ג] ממה שכתב הטור שם ולא הקשה קושיא אלימתא דכל הפוסקים לא התירו שם אלא אם כן אוכל ממש וכאן שרי ע"י שיכול להאכיל, אלא ודאי דהכא נמי לא שרי אלא אם כן אוכל ממש מטעמא דפרישית: