טוב להחמיר כו'. כן משמע ממה שכתב רמ"א סי' שי"ט סעיף ו' בהג"ה מאחר דאפשר לאכלן כו' ע"ש, משמע דאם אי אפשר לאכלן כך אין צריך להחמיר, לפי שהעיקר כסברא הראשונה (והא בהא תליא כמבואר בראשונים עיין ברז"ה ורמב"ן), שהיא דעת הרי"ף ורמב"ם ורמב"ן ורשב"א ורא"ש וטור ור"ן ומגיד משנה ושו"ע ורש"ל. ומה שתמהו האחרונים שם על מנהג העולם שאוכלים שרביטי קטניות בשבת, היינו לפי שנוטלים הקטניות מתוך השרביטים ביד בלי שום שינוי ובזה יש חיוב חטאת בשבת, כדמשמע מפירוש רש"י שפירש מולל מלילות הוא דש כלאחר יד, משמע משום דמולל השבולת והזרע נופל מאליו הוי דש כלאחר יד, אבל אם היה מפרק הזרע בידו הוי דש גמור. וכן משמע ממה שכתב רש"י ולהוציא הזרע כו' דתולדת דישה הוא עכ"ל (וכוונתו שהוא שאל ממנו אם מותר להוציא הזרע ביד, והשיב לו ממוללין מלילות, פירוש שכלאחר יד מותר לדוש ביו"ט, ומפרכין קטניות, פירוש שמפרך השרביטים והזרע נופל מאליו). וכן משמע ברמב"ם פ"ח שכתב סתם המפרק הוא תולדת הדש והחולב חייב משום מפרק עכ"ל, משמע דמפרק ביד חייב משום שהוא תולדת הדש בכלי כמו שהתולש ביד הוא תולדת הקוצר בכלי כמבואר ברמב"ם שם. וכן משמע עוד ממה שכתב הרמב"ם שם הסוחט חייב משום מפרק, וסוחט היינו ביד, ובגמרא אינו חייב אלא על דריכת כו', ודריכת היינו בכלי, אלא על כרחך אין חילוק בין יד לכלי אלא שהדש בכלי הוא אב והמפרק ביד הוא תולדה. ומה שכתב רמ"א שם ולכן אסור לפרך כו', היינו אפילו על ידי שינוי, אבל בלא שינוי לכולי עלמא אסור בשבת כמבואר בראשונים:

בין הערבים כו'. הנה הט"ז בס"ק ג' כתב דברירה אסורה ביו"ט לפי שאפשר לעשותן מערב יו"ט, ומה שהתירו לברור כאן היינו לאכול מיד, עיין שם היטב. וזה אינו אלא לפי שיטת הטור סי' שי"ט דאף בשבת מותר לברור פסולת מהאוכל (היינו לאכול מיד) כדי לאכול לאלתר, וכן הוא שיטת התוס' סוף פרק נוטל כמ"ש בים של שלמה פרק קמא דביצה סי' מ"ב. אבל לשיטת הרמב"ם ורשב"א ושו"ע סי' שי"ט דבפסולת מתוך האוכל אסור אפילו לאכול לאלתר, א"כ ביו"ט דשרי לברור כדרכו אפילו פסולת מהאוכל על כרחך צריך לומר כמו שכתב המגיד משנה דברירת קטניות הותרה לגמרי אפילו במקום שכיוצא בו בשבת חייב, ודלא כט"ז. אלא דלענין דינא קיי"ל כהט"ז, שאם היה אפשר לברור מערב יו"ט אסור לברור ביו"ט כי אם מה שצריך לאכול לאלתר, שהרי בסי' תצ"ה סתם רמ"א וכתב כלל לכל הלכות יו"ט דיש אומרים שכל מלאכות אוכל נפש שהיה אפשר לעשותה מערב יו"ט אסור לעשותה ביו"ט, ומשום הכי לא הוצרך לחשוב כרוכלא בכל (המקומות) היתר שנזכר בשו"ע דיש אומרים דהיינו כשאי אפשר לעשותה בערב יו"ט. ולכן סתם רמ"א בכאן וכתב אפילו לבו ביום, וכמו שכתב המג"א. ולא נעלם ממני דאפשר לומר שכוונת הט"ז לאסור ברירת קטניות לבו ביום אפילו כשאי אפשר לו לברור מערב יו"ט מחמת ב' טעמים. הא', לפי שעל הרוב אפשר לברור בערב יו"ט לכן אסרו מלאכה זו לגמרי (אפילו אם יקרה פעם שאי אפשר לו לעשותה מערב יו"ט, אלא א"כ עושה בענין שבשבת אין בו חיוב חטאת כמו שכתב הרשב"א שהסכים עמו הט"ז), וכהאי גוונא כתב המגיד משנה ריש פ"א לשיטת הרמב"ם ע"ש. הב', שאין אנו הולכים כלל אחר העושה שלא היה אפשר לו לעשות מערב יו"ט, אלא כיון שהמלאכה עצמה אפשר לה להעשות מערב יו"ט אסור לעשותה ביו"ט, כמו לענין מילה בשבת, וכמו לענין מכשירין להר"ן שאוסר אע"פ שלא ידע כלל מערב יו"ט שיצטרך למלאכה זו ביו"ט, כמ"ש בבית יוסף סי' תק"ז גבי גריפת התנור ע"ש. אבל כיון שסברות אלו אינן מבוארים בהדיא בט"ז, ובמג"א מבואר בהדיא להפך, שהרי במסננת של חרדל שהוזכר בגמרא בפירוש לאיסור והמג"א התיר אם לא היה אפשר לו לסנן מערב יו"ט, אלמא דלא סבירא ליה כיון שמלאכה זו בעצמה אפשר לעשותה מערב יו"ט וגם העושה עצמו רוב הפעמים אפשר לו לעשותה מערב יו"ט יהא אסור לעשותה ביו"ט, אלא אזלינן בתר העושה זה עצמו במלאכה זו בשעה זו, ואם לא היה לו שהות לעשותה מערב יו"ט מחמת אונס או מחמת טרדא מותר לעשותה ביו"ט אפילו הוא מכשירי אוכל נפש (שיש בהם איסורא דאורייתא), כמו שכתב המג"א בסי' תק"ט סק"ב וסק"ד וסקי"ד. וכן דעת רמ"א והגהות אשר"י כמו שכתב המג"א בס"ק י"א. וכן הוא דעת רש"י דף כ"ח ע"ב ודף ל"ב ע"ב. והכי מוכח בגמרא דשרינן לתקן סכין שנפגמה ביו"ט ושפוד שנרצם ביו"ט, ואי סלקא דעתך דאזלינן בתר מלאכה עצמה הוי ליה למיסר, כמו גבי מילה דמכשיריה לא דחו שבת אפילו בכהאי גוונא שנפגם איזמל בשבת, כדמוכח גבי נתפזרו סמנין קודם המילה שהסכימו רז"ה ורשב"א ומקצת האחרונים דלא דחי שבת, ואי סלקא דעתך דאפילו מכשירין כהאי גוונא דחו שבת, פשיטא דלא גרעי סמנין ממכשירין כיון שאי אפשר למול זולתם הן מחמת סכנה הן מחמת חילול שבת להרשב"א וסיעתו. עיין ביו"ד סי' רס"ו סעיף ו' משמע בהדיא דסמנין נקרא מכשירין, וכן משמע שם בר"ן וב"י וש"ך ס"ק ו' ע"ש. ומכשירי מילה שאינן דוחין שבת היינו לפי שאפשר לעשותן מערב שבת כמבואר שם בסעיף [ב'], אלמא כיון דאזלינן בתר מלאכה עצמה אפילו בכהאי גוונא אסור. וביו"ט דשרינן כשנפגם ביו"ט מכלל דלא אזלינן בתר מלאכה עצמה אלא בתר העושה אותה, ואם לא היה אפשר לו לעשותה מערב יו"ט מותר לו לעשות ביו"ט. דלא כר"ן אלא כרש"י ואור זרוע ורמ"א ומג"א. וכן כתב רש"ל בפ"ד סוף סי' י"ג, וכתב שם שכן דעת הרי"ף ורמב"ם ורא"ש וטור ומגיד משנה. דאף דלפי מה שכתבו התוס' בדף כ"ח ע"ב ד"ה גריפת אין ראיה מרי"ף ורא"ש, מכל מקום מסתימת דבריהם משמע שאין מפרשים כפירוש התוס'. ואף שאעפ"כ יש לומר שסמכו על מה שכתבו בפרק אין צדין, מכל מקום אין לזוז מדברי רוב האחרונים ז"ל שהסכימו לפסוק כרש"י ואור זרוע וטור. וכן משמע ברמב"ם, כמו שכתב המגיד משנה, אף שאין זו ראיה גמורה, דיש לומר דהרמב"ם לשיטתיה אזיל שפסק כר"י במכשירין. ואין להקשות לפי מ"ש לעיל דלרמ"א היכא דאפשר לו לברור מערב יו"ט אסור לברור ביו"ט, א"כ ביו"ט עצמו אם אפשר בלא חילול יו"ט, דהיינו שימתין עד זמן אכילה אם אוכלם חיים ויברור אוכל מתוך הפסולת בענין שאפילו בשבת מותר, למה נתיר לו לברור לבו ביום לחלל יו"ט במה שאפשר זולתו. לא קשה מידי, דודאי מלאכת אוכל נפש הותרה לגמרי ביו"ט כמו שכתב הר"ן בפ"ב ע"ש, ואין אומרים יו"ט דחוי אצל מלאכת אוכל נפש, שהרי האכילה אינה כל כך מצוה גדולה שתדחה עשה ולא תעשה דיו"ט, אלא על כרחך יו"ט הותרה לגמרי לצורך אכילה וא"כ לא מהדרינן כלל אהתירא, כדאמרינן בפרק קמא דיומא לענין טומאה שהותרה בציבור. אלא דאם אפשר לעשותה מערב יו"ט אסור מדברי סופרים, כדי שלא יניח כל המלאכות ליו"ט שהוא יום בטל ונמצא כל היום עוסק במלאכתו ובטל משמחת יו"ט, וכמו שכתב הרמב"ם בריש פרק קמא. וקצת ראיה לסברא זו, מדאמרינן בגמרא דלמאן דשרי מכשירין מותר לכבות הנר מפני דבר אחר, ולא חלקו בין יש הרבה שמן בנר לאין שם אלא מעט דאפשר לו להמתין עד שיכבה הנר. ואע"פ שיש לדחות, מכל מקום הדבר ברור כמ"ש:

הצריכו כו'. כן משמע בט"ז סק"ב, דאף דאיכא מלאכה גמורה בברירת הפסולת, אעפ"כ אם יש טורח יותר בברירת האוכל אסור לברור את האוכל משום טירחא שאינה צריכה, והטעם דמלאכת אוכל נפש הותרה ביו"ט ולא דחויה כמ"ש לעיל, אבל טירחא שאינה צריכה לא הותרה מעולם:

גחלת של עץ כו'. המג"א פירש דברי הב"ח דלשיטת רש"י יש להתיר ע"י שינוי. ולא העתקתיו דכיון שלשיטת רי"ף ורמב"ן ורא"ש ור"ן אין להתיר אפילו ע"י שינוי ויחיד ורבים הלכה כרבים, וגם הרמב"ן ורא"ש ור"ן אינון בתראי נגד רש"י. ובשגם דאף לשיטת רש"י כתב הפרי חדש סי' תצ"ה דאין להתיר אפילו ע"י שינוי עיין שם הטעם.

כתב הבית יוסף דשאר דיני סינון נראה דיום טוב שוה לשבת, וכן כתב רמ"א בהג"ה. והדבר פשוט שלא נתכוונו לכל דברים המותרים בשבת שהן מותרים ביום טוב דזהו מילתא דפשיטא, אלא ודאי נתכוונו לדברים האסורים בשבת. וחפשתי בסי' שי"ט ולא מצאתי אלא דין אחד שאינו ענין להלכות סינון שאיסורו משום בורר רק איסורו משום מלבן, דהיינו מה שנתבאר שם דאסור לסנן מים בסודרים משום מלבן, ופשיטא דאסור ביו"ט כיון שהמלאכה עצמה דהיינו הליבון אין בו צורך יו"ט כלל. וגדולה מזו כתב הר"ן גבי השחזת סכין ע"ש. אבל שאר דברים האסורים בשבת, דהיינו שאסור לסנן בסודר אלא ע"י שינוי שלא יעשה גומא וכן בכפיפה מצרית, וביו"ט פשיטא שאין צריך לשנות כלל, דעיקר טעם השינוי כדי שלא יבא לידי ברירה גמורה, וביו"ט מותר לשמר שמרים במשמרת שהיא הגדולה שבברירות. ועוד כתב שם השו"ע ומתחילים לירד ניצוצות יפסיק כו', ופשיטא דביו"ט מותר, שהרי אי אפשר לעשותה מערב יו"ט, שהיה שותה ממנה עד שהגיע להניצוצות ביו"ט. ועוד דאף בשבת מותר אם רוצה לשתות מיד שהרי בורר אוכל מתוך הפסולת כמו שכתב המג"א, וכל שבשבת מותר לברור כדי לאכול יש להתיר ביו"ט לברור כדי לאכול בו ביום, כמו גבי ברירת קטניות לשיטת המגיד משנה. ואף לשיטת הט"ז יש להתיר אם אי אפשר לעשותה מערב יו"ט כמו שהוא בנידון דידן וכמו שנתבאר: