כשמשלחו מופלג כו'. הנה ספר התרומה קאי בשיטת התוספות דברייתא קמייתא דלא ישכיר כו' אתיא כבית הלל ובד' וה' שרי, ותני בסיפא כיוצא בו כו', משמע דאפילו בלא קצץ שרי בד' וה' כשיטת הרא"ש. ואפילו הכי כתב שיאמרו שבשבת כו', אלמא דאף לפי זה שרי בד' וה' ולא חיישינן שיאמרו שבשבת כו', וע"כ צריך לומר שלא החמירו כל כך. ולכאורה יש לומר דדוקא לשיטת הרא"ש צריך לומר הכי, אבל להרי"ף ורמב"ם בלאו הכי אתי שפיר, דס"ל דאף מופלג לפני שבת דלא מחזי כאומר לו לילך בשבת אפילו הכי אסור כשלא קצץ משום שטורח בשביל ישראל, וא"כ הכי נמי כשילך בשבת אחר האיש טורח הוא בשביל ישראל. אלא שמלשון הב"י ריש סי' רנ"ב מבורר דלכולי עלמא טעם האיסור בלא קצץ הוא משום דמחזי כשלוחו, אלא דלהרא"ש לא מחזי רק בערב שבת ע"ש. וא"כ כשיש שהות להגיע לשם הוה ליה למשרי אף לרי"ף ורמב"ם (כמ"ש בפנים). וכן דעת המ"א שהביא דברי ספר התרומה בדברי המחבר ולא בדברי רמ"א:

יש להחמיר כו'. אף אם פירוש המ"א דחוק בלשון מהר"י אבוהב וב"י, מכל מקום הרי בתשובת מהר"ם סי' ר"ב מבואר בהדיא לאיסור, ואין שומעין לאחרונים נגד גדולי הראשונים כשלא הביאו דבריהם וחלקו עליהם. ואף הראב"ן שמיקל לפי פירושו היינו משום דס"ל דלא קיי"ל כבית הלל דאמרי עד שיגיע לבית הסמוך לחומה אלא כרבי עקיבא דאמר שיצא מפתח ביתו כמבואר בדבריו ע"ש, וא"כ לפי מ"ש כל הפוסקים דגבי איגרת קיי"ל כבית הלל צריך להחמיר בזה אף לפי פירושו, זהו כוונת המ"א. ועיין בב"י סי' שי"ח וסי' של"א דלהוסיף במלאכה יש אומרים שאינו אלא מדברי סופרים, והיינו כשמוסיף בשר קודם שיתן הקדרה על האש, ויש אומרים שאסור מן התורה, ובערובין גרסינן ע"י נכרי ע"ש, אלמא דלהוסיף ע"י נכרי לא שרי אלא לצורך מילה. וא"כ הוא הדין לענין לא קצץ דמחזי כשלוחו אין להקל מהאי טעמא, דהכי נמי מחזי כשלוחו בההוספה שמוסיף במשאו איגרת זו כמ"ש המג"א: