נשים. שרוב הנשים דרכן לראות מל' לל' (רמב"ן רשב"א). <(א)> ול' יום אלו הם מתחילת ראיה לתחלת ראיה וב' ימי הראיות בכלל הל' (ב"י ב"ח פרישה לבוש של"ה ט"ז חכם צבי דלא כש"ך) דהיינו כשראתה באחד בשבת דרכה לחזור ולראות בב' בשבת בסוף ד' שבועות. הילכך חוששת ליום ל' לפרוש מבעלה מתחלת הלילה (של"ה) עד סוף היום אפילו ראתה עכשיו בלילה (כרתי פלתי וכן משמע בגמרא ופוסקים). וגם צריכה לבדוק עצמה בו ביום לכתחלה (טור וש"ע סי' קצ"ו). ויש אומרים שעונה בינונית היא ביום ל"א (רש"י תוס' ש"ך). ויש אומרים שלא הוזכרה עונה בינונית אלא לענין בדיקה ותביעה שאסור לבא עליה עד שיתבענה ותבדוק עצמה משהגיע יום העונה שהוא יום ל' מתחלת ראייתה ואם לא בדקה עצמה ביום העונה צריכה לבדוק אחר כך פעם אחת קודם שיבא עליה אבל על ידי בדיקה מותרת אפילו ביום העונה ואינה צריכה לפרוש מבעלה (רש"י תוספות רמב"ן). ולהלכה אין לנו אלא דברי השלחן ערוך:

לזמן הידוע. בלבדו כל עונת הוסת כדלעיל סי' קפ"ד. ואינה צריכה לחוש לעונה בינונית אפילו שינתה וסתה פעם ושתים שצריכה היא לחוש גם ליום ששינתה בו כדין וסת שאינו קבוע כדלקמן כל זמן שלא נעקר וסת הקבוע לגמרי (אחרונים):

היום. פירוש היום בלבד ופסקה בו שאילו המשיכה ראייתה ליום שלאחריו מחשבין ההפלגה מיום שלאחריו שהוא סוף ראייתה כדלעיל סי' קפ"ד:

כשיגיע כ'. שמא תראה בו וצריכה לפרוש מבעלה כל עונת הוסת כדלעיל סי' קפ"ד וגם צריכה לבדוק עצמה לכתחלה בשעת הוסת או אחריו באותה עונה אף על פי שעדיין לא קבעתו כדלעיל שם סעיף ט':

לחדש. כלומר כל אשה כשראתה פעם אחת צריכה לחוש פעם שנית לאותו יום בחדש שלאחריו (ש"ך):

בא' או בה' בו. כצ"ל (ט"ז):

אותה העונה. שמא תקבע לה וסת לחדשים ולאחר שראתה פעם שנית צריכה לחוש לשני ימים לוסת החדש ולוסת ההפלגות מלבד עונה בינונית כדלקמן סעיף י"ג בהג"ה:

בפחות משלש פעמים. כדלקמן סעיף ט"ז:

ליום ידוע. בחדש או בהפלגה שוה:

ולא לימים. כגון אחר טבילתה או שאר דברים כיוצא בזה שרגילה לראות מחמת אותו זמן (ט"ז ונסתלקה בזה השגת הרז"ה ע"ש):

שעתה בלבד. כגון אשה שהיתה רואה כל אימת דהוה סלקא מטבילת מצוה שהיו מרגישות בה בנות עירה בכניסתה לעיר ונותנין בה עין הרי זו מותרת לבעלה טרם כניסתה לעיר (גמרא ראב"ד) וכן כל כיוצא בזה:

ולא ראתה. דהיינו שלא הרגישה בדם כדלעיל סי' קפ"ד סעיף ט':

מותרת. בלא בדיקה כדברי האומרים דאפילו אשה שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה לפני תשמיש לעיל סימן קפ"ו (ולהרמב"ם והרא"ש שם עיין פרישה סימן קפ"ד וט"ז ונקודות הכסף):

כוסת קבוע. ואסורה לשמש אחר ל' עד שתבדוק עצמה דחזקה אורח בא בזמן שהוא רגיל לבא לרוב הנשים:

ורביעית לל"ב. וזהו כיש אומרים שבסעיף ז' דלסברא הראשונה שם בעינן הכא ע[ו]ד חמישית לל"ג שהן ג' דילוגים מל' לל"א ולל"ב ולל"ג (ט"ז ש"ך):

של הפלגות. וחוששת אחר כך ליום ל"ג ואחר כך ליום ל"ד וכן לעולם:

הרבה. כגון שדילגה מכ"ט לל"א ואחר כך לל"ג ואחר כך לל"ה שוב חוששת לל"ז ואחר כך לל"ט וכן לעולם:

השוה. לאפוקי דילגה יום אחד ואחר כך ב' ימים או איפכא:

קבעה לה וסת. והוא הדין דילגה למפרע כגון שראתה תחלה לסוף ל' ואחר כך לכ"ט ושלישית לכ"ח בכל ענין שהיא משוה דילוגה קבעה לה וסת לדילוג זה (ראב"ד תוס' ש"ך):

ושאינם שוים. אלא שהדילוג שוה:

ושאינם שוים. אלא שהדילוג שוה:

באחד בשבת. פירוש דמראיה הראשונה עד השניה שוה כמשניה עד השלישית כגון שראתה באחד בשבת וחזרה וראתה בג' שבועות באחד בשבת וכן פעם ג' קבעה לה וסת בג' שבועות באחד בשבת אף שאין כאן אלא ב' הפלגות של ג' שבועות כיון שיש כאן ג' ראיות של ג' ימים שוין שהם א' בשבת קבעה לה וסת וכן בה' בשבת (ב"ח ש"ך מנחת יעקב). וכל שכן אם ראתה ג' פעמים רצופים באחד בשבת דקבעה לה וסת ואינו נעקר אלא בג' פעמים (פרישה). (אלא דכל זמן שלא נקבע אינה חוששת לו שהרי הוא יום טבילתה ובלאו הכי טמאה היא ואם לא ראתה בפעם אחת וטבלה נעקר בפעם אחת. וכן כשראתה פעם ב' באחד בשבת בסוף ב' או ג' שבועות אינה חוששת עד א' בשבת שבסוף ב' או ג' שבועות ומשום חשש וסת ההפלגות כי חשש וסת השבוע נעקר בפעם אחת שלא ראתה בו וכדין וסת הסירוג דלקמן סעיף י"ב. ולמאן דאמר התם דוסת הסירוג אינו נקבע בפחות מד' ראיות הוא הדין הכא וליכא נפקא מינה בוסת השבוע אלא ברצופים):

בכך. שכל מה שבית דין של מטה עושים בית דין של מעלה מסכימים עמהם אף בכל חידושי הגוף כמו שדרשו רז"ל על פסוק לאל גומר עלי (רשב"א ש"ך):

י"ח בתמוז. ואז תקבע וסת בחדשים לדילוג וצריכה לחוש אחר כך לי"ט באב ולכ' באלול וכן לעולם ואין חוששין מה שחדש אחד מלא ואחד חסר כדלעיל:

ההפלגות שוות. בימי החדש אלא בדילוג ואין כאן אלא ב' דילוגים שראיה הראשונה אין שם דילוג עליה ולא קבעה וסת לדילוגים עד שתשלש בדילוגים (גמרא):

הקבוע לה. והוא שוסתה היה בי"ד בחדש ודילגה לט"ו שהוא דילוג שוה לשאר הדילוגים שמט"ו לט"ז וי"ז והוא הדין אם לא היה לה וסת קבוע אלא שראתה בי"ד באדר ואחר כך ט"ו בניסן. ומה שכתב הש"ע וסת קבוע רבותא קא משמע לן דלא נימא דשדינן ראיית וסתה הקבוע בתר ראיות שעברו ולא תצטרף לארבע ראיות אלו שהן שלשה דילוגים קא משמע לן (ב"ח ט"ז ש"ך):

קבעה וסת. כמו שקובעת בג' פעמים בימי החדש שוין שגם ראיה הראשונה מן המנין כדלעיל. ומכל מקום אם היה לה וסת קבוע בט"ו לכולי עלמא אין ראיה ראשונה מן המנין דשדינן לה בתר ראיות שעברו ולא קבעה לה וסת לדילוג עד שתראה פעם רביעית בי"ח בתמוז (גמרא):

ולהחמיר. אבל לא להקל כגון בשבעה עשר בתמוז דלסברא הראשונה חוששת לו הואיל ולא נקבע עדיין וסת הדילוג והיא ראתה בשבעה עשר בסיון אבל לסברא האחרונה אינה חוששת לו הואיל ונקבע כבר וסת הדילוג וחוששת לי"ח. ולסברא הראשונה אינה חוששת לי"ח שוסת הדילוג אינה חוששת לו עד שתקבענו כדלעיל סעיף ב' ולקמן סעיף י"א. על כן צריכה לחוש לשבעה עשר ולי"ח כחומרי שניהם (ב"ח ט"ז ש"ך):

וי"ז לחדש זה. והוא הדין בב' פעמים בב' חדשים וחוזרת חלילה ג' פעמים נמי הוי וסת קבוע כגון שראתה ט"ו בניסן וט"ז באייר וט"ו בסיון וט"ז בתמוז וט"ו באב וט"ז באלול קבעה לה וסת לדילוג חלילה וחוששת אחר כך לט"ו בתשרי וט"ז במרחשון וכן לעולם (ב"ח ש"ך). והוא הדין בד' פעמים בארבעה חדשים וחוזרת חלילה ג' פעמים (ט"ז):

לר"ח לדילוגים. וזהו וסת הסירוג דלקמן סעיף י"ב:

עד י"ח בו. ומכל מקום חוששת לי"ט בתמוז משום וסת ההפלגות מל"ב לל"ב ואם ראתה בו קבעה לה וסת ההפלגות מל"ב לל"ב כי מט"ו בניסן עד ט"ז באייר ל"ב יום שניסן מלא ומט"ז באייר עד י"ח בסיון גם כן ל"ב יום שאייר חסר ומי"ח בסיון עד י"ט בתמוז גם כן ל"ב יום שסיון מלא (ב"ח ש"ך):

עד שתקבענו. דבשאר וסתות יש מן הדין לחוש לו בתחילתו כי שמא תקבע לה יום זה לוסת ותהיה אסורה בו הלכך אמרינן תחלתו כסופו אבל וסת הדילוג כשתקבענו הותרו כל הימים הראשונים ואינה חוששת לעולם לט"ו וט"ז וי"ז לחדש אלא לי"ח ולי"ט וכ' ומכ' ולמעלה וגם הם הולכים וניתרים שכשחוששת לי"ט הותר י"ח ואינה חוששת לו לעולם וכן כולם ואם כן היאך יהיה תחלת הוסת חמור מסופו (ראב"ד):

וסת הסירוג. דלעיל סעיף ט':

ואף על פי שהרחיקה. דהכא כיון דראיותיה שוין לעולם בא' בחדש לכולי עלמא קבעה בג' ראיות כדלעיל סעיף ו בראתה מחדש לחדש בימים שוין דמה לי מחדש א' לב' או מא' לג' (ב"ח ש"ך ט"ז). <(ב) (ג)> והפרישה כתב דלסברא הראשונה שבסעיף ז' דבעינן ג' דילוגים הכא נמי לא קבעה וסת לסירוגין עד שתראה בא' בתשרי. וכבר נתבאר לעיל שיש להחמיר כדברי שניהם. ואם היה לה וסת קבוע מר"ח לר"ח הסמוך לו ושוב סירגה מר"ח ניסן לר"ח סיון ואב לכולי עלמא ראיית ניסן אינה מן המנין דשדינן לה בתר ראיות שעברו ואינה מצטרפת לוסת הסירוג כי היא מוסת השוה (ש"ך):

חוששת לר"ח אייר. משום דסתם נשים וסתן כל חדש (ש"ך). וגם ביום א' דר"ח שהוא ל' בניסן חוששת משום עונה בינונית כדלעיל סעיף א' (ט"ז):

ביום או בלילה. אבל אם ראתה בר"ח א' בלילה ובב' ביום ובג' בלילה או ביום לא קבעה לה וסת שאין האשה קובעת לה וסת אלא בעונות וכל מקום שאמרו יום בענין זה אין משמעותו אלא עונה או יום או לילה (רמב"ן). (ואף בוסת ההפלגות מחשבין מעונה לעונה ולא מיום ליום כגון אם ראתה בלילה ובסוף כ' ביום שנמצאו מ' עונות מראיה לראיה עם עונות הראיות עצמן הרי מ' עונות השניות כלות בליל כ"א והשלישית ביום כ' מראיה ג' וקבעה לה וסת למ' עונות):

הראשון. שנקבע בג' פעמים ואינו נעקר אלא בג' פעמים:

האחרון. והוא נעקר בפעם אחת שלא תראה בו (ט"ז). (אבל אם האחרון הוא ביום ושוב הקדימה לראות בליל ר"ח ונמשכה ראייתה בתוך היום לא נעקר במה שהקדימה בלבד כדלקמן):

אחד מהן ג"פ. שנמצא אין כאן וסת קבוע כלל וכל וסת נעקר בפעם אחת הלכך אינה חוששת אלא לאחרון שעקר את כולם:

בלבד. ואם האחרונה בלילה לא עקרה הראשונה שביום אלא בוסת החדש ולא בוסת ההפלגות כדלקמן:

האשה. בין קודם שקבעה לה וסת בין אחר שקבעה לה וסת לחדש או להפלגה ושינתה אותו דהיינו שהגיע יומו ולא ראתה בו אלא אחר כך או <(ד)> אפילו הקדימה לראות קודם שהגיע יומו חיישינן שמא תקבע לה וסת אחר ביום זה שראתה בו עכשיו והלכך חוששת ליום זה לחדש ולהפלגה כו' (גמרא ראב"ד):

מפני ר"ח ניסן. שהוא וסת החדש. וגם ביום א' דר"ח אייר שהוא ל' בניסן חוששת משום עונה בינונית אם אין לה וסת קבוע עדיין כדלעיל סעיף [א'] (ב"י דרכי משה לבוש דרישה ט"ז של"ה חכם צבי כרתי ופלתי דלא כש"ך). ורמ"א שלא כתב כן משום דמיירי אף ביש לה וסת קבוע ושינתה דאינה צריכה לחוש לעונה בינונית כל זמן שלא נעקר לגמרי בג' פעמים כדלעיל סעיף [א]'. ובאין לה וסת קבוע סמך רמ"א אדלעיל סעיף א'. ולא רצה לשנות לשון הרמב"ן שבטור. והרמב"ן לשיטתיה אזיל דאינה צריכה לפרוש מבעלה בעונה בינונית כדלעיל סעיף א':

שראתה. שהוא וסת ההפלגה ואף על גב דוסת שלא נקבע בג' פעמים נעקר בפעם אחת אין הפלגת כ' נעקרת במה שהקדימה לראות בא' באייר כי דמים יתירים הוא דאיתוספו בה ואין שום וסת נעקר אלא כשהגיע יומו ולא ראתה בו דמהאי טעמא לא נעקר וסת החדש במה שהקדימה לראות קודם ר"ח אייר כן דעת רמ"א וט"ז. והב"ח וש"ך דעתם לחלק בין וסת החדש שאינו נעקר במה שהקדימה לראות ובין וסת ההפלגה שהוא נעקר במה שהקדימה לראות שהרי שינתה הפלגתה להפלגה אחרת שהפלגה ראשונה היתה לכ' יום וכשראתה בא' באייר שינתה הפלגתה לי"ב ונעקרה הפלגה ראשונה ואינה חוששת לט' באייר אלא לי"ב בו. (ואף לפי דעת רמ"א וט"ז חוששת לי"ב בו אם לא ראתה בט' בו דלא עדיף מוסת קבוע ששינתה אותו). והנה בטור בשם הרמב"ן כתב ואם לא ראתה בא' באייר חוששת לט' בו משמע דאם ראתה בו אינה חוששת לט' בו. אלא דרמ"א בדרכי משה נדחק לפרש דרבותא קא משמע לן דאף שנעקר וסת החדש צריכה לחוש לוסת ההפלגה של כ'. והב"ח וש"ך ס"ל דדוקא לא ראתה אבל אם ראתה בא' באייר אינה חוששת לט' בו אלא לי"ב. ובאמת דעת הרמב"ן בהלכותיו פרק ה' ופרק ו' שלא כדברי זה ולא כדברי זה אלא דאם ראתה בא' באייר אינה חוששת לט' בו אלא לכ' בו כי אף שלא נעקר וסת הפלגת כ' במה שהקדימה לראות מכל מקום אינה מונה כ' אלא מיום שראתה שנית כדלקמן סעיף י"ד (והלכך חוששת לכ' באייר אף אם אין בו משום חשש וסת החדש דניסן כגון שבניסן ראתה בב' בו ובכ"א בו) וגם צריכה היא לחוש לי"ב בו הואיל ושינתה הפלגתה לי"ב ימים מכ' בניסן לא' באייר ושמא תקבע לה וסת להפלגת י"ב ימים (גמרא רש"י ראב"ד דף י' ע"א). ובימי רמ"א וב"ח וט"ז וש"ך לא באו עדיין הלכות נדה להרמב"ן לדפוס במדינות אלו לכן כתב[ו] מה שכתבו (עיין כרתי ופלתי):

שהרי ראתה. שאף שראתה בט' באייר שנמצא שראתה ב' פעמים בהפלגת כ' חוששת לוסת החדש כי שמא בימי החדש תקבע לה וסת ולא בהפלגה ולכן חוששת לכ' באייר אף שלא ראתה בא' באייר שאם ראתה בו ולא ראתה בט' בו בלאו הכי חוששת לכ' בו משום חשש וסת הפלגת כ' כדלעיל. והלכך אם ראתה בא' באייר ובט' בו חוששת לי"ז בו שהיא הפלגה שוה כמא' באייר לט' בו כי שמא תקבע לה וסת להפלגת ט' ימים וחוששת גם כן לכ' בו משום וסת החדש ומשום חשש הפלגת י"ב ימים שמונין אותה מט' בו וחוששת גם כן לכ"ח בו משום חשש הפלגת כ' שמונין אותה מיום ראיה האחרונה שהיא בט' בו אם לא ראתה שוב. ובחדש סיון בא' וט' בו חוששת לוסת החדש אבל לא בכ' בו כי כ' בחדש נעקר במה שלא ראתה כ' באייר. ואם ראתה כ"ח באייר הוקבע לה וסת להפלגת כ' בג' הפלגות שמאחד בניסן לכ' בו וט' באייר וכ"ח בו ושוב אינה חוששת לשום וסת אחר שלא נקבע ג' פעמים. כללו של דבר אשה שראתה בתחלה בהפלגה מרובה וחזרה וראתה בהפלגה מועטת וחזרה וראתה בהפלגה מועטת מהשניה וכן כמה פעמים במיעוט אחר מיעוט שלא בסדר השוה בענין שאין כאן וסת הדילוג צריכה לחוש לכל ימי ההפלגות כי לא נעקרו במה שהקדימה לראות אלא עד שיבא יומן ולא תראה ומונין אותה מראיה האחרונה וכן חוששת היא לימי החדש של כל הראיות (מלבד עונה בינונית דלעיל סעיף א') עד שתקבע לה וסת או בימי החדש שוין או בהפלגות שוות. והוא הדין אחר שקבעה לה וסת אחד לחדש או להפלגה ושינתה אותו חוששת כל חששות הללו עד שתחזור לראות בוסתה כדלקמן:

כדינו. וסת החדש בג' פעמים או וסת ההפלגות בד' פעמים:

שלא נקבע. עדיין כדינו בין שהוא וסת החדש בין שהוא וסת ההפלגות דאיגלאי מילתא למפרע שוסתה הקבוע הוא זה שקבעתו כדינו והראיות שבנתיים דמים יתירים הוא דאתוספו בה ולא לקביעת וסת באו:

באייר. וגם לי"ד בו משום עונה בינונית אם לא היה לה וסת קבוע לט"ו ורמ"א סמך על מ"ש בסעיף א':

לי"ז בו. משום וסת הדילוג אלא לי"ח בו משום הפלגת ל"ב ימים מט"ז באייר כמו מט"ו בניסן לט"ז באייר שניסן מלא ואייר חסר (ש"ך):

לי"ח בו. היינו כסברא הראשונה דלעיל סעיף ז' דבעינן שתשלש בדלוג אי נמי מיירי הכא בהיה לה וסת קבוע קודם לכן בט"ו לחדש דאז לדברי הכל אין ראיית ט"ו מן המנין כדלעיל (ש"ך):

ודלוגים. כלומר שדילגה בהפלגה כגון שראתה בא' בניסן ובכ' בו חוששת להפלגה זו בט' באייר מלבד חשש ר"ח אייר משום וסת החדש. דילגה ליום כ"א דהיינו שראתה בי' באייר ולא ראתה מקודם חוששת להפלגת כ"א שהוא בר"ח סיון מלבד חששת כ' באייר משום וסת החדש כדלעיל. הגיע יום הפלגת כ"א ולא ראתה מותרת לשמש ביום כ"ב ואינה צריכה לחוש להפלגה בדילוג. דילגה ליום כ"ב שראתה בב' בסיון חוששת ליום כ"ב שהוא כ"ג בסיון מלבד חששת י' בו משום וסת החדש. הגיע כ"ב ולא ראתה מותרת לשמש ביום כ"ג לראייתה שהוא כ"ד בסיון לסברא הראשונה דלעיל סעיף ז' דבעינן שתשלש בדלוג או לדברי הכל אם היה לה וסת קבוע מכ' לכ' קודם לכן כדלעיל. אירע לה ראיה ליום כ"ג קבעה לה וסת לדילוג בהפלגה ומכאן ואילך אינה חוששת אלא לדילוגה (רמב"ן ש"ך):

כמו שנתבאר. לעיל סעיף ז' בסברא האחרונה. ולסברא זו גם בדלוג הפלגות הפלגה ראשונה מן המנין אף על פי שלא היתה בדלוג אלא שבדלוג חדש הראיה הראשונה מן המנין ובדלוג הפלגות הפלגה ראשונה מן המנין ולא ראיה הראשונה שאין הפלגה פחות מב' ראיות (מנחת יעקב). ומיהו גם לסברא הראשונה דלעיל סעיף ז' יש חלוק זה בין דלוג חדש דסגי בד' ראיות ובין דלוג הפלגות דבעינן חמשה ראיות כדלעיל:

יש אומרים שחוששת. לסברא האחרונה דלעיל סעיף ז' (ב"י ט"ז):

תחלת ראייתה. ומה שכתב רמ"א סי' קפ"ד סעיף ב' דאשה שמשנית וסתה להקדים ב' או ג' ימים או לאחר כשמגיע זמן וסתה צריך לפרוש ממנה שנים או שלשה ימים קודם או אחריו עכ"ל <(ה)> אינו רוצה לומר שצריך לפרוש כל הג' ימים שהמשיכה ראייתה אלא רוצה לומר שצריך לפרוש גם קודם הוסת אותו יום שרגילה להקדים בו (פירוש אותה העונה אף שהמשיכה ראייתה עד יום וסתה הקבוע לה) דהולכין תמיד אחר תחילת הראיה כמו שכתב כאן (ש"ך). ודין אשה זו בב' ימים אלו שהם יום וסתה הקבוע עם יום שרגילה להקדים בו לפעמים כדין כל אשה שיש לה וסת קבוע ומשנית וסתה לפעמים שוסתה הקבוע אינו נעקר אלא בג' פעמים שלא ראתה בו ושאינו קבוע נעקר בפעם אחת ואף זו יום שרגילה להקדים בו לפעמים הואיל ולא קבעתו בג' פעמים נעקר בפעם אחת ויום הקבוע אינו נעקר אלא בג' פעמים (כרתי ופלתי סי' קפ"ד לדעת הש"ך). (ואם לא קבעה שום אחד מהן בג' פעמים אינה חוששת אלא לאחרון. וכשנעקר יום שרגילה להקדים בו אף על פי שהיתה רגילה להמשיך ראייתה כמה ימים אינה חוששת להם שכולם נעקרו בעקירת יום הראשון):

קבוע. להפלגת כ':

וסת הא'. שהיה קבוע ואינו נעקר אלא בג' פעמים. ומכל מקום אינה מונה כ' מיום שהיתה ראויה לראות בו אף על פי שהוא יום וסתה הקבוע לה הואיל ועכשיו לא ראתה בו ולעולם מונין ההפלגה מיום שראתה כי כך היתה רגילה להפליג מיום שראתה בו (גמרא):

יום כ'. שאינה חוששת לו ואם חזרה וראתה בו נעקר בפעם אחת:

יום ל'. פירוש נקבע באיסור עד שתעקרנו בג' פעמים:

והותר ל'. כי מאחר שחזר הוסת הקבוע למקומו נעקר שאינו קבוע והוא יום ל' שלא נקבע עדיין ג' פעמים. אבל אחר שנקבע בג' פעמים אם חזרה וראתה בסוף כ' אפילו ג' פעמים לא נעקר יום ל' במה שהקדימה לראות לפניו כדלעיל. והלכך אם חזרה וראתה ביום ל' אפילו פעם אחת חזר למקומו. וצריכה ג' פעמים לעקרו שיגיע יומו ולא תראה ג' פעמים או שתחזור ותראה ג' פעמים מכ' לכ'. אבל קודם שחזרה לראות ביום ל' אפילו פעם אחת לאחר שראתה ג' פעמים מכ' לכ' שוב אינה חוששת ליום ל' אף על פי שהיה קבוע לה ולא נעקר במה שהקדימה לראות לפניו. דמכל מקום כיון שקבעה לה וסת שני מכ' לכ' ג' פעמים אינה צריכה לחוש לוסת הראשון. שאם לא כן לעולם תהיה רואה מכ' לכ' ועדיין חוששת לל' (עיין רמב"ן) ואינה צריכה לחוש לב' וסתות אלא כשקבעה שניהם יחד כדלקמן סעיף ל"ב:

ולא השוה אותן. אדלעיל קאי שהיתה רגילה לראות בהפלגת כ' ושינתה וקבעה לה וסת אחר לל' דהותר יום כ' לגמרי שאף אם חזרה וראתה בו דינו כוסת חדש וכאן מיירי ששינתה ג' פעמים לימים שאינן שוין דלא קבעה לה וסת אחר גם הראשון לא נעקר לענין אם חזרה וראתה בו:

וסת הראשון. כסברא הראשונה דלעיל סעיף ז' דבעינן שתשלש בדילוגים שוין וכאן אין כי אם ב' דילוגין שוין (ב"י ש"ך):

וסת כלל. מיהו חוששת להפלגה אחרונה שהיא לל"ד כדין וסת שאינו קבוע וגם לעונה בינונית דלעיל ס"א (ב"י ושאר אחרונים):

ואם חזרה לראות ביום וסתה הראשון. כלומר בהפלגה הראשונה שהיא בסוף כ' מיום ל"ד שראתה בו (ט"ז):

ג' פעמים. הואיל ולא קבעה לה וסת אחר חזר הראשון למקומו בפעם אחת ומכל מקום קודם שראתה בו אפילו פעם אחת אינה חוששת לו שכבר נעקר בג' פעמים שלא ראתה בו:

ג' עונות. שהיתה רגילה לראות בהן כגון ביום כ' לראייתה ועכשיו הפסיקה ולא ראתה כלל עד שעברו עליה ג' פעמים כ' יום לראייתה נעקר וסת הראשון ואינה חוששת עוד ליום כ' לראייתה שתראה אחר שעברו ג' עונות שלה (רמב"ן ונקודות הכסף דלא כט"ז) אלא לוסת החדש בלבדו מלבד עונה בינונית כדלעיל:

הוסת הראשון. פירוש שראתה שנית להפלגת כ' מראייה זו שאחר ג' עונות שלה חזר וסתה הראשון למקומו ואינה צריכה לחוש לוסת החדש ולא לעונה בינונית ואינו נעקר אלא בג' פעמים מאחר שלא שינתה וסתה לוסת אחר. אבל אם לא הפסיקה מלראות ג' עונות שלה לא נעקר הוסת שלה כלל ובפעם אחת שהיא רואה בתוך ג' עונות שלה חוששת ליום כ' מראיה זו עד שתעקרנו ג' פעמים אלא שהיא צריכה לחוש לוסת החדש מאחר ששינתה וסתה הקבוע אבל לא לעונה בינונית כדלעיל. ומכל מקום קודם שראתה אפילו פעם אחת בתוך ג' עונות מיד שעברה עונה אחת שלה שהוא סוף כ' ולא ראתה בו שוב אינה חוששת לסוף כ' הב' או הג' וכן לעולם שהרי אינה צריכה לחוש אלא להפלגת כ' יום ולא להפלגת מ' או ס' שלעולם מונים ההפלגה מיום שראתה ולא מיום שהיתה ראויה לראות בו כדלעיל (רמב"ן ש"ך דלא כט"ז) מה שאין כן בוסת החדש דלא שייך האי טעמא כדלקמן סעיף ט"ז:

עקירת וסת ר"ח. פירוש שצריך עקירה ג' פעמים ואם אחר כך חזרה וראתה בר"ח חזר הוסת למקומו והוא הדין ביום אחר מימי החדש אבל לא דמי לגמרי לעקירת וסת ההפלגה כדלעיל:

ג' ר"ח. ולא דמי לוסת ההפלגות כדלעיל:

אינה חוששת להם. בין שלא ראתה כלל בג' חדשים אלו בין שראתה בימים אחרים בין שוין בין שאינן שוין כל שלא ראתה ביום וסתה הקבוע ג' פעמים נעקר ואינה חוששת לו אף אם הקדימה לראות בכל פעם קודם שהגיע יום הוסת אלא שלא המשיכה ראייתה עד עונת הוסת כדלעיל:

חזר הוסת למקומו. מאחר שלא שינתה וסתה לוסת אחר אלא שלא ראתה כלל בג' חדשים אלו או שראתה בימים שאינם שוים שלא קבעה וסת בהם. אבל אם קבעה וסת בהם אף שחזרה לראות ביום וסתה הראשון בר"ח הרי הוא כתחלת וסת דבעינן ג' פעמים לעקירת הראשון והראשון נעשה שני והשני נעשה ראשון (ראב"ד):

שקפצה וראתה. או חלתה או הכה בעלה או נשאה משאוי כבד (תוספתא רז"ה):

לימים. ידועים וקבועים כדלקמן סעיף י"ח:

חוששת לו. שאם חזרה וקפצה אסורה לשמש עד סוף אותה עונה וגם צריכה לבדוק עצמה לכתחלה להתירה אחר העונה כיון שכבר אירע לה שראתה ג' פעמים על ידי קפיצה. וגם קודם שאירע לה כן ג' פעמים מיד שקפצה פעם אחת וראתה צריכה לחוש לאותו היום בחדש אם חזרה וקפצה בו כגון שקפצה וראתה בט"ו בניסן וחזרה וקפצה בט"ו באייר אסורה לשמש עד סוף אותה עונה. וכן חוששת להפלגה בב' ראיות על ידי קפיצה כגון שקפצה היום וראתה וחזרה וקפצה בסוף כ' יום וראתה וחזרה וקפצה בסוף כ' מראיה ב' חוששת עד סוף אותה עונה. לפי שמכיון שראתה ג' פעמים על ידי קפיצה ביום ידוע וקבוע בחדש או להפלגה נקבע לה וסת ליום זה בקפיצה כדלקמן סעיף י"ח אף היא צריכה לחוש לו בתחלתו שמא תקבענו בג' פעמים כמו שחוששין כן בשאר כל הוסתות בתחלתן (חוץ מוסת הדילוג כדלעיל) (ראב"ד). ועוד דלא יהא אלא שראתה בט"ו לחדש בלא קפיצה או בהפלגה מכ' לכ' בלא קפיצה דצריכה לחוש לוסת החדש ולהפלגה וכי בשביל שקפצה בתחלה יגרע הא השתא נמי קפצה בט"ו לחדש או בסוף כ' יום (ומיירי שבתוך כ' לא ראתה אף בלא קפיצה שאם ראתה בינתיים אין כאן הפלגת כ' מה שאין כן בוסת החדש כדלעיל). אבל אם השתא לא קפצה בסוף כ' או ט"ו בחדש אינה צריכה לחוש לוסת החדש ולהפלגה דתלינן לקולא למימר דמה שראתה מתחלה היה על ידי קפיצה. ולא דמי לוסת הגוף כפיהוק וכיוצא בו שחוששת מתחילתו לוסת החדש ולהפלגה אף בלא פיהוק כדלקמן סעיף י"ט בהג"ה דשאני התם שראתה שלא על ידי אונס (ש"ך): פירוש פעמים שקבעה לה כו':

ולא הקפיצה. ויש אומרים שתולין ראיית אחד בשבת בקפיצה של אתמול וזה שלא ראתה אתמול מפני שלא הגיע זמנה של קפיצה לראות בה שזמנה הוא בא' בשבת ולכן קבעה וסת ליום א' ולקפיצה ולא בלא קפיצה כדלקמן סעיף י"ח (ש"ך):

ידוע. וקבוע שקבעתו בג' פעמים:

באותו זמן. עד שתעקרנו בג' פעמים שתקפוץ בו ולא תראה שאין הוסת נעקר אלא כעין שנקבע ולכן אם לא קפצה בו ולא ראתה אינו נעקר (ראב"ד רא"ש). והלכך לא בעינן הכא ג' פעמים רצופין באחד בשבת או בר"ח אלא אפילו עברו בינתיים כמה חדשים ולא ראתה ולא קפצה אין זו עקירה ונקבע לה הוסת ביום שקבעה לה ג' פעמים כן דעת הפרישה ס"ח. אבל הראב"ד כתב בהדיא דבעינן רצופים דוקא (וצריך לומר הטעם דכל זמן שלא נקבע הוסת בג' פעמים תלינן לקולא כל מאי דאפשר הואיל וראתה על ידי אונס והילכך כשדילגה ר"ח אחד שלא קפצה ולא ראתה תלינן שיום החדש לבדו גרם לה הראיה ראשונה בלא צירוף הקפיצה כלל והרי נעקר יום זה במה שלא ראתה בו בר"ח השני. ומהאי טעמא נמי בקפצה מכ' לכ' וראתה ובינתיים ראתה בלא קפיצה אינה צריכה לחוש לקפיצה שבסוף כ' שלישית כמו שנתבאר לעיל לפי דעת הש"ך והראב"ד משום דתלינן לקולא שההפלגה לבדה גורמת הראיה בלא צירוף הקפיצה ואין כאן הפלגת כ'):

דרך הגרון. מתוך המאכל שאכל:

דרך מטה. או דרך מעלה (ש"ך):

ובשיפולי מעיה. בית הרחם:

אסורה לשמש. עד שתעקרם ג' פעמים מה שאין כן כשלא קבעתם בג' פעמים (ט"ז):

של פעם אחת. פירוש שבכל ראיה מג' ראיות פיהקה או עיטשה פעם אחת:

נקבע. כי זה דרך כל העולם ואין כאן שינוי:

ידוע. פירוש שאין צריך זמן ידוע וקבוע לקביעתם כמו בקפיצות דלעיל סעיף י"ז דהתם עיקר הראיה אינה אלא מחמת אונס הקפיצה ואינו וסת אבל וסתות דגופה אדרבה האורח הוא דגורם למקרים הללו כמקרים המתיילדים ממותרי הליחות והדמים (רשב"א):

אינה חוששת. כלל אפילו כדין וסת שאינו קבוע (ט"ז ש"ך) ובהגיע העת ולא בא המיחוש אינה צריכה בדיקה אפילו לכתחילה (רשב"א רא"[ש]) להתירה אחר העונה אבל כל העונה אסורה כדלקמן סעיף כ"ה:

אלא הפיהוק. גורם קביעת הוסת וקבעה וסת לפיהוק לבדו בלא ר"ח:

אלא הר"ח. וקבעה וסת לר"ח לבדו אף בלא פיהוק:

לראיה של ר"ח. פירוש לקביעת הראיה בר"ח דאף שהאורח גורם לפיהוק כדלעיל מכל מקום דרך הפיהוקים וכיוצא בהם להקדים לבא לפניו כי מלוי הדם ברחם לפני הראיה מביא לידי פיהוקים וכיוצא בהם. ומשום הכי לא דמי לקפיצות דלעיל סוף סעיף י"ז (משמרת הבית ב"ח ש"ך):

חוששת לאותו הפיהוק. עד סוף אותה עונה אם המשיכה ראייתה בפעם הראשון עד אחר הפיהוק כדלקמן סעיף כ"ד:

ואסורה לשמש עד שתבדוק. פירוש דלכתחלה צריכה בדיקה בשעת הוסת (ב"ח) או אחריו באותה עונה (פרישה סי' קפ"ד) כדי להתירה אחר העונה כדין שאר וסת שאינו קבוע אלא דבדיעבד אם לא בדקה באותה עונה מותרת אחר העונה בלא בדיקה כדלעיל סי' קפ"ד. אבל להתירה באותה עונה אין בדיקה מועלת כי שמא תראה בשעת תשמיש אחר הבדיקה (ב"ח פרישה). והלחם חמודות והט"ז פירשו דאף אחר העונה אינה מותרת אלא על ידי בדיקה ולא דמי לשאר וסת שאינו קבוע כיון שדרך הטבע הוא באשה לפהק בשעת ראייתה או סמוך לה הוה ריעותא לפנינו שהיא טמאה. ובנקודות הכסף פירש דמיירי להתירה אחר הפיהוק מיד וכגון שבפעם אחת לא המשיכה ראייתה אחר הפיהוק כלל דבכהאי גוונא אינה חוששת כלל אחר הפיהוק אפילו רגע כדלקמן סעיף כ"ד אלא דאינה מותרת אחר הפיהוק בסמוך אלא על ידי בדיקה ולא דמי לשאר וסת שאינו קבוע דמותרת בלא בדיקה אחר העונה דהתם כיון שהוסת תלוי בזמן אם כן מיד אחר הזמן דהיינו אחר אותה עונה אפילו בסמוך לה כל שלא הרגישה בדם מותרת דכבר עבר זמנו דהזמן נודע אבל אם עבר זמן מופלג אחר הפיהוק ולא הרגישה בדם מותרת בלא בדיקה אפילו באותה עונה כדין שאר וסת שאינו קבוע אחר העונה (וכן הוא בהדיא בהראב"ד דף י"א דלא כלחם חמודות וט"ז) ע"ש:

לפיהוק גרידא. ואפילו ראתה בו אלא שפיהקה פעם שלישי בימי החדש ולא ראתה אינה חוששת עוד לפיהוק גרידא שאינו בר"ח שכל וסת שלא נקבע בג' פעמים נעקר בפעם אחת (רשב"א ב"י):

לראש חדש. מתחלת העונה עד סופה אף בלא פיהוק:

תקבע לראשי חדשים. לבדו בלא פיהוק. ואפילו לא פיהקה בתוך ימי החדש או שפיהקה וראתה חוששת לר"ח מתחלת העונה אף בלא פיהוק כי שמא ר"ח הוא הגורם ולא הפיהוק. וכן חוששת לעונה בינונית שמא תראה בלא פיהוק. ואם הגיע ר"ח ולא פיהקה ולא ראתה אינה חוששת עוד לר"ח בלא פיהוק אבל חוששת עדיין לפיהוק אם לא אירע עדיין שפיהקה ולא ראתה (ב"י). אבל אם אירע לה שפיהקה ולא ראתה שוב אינה חוששת לא לפיהוק ולא לר"ח (ולא אפילו לפיהוק של ר"ח משום דלא קבעה אלא בג' פעמים רצופים שפיהקה וראתה בג' ר"ח זה אחר אחר זה וכאן הפסיקה בר"ח אחד שלא פיהקה ולא ראתה ונעקר בזה מה שפיהקה וראתה בראש חודש העבר אף לפי דעת הפרישה דלעיל משום דשאני פיהוק וכיוצא בו שהוא וסת הגוף ממיחושיו הבאים לו מזמן לזמן לכן כשהגיע הזמן ולא בא המיחוש הרי זה עקירה לזמן הזה מה שאין כן בקפיצות אם לא קפצה אין זו עקירה לקפיצה[)]: וראתה: וראתה:

לסוף ל'. אף בלא פיהוק כי שמא תקבע להפלגת ל' גרידא:

וסת לימים. שוין בימי החדש דכל זמן שלא נקבע לה וסת זה בג' פעמים חוששת לו לוסת החדש ולהפלגה כדלעיל סעיף י"ג בהג"ה אלא שכאן נוסף חשש פיהוק גרידא (ב"י):

בלא ימים שוים. משום דלא חשיב אונס כמו טורח של קפיצה כיון שאין הראיה באה על ידי טורח אלא ממילא כך כתבו התוס'. והרז"ה כתב דלא מקרי אונס אלא דבר שאינה עושה אותה מדעתה כקפיצה וכיוצא בה כגון שחלתה או הכה בעלה כדתניא בתוספתא אבל אכילת שום ובצל שהוא מאכל תאוה וכל דבר שהיא עושה אותה מדעתה אין זה נקרא אונס לענין זה:

המשכת הוסת. שאף על פי שלא ראתה עכשיו בתחלת הוסת שמא תראה באמצעו או בסופו (רשב"א ושאר פוסקים דלא כהרז"ה):

עונה אחת. היא עונה זו שבה הוסת בין שהוא יום או לילה בין ארוך בין קצר כדלעיל סי' קפ"ד:

הוסת. מתחלתה עד סופה שמא יארעו לה המקרים בשעת תשמיש ותראה מיד (רמב"ן רז"ה) דאף שהיתה רגילה לראות בסוף הוסת או אחריו מכל מקום כיון שהוסת קבוע ביום ידוע לחודש או להפלגה והיום גורם הראיה נאסר כל היום דהיינו כל העונה כמו בוסת הימים גרידא דאף שרגילה לראות סמוך לערב אסורה מנץ החמה שמא תמהר לראות על ידי תשמיש והכא נמי כיון שהיום גורם הראיה חיישינן שמא יארע לה הוסת ותראה מיד על ידי תשמיש אבל אם לא אירע לה אינה צריכה בדיקה כדלעיל: הוא וסת החדש או ההפלגות:

אינו נעקר. שאין הוסת נעקר אלא כעין שנקבע כשנקבע כבר ג' פעמים. אבל קודם שנקבע בג' פעמים נעקר בפעם אחת שבא הזמן ולא בא המקרה ולא ראתה כמו שנתבאר לעיל בשם הראב"ד. וכן כתב בנקודות הכסף:

לימי הנעורים. הם י"ב שנה ויום אחד:

בוסת ההפלגות. אבל קודם שקבעה וסת אינה חוששת לו כלל כדלעיל סי' קפ"ד ס"ג ואפילו ראתה יותר מג' פעמים אלא שראתה בימים שאינם מכוונים לא לחדש ולא להפלגה שלא הוקבע לה וסת בהן אינה צריכה לחוש לו כלל שמאחר שלא הגיע זמנה לראות אינה חוששת שמא תראה עד שתקבע לה וסת כדרך הנשים כן כתב בנקודות הכסף. אבל הט"ז כתב שמכיון שראתה ג' פעמים היא מוחזקת בדם ודינה כגדולה שאין לה וסת קבוע. ומשמעות הרשב"א וטור ושלחן ערוך כנקודות הכסף. אלא דצריך עיון מנא ליה לרשב"א הא דהא לענין טומאה מטמאה מעת לעת כגדולה (כרתי ופלתי):

כלל. אף אם הוא בענין שחוששת לו אם היא גדולה כגון שהיה לה וסת הסירוג מב' חדשים לב' חדשים שאינו נעקר אלא בששה חדשים וחוששת לר"ח רביעי או שהיה לה וסת ההפלגות מל"ה לל"ה וראתה אחר צ' יום שעדיין לא עברו ג' פעמים ל"ה בלא ראיה וצריכה לחוש לל"ה מראייה זו בגדולה וקטנה אינה צריכה (ש"ך):

ג' פעמים. בוסת החדש או ד' ראיות בהפלגה אבל בפחות מג' פעמים אף על פי שראתה ב' פעמים בימי החדש שהיתה רגילה לראות בהן או בהפלגות שהיתה רגילה לראות בהן אינה חוששת כלל אפילו כדין וסת שאינו קבוע לפי שחזרה לקדמותה בהפסקת ג' עונות בינוניות שלא ראתה. אבל אם לא הפסיקה ג' עונות בינוניות אלא ג' עונות שהיתה רגילה לראות בהן כגון שהיתה רגילה לראות מכ' לכ' וחזרה וראתה אחר ס' יום פעם אחת וחזרה וראתה שנית בסוף כ' חזר וסת הראשון למקומו. וגם אם לא ראתה אלא פעם אחת אחר ס' יום חוששת לראיה זו לוסת החדש ולעונה בינונית כדלעיל סוף סעיף ט"ו (פרישה ש"ך):

הותירה. פירוש שאחר שקבעה וסת לא ראתה עד סוף ג' עונות בינוניות מראייה האחרונה דהיינו ביום צ' כי ג' עונות אלו מחשבין בעונות מובדלות שלא יהיה יום ל' עולה לכאן ולכאן (חכם צבי) וחזרה וראתה בסוף ג' עונות בינוניות מראייה זו וחזרה וראתה בסוף ג' עונות בינוניות מראייה זו שנמצא רואה מצ' לצ':

ראשונה. כלומר ראייה אחרונה מג' ראשונות שראתה קודם שהתחילה לפסוק:

מצ' לצ'. ואפילו לא קבעה לה וסת כלל שלא ראתה אלא פעם אחת כיון שכיוונה אחר כך ג' פעמים מצ' לצ' קבעה לה וסת (ט"ז):

עונות. בינוניות (גמרא):

הראשון. לא לוסת החדש ולא לוסת ההפלגה כדלעיל סעיף כ"[ז]:

שאינו קבוע. אם חזרה וראתה אחר שהזקינה שלא ביום שהיתה רגילה לראות בו כדלקמן סעיף ל"א:

חוששת. פירוש שאינה מקפדת אף על פי שהיא בושה (רמב"ם רשב"א ב"י לבוש מנחת יעקב דלא כט"ז):

זמנה לראות. לענין ראתה מג' עונות לג' עונות מכוונות ולענין ראתה בימים שלא קבעה לה וסת בהם קודם שהזקינה לא לחדש ולא להפלגה והוא וסת שאינו קבוע לה עכשיו (פרישה):

ורביעית בכ'. כצ"ל:

וסתות. דכיון שגם בג' פעמים האחרונים ראתה בר"ח לא נעקר הראשון. והא דלא נקט בקצרה כגון שראתה ג' פעמים בר"ח ובכ' בו או בב' בו משום דהראב"ד מריה דהאי דינא סבירא ליה שאין האשה קובעת וסת גם בזמן הזה לא בימי נדה ולא בימי זיבה כדינא דגמרא דבימי נדה המעיין פתוח והיא עלולה לראות כל ז' מחמת ראיה הראשונה ובימי זיבה היא בחזקת טהרה ומסולקת דמים וראייתה בהם מקרה הוא ואין המקרה ראוי לקבוע וסת וראיית ר"ח שני היא בימי זיבה לראיית כ' ואם ראתה י"ח יום לפני ר"ח שיהיה ר"ח אחר ימי נדה וזיבה תהא ראייה זו בימי זיבה לראיית ר"ח א' אבל כשכבר קבעה לה וסת לר"ח חוזרת וקובעת גם בכ' בו. אבל הרמב"ן כתב (פ"ה הט"ז) שבזמן הזה שהחמירו בנות ישראל על עצמן שלא יהיו צריכות למנות ימי נדה וזיבה שלא תבואנה לידי טעות הן קובעות וסת אף בימי נדה וזיבה הגע עצמך שאם ראתה בא' בחדש ובז' בו וחזרה וראתה בז' בחדש ב' פעמים אתה אומר לא קבעה וסת ושמא ראייה הראשונה שבר"ח בימי י"א היתה ושל ז' בחדש תחלת נדה וראויה לוסת ונמצאת מצריכן ללמוד פתחי נדה וזיבה ולמנות ז' וי"א דבר שנשכח מהן לגמרי עכ"ל. וכתב הש"ך דדוקא להחמיר הוא דקבעה בימי נדה וזיבה אבל לא להקל. והמנחת יעקב כתב דכיון דטעמא שלא להצריכה למנות ז' וי"א אין לחלק ואין להחמיר בוסתות דרבנן כולי האי ומשום הכי לא הביאו דין זה בשלחן ערוך. (וכן משמע בהדיא לעיל סעיף י"ג בהג"ה. ומכל מקום האי טעמא לא שייך אלא בימי זיבה אבל ז' ימי נדה הכל יודעים בהם למנותם מתחלת ראיה ואם חזרה וראתה בהם שנית תדע שהיא בתוך שבעה לראייתה ולא תקבע וסת להקל אלא להחמיר לחוש לו אם כבר נקבע אבל קודם שנקבע אין להחמיר בו כל כך לחוש לו מספק שמא תקבענו כדרך שחוששין בשאר וסת שאינו קבוע הואיל ועכשיו הוא בימי נדתה. ומשום הכי סתם הש"ע סי' קפ"ד סעיף ו' וכל האחרונים שם ולא פירשו דאם פסק הדם בינתיים חוששת גם לראיה שניה אם היא ביום אחר על כל פנים ואדרבה בב"י שם מפורש בהדיא דאפילו פוסקת בינתיים אינה חוששת):

שתראה. אפילו בפעם אחת (ראב"ד רשב"א):

שאינו קבוע. ולכן חוששת גם כן לעונה בינונית (מהר"ם פדואה סי' כ"ה):

במקרה. פירוש ואינה צריכה בדיקה כווסת קבוע ונעקר בפעם אחת אבל מכל מקום חוששת לראייתה כווסת שאינו קבוע כדלעיל סעיף ל"ג (פרישה דלא כט"ז):

פוגעת בו. ואף אם לא ראתה בו חוששת לר"ח ב' וכן לר"ח ג' שאינו נעקר בפחות מג' פעמים דכיון שהיא ראויה לראות מצד עצמה אלא שעיכבה דבר הגורם סילוק דמים שראשה כבד ואיבריה מתפרקים כשנסתלק הגורם חזר האורח למקומו (רשב"א ב"י). הילכך לא דמי לזקנה ולא לאשה שעברו עליה ג' הפלגות או ג' חדשים דבעינן שתראה בעונת וסתה הראשון כדלעיל סעיף ט"ו וט"ז וסעיף ל"א כן דעת הרשב"א. אבל דעת הראב"ד שאינה חוזרת לוסתה עד שתראה פעם אחת ומשתראה פעם אחת חוזרת לוסתה הראשון אפילו לא ראתה בזמן וסתה הראשון דכיון שהוחזקה זו עד עכשיו מסולקת דמים אינה יוצאה מחזקה זו עד שיחזרו דמים למקומן ותראה פעם אחת וכיון שראתה פעם אחת הרי זו בחזקת בת דמים ובחזקת שתחזור לוסתה הראשון ואף על פי שפעם זו ראתה שלא בזמן וסתה הרי היא כמו שהיתה רגילה לראות בכ' ושינתה ליום ל' דזה וזה אסורים עד שתעקר בג' פעמים כדלעיל סעיף י"ד. וכן דעת הרמב"ן. ולא ידעתי למה השמיט השלחן ערוך דעתם דהא רבים נינהו ועוד דהא בוסתות דרבנן שומעים להקל (ש"ך):

הגוף. בלא זמן ידוע או וסת הגוף לזמן כו':

עד שתחזור לראות. שהרי אין כאן שום ראייה שתמנה ההפלגה ממנה: