היא עיקר. כי לא הוזכרה בדיקת עדים במשנה אלא בעסוקה בטהרות שמתוך מעלתם חששו להם חכמים חששא יתירה שמא ראתה מחמת תשמיש שדרך הדם לבא על ידי תשמיש לפעמים ומיגו דצריכה בדיקה אחר התשמיש משום מעלת הטהרות צריכה נמי בדיקה לפני תשמיש לבעלה אבל כשאינה עסוקה בטהרות שאינה צריכה בדיקה אחר התשמיש אינה צריכה לפני התשמיש (גמרא ופרש"י):

וסת קבוע. כי יש אשה שיש יום קבוע לראייתה כגון מכ' לכ' יום או יום קבוע בחדש וזה נקרא וסת הימים. ויש שאין לה יום קבוע אלא שהיא מרגשת בעצמה קודם שיבא הדם כגון שהיא מפהקת או מעטשת או חוששת בפי כרסה וזה נקרא וסת הגוף. ויש אשה שאין לה וסת כלל שאינה רואה ביום קבוע <(א)> ולא מרגשת במאורעות הללו עד שיבא הדם וזו יש לה לחוש בתחלתה שמא תראה מחמת תשמיש (רמב"ן) שכיון שאין לה וסת נראה מעניינה שראיותיה באות לה כפי המקריים שקורין לה כקפיצות ואכילות וכיוצא בהם ולפיכך יש לחוש לה שמא אף מחמת תשמיש תראה משום הכי בעיא בדיקה ג' פעמים אחר תשמיש (ר"ן). ומיגו דצריכה בדיקה אחר תשמיש צריכה נמי בדיקה לפני תשמיש כמו בעסוקה בטהרות דלעיל (הג"ה פרישה):

ואחר תשמיש. מיד לידע אם היא רואה מחמת תשמיש (רמב"ן):

אחר תשמיש. שגם ביש לה וסת הדין כן לדעתו כדלעיל:

לבדוק עצמן. פירוש לבדוק העדים לאור הנר אחר כל כו':

מקנחין עצמן. והאשה צריכה להכניס העד גם לחורין ולסדקין (רשב"א ר"ן):

שתבדוק עצמה. שאף שהתירו לשמש בלא בדיקת העד לאור הנר לא התירו אלא כשהעד קיים ותבדקנו למחר אבל כשנאבד אין כאן בדיקה כלל וצריכה לבדוק עצמה שנית ותניח העד למחר ותבדקנו (גמרא ורש"י). אבל אם לא אבדה אינה צריכה בדיקה לפני תשמיש כי די בבדיקה שלאחר תשמיש הראשון דלמה תבדוק ב' פעמים זה אחר זה (תוס'). ואף על פי שהעד שלאחר התשמיש אינה בודקתו עד למחר הרי זה מועיל גם לבדיקה שלפני תשמיש שני אבל בדיקה שלפני תשמיש הראשון צריכה לבודקו לאור הנר קודם שתשמש (ר"ן). ודעת רש"י ותוספות כמ"ש הר"ן בשמם דלא התירו לשמש בלא בדיקת העד לאור הנר אלא בבדיקה שהוזכרה במשנה דמיירי בעסוקה בטהרות אלא משום מיגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי לבעלה משום הכי לא עדיפא מבדיקת הטהרות דסגי שתבדוק העד למחר קודם שתעסוק בטהרות. ורמ"א לא חש לזה משום דבלאו הכי נמי דעת רש"י ותוס' וסיעתם דאפילו אשה שאין לה וסת כלל אינה צריכה בדיקה כלל לא לפני תשמיש ולא לאחריו כשאינה עסוקה בטהרות אלא דראוי לחוש לדעת הרמב"ם והרא"ש ולדעת הרמב"ם הבדיקה שהוזכרה במשנה אינה לטהרות דוקא ואפילו הכי הקילו לבדוק העד למחר. ואף אם תמצי לומר דהרא"ש לא סבירא ליה הכי לא חש רמ"א לזה מאחר שרש"י ותוספות וסיעתם מקילין לגמרי וגם הש"ע לא הביא דעת הרמב"ם והרא"ש אלא שראוי לבעל נפש לחוש לדעתם אבל העיקר כסברא הראשונה שהביא בסתם כנודע (הלכך בג' פעמים הראשונים אין להקל בלא בדיקת העד לאור הנר). והש"ך כתב שדעת הרי"ף כדעת רש"י ותוס' וסיעתם דאפילו אין לה וסת כלל אין צריך בדיקה כלל לא הוא ולא היא אפילו בג' פעמים הראשונים וכמדומה שכן עמא דבר. והמנחת יעקב כתב שבמקום שנהגו להקל יש להם על מה שיסמוכו אבל במקום שאין מנהג אין להקל כלל נגד דעת הש"ע. ומעוברת משהוכר עוברה ומניקה כל כ"ד חדש יש להקל בהן אף אם אין להן וסת דדמים מסולקים מהן כדלעיל סי' קפ"ד והלכך אף ששופעות דם ורואות אינו אלא מקרה. ואף שחוששות לראייתן כדרך שחוששות לוסת שאינו קבוע לענין בדיקה בשעת הוסת ולפרוש מבעלה עונה אחת כדלקמן סימן קפ"ט מכל מקום לענין בדיקה לפני תשמיש ואחריו שלא בעונת הוסת יש להקל הואיל ויש מקילין בכל ענין (תשובת מהר"ם פדוואה סי' כ"ה):

שיש לה וסת. שאף שלכל דיני וסתות אינו נקרא וסת קבוע אלא אם כן ראתה ביום ידוע וקבוע כדלקמן סי' קפ"ט מכל מקום לענין בדיקה לפני תשמיש ואחריו יש להקל יותר תדע שהרי יש מקילין בכל ענין (תרומת הדשן). אבל אם לעולם היא רואה ביום י"ד לטבילתה לא פחות ולא יותר הרי זה וסת קבוע לכל דבר והוא וסת ההפלגה שמחשבין אותו מסוף ראיה כדלעיל סימן קפ"ד שכשהיא רואה לעולם ביום י"ד לטבילתה הרי זו רואה בהפלגה שוה מסוף ראייתה לעולם מן הסתם לפי שאסור לאשה לעמוד בימי טומאתה אפילו אין בעלה בעיר כדלקמן סימן קצ"ז ומן הסתם היא מתחלת לספור ז' נקיים מיד שפוסקת לראות ולטבול בליל ח' ואם כן בין שתחשוב מהתחלת הנקיים ובין שתחשוב מליל טבילה הכל חשבון אחד והפלגות שוות מי"ד יום אחר הטבילות או מכ"א יום מהתחלת הנקיים או מכ"ב יום מסוף הראיות (מה שאין כן אם מחשבין ההפלגה מתחלת ראיה אם תחשוב מליל טבילה אינו חשבון אחד אם המשיכה ראייתה פעם אחת ב' ימים ופעם אחת ג' ימים או שפעם אחת שמשה סמוך לראייתה וצריכה להמתין ששה עונות כדלקמן שם ואף לפי מנהגינו שלעולם מתחילין מליל ו' לראייתה מכל מקום אם המשיכה ראייתה פעם אחת ליום ו' ונתאחרה הטבילה יום אחד אם תחשוב ההפלגה מליל טבילה זו לא תהיה ההפלגה שוה לחשבון שמתחלת ראייה) עיין לקמן סי' קפ"ז סעיף י' וי"א: