אין מבקעין עצים מן הקורות העומדות לבנין מפני שהן מוקצה מחמת חסרון כיס שאדם מקפיד עליהן מלהסיקן ובין השמשות לא היה דעתו עליהן להיסק (עיין סי' ש"[ח] סעיף כ"ו) ולא מקורה שנשברה ביום טוב משום דאתמול לא היה יודע שתשבר ולא היה דעתו עליה להיסק ואפילו להמתירין מוקצה ונולד ביום טוב מודים במוקצה גדול כזה דקורה בריאה וחזקה אינה עשויה כלל להשבר. אבל אם היתה רעועה מערב יום טוב וקרובה להשבר כיון שהיה יודע שתשבר ודעתו עליה להסקה לכן מותר לבקעות ממנה להמתירים נולד ביום טוב אבל להאוסרים נולד ביום טוב אסור לבקעות ממנה דאתמול היה כלי שלם ראוי למלאכתו דהיינו בנין והיום היא שבר כלי והרי זה נולד ביום טוב וכבר נתבאר דיש להחמיר בנולד ביום טוב:

אבל אם נשברה מערב יום טוב אם אי אפשר להסיקה בלא ביקוע מחמת גדלה ועביה מותר לבקעות ממנה חתיכות גדולות ואע"פ שהיה אפשר לו לבקעות מערב יום טוב לפי שאין בבקיעת עצים לחתיכות גדולות מלאכה גמורה ואף בשבת אינו אסור אלא מדברי סופרים משום עובדין דחול ומשום שמחת יום טוב התירו לגמרי אבל אסור לבקעות ממנה חתיכות קטנות מאד כדרך שמבקעים עצים <(א)> דקים מאד כדי להצית בהן האור מפני שהעושה כן בשבת חייב מפני שהוא תולדת הטוחן כמ"ש בסי' שכ"א לפיכך לא התירו דבר זה משום שמחת יום טוב לפי שזהו כמכשירין שאפשר לעשותם מערב יום טוב:

וכשהוא מבקע לא יבקע בקרדום ולא במגל ולא במגירה כדרך שמבקע בחול דכיון שהיה אפשר לבקעות מערב יום טוב הצריכוהו חכמים לשנות שלא יבקע אלא בקופיץ (פירוש סכין של קצבים ויש עושים בו שני ראשים ודומה קצת לקרדום) ובצד הקצר שלו אבל לא בצד הרחב כדי לשנות ועכשיו שאין אנו בקיאים מהו קרדום ומהו קופיץ יש להחמיר שלא לבקעות אלא בסכין או ביד:

במה דברים אמורים בעצים גדולים מאד שאי אפשר להסיקן כלל בלא ביקוע כגון קורה וכיוצא בה אבל עצים של הסקה שהן גדולים קצת וראויים להסקה בלא ביקוע לא יבקעם כלל אפילו בסכין כיון שאפשר להסיקן בלא ביקוע הרי זה טרחא שאינה צריכה ולכן יש להחמיר שלא לשברן אפילו ביד אפילו לחתיכות גדולות בענין שאין לאסור משום תולדת טוחן וכן לא יכניס העץ בחור כדי לשברו כיון שאפשר להסיקו כמו שהוא:

והמדקדקים נוהגים לאסור הביקוע של עצים הראויים להסקה בלי ביקוע אפילו בחול המועד ומתקנים ומכינים כל העצים הקטנים הצריכים לבישול דגים קודם יום טוב דחוששין לטרחא שאינה צריכה שהרי יכול לבערם בלא ביקוע וכן נכון להחמיר ומכל מקום במקום שהעצים יקרים דיש הפסד מרובה אם נצריך להבעיר בלי ביקוע מותר לו לבקע במועד אפילו עצים שאפשר להסיקן בלא ביקוע במה דברים אמורים לבקעות בכלי אבל לשבר ביד כיון שאינו עושה כדרך שהוא עושה בחול אין להחמיר בו כלל במועד אפילו במקומות שאין העצים יקרים:

עצים המפוזרין בחצר בין שהם גדולים בין שהם קטנים אסור לגבבן ביום טוב מפני שנראה כמלקט לצורך חול שכן דרך לגבב היום לצורך מחר אבל אם רוצה לבשל קדרתו בחצר מותר לגבב סמוך למקום בישול קדרתו מפני שקדרתו מוכחת עליו שאינו מגבב לצורך מחר במה דברים אמורים בעצים המפוזרין אבל עצים המכונסים ברשות היחיד מותר ליטול מהן ולהוליכן אפילו לחצר אחרת ולהסיקן שם:

במה דברים אמורים בחצר אבל בשדה אסור ללקט עצים אפילו רוצה לבשל קדרתו בשדה וללקט עצים סמוך למקום בישול קדרתו לפי שדרך עצים להיות גדלים בשדה והמלקט שם עצים נראה כמעמר דבר במקום גידולו (עיין סי' ש"מ) וכבר נתבאר בסי' תצ"ה שהעימור הוא ממלאכות שלא הותרו לצורך אוכל נפש ולפיכך אפילו מן המכונסים שבשדה אסור ליקח גזרה שמא יקח מן המפוזרין ונראה כמעמר:

קרפף שהוא מקום המוקף מחיצות אע"פ שאינו מוקף לדירה אם יש לו מסגרת או שהוא עומד בתוך שבעים אמה וד' טפחים לעיר כיון שהוא מקום המשתמר הרי הוא כחצר ומותר להביא מן העצים המכונסים שבתוכו אבל אם אין לו מסגרת ואינו עומד בתוך שבעים אמה וד' טפחים לעיר כיון שאינו מקום המשתמר הרי הוא כמי שאינו מוקף מחיצות כלל ואין מביאין ממנו עצים אפילו מן המכונסים שבתוכו:

עלי קנים ועלי גפנים שהן מכונסים ומונחים בקרפף אע"פ שיש לו מסגרת ועומד בתוך שבעים אמה וד' טפחים לעיר הרי הן כמפוזרים ואסור ליקח מהן ביום טוב מפני שאנו חוששים שמא יפזרם הרוח בשעה שיבא ליקח אותם ויבא ללקטם ואם הניח עליהם כלי כבד מערב יום טוב שלא יפזרם הרוח מותר ליקח מהן ביום טוב:

עצים שנשרו מן האילן ביום טוב אין מסיקין בהן ביום טוב אפילו להמתירין נולד ביום טוב לפי שהן בכלל גזרת פירות הנושרין מאליהן בשבת או ביום טוב שאסרום חכמים בו ביום באכילה ובטלטול משום גזרה שמא יעלה ויתלוש כמ"ש בסי' שכ"[ה] ואם נפלו לתוך התנור יתבאר בסימן תק"ז בעז"ה:

כבר נתבאר שיש להחמיר בנולד ביום טוב לפיכך כלים שנשברו ביום טוב ואין עושין מעין מלאכתן הראשונה כמ"ש בסי' תצ"ה אין מסיקין בהן מפני שהן נולד ואסורין בטלטול ואפילו לשורפן במקומן אסור אע"פ שאינו מטלטלן לפי שהמוקצה אסור להשתמש בו וליהנות ממנו כמו שיתבאר בסימן תק"ט:

וכן נכרי שחקק בית קבול בבקעת ביום טוב הרי עשאה כלי ואין מסיקין בה מפני שהוא נולד:

אבל מסיקין בכלים שלמים שנעשו מערב יום טוב אע"פ שהוא נהנה מן הכלי לאחר שהודלק מקצתו ונעשה שבר כלי אין בכך כלום כיון שההנאה באה לו מאליה שאינו עושה שום מעשה בגוף המוקצה עיין סוף סי' תק"ט אבל אסור להפוך באש לאחר שהודלק מקצתו דאז נעשה שבר כלי וכיצד הוא עושה מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן דאז יכול להפוך באש אף לאחר שהודלקו מקצת מן הכלים לפי שהן בטלים ברוב עצים המוכנים כמו שיתבאר בסימן תק"ז בעז"ה:

במה דברים אמורים כשאין לו עצים מוכנים כדי כל צרכו אבל אם יש לו כדי כל צרכו אסור להסיק בכלים שלמים אפילו בחול מפני שהוא עובר על בל תשחית:

כלי שנשבר מערב יום טוב ואין עליו תאר כלי מותר להסיקו ביום טוב שהרי הוא כבר מוכן ועומד להסקה ואם יש עליו תאר כלי ונשבר ביום טוב אסור להסיקו ביום טוב מפני שהוא נולד:

הכלים והאוכלין מטלטלין אותן לכל דבר ואין אומרים לא ניתנו הכלים אלא לתשמישן והאוכלין אלא לאכילה ולפיכך מסיקין באגוזים ושקדים ואם אכלן ביום טוב אין מסיקין בקליפיהן אפילו הן ראויים למאכל בהמה מפני שאתמול היו מחוברים וטפלים להאוכל ונחשבין כאוכל עצמו ועכשיו אין נחשבין כאוכל כלל והרי זה נולד:

עץ שמחתין בו האש כיון שהוא מיוחד לכך הרי הוא כלי ואם נשבר ביום טוב אסור להסיקו כמו שנתבאר:

יום טוב שחל להיות אחר שבת אסור להדליק ביום טוב שיורי הלפידים והפתילות שנדלקו וכבו בשבת אלא אם כן נדלקו וכבו פעם אחת קודם השבת מפני שהם יותר נוחים להדליק כשנדלקו כבר פעם אחת וכבו שהאור נאחז בהן היטב ונמצא שהכבייה שנכבו בשבת היא מכשרת ומכינה אותם להדלקה ביום טוב ואין שבת מכינה ליום טוב כמו שיתבאר בסי' תקי"ג ע"ש לפיכך אסור להדליקן ביום טוב אפילו בצד השני שלא נדלק עדיין גזרה שמא ידלק באותו צד שנדלק כבר ונכבה בשבת וכיון שאסור להדליקן ביום טוב יש על שיורי הפתילה דין כלי שמלאכתו לאיסור שאין לטלטלו כי אם לצורך גופו או מקומו כמ"ש בסי' ש"ח אבל שיורי הלפידים כיון שאין ראויים להסקה ביום טוב אסור לטלטלם אפילו לצורך גופן ומקומן לפי שאין עליהם תורת כלי כלל במה דברים אמורים ביום טוב ראשון אבל יום טוב שני של גליות שחל להיות במוצאי שבת מותר להדליקן בצד השני שלא נדלק עדיין דכיון שיום טוב שני אינו אלא מדברי סופרים לא גזרו שמא ידליק בצד שנדלק כבר וכיון שהן ראויים להדלקה מותר ג"כ לטלטלן כדין כלי שמלאכתו להיתר שנתבאר בסי' ש"ח. אבל יום טוב שני שחל בשני בשבת וממנו ואילך מותר להדליק בו שיורי פתילות ולפידים אפילו באותו צד שנדלקו בו ביום טוב ראשון ואפילו <(ב)> ביום טוב שני של ראש השנה מותר להדליק ממה נפשך אם יום שני חול מותר להדליק בו כמו בחול ואם הוא קודש ויום ראשון חול כל שכן שמותר שהרי חול מכין ליום טוב ואם שניהם קדושים א"כ הרי הן קדושה אחת שהרי כיום אחד ארוך הן חשובים ואין שייך כאן איסור הכנה מיום טוב לחבירו כיון שהן יום אחד. ויש אומרים דאפילו ביום טוב ראשון שחל להיות אחר השבת מותר להדליק שיורי הלפידים והפתילות שנדלקו וכבו בשבת לפי שאין כבייה זו חשובה הכנה גמורה כיון שגוף הפתילה כבר היה בעולם אלא שע"י כבייה זו היא נוחה יותר להדליק ואין בזה כדאי לאסור את גוף הפתילה והלפידים. ולענין הלכה יש לחוש לסברא הראשונה ולעשות פתילות חדשות ואם הישנה מונחת על פי הנר מותר להוציאה משם כדי להניח אחרת במקומה דכיון דאיסור טלטול אינו אלא מדברי סופרים יש לסמוך על סברא האחרונה: