דברים רבים אסרו ביום טוב משום גזרת מקח וממכר כיצד חבורה שרוצין ליקח בהמה שלימה מהטבח אין פוסקין לו דמים עליה אלא הטבח מביא שתי בהמות שוות ואומר להם ראו שזו כזו והן לוקחין אחת מהן ושוחטים ומחלקים ביניהם בלא הטלת גורל כמ"ש בסי' שכ"ב ע"ש ולאחר יום טוב יודעים כמה דמי השניה וכל אחד ואחד נותן דמי חלקו ולא יאמרו הלוקחין לטבח מה שאתה נוטל למחר בעד זו אנו ניתן לך בעד זו שנשחוט היום מפני שזהו סכום מקח שאסור להזכיר ביום טוב:

ולא יאמר אדם להלוקחין הריני שותף עמכם בסלע דהיינו שאטול עמכם חלק בשר ששוה סלע מפני שאסור להזכיר סכום דמים ביום טוב אלא אומר להם הריני שותף עמכם לשליש הבשר או לרביע דאז אינו ניכר ונראה כמקח וממכר אלא כשותפות:

אבל אסור לומר להנכרי הריני שותף עמך לשליש או לרביע שהדבר ידוע שאין רגילות להשתתף עם הנכרי וניכר שהוא מקח וממכר אף שאינו מזכיר סכום דמים. במה דברים אמורים בדבר שאין שיעור מקחו ידוע כגון בשר שאין כל הבהמות שוות אבל דבר ששיעור מקחו ידוע כגון ביצים ואגוזים מותר ליקח עם הנכרי אם אינו מזכיר לו סכום דמים כמו שיתבאר בסי' תקי"ז ואפילו אם מזכיר לו סכום דמים יש מתירין כמ"ש בסי' שכ"ג עיין שם הטעם. ויש אומרים דאפילו דבר שאין שיעור מקחו ידוע מותר ליקח אפילו מן הנכרי אם אין מזכיר לו סכום דמים וטוב להחמיר כסברא הראשונה:

אין לוקחין בשר מהטבח בפיסוק דמים שיאמר לו תן לי בסלע או בשתים וכן לא יאמר לו הריני שותף עמך בסלע כדי שיהא נראה כשותפות ולא כמקח וממכר דמכל מקום כיון שמזכיר לו סכום דמים ניכר שהוא מקח וממכר אלא הטבח מחלק להם שלישיות או רביעיות או כפי דרך החלקים שדרך לחלק בעיר בלא הזכרת סכום דמים ומביא שתי בהמות שוות ואומר להם ראו שזו כזו ולמחר שמין הנשארת וכפי ששוה כך יפרעו לו כמ"ש למעלה:

אסור לשקול ביום טוב שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ואפילו לשקול בשר בביתו לידע כמה יבשל אסור ואפילו אינו מדקדק במשקלו רק פוחת מעט או מוסיף מעט אסור וכן אסור ליקח ביד אחת המשקל וביד השניה בשר לשער משקלו וכן אסור לשקול מנה כנגד מנה שיודע כבר משקלה:

ומותר לשקול בידו שלוקח החתיכה בידו ומשער כמה משקלה וטבח אומן שיודע לכוון לשער בצמצום אסור לו לשקול חתיכת בשר ביד כדי למכרה אבל אם אינו רוצה למכרה רק שהוא שוקלה לידע כמה יבשל מותר לשקלה ביד אפילו הוא טבח אומן:

טבח אומן שהוא יודע לכוין בדרך חתיכתו לחתך ליטרא או חצי ליטרא חותך כדרכו ואינו חושש אפילו חותך כדי למכור כיון שאינו שוקל ביד:

כלי שיש בו שנתות ונותן בו מעט מים ומניח הבשר במים וכשהמים מגיעים עד השנתות יודע כמה ליטרות יש בבשר אסור לעשות כן ביום טוב אפילו פיחת מעט או הוסיף מעט מפני שניכר הדבר שמכוין למדה:

אסור להניח בשר בכף מאזנים ואפילו אינו רוצה לשקלו רק שהוא מניחו שם כדי לשמרו מן העכברים אם הכף מאזנים הוא תלוי במקום שרגילין לשקול שם אסור מפני שנראה כרוצה לשקול:

אע"פ שאסור להזכיר שם דמים ביום טוב מכל מקום שם משקל מותר להזכיר דהיינו שיאמר לו תן לי ליטרא בשר דאינו מכוין למשקל אלא לומר לו כמה הוא צריך כמו שנתבאר גבי שם מנין בסי' שכ"ג עיין שם:

אין נוקבין נקב בבשר בסכין כדי לתלותו בו כדרך שהוא עושה בחול כשמוכר בשר עושה בו בית יד ונותנו ללוקח להוליכו לביתו לפי שביום טוב צריך לשנות לעשות היכר שאין מקח וממכר מותר בו ולפיכך אין נוקבו בסכין אלא באצבעו כדי לשנות ואם רוצה לעשות בו סימן שלא יחליפנו אדם מותר לנוקבו אפילו בסכין:

מולגין את הראש ואת הרגלים ברותחין כדי להסיר השיער ומהבהבין אותן באור וטומנין אותן ברמץ שכל אלו הן מלאכות שלצורך אכילה אבל אין טופלין אותן בסיד ולא בחרסית ולא באדמה מפני שנראה כמעבד ואין גוזזין אותן במספרים מפני שנראה כעושה לצורך השיער:

מותר למלוח הבשר ביום טוב כדי להוציא את דמו אע"פ שהיה אפשר למלחו מערב יום טוב משום דאם היה מולחו מערב יום טוב היה צריך להשהותו במלח עד למחר דאם לא כן היה מתקלקל ודבר ידוע הוא כשהבשר שוהא במלח הוא מפיג טעמו לפיכך מותר למלוח ביום טוב הבשר שרוצה לאכול בו ביום. ואפילו הבשר שאינו רוצה לאכלו ביום טוב <(א)> אם חושש שמא יסריח מותר למלחו ביחד עם הבשר שרוצה לאכול כיון שטורח אחד הוא טורח לכל הבשר ואינו מוסיף טרחא יתירה בשביל מליחת הבשר שאינו רוצה לאכול ביום טוב שהרי מולח הכל ביחד ואע"פ שהוא מוסיף קצת טרחא שהרי צריך להפך כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה כדי למולחם בצד השני מ"מ כיון שאיסור מליחת בשר בשבת ויום טוב אינו אלא מדברי סופרים דמן התורה אין עיבוד באוכלין כמ"ש בסי' שכ"א לפיכך הקילו בו:

ואפילו אם אינו מולח הכל ביחד אלא זה אחר זה מותר ע"י שיערים על כל חתיכה לומר מזו אני חפץ לאכול היום ומולחה דהיינו לאחר שמלח חתיכה אחת לאכלה ביום טוב אומר חבירתה עריבה עלי ביותר לאכלה היום ומולחה ג"כ וכן יעשה בכל חתיכה וחתיכה שימלח ואע"פ שהיה אפשר לו למלוח מערב יום טוב ולמה התירו לו דבר זה כדי שלא ימנע מלשחוט מחמת שיחוש להפגת טעם הבשר הנמלח מערב יום טוב וירבה בשמחת יום טוב:

במה דברים אמורים קודם אכילת סעודת שחרית אבל לאחר סעודת שחרית אסור למלוח בשר כדי שלא יסריח ואפילו רוצה לבשל ולאכול חתיכה ממנו ומולח זו החתיכה עם שאר החתיכות ביחד אעפ"כ אסור למלוח שאר החתיכות דכיון שאינו צריך לאכול זו החתיכה ואינו אוכלה אלא כדי להתיר לו מליחת שאר החתיכות הרי זו הערמה:

במה דברים אמורים כשאינו מולח אלא משום חשש שמא יסריח אבל אם ידוע לו שבודאי יסריח מותר למלחו אפילו אחר אכילה משום הפסד ממונו ואפילו זה אחר זה ע"י שיערים על כל חתיכה לומר מזו אוכל היום ואוכל כזית מאחת מהן ולא התירו דבר זה למלוח אחר אכילה אלא כששחט ביום טוב כדי שלא ימנע מלשחוט אבל אם שחטה מערב יום טוב כיון שהיה אפשר למלוח קודם יום טוב אסור למלוח בשר שאינו צריך לו ביום טוב אלא אם כן מולחו קודם אכילה ועל דרך שנתבאר:

ואפילו קודם סעודת שחרית אינו רשאי למלוח הבשר שאינו רוצה לאכלו ביום טוב אלא מליחה שהיא כדי להוציא את הדם אבל לאחר שנמלח הבשר מליחה זו אסור לו לחזור ולמלחו פעם שנית כדי שלא יסריח אפילו אם מולחו ביחד עם הבשר שרוצה לאכלו ביום טוב דכיון שהבשר שרוצה לאכלו היום אין צריך למליחה זו השניה שהרי יבשלנו מיד וא"כ אינו טורח אלא בשביל הבשר שאינו רוצה לאכלו ביום טוב אלא כיצד יעשה שלא יסריח אחר שמלחו להוציא את דמו לא ידיחנו מיד אלא ישהנו במלחו עד קרוב לי"ב שעות כמ"ש ביו"ד סי' ע' ואח"כ ידיחנו ובליל יום טוב שני יכול לחזור ולמלחו ע"י שיערים על כל חתיכה לומר מזו אוכל למחר אבל ביום טוב שני בשחרית אסור למלוח על ידי הערמה זו שהרי הבשר שרוצה לאכול יבשלנו מיד ואין צריך מליחה:

מותר לנקר בהמה ביום טוב אע"פ שנשחטה מערב יום טוב והיה אפשר לנקרה קודם יום טוב לפי שהניקור אין בו מלאכה גמורה אע"פ שהוא בורר ומפריד אוכל מאוכל אין בכך כלום כיון שהכל מין אחד אלא שהתורה אסרתו באכילה ואין איסור בורר שייך אלא בבורר ומפריד שני מינים זה מזה או פסולת מתוך האוכל שהן כעין שני מינים ומכל מקום לכתחלה טוב לשנות בניקור בהמה שנשחטה מערב יום טוב והיה אפשר לנקרה קודם יום טוב דהיינו שינקר בקרדום או בקופיץ או שינוי אחר אבל אם אי אפשר לו לשנות מותר לנקר כדרכו אפילו חלק האחוריים שיש טורח רב בנקירתו כיון שהוא צורך אוכל נפש:

במה דברים אמורים בבשר שרוצה לאכלו ביום טוב אבל בשר שאינו רוצה לאכלו ביום טוב אסור לנקרו ביום טוב שהרי הוא טורח לצורך חול אלא אם כן <(ב)> חושש שלא יסריח הבשר ורוצה למלחו ביום טוב ע"י הערמה ועל דרך שנתבאר ואי אפשר למלחו קודם הניקור כמ"ש ביו"ד סי' ס"ה אזי מותר לנקרו ג"כ ע"י הערמה דהיינו לאחר שניקר חתיכה אחת לאכלה היום אומר חברתה עריבה עלי יותר לאכלה היום וחוזר ומנקרה ג"כ. ולא התירו לו דבר זה אלא כשנשחטה ביום טוב כדי שלא ימנע מלשחוט אבל אם נשחטה מערב יום טוב והיה אפשר לנקרה קודם יום טוב אסור לנקר ביום טוב אלא הבשר שרוצה לאכול היום שהרי הניקור אינו מפיג טעם הבשר כלל ואדרבה כשאינו מנוקר מסריח יותר במהרה וא"כ היה לו לנקרה קודם יום טוב. ואפילו אם נשחטה ביום טוב אסור לנקר ע"י הערמה זו לאחר שכבר אכל סעודת שחרית מטעם שנתבאר למעלה:

בשר מנוקר ששהה בלא מליחה שני ימים קודם יום טוב ויום השלישי חל להיות ביום טוב ואם לא ישרנו במים בו ביום יהא אסור לאכלו כי אם צלי כמ"ש ביו"ד סימן ס"ט מותר לשרותו במים אף שכבר אכל סעודתו ואינו צריך כלל לבשר זה ביום טוב מכל מקום כיון שראוי לאכלו היום שהרי כבר ניקרו מערב יום טוב מותר ג"כ לשרותו כדרך שמותר לטלטלו מחמת שהוא ראוי לאכילה בו ביום ואע"פ שאסור לעשות שום מעשה לצורך חול אף שאין בו מלאכה כגון להדיח הכלים ולשפשפן כמ"ש בסי' תק"ג ותק"ט מכל מקום כיון שאינו מדיח הבשר בידיו רק ששורה אותו במים אינו דומה להדחת כלים שעושה מעשה בידים שמדיחן:

אע"פ שהבשר שרוצה לאכלו ביום טוב מותר למלחו אע"פ שהיה אפשר לו למלחו מערב יום טוב מכל מקום דגים שקרעו אותם מערב יום טוב אסור למלחן ביום טוב שהדגים משביחין כששוהין במלח וא"כ היה לו למלחן מערב יום טוב ומכל מקום מותר לתת מלח לתוך המחבת שמבשלין אותם בה דאין איסור במליחה אלא משום גזרת עיבוד וזה אין שייך בתבשיל שנותן המלח לתוך המים:

במה דברים אמורים במיני דגים שמשביחים במלחן אבל מיני דגים שבשרם רך ומתקלקלים כששוהים במלח מותר למלחן ביום טוב אע"פ שהיה אפשר לו למלחן בערב יום טוב ודינן כמליחת בשר לכל דבר: