מצות תפילין שיכתוב ד' פרשיות שהוזכרו בהן מצותן שהן קדש לי כל בכור עד למועדה מימים ימימה והיה כי יביאך עד כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצריםה ופרשת שמעו עד ובשעריךז ופרשת והיה אם שמועח עד על הארץט וצריך לכתבן כסדר שהן כתובות בתורהי לכתוב תחלה פרשת קדש ואח"כ והיה כי יביאך ואח"כ שמע ואח"כ והיה אם שמוע ואם שינה סדרן פסולין (התפילין הנעשים מפרשיות אלו אבל הפרשיות עצמן יש להן תקנה שהמוקדמת בתורה שכתבה באחרונה הרי יכול לכתוב עוד פרשיות המאוחרות לה ולצרפן אליהיא וכן המאוחרות שכתבן בראשונה יכול לצרפן לפרשה מוקדמת מתפילין אחרות שנפסלו בהן פרשיות המאוחרות ואם אי אפשר לו לצרפן צריכים גניזהיב) ויש אומריםיג שראוי להקדים ג"כ פרשיות של יד לשל ראש מפני שמוקדמת בפסוקיד אך אם לא הקדים לא פסול (וי"אטו שלכתחלה ראוי להקדים פרשיות של ראש לשל יד מפני שקדושת של ראש חמורה משל ידטז וכן נכון ע"פ הקבלהיז):

על פי הקבלה צריך לכתוב ד' של אחד גדולה כל כך כמו ארבע דלתי"ן קטנים:

לכתחלה צריך לכתוב ד' פרשיות של יד בקלף אחדיט שנאמרכ והיה לך לאות משמע אות אחת דהיינו בית אחדכא שהוא אות הנראה מבחוץ וכשם שהיא אות אחת מבחוץ כך יש להיות אות אחת מבפניםכב שתהיינה כל הפרשיות כאגרת אחת על קלף אחד אבל בתפילין של ראש שיש בו ד' בתים צריך שתהיינה הפרשיות כתובות בד' קלפים לכתחלה כמו שיתבארכג:

הלכה למשה מסיני שאין התפילין נכתבין אלא בדיוכד ויש מי שהורהכה שאין הסת"ם נכתבין אלא בדיו שיוכל להמחק כמו שכתוב בפרשת סוטהכו וכתב ומחה כתב שיוכל למחות ולמדין גזירה שוהכז כתיבה כתיבה מפרשת סוטה לסת"ם לפיכך אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו מפני שרישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי וטוב לחוש לדבריו לכתחלהכח לעשות הדיו מעשן עצים או שמנים שרוים במי עפציםכט וכיוצא בהם שאם תמחקנה יהא נמחקל וכל העשנים יפים לדיולא ושל שמן זית מן המובחר ואם כתב סת"ם במי עפציםלב וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשריםלג שהעיקר שאין למדין כתיבה כתיבה מפרשת סוטהלד וכן נוהגין עכשיו אפילו לכתחלהלה א"כ מה מיעטה הלכה שנאמרה למשה מסינילו שיהיו כותבים בדיו למעט שאר מיני צבעונים כגון האדום והירוק וכיוצא בהם שאם כתב בסת"ם אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו פסוליםלז וצריכים גניזהלח אלא כל הכתב צריך שיהיה שחורלט ואם זרק עפרות זהב על האותיותמ מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכשר אבל אם זרק את הזהב על אות אחת מהאזכרה אין לו תקנה וצריכה גניזה לפי שאסור להעביר הזהב מפני שהוא כמוחק את השם:

וכתבתםמא דרשו חכמיםמב שיהא כתב תם ושלםמג שלא תדבק אות אחת בחברתהמד אלא כל אות תהא מוקפת גויל מכל רוחותיהמה ותהא מתוייגת כהלכתהמו כמו שיתבאר בסי' ל"ו ואם האות גדולהמז ונדבקה בסופה באופן שאם יגרר מה שדבוק ישאר צורת אות יש מי שמכשירמח אף בלא גרירהמט ויש להחמירנ ולגרורנא ואפילו אם אין האות דבוקה בעצמה אלא התג של אות זו דבוק בתג אות אחרת יש להחמיר ולתקן בגרירה ואפילו אם תגי אות אחת דבוקים זה בזה טוב לתקנם כמו שיתבאר בסי' ל"ונב ותקון מועיל אף בתפילין ומזוזותנג אף בנגיעות אות באות בענין שנפסלו לדברי הכל כמו שיתבארנד:

לכתחלה יכתוב כתיבה גסה קצתנה שלא יהיו נמחקים מהרה וכן מצוה ליפותן מבחוץ למראהנו וכל שכן מבפנים שהרי בית המקדש היה מצופה זהב מבפניםנז:

יש אומריםנח שצריך לכתוב בימין ואם כתב בשמאל פסולנט לפי שאין דרך כתיבה בכךס וכתיבה כלאחר יד היאסא שהרי הכותב בשבת ביד שמאל פטורסב ואין סברא שיכתוב אדם סת"ם בשבת ויפטרסג ואפילו אם שולט בשתי ידיוסד צריך לכתוב לכתחלה בימין ואם כתב בשמאל כשרסה ואטר יכתוב בימין שלו שהיא שמאל של כל אדםסו ואם כתב בשמאלו שהוא ימין של כל אדם פסולסז ומכל מקום אם אי אפשר למצוא תפילין אחרים שנכתבו בימין יש להכשיר הנכתבים בשמאלסח בין באטר בין בשמאל של כל אדם מאחר שלא הוזכר פסול זה בתלמודסט אבל אם כתב בפיוע שתפס הקולמוס בשפתיו וכתב בו פסולים אפילו אי אפשר למצוא אחרים שבודאי אין דרך כתיבה כלל בפהעא:

התפילין אינן כמזוזהעב שהיא צריכה שרטוט מהלכה למשה מסיני בכל שיטה ושיטה אבל בתפילין א"צ שרטוט כי אם בשיטה העליונהעג מפני שאסור מדברי סופרים לכתוב לכתחלה ג' תיבות מפסוק מכתבי הקודש בלא שרטוטעד כמו שיתבאר ביו"ד סי' רפ"ד [סעיף ב] אבל שאר השיטות א"צ שרטוט כי השיטה העליונה נעשית כמו שרטוט למה שתחתיהעה כמו שיתבאר שם ואין לו להחמיר ולשרטט בכל השיטותעו מפני שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוטעז אבל אם אינו יודע לישר השיטה בלא שרטוט טוב הוא שישרטט כל השורותעח כדי שיהיה הכתב מיושר ושוה משום זה אלי ואנוהועט ואפילו אם יודע לישר אף בלא שרטוט (עיין ב"יפ) ומשרטט כדי לכתוב יותר נאה ויותר ישר אינו נקרא הדיוט כיון שאינו עושה בדרך חומרא אלא כדי לכתוב יותר ביושר (שהוא הידור מצוה). ולא אמרו שכל הפטור מן הדבר כו' אלא כשעושה בדרך חומרא (במקום שלא יבא לידי איסור אם לא ינהוג בחומרא זופא וגם אין בה משום הידור מצוה אבל אם יש בה איזה הידור לאיזה מצוה וכן אם הוא נוהג בה לסייג וגדר שלא יבוא לידי איסורפב אינו נקרא הדיוט וזהו טעם כל החומרות שהחמירו האחרוניםפג שהן אחת משתים או לסייג וגדר שלא יבאו לעבור על איזה לא תעשה אפילו איסור קל של דברי סופרים כשראו שצריך לכך או משום הידור לאיזו מצות עשה אפילו של דברי סופרים אבל במקום שלא שייך הידור כגון היושב בסוכה בשעת הגשמים הרי זה הדיוט כמו שיתבאר בסי' תרל"טפד וכן כל כיוצא בזה). ולא ישרטט בעופרתפה וכיוצא בו מפני שמקום השרטוט נשאר צבוע ובדיעבד כשרפו. וי"אפז שצריך לשרטט תמיד למעלה ולמטה ומן הצדדים בין בתפילין בין בכל מקום שכותב ג' תיבות מפסוקפח ואע"פ שיודע לכתוב בלא שרטוט והעיקר כסברא הראשונה כמו שיתבאר בי"ד שם ואעפ"כ נוהגין להחמיר בתפילין כסברא האחרונהפט:

הלכה למשה מסיניצ שאין תפילין נכתבות אלא על הקלף ולא על הדוכסוסטוס ולא על הגויל ואם שינה פסול ואין כותבין על הקלף אלא במקום בשר ואם כתב במקום שער פסול. מהו קלף ומהו דוכסוסטוסצא העור בשעת עיבודו שהוא נקרא גויל היו חולקין אותו לשנים והחלק החיצון שהוא לצד השער נקרא קלףצב שנקלף מחלק הפנימי הדבוק לבשר הנקרא דוכסוסטוס כי דוך הוא מקום בלשון ארמי וסוסטוס הוא בשר בלשון יון ומה שאמרו שכותבין על הקלף במקום בשר הוא במקום היותר קרוב לבשר דהיינו במקום חיבורו כשהוא דבוק לדוכסוסטוס וגוילים שלנו שאין חולקים אותם יש להם דין קלף וכותבין עליהם תפילין בצד שכלפי הבשר כי מה שמגררים מהעור קליפתו העליונה שבמקום שער אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו ולהחליקוצג ואפילו אם היו חולקין אותו לשנים היה צריך לגרר ממנו כ"כ ומצד הבשר גוררין ממנו הרבה עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד:

הקלף צריך להיות מעור המעובד בעפציםצד או בסידצה וכיוצא בו מדברים המכווצים את העור ומחזיקין אותוצו שאל"כ הרי הוא נקרא דיפתראצז ואינו נקרא ספר בלשון עבריצח ופסול לכתוב עליו ספר תורה שנקרא ספר בכמה מקומות בתורהצט וה"ה לכתוב עליו תפיליןק או מזוזות (שנלמדים בגזירה שוה כתיבה כתיבה מספר תורהקא שבמזוזה נאמר כתיבה בפירוש ותפילין הוקשו למזוזהקב שנאמרקג וקשרתם וכתבתם שמפני זה צריך גם בספר תורה ותפילין כתיבה תמהקד ממה שנאמר במזוזה וכתבתםקה ולמדין הימנה לתפילין בהיקש ולספר תורה בגזירה שוה) וצריך ליזהר שיהא העור מונח בסיד עד שיפול השער מעליו מאליוקו ואם מוציאו קודם לכן לא יכתוב עליו מפני שלא נתעבד כל צרכו ודיפתרא הוא:

וצריך שיהא מעובד לשמוקז כגון בספר תורה לשם ספר תורה ובתפילין לשם תפיליןקח ובמזוזה לשם מזוזה והמעובד לשם ספר תורה כשר גם לתפילין ומזוזהקט שהרי קדושת ספר תורה חמורה מקדושת תפיליןקי ומזוזה והרי זה כאילו נתעבד גם לתפילין ומזוזהקיא שיש בכלל מאתים מנהקיב אבל המעובד לשם מזוזה פסול לתפילין כי קדושת התפילין גדול מקדושת המזוזה וטוב שיוציא בשפתיוקיג לשם ספר תורה או לשם תפילין ולא די במחשבה:

אם עיבדו נכריקיד יש פוסליןקטו אפילו ישראל עומד על גביו ואומר לו שיעבד לשמוקטז כמו שהגט שכתבו נכרי פסולקיז אע"פ שישראל עומד על גביו ואומר לו שיכתבנו לשמו ולשמה לפי שהנכרי לדעת עצמו הוא עושה ואינו שומע להישראל (ואע"פ שהוא אומר ששומע לו אין פיו ולבו שוין ואף אם אומר שכפיו כך לבו אין נאמן על כךקיח) ויש מכשיריןקיט כשישראל עומד על גביו ואומר לו שיעבדנו לשמו ואינו דומה לגטקכ שצריך לכתוב כל תורף הגט לשמו ולשמה וזה לא ישמע לו אבל בעיבוד א"צ רק כשנותן העור לתוך הסיד שיתננו לשמו וזה ישמע לוקכא ומכל מקום לכתחילה צריך לסייעו קצת בעיבודהקכב וכן נוהגים במדינות אלוקכג שאין עבדנים ישראלים מצויים בכל המקומותקכד וצריך לסייעו בעיבוד עצמוקכה אבל אין מועיל מה שמסייעו להשחיר הרצועות שאין זה ממלאכת העיבוד ובדיעבד אפילו לא סייעו כללקכו רק שאמר לו שיתן לתוך הסיד לשמו כשרקכז ואם הישראל נותנו בתוך הסיד לשמו מניח את הנכרי בלבדו להוציאו לתקנוקכח וא"צ לסייעו עודקכט:

עורות שנותנין לנכרי לעבדן לשמןקל ומסמן אותם בנקבים שעושה בהן במרצע כעין אותיות שלא יחליפם הנכרי בעורות אחרים אע"פ שנקל לנכרי לזייף שיניח עור זה ע"ג עור אחרת וינקבם במרצע דרך הנקבים שעשה הישראל אין חוששין לכך מפני שמתיירא הנכרי פן יכיר הישראל בטביעות עין שנתן בסימנים או מפני שאלו הנקבים נעשו יותר מחדש משלו. (א) עור שעיבדו שלא לשמוקלא אם יש תיקון לחזור ולעבדו לשמו יתבאר בי"ד סי' רע"אקלב:

צריך שיהיה הקלף מעור בהמה או חיה או עוף הטהוריםקלג ואפילו מנבלות וטריפות שלהן אבל לא מעור בהמה חיה ועוף הטמאין שנאמרקלד למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיךקלה ולא מעור הדג אפילו הוא טהורקלו מפני שזוהמתו רבה וכן כל אזכרהקלז אפילו שלא בסת"ם אין כותבין אותו ע"ג עור בהמה טמאה וכיוצא בהקלח:

הסופרים הזריזים עושים ג' מיני קלפיםקלט העב יותר לכתוב בו פרשה שמע שהיא קטנה והדק ממנו לפרשת והיה כי יביאך שהיא יותר גדולה ולפרשת קדש ולפרשת והיה אם שמוע שהן ארוכות עושין קלף דק מאוד ובזה יתמלאו הבתים בשוה וזהו נוי תפילין:

כבר נתבארקמ שצריך להיות כתיבה תמה ושלימה לפיכך צריך שלא יהיה בקלף שום נקב במקום שיכתובקמא ואם כתב במקום נקב פסולקמב מפני שאינה כתיבה תמה ושלימהקמג אלא מופסקת ואפילו אם אין הנקב מפסיק כל עובי האות מעבר אל עברקמד אלא הוא באמצע העובי ודיו מקיפו מכל צדקמה מכל מקום באותו מקום הנקב היא מופסקת וחלוקה לשתיםקמו ואפילו אם יש (ב) בעוביה שמב' צדדי הנקב כשיעור עובי הצריך לאות זוקמז ואפילו אם גם יש באורך האות עד הנקב כשיעור אורך הצריך לאות זוקמח מכל מקום כיון שאנו חושבים הנקב לפיסוק בגוף האותקמט א"כ אין שם היקף גויל לאורך האות שעד הנקב וכן לעובי שבצדדי הנקב אין שם היקף גויל במקום הנקב והאות צריכה להיות כולה מוקפת גויל מכל רוחותיהקנ שלא יהיה משהו ממנה בלא היקף גויל והגויל שבסיום העובי שמצד זה של הנקב אינו מועיל להעובי שמצד זה מפני שהנקב מפסיק ביניהם וחולקם לשנים וכן הגויל שבסיום אורך האות שלאחר הנקב אינו מועיל לאורך האות שעד הנקב (ומכל מקום אם יכול לגרור מן עובי שמצדדי הנקב שישאר קלף חלק מפסיק בין הנקב לעובי האות שבצדוקנא וכן אם יכול לגרור מאורך שלמעלה מהנקב ואעפ"כ ישאר כשיעור אורך הצריך לאות זו הרי גרירה זו מועלת אפילו אם כבר כתב הרבה אחר אות זו ואין בזה משום שלא כסדרן כיון שאין פיסול באות זו אלא משום היקף גוילקנב כמו שיתבארקנג):

וכל זה (בנקב הנעשה קודם הכתיבהקנד) כשחלל הנקב נראה לעיןקנה שנראית האות חלוקה לשתים במקום הנקבקנו אבל כל נקב שהדיו עובר עליו וסותמוקנז ואינו נראה אלא נגד השמשקנח אינו נקב כלל וכותבין עליו לכתחלה ומפני זה התירו לכתוב על עור עוף המעובדקנט אע"פ שכולו מלא נקבים דקים ממקום הנוצות:

וכל זה בנקב הנעשה קודם הכתיבהקס שבשעת הכתיבה כבר היא מופסקת ע"י הנקב ואינה תמה ושלימה אבל אם היתה כתיבה תמה כהלכתה ואח"כ אירע בה נקב אע"פ שהנקב מפסיק כל עובי האות מעבר לעבר ונראית חלוקה לשתיםקסא אם יש בארכה שעד הנקב כשיעור הכשר אות זו בלי צירוף מה שמהנקב ולמטה כשירהקסב ואף אם אין כשיעור עד הנקב אלא שהנקב אינו מפסיק כל עובי האות אלא נשאר מעביהקסג חוט דק שלםקסד בצד הנקב כשירה שהרי אם עשה עוביה דק כ"כ מתחילתה היתה כשירהקסה שהרי לא נתנו שיעור לעובי האותיות ויכול לעשותן דק כמו שירצה:

וכמה הוא שיעור הכשר אורך האותיות שנפסקו בנקב אם נפסקה רגל הימנית של ה"אקסו וכיוצא בהקסז כגון הרי"ש או הדלי"ת ונשתייר ממנה למעלה מהנקבקסח כמלא אות קטנה שהיא יו"דקסט כשירה אבל אם נפסק הרגל השמאלית של ה"א יש אומריםקע שאפילו לא נשתייר ממנה אלא כל שהוא בין למעלה מהנקב בין למטה מהנקב כשירה ויש אומריםקעא שגם רגל השמאלית צריך להיות כמלא יו"ד ואם לאו פסולה וכן הלכהקעב. אבל אם ניקב תוכהקעג של ה"א או של מ"ם וכיוצא בהןקעד אפילו הנקב ממלא כל החללקעה ולא נשאר שם היקף גויל כשירה (ג) וכן אם אין היקף גויל כלל לאיזו אות מבחוץקעו שניקב שם נקב ארוך המגיע עד סוף הקלף כשירה כיון שהיתה מוקפת קלף מתחלתה בשעת הכתיבה אבל אם לא היתה מוקפת קלף מתחלתה אע"פ שהיא ארוכה כראויקעז ולא נפסקה כלל בנקב כגון רגל כ"ףקעח או נו"ןקעט הפשוטות וכיוצא בהן שבשיטה האחרונה שהן ארוכות ומגיעות עד סוף הקלף מתחילתןקפ פסולות [ו]מכל מקום אם יכול לגרור מהן מעט בסוף הקלףקפא וישתייר בהן כשיעור הרי גרירה זו מועלת אפילו אחר כתיבת כל הפרשה ואין בזה משום שלא כסדרןקפב כיון שלא היו פסולות תחילה רק משום חסרון היקף גויל בלבד כמו שיתבארקפג. וי"אקפד שאם הנקב ממלא כל חלל הה"א או המ"ם וכיוצא בהן פסולות כיון שאינן מוקפות גויל בתוכן ואע"פ שהיו מוקפות מתחילתן אבל אם אין הנקב ממלא כל החללקפה אע"פ שהנקב הוא סמוך לאות ממש שלא נשאר קלף חלק אפילו משהו בין האות להנקב שבתוכה והאות צריכה להיות כולה מוקפת גויל מכל רוחותיה מכל מקום היא חשובה מוקפת גויל גם במקום הנקב ע"י קלף החלק שבתוכה מצד הב' של הנקב וכן אם הנקב הוא במקצת עובי האות שכלפי חוץקפו ומקצת עוביה שכלפי תוכה נשאר קיים הרי היא כשירה ע"י מקצת עובי זה שכלפי תוכה שהוא חשוב מוקף גויל ע"י קלף החלק שמצד הב' של הנקב (וכן אם הנקב הוא מפסיק כל עוביה אלא שנשאר בארכה שעד הנקב כשיעור הכשירו הרי היא מתכשרת ע"י שיעור זה שהוא חשוב מוקף גויל גם בתחתיותו ע"י הקלף החלק שלמטה מהנקב (ואם נשתייר מאורך [אות] זה גם למטה מהנקב אינה נפסלת בכך ומתכשרת היא ע"י קלף החלק שבתחתיותו שכיון שמה שמן הנקב עד קלף החלק אינו אות אחרת אינו חשוב הפסק בין האות לגויל המקיפה כמו שהנקב אינו חשוב הפסקקפז) אבל אם לא נשתייר קלף חלק כלל למטה מהנקב פסולה) ולפי סברא זו אין (ד) חילוק בין נקב שלפני הכתיבה בין נקב שלאחר הכתיבהקפח שכיון שקלף החלק שמצד הב' של הנקב מצטרף לאות להיותה נחשבת מוקפת גויל גם במקום הנקב א"כ אף אם (ה) היה הנקב קודם הכתיבה אינו פוסל יותר מלאחר כתיבהקפט (כיון שנשתייר שיעור הכשר אות שלם לגמרי בלי שום נקב). והעיקר כסברא הראשונהקצ ואעפ"כ יש לחוש לסברא האחרונה להחמירקצא כשלא נשתייר קלף חלק כלל מצד הב' של הנקב בין שהנקב הוא חוץ לאות סמוך לה ממש בין שהוא בתוכה וממלא כל חללה וי"אקצב (ו) שאף לפי סברא האחרונה אין האות צריך להיות מוקף גויל גם אחר הכתיבה אלא מבחוץ אבל לא מבפנים ואפילו אם הנקב שבתוכה ממלא כל חללה כשרה ונכון להחמירקצג:

ואם נפסקה אחת מאותיות הפשוטות שאין להם אלא ירך אחתקצד כגון וא"ו או זיי"ן או נו"ן פשוטה וכיוצא בהן אין שיעור הכשרן כמלא אות קטנה שהיא יו"ד כמו ברגל הה"א וכיוצא בה שהרי וא"ו שלא נשתייר ממנה אלא כמלא יו"ד אין זה וא"ו כלל וכן בשאר אותיות הפשוטות אלא הכשרן תלוי בקריאת התינוק שאינו חכם ולא טפש שאם התינוק יודע לקרותן כהלכתן כשרות ואם לאו פסולותקצה אבל תינוק חכם שמבין העניןקצו דהיינו פירוש המלות הרי הוא אומר האות הנפסקת מתוך הבנתו שמתפרש יפה לפי הענין ואין סומכין עליו אבל אם אינו חכם כל כך להבין הענין אע"פ שהוא חכם בהכרת האותיות היטיבקצז סומכין עליו וזהו לא טיפש שאמרוקצח. ומכאן אתה למדקצט שאין צריך לכסות מלפניו שאר האותיות כמו שנוהגין שא"כ אף החכם שמבין הענין שקורא מהיכן יבין לקרות אות זו כהלכתה כיון שאינו יודע ענינה ופירושה ומכל מקום אות שנפסקה בנקב ונשתייר ממנה גם למטה מהנקבר צריך לכסות מלפניו מה שלמטה מהנקב לפי שהוא יצרפנה עם מה שלמעלה מהנקב ויקרא האות כהלכתה ובאמת אינן מצטרפין כיון שהנקב מפסיק ביניהם. וה"ה אם מפסיק ביניהם שריטה העוברת בעובי האות מעבר לעבר אבל אם אינה עוברת מעבר לעבררא אפילו היתה כן בשעת הכתיבה אינה פוסלת כיון שאין האות חלוקה לשתים לגמרי ואינו דומה לנקב שבאמצע העובי שפוסל אם היה בשעת הכתיבהרב לפי שמקצת עובי האות שמצד זה של הנקב אינו מוקף גויל במקום הנקב וכן מקצת עובי שמצד זה של הנקב משא"כ בשריטה שהיא קלף חלק וחשובה היקף גויל למקצת העובי שהאות מתכשרת בו שלא נתנו שיעור לעובי האותיות ויוכל לעשותן דקות מאד אפילו לכתחלהרג. ואם השריטה עוברת מעבר לעבר והיתה כן בשעת הכתיבה יש אומריםרד שאין קריאת התינוק מועלת בה אפילו אם יכסו מלפניו מה שלמטה שלא הכשירו בקריאת התינוק אלא באות שנכתבה מתחלה ארוכה כראוי ואח"כ נתקצרה על ידי הנקב או על ידי שריטה ויש אומריםרה שאפילו היתה קצרה מתחלתה והתינוק קוראה כהלכתה כשרה ולכן אם אירע שכתב הסופר איזו אות מאותיות הפשוטות ומסתפק בשיעור ארכה אם היא ארוכה כהלכתה ואי אפשר לו להגיה משום שלא כסדרן כמו שיתבאר מראה לתינוק שאינו חכם ולא טפש וסומך עליו (וכן עיקררו וכן נוהגין):

אין מכשירין ע"י קריאת התינוק אלא כשאנו מסופקים אם אורך האות הוא כשיעוררז או אם רוחב האות הוא כשיעור כגון ד שנכתבה קטנה כעין יו"דרח שאם התינוק קוראה ד' כשרה. אבל אם ידוע לנו שאין האות כהלכתהרט אפילו התינוק קוראה כהלכתה אין זה מועיל כלום כגון שמקצת יודי"ן של העייני"ן והשיני"ן והאלפי"ן או רגלי התוי"ן אינן נוגעים בגוף האות פסולותרי אף שהתינוק קוראן כהלכתן כי מה תועיל קריאת התינוק ועינינו רואות שאין האות כהלכתה. ומכל מקום מועלת קריאת התינוק באותיות אלו לענין שיוכל לתקנן אף אם כתב אחריהןריא ואין בזה משום שלא כסדרן כמו שיתבארריב:

ואם נפלה טיפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האותריג (אע"פ שעדיין היא מוקפת גויל בתוכה) כגון שנפלה לתוך ד' ונראית כה"א או שנפלה לתוך ב' ונראית כפ"א או שאין שם ב' עליה או שנפלה לתוך אות אחרת ואין שמה עליה או שמחסרת קצת מן האותריד אפילו אינה מחסרת ממנה אלא קוצה והוא קוץ שהאות נפסלת בחסרונו או שנראית הטיפה כאלו הוא גופה של אות אע"פ שהאות ניכרת היטב פסולה ואין לה תקנה לגרור הטיפת דיו ועל ידי כך תהיה האות כתיקונהרטו מפני שהוא כחק תוכות דהיינו שחוקק התוך של אותרטז וממילא נשאר צורת אות במה שאינו נגרר והתורה אמרהריז וכתבתם ולא וחקקתםריח ופי' חכמיםריט שבחק תוכות הכתוב מדבר וה"ה אם מוחק הדיו בעודו לח ועל ידי כך נעשית האות כתקנהרכ הרי זה כחק תוכות שאין חילוק בין חקיקה וגרירה למחיקה כיון שאינו כתיבה והתורה אמרה וכתבתם:

וכן אם טעה וכתב ד' במקום רי"ש או ב' במקום כ' אין תקנה לגרור או למחוק התגרכא מפני שהוא כחק תוכות אבל יכול להוסיף עליו דיו ולעשותו עגול כרי"ש או ככ"ףרכב והוא שלא כתב עדיין כלום אחר אות זורכג שאם לא כן פסול משום שלא כסדרן כמו שיתבאררכד וכן אם כתב רי"ש במקום ד' או כ' במקום ב' יכול להוסיף דיו ולעשותה מרובעת כהלכתהרכה אם לא כתב אחריה שכל שמתקן על ידי כתיבה ולא על ידי גרירה או מחיקה כשר אבל אינו יכול לגרור הכ"ף לעשותה כמו בי"ת או הרי"ש לעשותה כדלי"תרכו:

וכל זה בגרירת דיו אבל אם נטף שעוה על האותיות גוררה וכשררכז. ואם מותר לגוררה מספר תורה בשבת יתבאר בסי' ש"מ

מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמהרכט אין מועיל לגרור הדבק ולפותחה מפני שהוא כחק תוכות ומה תקנתהרל לגרור כל החרטום ותשאר בצורת נו"ן כפופה ואח"כ יכתוב מה שגרר ואין בזה משום חק תוכות אע"פ שלא גרר צורת הנו"ן וחזר וכתבו מחדש לפי שצורת הנו"ן נעשה מתחלה בהכשררלא אלא שנפסלה האות בנגיעת החרטום לכן די כשגורר החרטום וחוזר וכותב מחדש אבל רי"ש שכתבה כמין ד'רלב יש להחמיר ולומר שלא די כשיגרור הירך לבד או הגג לבד ויחזור ויכתבנו מחדש מפני שבין הגג ובין הירך נעשה בפיסול שכן דרך הסופרים שכותבין (ז) תחלה הגג עם התג שמאחוריו ואח"כ הירך למטהרלג ונמצא שגם הגג נעשה בפיסול שעשה לו תג מאחוריו ואין צריך לומר הירך שנעשה אחר עשיית התג ולכן צריך לגרור שניהם ואע"פ שי"ל שאף כשגורר אחד מהם כיון שבמה שנשאר אין בו צורת אות כלל א"כ כשחוזר וכותב מה שגרר ה"ז ככותב האות מתחלתהרלד אעפ"כ אין להקל לשייר מאומה מן האות כיון שכולה נעשה בפיסול שאף שהגג כולה נעשה בהכשר רק הריבוע שמאחריו בלבד הוא הפסול מכל מקום כיון שהכל נעשה בכתיבה אחת הרי הכל אחדרלה וכן כ"ף פשוטהרלו שצריך להיות רגלה ארוכה כפליים כגגהרלז שלא תדמה לר' ועשה לה גג רחב כאורך רגלה אם אינו יכול למשוך רגלה שתהיה כפליים כגגה צריך למחוק כל הגגרלח הואיל וכולה נעשית בכתיבה אחת ואפילו במלת אלהיך יכול למחוקרלט רק שיזהר שלא ימחוק הרגל משא"כ בחרטום של מ"ם שאינו נעשה בכתיבה א' עם צורות הנו"ן וה"ה כל אות שנכתב בב' כתיבותרמ כגון הג' וכיוצא בה דינה כמ"ם:

ומכל מקום כל מה שכתב באותו אות אחר שנעשה בה הפיסול צריך לגררו ולכתבו מחדשרמא אע"פ שלא נכתב בכתיבה אחת עם הפסול כגון יו"ד העליונה של הא' שהיא נוגעת בגג שתחתיה יותר ממה שצריך להיות נוגעתרמב שאין צריך להיות נוגעת אלא בעוקצה הימינירמג ולא בעצמה כמו שיתבאר בסי' ל"ורמד והוא כתב הגג סמוך מאוד עד שנגע בעצמו של יו"ד צריך לגרור כל הגג והיו"ד שתחתיה ולכתבה מחדש אבל אם עוקצה השמאלי נוגע בגג ולא עצמה של יו"ד כשררמה שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה אינו פוסל בנגיעתו (ח) ואם יו"ד התחתונה נוגעת בעצמה לגגרמו א"צ לגרור הגג אלא יו"ד התחתונה בלבד שנעשית בפיסול וה"ה ברגל התי"ו

וכן הדין ביוד"י השי"ן והעי"ן והצד"י והפ"א שנגעו בגוף האות בעצמן ולא בעוקצן בלבדרמח שצריך לגרור כל מה שכתב באותו אות אחר שנעשה בה הפיסול ואין קריאת התינוק מועלת בזה כללרמט כיון שעינינו רואות שאין האות כתיקונה וכן אם נגעו רגלי הה"א והקו"ף בגגרנ אפילו נגיעה דקה כחוט השערהרנא ותינוק שאינו חכם קוראן כהלכתן פסולות ואין תקנה להפרידן משום חק תוכותרנב ומכל מקום אין צריך לגרר כל האותרנג אלא די שיגרר הרגל שנעשית בפיסול ויחזור ויכתבנה אבל הגג וירך ימיני שנעשה מתחלה בהכשר אין צריך לגררן ומכל מקום אם כתב מתחילה רי"ש ואח"כ טעה ועשה לה תג כעין דלי"תרנד אין לה תקנה בגרירת התג בלבד שכיון שאין עושה מעשה בגוף האות אלא היא נעשית רי"ש על ידי גרירה בלבד הרי זה כחק תוכותרנה משא"כ בה"א וקו"ף שעושה מעשה בגופן שגורר רגלן וחוזר וכותבן מחדש והרי זה כאלו כותב כל האות כיון שאין שם ה"א וקו"ף עליהן בלי רגל זו ולפ"ז גם ברי"ש שטעה ועשה לה תג כעין דלי"תרנו יש להקל בגרירת התג עם הגג בלבד או עם הירך בלבד כדי לעשות מעשה בגוף האות והשאר אין צריך לגרור כיון שנעשה בהכשר מתחילה ואעפ"כ המחמיר לגרור את כולה תבא עליו ברכהרנז:

וכל זה כשהפיסול הוא בצורת גוף האותרנח אבל אותיות הנוגעות ודבוקות זו בזורנט בין שנדבקה קודם שנגמרה השניתרס שלא היתה עליו צורת אות בהכשר מעולם בין שנדבקה אחר שנגמרה יכול להפרידן בסכין וכשררסא ואין בזה משום חק תוכותרסב כיון שלא היה פסולן בגופןרסג אלא מחמת חסרון היקף גויל סביב להן לפיכך אם נשתנה צורת האות ע"י דביקתה לחברתהרסד אין פירוד מועיל בה ודינה כמ"ם שנסתמה שכל מה שנכתב בפיסול צריך גרירה ויש אומריםרסה שה"ה אם כל אורך האות דבוקה לחברתה אין פירוד מועיל בהן:

כל מקום שאין פירוד מועיל אין העברה בקולמוס על האות מועלת שלא יצטרך לגררה ולכתבה מחדשרסו שכיון שכתב התחתון קיים אין העליון מועיל כלום שכתב על גבי כתב אינו כתב כלל אלא על גבי הקלף:

כל מקום שאין פירוד מועיל וצריך לגרור ולחזור ולכתוב אפילו מעטרסז אין תקנה זו מועלת אלא כשעדיין לא כתב כלום אחר הטעות אבל אם כתב צריך למחוק כל מה שכתב אחריו ולחזור ולכתוב הכל אחר שיתקן הטעותרסח ואם כתב אחד משמותרסט שאינן נמחקיןער צריכה פרשה זו גניזה לפי שכשמתקן הטעות ע"י כתיבה לאחר שכתב איזה אות מהפרשה אחר הטעות נמצא פרשה זו כתובה שלא כסדרהרעא והתורה אמרה והיוערב בהוויתן יהיורעג. אבל אותיות שנדבקו זו בזועדר בענין שפירוד מועיל בהן יכול להפרידן אפילו אחר כתיבת כל הפרשהערה ואין בזה משום כותב שלא כסדרןרעו כיון שעתה אינו כותבן אלא מכשירן ע"י גרירות הדביקות שביניהם וגרירה אינה כתיבהרעז ואפילו אות שמכשירו ע"י כתיבה מועטת מכל מקום אם היתה צורתה עליה קודם לכן בשעת כתיבתה ולא היתה נראית כלל כאות אחרת כגון היודי"ן שעל השיני"ן ועל העייני"ן והצד"י ושל האלפי"ן ופאי"ן ורגלי התווי"ן שלא היו נוגעין בגוף האותרעח ותינוק שאינו לא חכם ולא טפש קוראן כהלכתן יכול לתקנו אחר כן ואין בזה משום שלא כסדרן. אבל אם רגל הה"א או הקו"ף נוגע בגג אפילו נגיעה דקה כחוט השערהרעט שצורתן עליהן והתינוק קוראה כהלכתה מכל מקום כיון שצריך לגרר תחילה כל הרגל א"כ שוב אין צורתן עליהן וכשחוזר וכותבן הרי זה כותב שלא כסדרןרפ וכן בשאר נגיעות שצריך לגרור האות עד שתפסיד צורתהרפא אי אפשר לתקנה אחר כן כגון יו"ד העליונה והתחתונה של האל"ףרפב והשי"ןרפג והעי"ן והצד"י והפ"א ורגל התי"ורפד שהן נוגעין בגוף האות יותר מהראוי בענין שנפסלה וכן מ"ם פתוחה שנסתמהרפה וכל כיוצא בזה ואפילו במקום שא"צ גרירה כלל אלא כתיבה משהו בלבד מכל מקום אם האות חלוקה לשתים ונראית כב' אותיותרפו כגון צד"י שכתבה יו"ד נו"ן או שי"ן שכתבה עי"ן יו"ד אף על פי שהתינוק שאינו חכם קוראן כהלכתןרפז אינו יכול לתקנו אח"כרפח שכיון שעינינו רואות שיש להן צורת אותיות אחרות אם כן כשמתקנם אח"כ ה"ז ככתיבה מחדש והרי זה כותבה שלא כסדרה וכן חי"ת שכתבה ב' זייני"ן ופרידתן ניכרת היטיב תיכף ומיד שרואין אותןרפט אבל אם אין ניכרת פרידת החטוטרותרצ שעל גבי זייני"ן עד שיסתכל בה יכול לתקנן אח"כ ואפילו אם התינוק קוראן זייני"ן אין הולכין אחריו באות זו לפי שאין התינוק מורגל בח' כזו שעם החטוטרותרצא (אבל בצד"י ושי"ן הולכין (ט)רצב אחר קריאת התינוקרצג בין להקל בין להחמיר אלא אם כן עינינו רואות שהן יו"ד נו"ן או עי"ן יו"ד אין משגיחין על התינוק) וכן אם לא עשה רגל ימנית של יו"דרצד אין לה תקנה אח"כ (אפילו אם התינוק קוראה כתיקונה) מפני שאין שם יו"ד עליה בלא רגל זו ונמצא כותב שלא כסדרן אבל אם לא עשה עוקץ השמאלי יכול לתקן אח"כ שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה ואין בעשייתו משום כותב שלא כסדרן:

הכתיבה צריכה להיות לשמהרצה שיכתוב הפרשיות לשם קדושת תפילין בפירושרצו ואם כתבן סתם פסולותרצז והאזכרות צריך לכתבן לשם קדושתן בפירושחצר ואם כתבן סתם יגנזו ויש להסתפק בכל מקום שצריך לשמה אם די במחשבהרצט שיחשוב בלבו שעושה דבר זה לשם מה שצריך לעשותו כגון הפרשיות לשם קדושתן והאזכרות לשם קדושתן או אם צריך להוציא כן בשפתיו ולא די במחשבה לבד וספק של תורה להחמיר וצריך שיאמר בפיו בהתחלת הכתיבה אני כותב פרשיות אלו לשם קדושת תפיליןש ומלבד זה בכל פעם שכותב אזכרה צריך שיאמר שכותבה לשם קדושת ה' ואם לא אמר כן בפירוש בכתיבת האזכרות אלא חושב כן בלבו כשרות בדיעבדשא הואיל והוציא בתחלת הכתיבה בפיו שכותבן לשמן אבל אם לא הוציא מפיו בתחלת הכתיבהשב יש להחמיר בשל תורהשג ולפסול אפילו בדיעבד אע"פ שחישב בלבו אבל בעיבוד העורות יש להקל בדיעבדדש אם חשב בלבו בתחילת העיבוד שמעבדן לשם ספר תורה או תפילין אע"פ שלא הוציא בשפתיו לפי שיש אומריםשה שא"צ עיבוד לשמה אלא למצוה מן המובחר אבל בדיעבד כשר אע"פ שמעובד שלא לשמו ואף שאין דבריהם עיקרשו מכל מקום יש לסמוך ע"ז להקל בדיעבד כשחישב בלבו אע"פ שלא הוציא בשפתיו כיון שיש להסתפק שמא די במחשבה לבדה אפילו לכתחילה:

כשבא להתנמנם לא יכתובשז מפני שאינו כותב אז בכוונה לשמהשח (שאף שלומר בפיו א"צ אלא בתחילת הכתיבה מכל מקום במחשבתו צריך להיות בכל הכתיבה שכותב לשם תפילין ולא כמתעסק בעלמא כמו שבגט צריך להיות במחשבתו בכל תורף הגט שכותבו לשמו ולשמהשט כמו שנתבאר למעלהשי):

צריך לדקדק מאוד בחסירות ויתרותשיא שאם חסר או יתיר אות אחת פסולין התפילין ונמצא המניחין אותן מברכין בכל יום ברכה לבטלה וגם שרוין בכל יום בלא מצות תפילין ונמצא עונש הסופר מרובה לכן צריך להיות מאוד ירא שמים וחרד לדבר ה' המתעסק בכתיבת התפילין ותיקונם וגם צריך להזהיר ולמחות בסופרים המניחים לנעריהם לכתוב תפילין או מזוזותשיב ואם רואה שנכתבו כהלכתן אזי מוכרן והוא מחטיא את הרבים ומכשילן בתפילין ומזוזות פסולין כי הנער נער ואינו מכוין בכתיבתו אלא ליפות הכתב להתלמד ולהתרגל בו ולא לשם קדושה וכוונת מצוה בעולם והרי עונש הסופר מרובה מאוד ועתיד ליתן את הדין ולקבל עונשו הרבה מאד ועליו נאמרשיג ארור עושה מלאכת ה' רמיה לכן יזהר כל סופר מזה וטוב לו:

טוב לנסות הקולמוס קודם שיתחיל לכתוב הפרשהשיד שלא יהא עליו דיו יותר מדי ויפסיד וכן יזהר אם טוב הקולמוס לכתוב בו את השם שלא יתחיל לכתוב את השם מיד שלא יפסידנו בריבוי הדיושטו אלא יעשה כמו שיתבאר בי"ד סי' רע"ושטז וכן יזהר קודם שיכתוב כל שםשיז לעיין ולקרות כל מה שכתוב באותה פרשה שלא יהיה שם פסולשיח ולא יבא השם לידי גניזה על ידו ואחר שישלים הפרשה יקראנה כולה בכוונה ודקדוק היטב פעמים ושלש קודם שיכתוב פרשה שניהשיט וכן בשניה ובשלישית ומלבד זה טוב שיחזור ויקרא כל פרשה בתפילין של ראש קודם שיתננה בתוך ביתו שמא תתחלף לו באחרת ולמה יחזור לדקדק ולהגיה כל פרשה אחר שהשלימה מפני שאם ימצא איזה חסרון אות באיזה פרשה לא היא לבדה נפסלה אלא כל מה שלאחריה גם כן נפסל על ידהשכ משום שיהיו שלא כסדרן עם פרשה המוקדמת שיכתוב מחדש לאחריהן וכן מטעם זהשכא אינו יכול לתלות האות שנחסרה בין השיטותשכב כדרך שתולין בספר תורה לפי שבתפילין נאמרשכג והיו בהוויתן יהיושכד שצריך להיות כסדרן וכן במזוזהשכה:

אבל אם ייתר אות אחתשכו יש לה תקנה ע"י שיגרר אותה אם היא בסוף התיבה או בתחלתה אבל אם היא באמצע התיבה פעמים שאין תיקון מועילשכז משום שכשיגררנה יהיה נראה כב' תיבות ופעמים שתיקון מועילשכח ע"י שיגררנה וימשוך האות שלפניה שתמלא מקומה ולא תהיה התיבה חלוקה כגון לאבותיך שכתב מלא וי"ו אחר הב' יגררנה וימשוך הב' שלפניה שתמלא מקומה וכן אם התיקון תלוי בכ"ף או דלי"ת או רי"ש שאפשר להמשיכן מעט למלא מקום אות היתירה שנגררה אבל אם האותיות שאפשר להמשיכן הן אחר אות היתירה שאי אפשר להמשיכן לאחוריהם עד שיגרר מהם תחילה כגון שאר שכתב מלא וי"ו אחר הא' שאי אפשר למשוך הרי"ש לאחריה עד שיגרר רגלה תחילה ונמצא שביטל צורתה וכשמתקנה אח"כ נמצא כותב שלא כסדרן ואין תקנה אלא א"כ יכול למלאות מקומו ע"י שיעבה קצת האות שלפניה ושלאחריה שאין בזה משום שינוי האותשכט משא"כ כשהאותיות שאפשר להמשיכן הן לפני האות היתירה אזי אפשר להמשיכן הרבה מבלי שיגרע מהם כלום:

אמנם יש להסתפקשל במצ"ת שמשפטה להיות חסר וכתבה מלא אם מועיל אריכות הצ' למטה אחר שיגרור הוי"ו כי שמא כל עוד שאינו מאריך האות למעלה נחשבת כב' תיבות וכן בנת"ן שמשפטה להיות חסר אם מועיל אריכות הנו"ן למטה אחר גרירות הוי"ו ומכל מקום כל שנראית כב' תיבות פסולה אבל אם בתחילת הכתיבה ממשיך רגל התחתון של הנו"ן והצד"ישלא וכותב האות הסמוכה בתוכה כזה כשר ובלבד שלא ימשוך יותר מדאישלב ואם המשיך יותר מדאי כדי למלאות השיטהשלג יש להסתפק אם כשר אם לאו (י) ויש להראות לתינוק שאינו לא חכם ולא טפששלד כמו שעושין בכל אות שיש בה ספק כמ"ש סימן ל"ושלה:

אם כתב תיבה אחת יתירה יגררנה ויהיה מקומה חלקשלו ואף שאין צריך להיות שם חלק אין זה פוסל כל שאין במקום החלק כשיעור הריוח שבין פרשה לפרשה שהוא כדי ט' אותיותשלז ואם סיום התיבה שלפניה הוא אות ה' או קו"ף אינו יכול להמשיכן למלאות מקום החלק מפני שרגל הה' והקו"ף צריך להיות בסופןשלח ואם יגרר הרגל ויכתבנו בסוף נמצא כותב שלא כסדרןשלט אבל אם יהיה חלק כשיעור ט' אותיות כשיגרור תיבה היתירהשמ ונמצא שיהיה ריוח שבין פרשה לפרשה במקום שאין שם פרשה ויפסלו התפיליןשמא יש להקל למשוך הה"א אף על פי שלא תהא רגלה בסופהשמב מאחר שלא הוזכר זה בתלמוד:

היה כותב וטעה ומחקו בעודו לח או שנתייבש וגררו וכן אם נפל דיו על הקלף ומחקו בעודו לח או גררו לאחר שנתייבש מותר לכתוב על מקום המחק או על מקום הגררשמג אפילו האזכרה כמו שמותר בספר תורהשדמ ומכל מקום טוב לכתחילה שלא ימחוק בעודו לחשמה אלא ייבשנו יפה באש כי אז יגרר בקל ולא ישאר לו שום רושם:

נדבק אות לחברתה באותיות השם יכול לגוררן ולהפרידןשמו ואין בגרירה זו משום מוחק את השםשמז שהרי מתקן הוא ב[ז]ה:

אותיות ותיבות שנמחקושמח קצת אם רשומן ניכר כל כך שתינוק שאינו לא חכם ולא טפש יכול לקרותן מותר להעביר קולמוס עליהן להיטיב הכתב ולחדש ואין בזה משום שלא כסדרן כיון שגם עכשיו הכתב הוא כשרשמט ומה שמוסיף עליו אינו אלא שמשמרו שלא יתמחק יותר במה דברים אמורים כשקצת צבע הדיו קייםשנ אבל אם קפץ כל הדיו מהקלף ולא נשאר רק רושם אדמימות מהחלודה של הדיו כשמעביר הקולמוס עליהן ה"ז כותב שלא כסדרן ואין צריך לומר אם בתחלת הכתיבה לא היה הדיו שחורשנא אלא דומה ללבן שהוכהה מראיתו או לאדום וצריך להעביר עליהן קולמוס שיש בזה משום שלא כסדרן:

(יא) יש ליזהר לכתחלה שלא יכנס ראש הלמ"ד של שיטה זו בתוך אויר הה"א והח"ת שבשיטה שלמעלה ממנושנב אפילו בלא נגיעה ואם נכנסו בענין שהפסיד צורת האות כגון שנכנס לתוך דלי"ת ונראית כה"א פסולהשנג:מא (יא) יש ליזהר לכתחלה שלא יכנס ראש הלמ"ד של שיטה זו בתוך אויר הה"א והח"ת שבשיטה שלמעלה ממנושנב אפילו בלא נגיעה ואם נכנסו בענין שהפסיד צורת האות כגון שנכנס לתוך דלי"ת ונראית כה"א פסולהשנג:מא (יא) יש ליזהר לכתחלה שלא יכנס ראש הלמ"ד של שיטה זו בתוך אויר הה"א והח"ת שבשיטה שלמעלה ממנושנב אפילו בלא נגיעה ואם נכנסו בענין שהפסיד צורת האות כגון שנכנס לתוך דלי"ת ונראית כה"א פסולהשנג:

אם אין הפרשיות שגורות בפיו צריך שיכתוב מתוך הכתבשנד שמא יטעהשנה ואם מקצת הפרשה שגורה בפיו מותר לכתוב אותו מקצת בעל פה והשאר מתוך הכתבשנו:מב אם אין הפרשיות שגורות בפיו צריך שיכתוב מתוך הכתבשנד שמא יטעהשנה ואם מקצת הפרשה שגורה בפיו מותר לכתוב אותו מקצת בעל פה והשאר מתוך הכתבשנו:מב אם אין הפרשיות שגורות בפיו צריך שיכתוב מתוך הכתבשנד שמא יטעהשנה ואם מקצת הפרשה שגורה בפיו מותר לכתוב אותו מקצת בעל פה והשאר מתוך הכתבשנו:

כשכותב בעל פהשנז מפני שהן שגורות בפיו צריך לקרות כל תיבה בפיו קודם שיכתבנהשנח שמא יטעה ויקדים המאוחרות מחמת שגירותו בהןשנט ואפילו אם אחד מקרא אותו מלה במלהשס צריך הוא ג"כ להוציא כל מלה ומלה בפיו אבל אם כותב מתוך הכתב א"צ להוציא בפיושסא שראייתו בכתב שלפניו מועלת כמו הקריאה בפיו במה דברים אמורים כשהן שגורות בפיושסב ואעפ"כ כותב מתוך הכתב אבל אם אינם שגורות בפיו שצריך הוא לכתוב מתוך הכתב אין ראייתו בכתב מועלת לו לשלא יצטרך להוציא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה:מג כשכותב בעל פהשנז מפני שהן שגורות בפיו צריך לקרות כל תיבה בפיו קודם שיכתבנהשנח שמא יטעה ויקדים המאוחרות מחמת שגירותו בהןשנט ואפילו אם אחד מקרא אותו מלה במלהשס צריך הוא ג"כ להוציא כל מלה ומלה בפיו אבל אם כותב מתוך הכתב א"צ להוציא בפיושסא שראייתו בכתב שלפניו מועלת כמו הקריאה בפיו במה דברים אמורים כשהן שגורות בפיושסב ואעפ"כ כותב מתוך הכתב אבל אם אינם שגורות בפיו שצריך הוא לכתוב מתוך הכתב אין ראייתו בכתב מועלת לו לשלא יצטרך להוציא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה:מג כשכותב בעל פהשנז מפני שהן שגורות בפיו צריך לקרות כל תיבה בפיו קודם שיכתבנהשנח שמא יטעה ויקדים המאוחרות מחמת שגירותו בהןשנט ואפילו אם אחד מקרא אותו מלה במלהשס צריך הוא ג"כ להוציא כל מלה ומלה בפיו אבל אם כותב מתוך הכתב א"צ להוציא בפיושסא שראייתו בכתב שלפניו מועלת כמו הקריאה בפיו במה דברים אמורים כשהן שגורות בפיושסב ואעפ"כ כותב מתוך הכתב אבל אם אינם שגורות בפיו שצריך הוא לכתוב מתוך הכתב אין ראייתו בכתב מועלת לו לשלא יצטרך להוציא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה:

אפילו מתוך הכתב אינו רשאי לכתוב אלא מי שהוא יודע לקרותשסג שאם אינו יודע לקרות אע"פ שיודע לכתוב האותיות יכול לטעות בקל ואינו מרגישמד אפילו מתוך הכתב אינו רשאי לכתוב אלא מי שהוא יודע לקרותשסג שאם אינו יודע לקרות אע"פ שיודע לכתוב האותיות יכול לטעות בקל ואינו מרגישמד אפילו מתוך הכתב אינו רשאי לכתוב אלא מי שהוא יודע לקרותשסג שאם אינו יודע לקרות אע"פ שיודע לכתוב האותיות יכול לטעות בקל ואינו מרגיש

צריך להניח חלק בכל פרשה למעלה ולמטה מהשיטותשסה כמו חצי ציפורןשסו יש אומריםשסז ששיעור זה למעלה הוא כדי גגה של למ"ד ולמטה כשיעור ך' ונו"ן פשוטים כדי שגם הם יהיו מוקפים גוילשסח אם יזדמנו שם וי"אשסט שצריך להניח חלק כחצי ציפורן למעלה למעלה מגגו של למ"ד ולמטה למטה מך' ונו"ן פשוטה ויש לחוש לדבריהם לכתחלהשע אבל בתחילת הפרשה ובסופה אין צריך להניח כללשעא אך הסופרים נהגו להניח קצת בתחילה ובסוףשעב:מה צריך להניח חלק בכל פרשה למעלה ולמטה מהשיטותשסה כמו חצי ציפורןשסו יש אומריםשסז ששיעור זה למעלה הוא כדי גגה של למ"ד ולמטה כשיעור ך' ונו"ן פשוטים כדי שגם הם יהיו מוקפים גוילשסח אם יזדמנו שם וי"אשסט שצריך להניח חלק כחצי ציפורן למעלה למעלה מגגו של למ"ד ולמטה למטה מך' ונו"ן פשוטה ויש לחוש לדבריהם לכתחלהשע אבל בתחילת הפרשה ובסופה אין צריך להניח כללשעא אך הסופרים נהגו להניח קצת בתחילה ובסוףשעב:מה צריך להניח חלק בכל פרשה למעלה ולמטה מהשיטותשסה כמו חצי ציפורןשסו יש אומריםשסז ששיעור זה למעלה הוא כדי גגה של למ"ד ולמטה כשיעור ך' ונו"ן פשוטים כדי שגם הם יהיו מוקפים גוילשסח אם יזדמנו שם וי"אשסט שצריך להניח חלק כחצי ציפורן למעלה למעלה מגגו של למ"ד ולמטה למטה מך' ונו"ן פשוטה ויש לחוש לדבריהם לכתחלהשע אבל בתחילת הפרשה ובסופה אין צריך להניח כללשעא אך הסופרים נהגו להניח קצת בתחילה ובסוףשעב:

צריך ליזהר לכתחילה להניח בין תיבה לתיבהשעג כמלא אות קטנה שהיא יו"דשעד ובדיעבד אין לפסולשעה אלא א"כ נראית כתיבה אחת לתינוק שאינו לא חכם ולא טיפש כמ"ש בי"ד סימן רע"דשעו בספר תורה וכן לכתחילה צריך ליזהר שלא יהיה בין אות לאות אלא כחוט השערהשעז ובדיעבד אין לפסולשעח אלא א"כ נראית התיבה חלוקה לשתים לתינוק שאינו לא חכם ולא טיפש כמו שכתוב שם בספר תורה וי"אשעט שלכתחילה צריך להניח ג"כ בין שיטה לשיטה כמלא שיטה כמו בספר תורהשפ ויש אומריםשפא שא"צ לדקדק בזה אלא בספר תורה וכן נהגו הסופריםשפב שאין מדקדקין בזה בתפילין ובמזוזות:מו צריך ליזהר לכתחילה להניח בין תיבה לתיבהשעג כמלא אות קטנה שהיא יו"דשעד ובדיעבד אין לפסולשעה אלא א"כ נראית כתיבה אחת לתינוק שאינו לא חכם ולא טיפש כמ"ש בי"ד סימן רע"דשעו בספר תורה וכן לכתחילה צריך ליזהר שלא יהיה בין אות לאות אלא כחוט השערהשעז ובדיעבד אין לפסולשעח אלא א"כ נראית התיבה חלוקה לשתים לתינוק שאינו לא חכם ולא טיפש כמו שכתוב שם בספר תורה וי"אשעט שלכתחילה צריך להניח ג"כ בין שיטה לשיטה כמלא שיטה כמו בספר תורהשפ ויש אומריםשפא שא"צ לדקדק בזה אלא בספר תורה וכן נהגו הסופריםשפב שאין מדקדקין בזה בתפילין ובמזוזות:מו צריך ליזהר לכתחילה להניח בין תיבה לתיבהשעג כמלא אות קטנה שהיא יו"דשעד ובדיעבד אין לפסולשעה אלא א"כ נראית כתיבה אחת לתינוק שאינו לא חכם ולא טיפש כמ"ש בי"ד סימן רע"דשעו בספר תורה וכן לכתחילה צריך ליזהר שלא יהיה בין אות לאות אלא כחוט השערהשעז ובדיעבד אין לפסולשעח אלא א"כ נראית התיבה חלוקה לשתים לתינוק שאינו לא חכם ולא טיפש כמו שכתוב שם בספר תורה וי"אשעט שלכתחילה צריך להניח ג"כ בין שיטה לשיטה כמלא שיטה כמו בספר תורהשפ ויש אומריםשפא שא"צ לדקדק בזה אלא בספר תורה וכן נהגו הסופריםשפב שאין מדקדקין בזה בתפילין ובמזוזות:

בין בספר תורה בין בתפילין ומזוזות אין להניח חלק כלל בין פסוק לפסוק יותר מבין תיבה לתיבה בפסוק אחדשפג מפני שאין אנו בקיאים בהפסק הפסוקים שנפסקו למשה מסינישפד ומכל מקום אם הניח לא פסלשפה אם לא הניח כשיעור ריוח שבין פרשה לפרשה שהיא לכתחלה כג' תיבותשפו אשר אשר אשר מאותו הכתב ובדיעבד כתשעה אותיות קטנות שהן יודין של אותו הכתב כמו שכתוב בי"ד סי' ער"המז בין בספר תורה בין בתפילין ומזוזות אין להניח חלק כלל בין פסוק לפסוק יותר מבין תיבה לתיבה בפסוק אחדשפג מפני שאין אנו בקיאים בהפסק הפסוקים שנפסקו למשה מסינישפד ומכל מקום אם הניח לא פסלשפה אם לא הניח כשיעור ריוח שבין פרשה לפרשה שהיא לכתחלה כג' תיבותשפו אשר אשר אשר מאותו הכתב ובדיעבד כתשעה אותיות קטנות שהן יודין של אותו הכתב כמו שכתוב בי"ד סי' ער"המז בין בספר תורה בין בתפילין ומזוזות אין להניח חלק כלל בין פסוק לפסוק יותר מבין תיבה לתיבה בפסוק אחדשפג מפני שאין אנו בקיאים בהפסק הפסוקים שנפסקו למשה מסינישפד ומכל מקום אם הניח לא פסלשפה אם לא הניח כשיעור ריוח שבין פרשה לפרשה שהיא לכתחלה כג' תיבותשפו אשר אשר אשר מאותו הכתב ובדיעבד כתשעה אותיות קטנות שהן יודין של אותו הכתב כמו שכתוב בי"ד סי' ער"ה

לכתחילה יש ליזהר לעשות כל השורות שוותשפח שלא תהא אחת נכנסת ואחת יוצאת ואפילו אות אחתשפט ומכל מקום אם נזדמנה לו תיבה בת ה' אותיות בסוף השיטהשצ ואינו יכול לכותבה בתוך השיטה באותו כתב שהוא כותב בו יכול לכתוב ג' אותיות ממנה בתוך השיטה וב' חוץ לשיטה אבל לא ב' בתוך השיטה וג' חוץ לשיטה ואפילו תיבה בת ח' אותיותשצא לא יכתוב ה' ממנה בתוך השיטה וג' חוץ לשיטה אע"פ שרוב התיבה בתוך השיטה ואפילו ב' אותיותשצב אם הן תיבה אחת לא יכתוב אותן חוץ לשיטהשצג וכל זה לכתחילהשצד אבל בדיעבד אפילו כתב תיבה בת הרבה אותיות חוץ לשיטה לא פסל:מח לכתחילה יש ליזהר לעשות כל השורות שוותשפח שלא תהא אחת נכנסת ואחת יוצאת ואפילו אות אחתשפט ומכל מקום אם נזדמנה לו תיבה בת ה' אותיות בסוף השיטהשצ ואינו יכול לכותבה בתוך השיטה באותו כתב שהוא כותב בו יכול לכתוב ג' אותיות ממנה בתוך השיטה וב' חוץ לשיטה אבל לא ב' בתוך השיטה וג' חוץ לשיטה ואפילו תיבה בת ח' אותיותשצא לא יכתוב ה' ממנה בתוך השיטה וג' חוץ לשיטה אע"פ שרוב התיבה בתוך השיטה ואפילו ב' אותיותשצב אם הן תיבה אחת לא יכתוב אותן חוץ לשיטהשצג וכל זה לכתחילהשצד אבל בדיעבד אפילו כתב תיבה בת הרבה אותיות חוץ לשיטה לא פסל:מח לכתחילה יש ליזהר לעשות כל השורות שוותשפח שלא תהא אחת נכנסת ואחת יוצאת ואפילו אות אחתשפט ומכל מקום אם נזדמנה לו תיבה בת ה' אותיות בסוף השיטהשצ ואינו יכול לכותבה בתוך השיטה באותו כתב שהוא כותב בו יכול לכתוב ג' אותיות ממנה בתוך השיטה וב' חוץ לשיטה אבל לא ב' בתוך השיטה וג' חוץ לשיטה ואפילו תיבה בת ח' אותיותשצא לא יכתוב ה' ממנה בתוך השיטה וג' חוץ לשיטה אע"פ שרוב התיבה בתוך השיטה ואפילו ב' אותיותשצב אם הן תיבה אחת לא יכתוב אותן חוץ לשיטהשצג וכל זה לכתחילהשצד אבל בדיעבד אפילו כתב תיבה בת הרבה אותיות חוץ לשיטה לא פסל:

אותיות השםשצה בין שם המיוחד בין שאר שמות שאינן נמחקיןשצו ואפילו הנטפל לשם מאחריו צריך שיהיו כולם בתוך השיטה ולא יצא מהן כלל חוץ לשיטה לכתחילה ובדיעבד כשר בתפיליןשצז (שאי אפשר לתקנן משום שלא כסדרןשצח) אבל בספר תורהשצט יכול למחוק כל השורות העליונות אם אין בהם שום שם משמות שאינן נמחקין ואח"כ ימשוך אותן עד שתהיינה שוות עם השם היוצא:ט אותיות השםשצה בין שם המיוחד בין שאר שמות שאינן נמחקיןשצו ואפילו הנטפל לשם מאחריו צריך שיהיו כולם בתוך השיטה ולא יצא מהן כלל חוץ לשיטה לכתחילה ובדיעבד כשר בתפיליןשצז (שאי אפשר לתקנן משום שלא כסדרןשצח) אבל בספר תורהשצט יכול למחוק כל השורות העליונות אם אין בהם שום שם משמות שאינן נמחקין ואח"כ ימשוך אותן עד שתהיינה שוות עם השם היוצא:ט אותיות השםשצה בין שם המיוחד בין שאר שמות שאינן נמחקיןשצו ואפילו הנטפל לשם מאחריו צריך שיהיו כולם בתוך השיטה ולא יצא מהן כלל חוץ לשיטה לכתחילה ובדיעבד כשר בתפיליןשצז (שאי אפשר לתקנן משום שלא כסדרןשצח) אבל בספר תורהשצט יכול למחוק כל השורות העליונות אם אין בהם שום שם משמות שאינן נמחקין ואח"כ ימשוך אותן עד שתהיינה שוות עם השם היוצא:

ד' פרשיות של יד הואיל והן נכתבות בקלף אחדת ושייך בהן פתוחה וסתומהתא שכשמניח מקום חלק בסוף שיטה אחרונה של פרשה ראשונה כדי ט' אותיות ומתחיל פרשה שלאחריה בראש השיטה בדף הב'תב הרי פרשה שלאחריהתג נקראת פתוחה כמו שבספר תורהתד נקראת פרשה המתחלת בראש הדף פרשה פתוחה כשיש ריוח כדי ט' אותיות לפניה בסוף שיטה אחרונה שבדף הקודם לפיכך צריך לכתוב בשל יד כל פרשה כמו שהיא בספר תורהתה אם פתוחה פתוחה ואם סתומה סתומה דהיינו שצריך להניח מקום חלק כדי ט' אותיות בסוף שיטה אחרונה שבפרשת קדשתו כדי שפרשת והיה כי יביאך שיתחיל בראש השיטה הא' שבדף הב' תהיה פרשה פתוחה כמו שהיא בתורה ואם עשאה סתומה פסולהתז. אבל פרשת קדש לא שייך בה פתוחה וסתומהתח כיון שאין כתוב לפניה כלום בתפילין ולכן מתחילין אותה בראש השיטה הראשונה ואין מניחין לפניה כלום אע"פ שבתורה היא פתוחה שכיון שאין כתובה לפניה כלום אין לך פתוחה גדולה מזו שאין כתב אחר סותמה. ובסוף שיטה אחרונה שבפרשת והיה כי יביאך צריך להניח מקום חלק כדי ט' אותיות כדי שפרשת שמע שיתחיל בראש שיטה הא' שבדף הג' תהיה פתוחה כמו שהיא בתורה ואם עשאה סתומה פסולהתט. אבל פרשת והיה אם שמוע שהיא סתומה בתורהתי צריכה להיות ג"כ סתומה בתפילין ואם עשאה פתוחה יש מי שפוסלתיא ויש מכשירין בדיעבדתיב שאף שבתורה היא סתומה מכל מקום כיון שבתורה אינה סמוכה כלל לפרשת שמע אין זה נחשב שינויתיג מה שהריוח שבינה לפרשת שמע הוא פתוח ולא סתום כמו שסתום הריוח שלפניה בתורה כיון שגם בתורה אין הריוח סתום בפרשת שמע שלפניה ויש בינה לפרשת שמע שבתורה ריוח הרבה פתוח משא"כ פרשת שמע אף שאינה סמוכה בתורה לפרשת והיה כי יביאך אין זה מועיל כלל לשלא יצטרך לעשות פתוחהתיד וכן עיקר. אבל אם אין לפניה ריוח כלל בינה לפרשת שמעתטו באיזה שיטה משיטות הדפין שלהן לא בדף שלה ולא בדף של פרשת שמע דהיינו שהתחיל אותה בראש שיטה העליונה שבדף ולא הניח ריוח כלל לפניה באותה שיטה ולא בסוף שיטה של פרשת שמע או שהניח ריוח ואין בו כשיעור ריוח שבין פרשה לפרשה דהיינו כדי לכתוב ט' אותיות הרי זה נחשב (שינוי גמור) ממה שהיא כתובה בתורה ופסולה אפילו דיעבד אלא צריך להיות לפניה ריוח סתום כמו לפני כל פרשה סתומה שבתורה אבל בסופה אין צריך להניח שום ריוח וכן נוהגין לסיים על הארץ בסוף שיטה התחתונה

וסתומה שבתורה יש לה ד' צורות אחת לדברי הכל וג' נחלקו בהן הרמב"םתיז והרא"שתיח המכשיר בזו פוסל בזו והמכשיר בזו פוסל בזו. דהיינו שאם סיים איזה פרשה בתחילת איזה שיטה וכתב אפילו תיבה אחת מאותה פרשה בראש שיטה זו ואח"כ הניח מקום חלק כדי ט' אותיות בשיטה זו ואח"כ התחיל פרשה שלאחריה בשיטה זו עצמה וכתב אפילו תיבה אחת בשיטה זו מפרשה שלאחריה הרי פרשה שלאחריה נקראת סתומה לדברי הכלתיט. אבל אם סיים איזו פרשה בסוף השיטה או בפחות מכדי ט' אותיות מסוף השיטה והניח חלק בשיטה שלאחריה כדי ט' אותיות והתחיל פרשה שלאחריה הרי פרשה זו שלאחריה נקראת פתוחה להרא"ש אבל להרמב"ם גם זו סתומה היא בין שהיא בשיטה שלאחריה באותו הדף בין שהיא בראש דף הב' רק שאין שיטה שלימה פנויה ביניהם לא בסוף דף הא' ולא בראש דף הב' כמו שיתבאר לקמן. וה"ה אם סיים איזה פרשה והניח חלק כדי ט' אותיות בסוף שיטה זו אחר שסיים הפרשה ולא התחיל פרשה שלאחריה מיד בראש שיטה שלאחריה אלא הניח מעט ריוח אפילו פחות מכדי ט' אותיות ואח"כ התחיל פרשה שלאחריה הרי פרשה זו שלאחריה נקראת סתומה להרמב"ם שכל שאין הפרשה מתחלת בראש השיטהתכ ויש לפניה ריוח כדי ט' אותיות בין באותה שיטה בין בשיטה שלפניה היא סתומה להרמב"ם אפילו היא בראש דף הב' אבל להרא"ש כל שיש ריוח בכדי ט' אותיות בין בראש השיטה בין בסוף השיטה הרי הפרשה שלאחריה נקראת פתוחה. ואם סיים איזה פרשה בסוף שיטה או בפחות מכדי ט' אותיות מסוף השיטה והניח שיטה אחת שלימה פנויה והתחיל פרשה שלאחריה בראש שיטה שלישית או בפחות מכדי ט' אותיות מראשה להרא"ש נחשב מקום החלק של שיטה הפנויה שבין הפרשיות האלו כאלו הוא חלק באמצע שיטה בין ב' פרשיות והרי הפרשה הב' נקראת סתומה אבל להרמב"ם היא פתוחה בין שסיום פרשה הראשונה והתחלת השניה הכל בדף אחד בין שהן בב' דפין והשיטה הפנויה היא בסוף דף הא'תכא או בראש דף הב'

והנה בתפילין אי אפשר לעשות פרשת והיה אם שמוע שתהא סתומה לדברי הכלתכג שהרי אין כותבין לפניה כלום באותה שיטה שמתחילין אותה בה שפרשת שמע מסתיימת בדף בפני עצמו והיא בדף בפני עצמותכד ואם יתחיל אותה בראש השיטה שבראש הדף ויניח ריוח בסוף פרשת שמע כדי ט' אותיות תהיה פתוחה לדברי הכל ובתורה היא סתומה ואם לא יניח ריוח כדי ט' אותיות כ"ש שאינה כמו שהיא בתורהתכה שאינה נקראת כלל פרשה בפני עצמה כשאין כדי ט' אותיות ריוח לפניה אלא אין לה תקנה [אלא] או לעשותה סתומה להרא"שתכו ולא להרמב"ם כגון שיניח שיטה אחת פנויה ויתחילנה בשיטה הב' או לעשותה סתומה להרמב"ם ולא להרא"ש כגון שלא יתחילנה בראש השיטה אלא יניח לפניה ריוח כדי ט' אותיות בראש השיטה שאז היא סתומה להרמב"ם. ומכל מקום יזהר (יב) שלא להניח ריוח בסוף פרשת שמע כדי ט' אותיות ואע"פ שבספר תורה אם אירע שנשאר בסוף השיטה כדי ט' אותיות ואין שם עוד מעט ריוח לכתוב תיבה א' מפרשה שלאחריה בשיטה זו אעפ"כ היא פרשה סתומה כשמניח מעט ריוח בשיטה שלאחריהתכז שפרשה פתוחה היא לעולם בראש השיטהתכח וכשאינה בראש השיטה היא סתומה להרמב"ם ומכל מקום כיון שהריוח שבסוף השיטה הוא סימן לפתוחהתכט שכשאין שם ריוח אחר זולתו בשיטה שלאחריה תהיה הפרשה שלאחריה פתוחה וכשאין ריוח כשיעור בסוף השיטה היא סימן שלאחריה תהיה סתומה א"כ בתפילין שביד הסופר לעשות כמו שירצה יש לו לסיים פרשת שמע בסוף שיטה או בפחות מכדי ט' אותיות מסוף השיטה כדי להורות שפרשה שלאחריה היא סתומהתל ולא אמרן שאף אם מניח ריוח כדי ט' אותיות בסוף השיטה אעפ"כ פרשה שלאחריה סתומה כשאינה מתחלת בראש השיטה אלא אם אירע לו כן בספר תורהתלא שאינו רשאי להמשיך האותיות או לקצר בשביל ריוח שבין פרשה לפרשה כמ"ש בי"ד סי' רע"ג ואם אירע לו שהניח בתפילין כדי ט' אותיות בסיום פרשת שמע א"צ להניח בתחלת פרשה שלאחריה כדי ט' אותיות אלא מעט ריוח. אבל אם לא הניח כדי ט' אותיות בסיום פרשת שמע ולא בהתחלת פרשה שלאחריה אע"פ שבצירוף שניהם יחד יהא כדי ט' אותיות ויותר אין מצטרפין זה עם זהתלב והרי אין כאן (פתוחה) [פרשה] כלל כיון שאין ריוח ט' אותיות במקום אחד ויש מי שאומרתלג שמצטרפין זה עם זה ונעשה על ידי כן פרשה שלאחריה סתומה להרמב"ם ואפשר גם להרא"ש ולכן יש לעשות כן לכתחלה כדי לצאת ידי שניהם לפי דבריו אבל יש לחוש לסברא הראשונה שלא להכניס את עצמו לספק תפילין פסולין שהרי לפי סברא הא' שאין כאן פרשה כלל הן פסולין אליבא דכ"ע אפילו בדיעבד משא"כ כשעשאה פתוחה העיקר כהמכשירים בדיעבד

וכיון שאי אפשר לעשותה סתומה לדברי הכל נוהגין בהרבה מדינות לעשותה סתומה להרמב"םתלד לפי שכן עיקר אף בספר תורה אם אי אפשר לעשות לדברי הכל כמ"ש בי"ד סימן ער"התלה אבל במדינות אלו נוהגין לעשותה פתוחהתלו כמו הפרשיות שלפניה לפי שיש מי שמתירתלז לעשותה פתוחה אפילו לכתחילה הואיל ואינה סמוכה בתורה לפרשת שמע ואף שאין דבריו עיקר מכל מקום כיון שהעיקר הוא שבדיעבד כשר בכל עניןתלח ואי אפשר לעשותה סתומה לדברי הכל סמכו האחרונים על דבריו שלא לבטל המנהג כדי שלא להוציא לעז על הראשוניםנג וכיון שאי אפשר לעשותה סתומה לדברי הכל נוהגין בהרבה מדינות לעשותה סתומה להרמב"םתלד לפי שכן עיקר אף בספר תורה אם אי אפשר לעשות לדברי הכל כמ"ש בי"ד סימן ער"התלה אבל במדינות אלו נוהגין לעשותה פתוחהתלו כמו הפרשיות שלפניה לפי שיש מי שמתירתלז לעשותה פתוחה אפילו לכתחילה הואיל ואינה סמוכה בתורה לפרשת שמע ואף שאין דבריו עיקר מכל מקום כיון שהעיקר הוא שבדיעבד כשר בכל עניןתלח ואי אפשר לעשותה סתומה לדברי הכל סמכו האחרונים על דבריו שלא לבטל המנהג כדי שלא להוציא לעז על הראשוניםנג וכיון שאי אפשר לעשותה סתומה לדברי הכל נוהגין בהרבה מדינות לעשותה סתומה להרמב"םתלד לפי שכן עיקר אף בספר תורה אם אי אפשר לעשות לדברי הכל כמ"ש בי"ד סימן ער"התלה אבל במדינות אלו נוהגין לעשותה פתוחהתלו כמו הפרשיות שלפניה לפי שיש מי שמתירתלז לעשותה פתוחה אפילו לכתחילה הואיל ואינה סמוכה בתורה לפרשת שמע ואף שאין דבריו עיקר מכל מקום כיון שהעיקר הוא שבדיעבד כשר בכל עניןתלח ואי אפשר לעשותה סתומה לדברי הכל סמכו האחרונים על דבריו שלא לבטל המנהג כדי שלא להוציא לעז על הראשונים

וכל זה בתפילין של יד אבל בתפילין של ראש שהפרשיות נכתבים על ד' קלפים אין להקפיד בהן בפתוחות וסתומות אך נהגו להקפידנד וכל זה בתפילין של יד אבל בתפילין של ראש שהפרשיות נכתבים על ד' קלפים אין להקפיד בהן בפתוחות וסתומות אך נהגו להקפידנד וכל זה בתפילין של יד אבל בתפילין של ראש שהפרשיות נכתבים על ד' קלפים אין להקפיד בהן בפתוחות וסתומות אך נהגו להקפיד

טוטפות שאמרה תורה בתפילין של ראשתמא קבלו חכמיםתמב שהן ד' בתים של עורתמג לד' פרשיות כל פרשה בבית בפני עצמו ולפרשיות של תפילין של יד בית אחד של עור שנאמרתמד והיה לך לאותתמה אות אחד אמרתי ולא יותר:נה טוטפות שאמרה תורה בתפילין של ראשתמא קבלו חכמיםתמב שהן ד' בתים של עורתמג לד' פרשיות כל פרשה בבית בפני עצמו ולפרשיות של תפילין של יד בית אחד של עור שנאמרתמד והיה לך לאותתמה אות אחד אמרתי ולא יותר:נה טוטפות שאמרה תורה בתפילין של ראשתמא קבלו חכמיםתמב שהן ד' בתים של עורתמג לד' פרשיות כל פרשה בבית בפני עצמו ולפרשיות של תפילין של יד בית אחד של עור שנאמרתמד והיה לך לאותתמה אות אחד אמרתי ולא יותר:

ועור הבתיםתמו בין של יד בין של ראש צריך להיות מבהמה חיה ועוף הטהורים אפילו מנבילות וטריפות שלהן רק שהוא מן המותר בפיךתמז ורשאי לעשות הבתים מקלףתמח שגם הוא נקרא עור ויש מי שאומרתמט שאין לעשות בתים מקלף אלא א"כ שישים הקלף במי קליפת עצים (שקורין בלשון אשכנז למ"אתנ) שמעבדין בהם עורות וטוב לחוש לדבריו לכתחלהתנא ורשאי לעשות מעור שלילתנב שגם היא נקראת עור לענין זה אע"פ שהיא כבשר לענין טומאהתנג וכן הרצועות יכול לעשותן מקלף ועור שלילתנד ויש אומריםתנה שעור שליל הוא יותר הגון למצוה כי לא נעבדה בו עבירה שלא היה בו תשמיש של זכר ונקבה ויש מי שאומרתנו שאחר עור שליל יותר הגון עור עוף ואח"כ עור החיה ואח"כ עור הבהמה הכשרה ואח"כ עור נבילה וטריפהנו ועור הבתיםתמו בין של יד בין של ראש צריך להיות מבהמה חיה ועוף הטהורים אפילו מנבילות וטריפות שלהן רק שהוא מן המותר בפיךתמז ורשאי לעשות הבתים מקלףתמח שגם הוא נקרא עור ויש מי שאומרתמט שאין לעשות בתים מקלף אלא א"כ שישים הקלף במי קליפת עצים (שקורין בלשון אשכנז למ"אתנ) שמעבדין בהם עורות וטוב לחוש לדבריו לכתחלהתנא ורשאי לעשות מעור שלילתנב שגם היא נקראת עור לענין זה אע"פ שהיא כבשר לענין טומאהתנג וכן הרצועות יכול לעשותן מקלף ועור שלילתנד ויש אומריםתנה שעור שליל הוא יותר הגון למצוה כי לא נעבדה בו עבירה שלא היה בו תשמיש של זכר ונקבה ויש מי שאומרתנו שאחר עור שליל יותר הגון עור עוף ואח"כ עור החיה ואח"כ עור הבהמה הכשרה ואח"כ עור נבילה וטריפהנו ועור הבתיםתמו בין של יד בין של ראש צריך להיות מבהמה חיה ועוף הטהורים אפילו מנבילות וטריפות שלהן רק שהוא מן המותר בפיךתמז ורשאי לעשות הבתים מקלףתמח שגם הוא נקרא עור ויש מי שאומרתמט שאין לעשות בתים מקלף אלא א"כ שישים הקלף במי קליפת עצים (שקורין בלשון אשכנז למ"אתנ) שמעבדין בהם עורות וטוב לחוש לדבריו לכתחלהתנא ורשאי לעשות מעור שלילתנב שגם היא נקראת עור לענין זה אע"פ שהיא כבשר לענין טומאהתנג וכן הרצועות יכול לעשותן מקלף ועור שלילתנד ויש אומריםתנה שעור שליל הוא יותר הגון למצוה כי לא נעבדה בו עבירה שלא היה בו תשמיש של זכר ונקבה ויש מי שאומרתנו שאחר עור שליל יותר הגון עור עוף ואח"כ עור החיה ואח"כ עור הבהמה הכשרה ואח"כ עור נבילה וטריפה

עור הבתיםתנח צריך שיהא מעובד לשמו כמו קלף הפרשיותתנט וי"אתס שאינו דומה לקלף הפרשיות שהפרשיות הן עיקר הקדושהתסא אבל הבתים הן טפלין ומשמשים להם וא"צ עיבוד לשמו ויש לסמוך על דבריהםתסב כשאי אפשר בענין אחר כדי שלא להתבטל ממצות תפילין ויכול ג"כ לברך עליהןתסג עד שימצא אחרים:נז עור הבתיםתנח צריך שיהא מעובד לשמו כמו קלף הפרשיותתנט וי"אתס שאינו דומה לקלף הפרשיות שהפרשיות הן עיקר הקדושהתסא אבל הבתים הן טפלין ומשמשים להם וא"צ עיבוד לשמו ויש לסמוך על דבריהםתסב כשאי אפשר בענין אחר כדי שלא להתבטל ממצות תפילין ויכול ג"כ לברך עליהןתסג עד שימצא אחרים:נז עור הבתיםתנח צריך שיהא מעובד לשמו כמו קלף הפרשיותתנט וי"אתס שאינו דומה לקלף הפרשיות שהפרשיות הן עיקר הקדושהתסא אבל הבתים הן טפלין ומשמשים להם וא"צ עיבוד לשמו ויש לסמוך על דבריהםתסב כשאי אפשר בענין אחר כדי שלא להתבטל ממצות תפילין ויכול ג"כ לברך עליהןתסג עד שימצא אחרים:

ד' בתים של ראשתסד צריכים להיות מעור אחד שנאמרתסה ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות וחתיכות עור תפורים יחד חשובים כעור אחדתסו (וה"ה אם הם דבוקים בדבקתסז) ומכל מקום טוב ונכון לעשותם מעור אחד ממשתסח שנוטלין עור עגל הרך ומכניסין אותו בחריצי הדפוס ומניחין אותו כך עד שיתייבש ונוטלין הדפוס מתוכו ונמצאו הבתים עשוים מאליהםנח ד' בתים של ראשתסד צריכים להיות מעור אחד שנאמרתסה ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות וחתיכות עור תפורים יחד חשובים כעור אחדתסו (וה"ה אם הם דבוקים בדבקתסז) ומכל מקום טוב ונכון לעשותם מעור אחד ממשתסח שנוטלין עור עגל הרך ומכניסין אותו בחריצי הדפוס ומניחין אותו כך עד שיתייבש ונוטלין הדפוס מתוכו ונמצאו הבתים עשוים מאליהםנח ד' בתים של ראשתסד צריכים להיות מעור אחד שנאמרתסה ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות וחתיכות עור תפורים יחד חשובים כעור אחדתסו (וה"ה אם הם דבוקים בדבקתסז) ומכל מקום טוב ונכון לעשותם מעור אחד ממשתסח שנוטלין עור עגל הרך ומכניסין אותו בחריצי הדפוס ומניחין אותו כך עד שיתייבש ונוטלין הדפוס מתוכו ונמצאו הבתים עשוים מאליהם

תפילין בין של יד בין של ראש הלכה למשה מסיני שתהיינה מרובעותתע ריבוע מכוון שארכו כרחבו בענין שאלכסונו יהיה עודף על ארכו ב' חומשי ארכותעא בקירובתעב וריבוע זה צריך להיות מכוון בהן בין במקום מושבןתעג שהיא התיתוראתעד שצריכה להיות מרובעת כמו שיתבארתעה בין בתפרן שתהא התפירהתעו מרובעת ממש ארכה כרחבה בין בגוף הבתיםתעז שיהיה הבית מרובע ארכו כרחבו (בכל משך גבהותעח) אבל על גבהו אין להקפיד אם הוא יותר מארכו ורחבותעט ואם היו מרובעים ואחר כך נתקלקל ריבוען באחד ממקומות אלותפ צריך לתקנן ואם לא תקנן פסולין כיון שריבוען היא הלכה למשה מסיני ושל ראש יהיה כל הד' בתים יחד מרובעיןתפא ולא כל אחד בפני עצמו ולכתחלה יעשה כל הד' בתים שויןתפב שלא יהא אחד רחב מחבירו:נט תפילין בין של יד בין של ראש הלכה למשה מסיני שתהיינה מרובעותתע ריבוע מכוון שארכו כרחבו בענין שאלכסונו יהיה עודף על ארכו ב' חומשי ארכותעא בקירובתעב וריבוע זה צריך להיות מכוון בהן בין במקום מושבןתעג שהיא התיתוראתעד שצריכה להיות מרובעת כמו שיתבארתעה בין בתפרן שתהא התפירהתעו מרובעת ממש ארכה כרחבה בין בגוף הבתיםתעז שיהיה הבית מרובע ארכו כרחבו (בכל משך גבהותעח) אבל על גבהו אין להקפיד אם הוא יותר מארכו ורחבותעט ואם היו מרובעים ואחר כך נתקלקל ריבוען באחד ממקומות אלותפ צריך לתקנן ואם לא תקנן פסולין כיון שריבוען היא הלכה למשה מסיני ושל ראש יהיה כל הד' בתים יחד מרובעיןתפא ולא כל אחד בפני עצמו ולכתחלה יעשה כל הד' בתים שויןתפב שלא יהא אחד רחב מחבירו:נט תפילין בין של יד בין של ראש הלכה למשה מסיני שתהיינה מרובעותתע ריבוע מכוון שארכו כרחבו בענין שאלכסונו יהיה עודף על ארכו ב' חומשי ארכותעא בקירובתעב וריבוע זה צריך להיות מכוון בהן בין במקום מושבןתעג שהיא התיתוראתעד שצריכה להיות מרובעת כמו שיתבארתעה בין בתפרן שתהא התפירהתעו מרובעת ממש ארכה כרחבה בין בגוף הבתיםתעז שיהיה הבית מרובע ארכו כרחבו (בכל משך גבהותעח) אבל על גבהו אין להקפיד אם הוא יותר מארכו ורחבותעט ואם היו מרובעים ואחר כך נתקלקל ריבוען באחד ממקומות אלותפ צריך לתקנן ואם לא תקנן פסולין כיון שריבוען היא הלכה למשה מסיני ושל ראש יהיה כל הד' בתים יחד מרובעיןתפא ולא כל אחד בפני עצמו ולכתחלה יעשה כל הד' בתים שויןתפב שלא יהא אחד רחב מחבירו:

עור הבתים מצוה לעשותן שחורתפג כמו הרצועות ואע"פ שברצועות הוא הלכה למשה מסיניתפד ולא בתיםתפה מכל מקום מצות תפילין הוא שיהיה הכל שחורס עור הבתים מצוה לעשותן שחורתפג כמו הרצועות ואע"פ שברצועות הוא הלכה למשה מסיניתפד ולא בתיםתפה מכל מקום מצות תפילין הוא שיהיה הכל שחורס עור הבתים מצוה לעשותן שחורתפג כמו הרצועות ואע"פ שברצועות הוא הלכה למשה מסיניתפד ולא בתיםתפה מכל מקום מצות תפילין הוא שיהיה הכל שחור

חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד מקום התפרתפז ואם לא הגיע כשירהתפח והוא שיהיה ניכר החריץ למעלהתפט כדי שיהיה ד' ראשיה נראות לכל במה דברים אמורים כשעשה מחיצות הבתים מבפנים גם בין בית לביתתצ מלמעלה עד סוף רוחב הפרשהתצא מעור אחדתצב עם מחיצות החיצונים אבל אם לא עשה כן או שעשה כן ונקרע אחר כך העור שבין פרשה לפרשה פסול כמו שיתבאר סי' ל"גסא חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד מקום התפרתפז ואם לא הגיע כשירהתפח והוא שיהיה ניכר החריץ למעלהתפט כדי שיהיה ד' ראשיה נראות לכל במה דברים אמורים כשעשה מחיצות הבתים מבפנים גם בין בית לביתתצ מלמעלה עד סוף רוחב הפרשהתצא מעור אחדתצב עם מחיצות החיצונים אבל אם לא עשה כן או שעשה כן ונקרע אחר כך העור שבין פרשה לפרשה פסול כמו שיתבאר סי' ל"גסא חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד מקום התפרתפז ואם לא הגיע כשירהתפח והוא שיהיה ניכר החריץ למעלהתפט כדי שיהיה ד' ראשיה נראות לכל במה דברים אמורים כשעשה מחיצות הבתים מבפנים גם בין בית לביתתצ מלמעלה עד סוף רוחב הפרשהתצא מעור אחדתצב עם מחיצות החיצונים אבל אם לא עשה כן או שעשה כן ונקרע אחר כך העור שבין פרשה לפרשה פסול כמו שיתבאר סי' ל"ג

גובה הבתים אין להם שיעורתצד ויכול לעשותן גדולים או קטנים כמו שירצה והמנהג של החכמים ואבות בתי דינים לעשות של ראש גבוהים יותר מג' אצבעותתצה כיון שמניחין אותן בגלוי ויש שבח בגילוין כמו שנתבאר סי' כ"זתצו אבל החכמים ותלמידים ותלמיד בפני רבו שאין דרך ארץ לגלות תפילין בפניותצז מניחין תפילין קטנות כאצבע ומחצה תחת המצנפת מפני דרך ארץ שלא ישוו את עצמם לרבותיהן בפניהם ונראין כעזי פנים מפני שהתפילין הם דרך כבוד וגדולה כמו שכתובתצח וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ודרשו רז"לתצט אלו תפילין שבראש:סב גובה הבתים אין להם שיעורתצד ויכול לעשותן גדולים או קטנים כמו שירצה והמנהג של החכמים ואבות בתי דינים לעשות של ראש גבוהים יותר מג' אצבעותתצה כיון שמניחין אותן בגלוי ויש שבח בגילוין כמו שנתבאר סי' כ"זתצו אבל החכמים ותלמידים ותלמיד בפני רבו שאין דרך ארץ לגלות תפילין בפניותצז מניחין תפילין קטנות כאצבע ומחצה תחת המצנפת מפני דרך ארץ שלא ישוו את עצמם לרבותיהן בפניהם ונראין כעזי פנים מפני שהתפילין הם דרך כבוד וגדולה כמו שכתובתצח וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ודרשו רז"לתצט אלו תפילין שבראש:סב גובה הבתים אין להם שיעורתצד ויכול לעשותן גדולים או קטנים כמו שירצה והמנהג של החכמים ואבות בתי דינים לעשות של ראש גבוהים יותר מג' אצבעותתצה כיון שמניחין אותן בגלוי ויש שבח בגילוין כמו שנתבאר סי' כ"זתצו אבל החכמים ותלמידים ותלמיד בפני רבו שאין דרך ארץ לגלות תפילין בפניותצז מניחין תפילין קטנות כאצבע ומחצה תחת המצנפת מפני דרך ארץ שלא ישוו את עצמם לרבותיהן בפניהם ונראין כעזי פנים מפני שהתפילין הם דרך כבוד וגדולה כמו שכתובתצח וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ודרשו רז"לתצט אלו תפילין שבראש:

וכן אורך ורוחב הבתים אין לו שיעורתק אבל אורך ורוחב התיתורא יש לה שיעורתקא שיהיה לכתחילה יותר מכאצבע לכל הפחות (יג)תקב שהרי אמרו חכמיםתקג מקום יש בראש להניח ב' תפילין ואם היו כשרים בכאצבע היה מקום להניח ג' תפילין והגאונים אמרותקד שהבתים של ראש צריך להיות אצבעים על אצבעיםתקה לכתחילה ואם פיחת לא פסלתקו (יד) ובתים של יד אצבע על אצבעתקז לכתחילה וכל אצבע סתם היא גודלתקח ויש לחוש לדבריהםתקט אף שלא נהגו כן:סג וכן אורך ורוחב הבתים אין לו שיעורתק אבל אורך ורוחב התיתורא יש לה שיעורתקא שיהיה לכתחילה יותר מכאצבע לכל הפחות (יג)תקב שהרי אמרו חכמיםתקג מקום יש בראש להניח ב' תפילין ואם היו כשרים בכאצבע היה מקום להניח ג' תפילין והגאונים אמרותקד שהבתים של ראש צריך להיות אצבעים על אצבעיםתקה לכתחילה ואם פיחת לא פסלתקו (יד) ובתים של יד אצבע על אצבעתקז לכתחילה וכל אצבע סתם היא גודלתקח ויש לחוש לדבריהםתקט אף שלא נהגו כן:סג וכן אורך ורוחב הבתים אין לו שיעורתק אבל אורך ורוחב התיתורא יש לה שיעורתקא שיהיה לכתחילה יותר מכאצבע לכל הפחות (יג)תקב שהרי אמרו חכמיםתקג מקום יש בראש להניח ב' תפילין ואם היו כשרים בכאצבע היה מקום להניח ג' תפילין והגאונים אמרותקד שהבתים של ראש צריך להיות אצבעים על אצבעיםתקה לכתחילה ואם פיחת לא פסלתקו (יד) ובתים של יד אצבע על אצבעתקז לכתחילה וכל אצבע סתם היא גודלתקח ויש לחוש לדבריהםתקט אף שלא נהגו כן:

שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיניתקי שיעשה בעור הבתים של ראש כמין שי"ן בולטת מקמטי העורתקיא אחד מימינו ואחד משמאלו וקבלו הגאוניםתקיב שהשי"ן של ימין המניחתקיג תהיה של ג' ראשים ושל שמאל המניח של ד' ראשים ואם הפך לא פסלתקיד והיודי"ן של השיני"ןתקטו בין בשל ג' ראשים בין בשל ד' ראשיםתקטז צריכים ליגע למטה בשולי השיני"ן וחודן של שולי השיני"ן צריך שיגיע עד מקום התפרתקיז לכתחלהתקיח ולא ימשיך השיני"ן הרבהתקיט אלא שגם חודן של שוליהן יהי' נראה על התפר לכתחלה:סד שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיניתקי שיעשה בעור הבתים של ראש כמין שי"ן בולטת מקמטי העורתקיא אחד מימינו ואחד משמאלו וקבלו הגאוניםתקיב שהשי"ן של ימין המניחתקיג תהיה של ג' ראשים ושל שמאל המניח של ד' ראשים ואם הפך לא פסלתקיד והיודי"ן של השיני"ןתקטו בין בשל ג' ראשים בין בשל ד' ראשיםתקטז צריכים ליגע למטה בשולי השיני"ן וחודן של שולי השיני"ן צריך שיגיע עד מקום התפרתקיז לכתחלהתקיח ולא ימשיך השיני"ן הרבהתקיט אלא שגם חודן של שוליהן יהי' נראה על התפר לכתחלה:סד שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיניתקי שיעשה בעור הבתים של ראש כמין שי"ן בולטת מקמטי העורתקיא אחד מימינו ואחד משמאלו וקבלו הגאוניםתקיב שהשי"ן של ימין המניחתקיג תהיה של ג' ראשים ושל שמאל המניח של ד' ראשים ואם הפך לא פסלתקיד והיודי"ן של השיני"ןתקטו בין בשל ג' ראשים בין בשל ד' ראשיםתקטז צריכים ליגע למטה בשולי השיני"ן וחודן של שולי השיני"ן צריך שיגיע עד מקום התפרתקיז לכתחלהתקיח ולא ימשיך השיני"ן הרבהתקיט אלא שגם חודן של שוליהן יהי' נראה על התפר לכתחלה:

יש אומריםתקכ שהשיני"ן צריכים להיות מקמטי העור ואם עשאן בדפוס לא יצא מפני שהוא כחק תוכות שאף שהשיני"ן הבולטות בדפוס דוחקות העור וחוקקות בו צורתה וה"ז חקיקת גוף האותיות ולא תוכה מכל מקום העור שהוא רך נדחק גם סביבת בליטת השי"ן שבדפוס ע"י דפוס הב' שגוף השי"ן שוקע בו ותוכותיה בולטין בו ודוחקין תוכות השי"ן בעור וה"ז חק תוכותתקכא וי"אתקכב שאין לחוש בשי"ן זו לחק תוכות שלא פסלו חק תוכות אלא בפרשיותתקכג של תפילין ומזוזות וכן בספר תורה ובגט שנאמר בהן כתיבהתקכד בתורה כתיבה ולא חקיקהתקכה אבל בשי"ן זו לא נאמר בהלכה למשה מסיני כתיבה בה וכן המנהג פשוט לעשותה בדפוסתקכו ואעפ"כ טוב לחוש לסברא הא'סה יש אומריםתקכ שהשיני"ן צריכים להיות מקמטי העור ואם עשאן בדפוס לא יצא מפני שהוא כחק תוכות שאף שהשיני"ן הבולטות בדפוס דוחקות העור וחוקקות בו צורתה וה"ז חקיקת גוף האותיות ולא תוכה מכל מקום העור שהוא רך נדחק גם סביבת בליטת השי"ן שבדפוס ע"י דפוס הב' שגוף השי"ן שוקע בו ותוכותיה בולטין בו ודוחקין תוכות השי"ן בעור וה"ז חק תוכותתקכא וי"אתקכב שאין לחוש בשי"ן זו לחק תוכות שלא פסלו חק תוכות אלא בפרשיותתקכג של תפילין ומזוזות וכן בספר תורה ובגט שנאמר בהן כתיבהתקכד בתורה כתיבה ולא חקיקהתקכה אבל בשי"ן זו לא נאמר בהלכה למשה מסיני כתיבה בה וכן המנהג פשוט לעשותה בדפוסתקכו ואעפ"כ טוב לחוש לסברא הא'סה יש אומריםתקכ שהשיני"ן צריכים להיות מקמטי העור ואם עשאן בדפוס לא יצא מפני שהוא כחק תוכות שאף שהשיני"ן הבולטות בדפוס דוחקות העור וחוקקות בו צורתה וה"ז חקיקת גוף האותיות ולא תוכה מכל מקום העור שהוא רך נדחק גם סביבת בליטת השי"ן שבדפוס ע"י דפוס הב' שגוף השי"ן שוקע בו ותוכותיה בולטין בו ודוחקין תוכות השי"ן בעור וה"ז חק תוכותתקכא וי"אתקכב שאין לחוש בשי"ן זו לחק תוכות שלא פסלו חק תוכות אלא בפרשיותתקכג של תפילין ומזוזות וכן בספר תורה ובגט שנאמר בהן כתיבהתקכד בתורה כתיבה ולא חקיקהתקכה אבל בשי"ן זו לא נאמר בהלכה למשה מסיני כתיבה בה וכן המנהג פשוט לעשותה בדפוסתקכו ואעפ"כ טוב לחוש לסברא הא'

תיתורא של תפילין הלכה למשה מסיניתקכח בין בשל יד בין בשל ראש תיתורא הוא גשרתקכט בלשון ארמי דהיינו שישים עור למטה לכסות פי הבתים ונראה כעין דף של גשר וכן מעברתא של תפילין הלכה למשה מסיניתקל בין בשל יד בין בשל ראש דהיינו שעור התיתורא יהיה ארוך ובולט מצד אחד והבליטה תהיה כפולה לעבור הרצועה בתוכה ועל כן נקרא בליטה זו מעברתאתקלא ולפי שהלכה למשה מסיני שמקום מושב התפילין דהיינו התיתורא יהיה מרובע ממשתקלב לפיכך צריך לחתוך המעברתא מב' צדדין (במקום שמסתיים ריבוע התיתורא) שלא תהא המעברתא רחבה (שם) כמו רוחב התיתורא כדי שיהיה ניכר ריבוע התיתוראסו תיתורא של תפילין הלכה למשה מסיניתקכח בין בשל יד בין בשל ראש תיתורא הוא גשרתקכט בלשון ארמי דהיינו שישים עור למטה לכסות פי הבתים ונראה כעין דף של גשר וכן מעברתא של תפילין הלכה למשה מסיניתקל בין בשל יד בין בשל ראש דהיינו שעור התיתורא יהיה ארוך ובולט מצד אחד והבליטה תהיה כפולה לעבור הרצועה בתוכה ועל כן נקרא בליטה זו מעברתאתקלא ולפי שהלכה למשה מסיני שמקום מושב התפילין דהיינו התיתורא יהיה מרובע ממשתקלב לפיכך צריך לחתוך המעברתא מב' צדדין (במקום שמסתיים ריבוע התיתורא) שלא תהא המעברתא רחבה (שם) כמו רוחב התיתורא כדי שיהיה ניכר ריבוע התיתוראסו תיתורא של תפילין הלכה למשה מסיניתקכח בין בשל יד בין בשל ראש תיתורא הוא גשרתקכט בלשון ארמי דהיינו שישים עור למטה לכסות פי הבתים ונראה כעין דף של גשר וכן מעברתא של תפילין הלכה למשה מסיניתקל בין בשל יד בין בשל ראש דהיינו שעור התיתורא יהיה ארוך ובולט מצד אחד והבליטה תהיה כפולה לעבור הרצועה בתוכה ועל כן נקרא בליטה זו מעברתאתקלא ולפי שהלכה למשה מסיני שמקום מושב התפילין דהיינו התיתורא יהיה מרובע ממשתקלב לפיכך צריך לחתוך המעברתא מב' צדדין (במקום שמסתיים ריבוע התיתורא) שלא תהא המעברתא רחבה (שם) כמו רוחב התיתורא כדי שיהיה ניכר ריבוע התיתורא

צריך לגלול כל פרשה מסופה לתחלתהתקלד כשנותנה בתוך ביתה כמו שמזוזה נגללת מאחד כלפי שמעתקלה ולא להיפוך מטעם שנתבאר ביו"ד סי' רפ"חסז צריך לגלול כל פרשה מסופה לתחלתהתקלד כשנותנה בתוך ביתה כמו שמזוזה נגללת מאחד כלפי שמעתקלה ולא להיפוך מטעם שנתבאר ביו"ד סי' רפ"חסז צריך לגלול כל פרשה מסופה לתחלתהתקלד כשנותנה בתוך ביתה כמו שמזוזה נגללת מאחד כלפי שמעתקלה ולא להיפוך מטעם שנתבאר ביו"ד סי' רפ"ח

יש אומריםתקלז שהלכה למשה מסיני לכרוך את הפרשיות במטלית או בקלףתקלח ואם לא כרכן פסוליןתקלט ויש חולקיןתקמ ונהגו לכרכן בקלף לכתחלהתקמא אבל אם לא כרכן כשרות בדיעבד אם אין לו אחריםתקמב ויש מקפידין מלכרכן אלא בקלף הכשר לבתים ורצועותתקמג שכיון שכריכה זו הלכה למשה מסיני דינה כבתים ורצועות שצריכים להיות ממין המותר לפיךתקמד ולא ממין האסור אבל במטלית שלא שייך בה איסור אין להקפיד בהסח יש אומריםתקלז שהלכה למשה מסיני לכרוך את הפרשיות במטלית או בקלףתקלח ואם לא כרכן פסוליןתקלט ויש חולקיןתקמ ונהגו לכרכן בקלף לכתחלהתקמא אבל אם לא כרכן כשרות בדיעבד אם אין לו אחריםתקמב ויש מקפידין מלכרכן אלא בקלף הכשר לבתים ורצועותתקמג שכיון שכריכה זו הלכה למשה מסיני דינה כבתים ורצועות שצריכים להיות ממין המותר לפיךתקמד ולא ממין האסור אבל במטלית שלא שייך בה איסור אין להקפיד בהסח יש אומריםתקלז שהלכה למשה מסיני לכרוך את הפרשיות במטלית או בקלףתקלח ואם לא כרכן פסוליןתקלט ויש חולקיןתקמ ונהגו לכרכן בקלף לכתחלהתקמא אבל אם לא כרכן כשרות בדיעבד אם אין לו אחריםתקמב ויש מקפידין מלכרכן אלא בקלף הכשר לבתים ורצועותתקמג שכיון שכריכה זו הלכה למשה מסיני דינה כבתים ורצועות שצריכים להיות ממין המותר לפיךתקמד ולא ממין האסור אבל במטלית שלא שייך בה איסור אין להקפיד בה

הלכה למשה מסיני שיכרוך על הפרשה שער בהמה או חיה הטהוריםתקמו י"אתקמז שיכרוך השער על גוף הפרשה ואחר כך יכרוך הקלף למעלה וי"אתקמח שמתחלה יכרוך עליהם הקלף ואח"כ השער על גבי הקלף ונוהגין לצאת ידי שניהםתקמט שכורכין שער על הפרשה ואחר כך כורכין עליו קלף כשר וחוזרין וכורכין עליו שער ונהגו שיהיה שער זה של עגלתקנ כדי שיזכור מעשה העגל ולא יחטאתקנא ואם לא מצא של עגל כורך בשל פרה או בשל שור ורוחץ השער היטיב בתחלה עד שיהיה נקיתקנב וחכמי הזוהר הזהירו ואמרותקנג שיהיה קצת שער זה יוצא חוץ לבתים של ראש פחות מאורך שעורה יש אומריםתקנד שהשער היוצא יהיה מפרשת קדש וי"א מפרשת והיה אם שמוע וטוב שיצא מפרשת והיה אם שמוע בצד הפונה לפרשת קדשסט הלכה למשה מסיני שיכרוך על הפרשה שער בהמה או חיה הטהוריםתקמו י"אתקמז שיכרוך השער על גוף הפרשה ואחר כך יכרוך הקלף למעלה וי"אתקמח שמתחלה יכרוך עליהם הקלף ואח"כ השער על גבי הקלף ונוהגין לצאת ידי שניהםתקמט שכורכין שער על הפרשה ואחר כך כורכין עליו קלף כשר וחוזרין וכורכין עליו שער ונהגו שיהיה שער זה של עגלתקנ כדי שיזכור מעשה העגל ולא יחטאתקנא ואם לא מצא של עגל כורך בשל פרה או בשל שור ורוחץ השער היטיב בתחלה עד שיהיה נקיתקנב וחכמי הזוהר הזהירו ואמרותקנג שיהיה קצת שער זה יוצא חוץ לבתים של ראש פחות מאורך שעורה יש אומריםתקנד שהשער היוצא יהיה מפרשת קדש וי"א מפרשת והיה אם שמוע וטוב שיצא מפרשת והיה אם שמוע בצד הפונה לפרשת קדשסט הלכה למשה מסיני שיכרוך על הפרשה שער בהמה או חיה הטהוריםתקמו י"אתקמז שיכרוך השער על גוף הפרשה ואחר כך יכרוך הקלף למעלה וי"אתקמח שמתחלה יכרוך עליהם הקלף ואח"כ השער על גבי הקלף ונוהגין לצאת ידי שניהםתקמט שכורכין שער על הפרשה ואחר כך כורכין עליו קלף כשר וחוזרין וכורכין עליו שער ונהגו שיהיה שער זה של עגלתקנ כדי שיזכור מעשה העגל ולא יחטאתקנא ואם לא מצא של עגל כורך בשל פרה או בשל שור ורוחץ השער היטיב בתחלה עד שיהיה נקיתקנב וחכמי הזוהר הזהירו ואמרותקנג שיהיה קצת שער זה יוצא חוץ לבתים של ראש פחות מאורך שעורה יש אומריםתקנד שהשער היוצא יהיה מפרשת קדש וי"א מפרשת והיה אם שמוע וטוב שיצא מפרשת והיה אם שמוע בצד הפונה לפרשת קדש

כל פרשה צריכה להיות זקופה מעומד בתוך ביתהתקנו לכתחלה כדרך שמעמידין ספר תורה בהיכל ואם נתנה שם מושכבת כשרהתקנז (טו) וצריך ליזהרתקנח שלא להפך הפרשיות בבתים אלא יניחם שם בענין ששיטה העליונה תהיה למעלה בראש הבתים ושיטה התחתונה למטה לצד פה הבתים ולכתחלה יש ליזהר שראש הפרשה יהיה מונח לצד ימין הקוראתקנט שהוא עומד נגד המניח שאם בא לפתחן ולקראן יהיו מונחין לפניו כהלכתן שהרי מצינו שסדר הנחתן בבתים הן מסודרים לפי ימין הקורא שיהיה קורא כסדר מתחלה פרשת קדש של ימינו ואח"כ פרשת והיה ושאר הפרשיות של שמאלו כמ"ש בסי' ל"דע כל פרשה צריכה להיות זקופה מעומד בתוך ביתהתקנו לכתחלה כדרך שמעמידין ספר תורה בהיכל ואם נתנה שם מושכבת כשרהתקנז (טו) וצריך ליזהרתקנח שלא להפך הפרשיות בבתים אלא יניחם שם בענין ששיטה העליונה תהיה למעלה בראש הבתים ושיטה התחתונה למטה לצד פה הבתים ולכתחלה יש ליזהר שראש הפרשה יהיה מונח לצד ימין הקוראתקנט שהוא עומד נגד המניח שאם בא לפתחן ולקראן יהיו מונחין לפניו כהלכתן שהרי מצינו שסדר הנחתן בבתים הן מסודרים לפי ימין הקורא שיהיה קורא כסדר מתחלה פרשת קדש של ימינו ואח"כ פרשת והיה ושאר הפרשיות של שמאלו כמ"ש בסי' ל"דע כל פרשה צריכה להיות זקופה מעומד בתוך ביתהתקנו לכתחלה כדרך שמעמידין ספר תורה בהיכל ואם נתנה שם מושכבת כשרהתקנז (טו) וצריך ליזהרתקנח שלא להפך הפרשיות בבתים אלא יניחם שם בענין ששיטה העליונה תהיה למעלה בראש הבתים ושיטה התחתונה למטה לצד פה הבתים ולכתחלה יש ליזהר שראש הפרשה יהיה מונח לצד ימין הקוראתקנט שהוא עומד נגד המניח שאם בא לפתחן ולקראן יהיו מונחין לפניו כהלכתן שהרי מצינו שסדר הנחתן בבתים הן מסודרים לפי ימין הקורא שיהיה קורא כסדר מתחלה פרשת קדש של ימינו ואח"כ פרשת והיה ושאר הפרשיות של שמאלו כמ"ש בסי' ל"ד

אם כתב כל הד' פרשיות בקלף אחד כשרותתקסא אפילו אין ריוח ביניהם ובלבד שיתנן בד' בתיםתקסב כל אחת מושכבת בביתהתקסג וצריך שיתן חוט או משיחה בין כל בית לביתתקסד להבדילה זה מזהתקסה י"אתקסו שלא הצריכו הבדלה זו אלא דוקא כשכל הד' פרשיות נכתבות על קלף אחד אבל אם הן כתובות על ד' קלפים כהלכתן א"צ חוט או משיחה כלל וי"אתקסז שאפילו הן כתובות על ד' קלפים צריך להעביר חוט או משיחה בין כל בית לבית וכן נוהגין להעביר חוט התפירהתקסח בין כל בית לביתתקסט לכתחלה אבל אם לא העביר כשרתקע שהעיקר כסברא הא':עא אם כתב כל הד' פרשיות בקלף אחד כשרותתקסא אפילו אין ריוח ביניהם ובלבד שיתנן בד' בתיםתקסב כל אחת מושכבת בביתהתקסג וצריך שיתן חוט או משיחה בין כל בית לביתתקסד להבדילה זה מזהתקסה י"אתקסו שלא הצריכו הבדלה זו אלא דוקא כשכל הד' פרשיות נכתבות על קלף אחד אבל אם הן כתובות על ד' קלפים כהלכתן א"צ חוט או משיחה כלל וי"אתקסז שאפילו הן כתובות על ד' קלפים צריך להעביר חוט או משיחה בין כל בית לבית וכן נוהגין להעביר חוט התפירהתקסח בין כל בית לביתתקסט לכתחלה אבל אם לא העביר כשרתקע שהעיקר כסברא הא':עא אם כתב כל הד' פרשיות בקלף אחד כשרותתקסא אפילו אין ריוח ביניהם ובלבד שיתנן בד' בתיםתקסב כל אחת מושכבת בביתהתקסג וצריך שיתן חוט או משיחה בין כל בית לביתתקסד להבדילה זה מזהתקסה י"אתקסו שלא הצריכו הבדלה זו אלא דוקא כשכל הד' פרשיות נכתבות על קלף אחד אבל אם הן כתובות על ד' קלפים כהלכתן א"צ חוט או משיחה כלל וי"אתקסז שאפילו הן כתובות על ד' קלפים צריך להעביר חוט או משיחה בין כל בית לבית וכן נוהגין להעביר חוט התפירהתקסח בין כל בית לביתתקסט לכתחלה אבל אם לא העביר כשרתקע שהעיקר כסברא הא':

פרשיות של יד דינן כשל ראשתקעא לכריכת שער וקלף ולגללן מסופן לתחלתן ולהכניסן לביתן זקופות אלא שלכתחלה צריך לכתבן על קלף אחד מטעם שנתבאר למעלהתקעב ואם כתבן על ד' קלפים והניחן בד' בתים כמו של ראש יצאתקעג והוא ששטח עור על הד' בתים שיהיו נראים כבית אחד מפני שצריך שיהיה אות אחד מבחוץ כמו שנתבאר למעלהתקעד ואצ"ל אם כתבן על ד' קלפים והניחן בבית אחד שיצא וא"צ לדבק הקלפים יחד ואף על פי כן המנהג לדבקן בדבקתקעה ונזהרין ליטול דבק כשרתקעו דהיינו מבהמה הטהורה שיהיה ממין המותר בפיךעב פרשיות של יד דינן כשל ראשתקעא לכריכת שער וקלף ולגללן מסופן לתחלתן ולהכניסן לביתן זקופות אלא שלכתחלה צריך לכתבן על קלף אחד מטעם שנתבאר למעלהתקעב ואם כתבן על ד' קלפים והניחן בד' בתים כמו של ראש יצאתקעג והוא ששטח עור על הד' בתים שיהיו נראים כבית אחד מפני שצריך שיהיה אות אחד מבחוץ כמו שנתבאר למעלהתקעד ואצ"ל אם כתבן על ד' קלפים והניחן בבית אחד שיצא וא"צ לדבק הקלפים יחד ואף על פי כן המנהג לדבקן בדבקתקעה ונזהרין ליטול דבק כשרתקעו דהיינו מבהמה הטהורה שיהיה ממין המותר בפיךעב פרשיות של יד דינן כשל ראשתקעא לכריכת שער וקלף ולגללן מסופן לתחלתן ולהכניסן לביתן זקופות אלא שלכתחלה צריך לכתבן על קלף אחד מטעם שנתבאר למעלהתקעב ואם כתבן על ד' קלפים והניחן בד' בתים כמו של ראש יצאתקעג והוא ששטח עור על הד' בתים שיהיו נראים כבית אחד מפני שצריך שיהיה אות אחד מבחוץ כמו שנתבאר למעלהתקעד ואצ"ל אם כתבן על ד' קלפים והניחן בבית אחד שיצא וא"צ לדבק הקלפים יחד ואף על פי כן המנהג לדבקן בדבקתקעה ונזהרין ליטול דבק כשרתקעו דהיינו מבהמה הטהורה שיהיה ממין המותר בפיך

אם ציפה הבתים בזהב או בעור שאינו כשר לעשות ממנו בתים כגון של בהמה טמאה הרי אלו פסוליםעג אם ציפה הבתים בזהב או בעור שאינו כשר לעשות ממנו בתים כגון של בהמה טמאה הרי אלו פסוליםעג אם ציפה הבתים בזהב או בעור שאינו כשר לעשות ממנו בתים כגון של בהמה טמאה הרי אלו פסולים

הלכה למשה מסיני שיהיו התפילין נתפרין בגידי בהמה או חיה הטהוריםתקעט (לוקחים הגידין שיש בעקב בהמה או חיה שהן גידים לבניםתקפ ואם הם קשים מרככן באבנים עד שיהא עשוי כפשתן וטוין ושוזרין אותן) ויש מי שאומרתקפא שקבלה בידו מן הגאונים שמצוה לתפור בגידי שור לכתחלהתקפב וטוב לחוש לדבריועד הלכה למשה מסיני שיהיו התפילין נתפרין בגידי בהמה או חיה הטהוריםתקעט (לוקחים הגידין שיש בעקב בהמה או חיה שהן גידים לבניםתקפ ואם הם קשים מרככן באבנים עד שיהא עשוי כפשתן וטוין ושוזרין אותן) ויש מי שאומרתקפא שקבלה בידו מן הגאונים שמצוה לתפור בגידי שור לכתחלהתקפב וטוב לחוש לדבריועד הלכה למשה מסיני שיהיו התפילין נתפרין בגידי בהמה או חיה הטהוריםתקעט (לוקחים הגידין שיש בעקב בהמה או חיה שהן גידים לבניםתקפ ואם הם קשים מרככן באבנים עד שיהא עשוי כפשתן וטוין ושוזרין אותן) ויש מי שאומרתקפא שקבלה בידו מן הגאונים שמצוה לתפור בגידי שור לכתחלהתקפב וטוב לחוש לדבריו

אין לילך לבתי הנכרים לקנות מהם גידיםתקפד אם ידוע שמקצתן נוטלין אותן מבהמה טמאהתקפה אף על פי שהרוב נוטלין מבהמה טהורה לפי שכיון שהוא הולך אצל נכרי בשעה שהם קבועין בבתיהם אין הולכין בזה אחר הרוב שכל הקבוע כמחצה על מחצהתקפו אבל אם הנכרי הביא לשוק מותר לקנות ממנו שכיון שפירש ממקום קביעותו אנו אומרים כל הפורש מן הרוב הוא פורש ואם אין ידוע שמקצתן נוטלין אותן מבהמה טמאה מותר לקנות מהם בכל ענין שרוב בהמות הנאכלים הם טהורים ומאותן שאינן נאכלין אין נוטלין מהם גידים שבודאי אין הנכרי נוחר בהמתו בשביל גידיה וכל זה בגידים שאינן טווין אבל גידים טווין אסור לקנות מהם בכל ענין שכיון שהלכה למשה מסיני הן צריך שתהיה עשייתן לשמן כמו שצריך לעשות הרצועות שחורות לשמן מפני שהשחרתן היא הלכה למשה מסיני כמו שיתבאר בסי' ל"גתקפז וטווית הגידים זו היא עשייתן וצריך להיות לשמה (כמו שחוטי הציצית טווייתן זו היא עשייתן וצריך להיות לשמהתקפח) ונכרים לאו בני לשמה הןעה אין לילך לבתי הנכרים לקנות מהם גידיםתקפד אם ידוע שמקצתן נוטלין אותן מבהמה טמאהתקפה אף על פי שהרוב נוטלין מבהמה טהורה לפי שכיון שהוא הולך אצל נכרי בשעה שהם קבועין בבתיהם אין הולכין בזה אחר הרוב שכל הקבוע כמחצה על מחצהתקפו אבל אם הנכרי הביא לשוק מותר לקנות ממנו שכיון שפירש ממקום קביעותו אנו אומרים כל הפורש מן הרוב הוא פורש ואם אין ידוע שמקצתן נוטלין אותן מבהמה טמאה מותר לקנות מהם בכל ענין שרוב בהמות הנאכלים הם טהורים ומאותן שאינן נאכלין אין נוטלין מהם גידים שבודאי אין הנכרי נוחר בהמתו בשביל גידיה וכל זה בגידים שאינן טווין אבל גידים טווין אסור לקנות מהם בכל ענין שכיון שהלכה למשה מסיני הן צריך שתהיה עשייתן לשמן כמו שצריך לעשות הרצועות שחורות לשמן מפני שהשחרתן היא הלכה למשה מסיני כמו שיתבאר בסי' ל"גתקפז וטווית הגידים זו היא עשייתן וצריך להיות לשמה (כמו שחוטי הציצית טווייתן זו היא עשייתן וצריך להיות לשמהתקפח) ונכרים לאו בני לשמה הןעה אין לילך לבתי הנכרים לקנות מהם גידיםתקפד אם ידוע שמקצתן נוטלין אותן מבהמה טמאהתקפה אף על פי שהרוב נוטלין מבהמה טהורה לפי שכיון שהוא הולך אצל נכרי בשעה שהם קבועין בבתיהם אין הולכין בזה אחר הרוב שכל הקבוע כמחצה על מחצהתקפו אבל אם הנכרי הביא לשוק מותר לקנות ממנו שכיון שפירש ממקום קביעותו אנו אומרים כל הפורש מן הרוב הוא פורש ואם אין ידוע שמקצתן נוטלין אותן מבהמה טמאה מותר לקנות מהם בכל ענין שרוב בהמות הנאכלים הם טהורים ומאותן שאינן נאכלין אין נוטלין מהם גידים שבודאי אין הנכרי נוחר בהמתו בשביל גידיה וכל זה בגידים שאינן טווין אבל גידים טווין אסור לקנות מהם בכל ענין שכיון שהלכה למשה מסיני הן צריך שתהיה עשייתן לשמן כמו שצריך לעשות הרצועות שחורות לשמן מפני שהשחרתן היא הלכה למשה מסיני כמו שיתבאר בסי' ל"גתקפז וטווית הגידים זו היא עשייתן וצריך להיות לשמה (כמו שחוטי הציצית טווייתן זו היא עשייתן וצריך להיות לשמהתקפח) ונכרים לאו בני לשמה הן

יש מי שאומרתקצ שחוטין הנעשין מן הקלף הן כגידים עצמן וכשרים לתפור בהן ספר תורה ותפילין ויש לסמוך על דבריותקצא במקום שאין גידים מצוים לתפור בחוטין אלו עד שיזדמנו להם גידים שלא להתבטל ממצות תפילין:עו יש מי שאומרתקצ שחוטין הנעשין מן הקלף הן כגידים עצמן וכשרים לתפור בהן ספר תורה ותפילין ויש לסמוך על דבריותקצא במקום שאין גידים מצוים לתפור בחוטין אלו עד שיזדמנו להם גידים שלא להתבטל ממצות תפילין:עו יש מי שאומרתקצ שחוטין הנעשין מן הקלף הן כגידים עצמן וכשרים לתפור בהן ספר תורה ותפילין ויש לסמוך על דבריותקצא במקום שאין גידים מצוים לתפור בחוטין אלו עד שיזדמנו להם גידים שלא להתבטל ממצות תפילין:

קבלה ביד הגאוניםתקצב לתפור י"ב תפירות כנגד י"ב שבטים ג' תפירות בכל צד וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות בכל תפירה ותפירהתקצג ואם פיחת מי"ב תפירות או הוסיף לא פסלתקצד וא"צ שתהיה התפירה בתוך הבית אלא סמוך לביתתקצה ומכל מקום צריך שיהיה עור הבית מתפשט ונכפל בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירהתקצו כדי שתהיה התפירה גם בעור המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית) ונמצא גוף הבית תפור בתיתורא ואם לאו פסולתקצז שהרי הלכה למשה מסיני שתפילין יהיו תפוריןתקצח והבתים הם הנקראים תפילין ולא התיתוראתקצט שמפני זה צריך לרבע גם גוף הבתיםתר ולא די בריבוע התיתורא מפני שאמרותרא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני והבתים הם הנקראים תפילין והתיתורא נקראת תיתורא של תפילין:עז קבלה ביד הגאוניםתקצב לתפור י"ב תפירות כנגד י"ב שבטים ג' תפירות בכל צד וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות בכל תפירה ותפירהתקצג ואם פיחת מי"ב תפירות או הוסיף לא פסלתקצד וא"צ שתהיה התפירה בתוך הבית אלא סמוך לביתתקצה ומכל מקום צריך שיהיה עור הבית מתפשט ונכפל בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירהתקצו כדי שתהיה התפירה גם בעור המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית) ונמצא גוף הבית תפור בתיתורא ואם לאו פסולתקצז שהרי הלכה למשה מסיני שתפילין יהיו תפוריןתקצח והבתים הם הנקראים תפילין ולא התיתוראתקצט שמפני זה צריך לרבע גם גוף הבתיםתר ולא די בריבוע התיתורא מפני שאמרותרא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני והבתים הם הנקראים תפילין והתיתורא נקראת תיתורא של תפילין:עז קבלה ביד הגאוניםתקצב לתפור י"ב תפירות כנגד י"ב שבטים ג' תפירות בכל צד וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות בכל תפירה ותפירהתקצג ואם פיחת מי"ב תפירות או הוסיף לא פסלתקצד וא"צ שתהיה התפירה בתוך הבית אלא סמוך לביתתקצה ומכל מקום צריך שיהיה עור הבית מתפשט ונכפל בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירהתקצו כדי שתהיה התפירה גם בעור המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית) ונמצא גוף הבית תפור בתיתורא ואם לאו פסולתקצז שהרי הלכה למשה מסיני שתפילין יהיו תפוריןתקצח והבתים הם הנקראים תפילין ולא התיתוראתקצט שמפני זה צריך לרבע גם גוף הבתיםתר ולא די בריבוע התיתורא מפני שאמרותרא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני והבתים הם הנקראים תפילין והתיתורא נקראת תיתורא של תפילין:

יש מחמיריןתרב שאם נפסק חוט התפירה באמצע התפירה יטלנו כולו משם ויחזור ויתפור מחדש בחוט אחר שכיון שנפסק בשעת התפירה בודאי אינו חזק וסופו לפסוק וכל העומד לפסוק כפסוק הואתרג ואינו כלום אבל אם החוט קצר מתחלתו ולא נפסק יכול לגמור בחוט אחר וא"צ שתהיה כל התפירה בחוט אחד:עח יש מחמיריןתרב שאם נפסק חוט התפירה באמצע התפירה יטלנו כולו משם ויחזור ויתפור מחדש בחוט אחר שכיון שנפסק בשעת התפירה בודאי אינו חזק וסופו לפסוק וכל העומד לפסוק כפסוק הואתרג ואינו כלום אבל אם החוט קצר מתחלתו ולא נפסק יכול לגמור בחוט אחר וא"צ שתהיה כל התפירה בחוט אחד:עח יש מחמיריןתרב שאם נפסק חוט התפירה באמצע התפירה יטלנו כולו משם ויחזור ויתפור מחדש בחוט אחר שכיון שנפסק בשעת התפירה בודאי אינו חזק וסופו לפסוק וכל העומד לפסוק כפסוק הואתרג ואינו כלום אבל אם החוט קצר מתחלתו ולא נפסק יכול לגמור בחוט אחר וא"צ שתהיה כל התפירה בחוט אחד:

קשר של תפילין הלכה למשה מסיניתרד שלאחר שהכניס הרצועה לתוך המעברתא יעשה קשר כמין דלי"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל ידתרה להשלים אותיות שד"י עם השי"ן שבשל ראש וטוב ליזהר להשלים השם כסדרותרו שמתחלה יעשה השי"ן ואח"כ הקשר של ראש וקשר של יד אחר כך כסדר אותיות השם והקשר של ראש אין צריך שיהיה נראה כמין דלי"ת אלא מצד חוץתרז ולא מצד פנים שכלפי הראש ויש נוהגין לעשותו בענין שיהיה נראה כמין דלי"ת מב' צדדין:עט קשר של תפילין הלכה למשה מסיניתרד שלאחר שהכניס הרצועה לתוך המעברתא יעשה קשר כמין דלי"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל ידתרה להשלים אותיות שד"י עם השי"ן שבשל ראש וטוב ליזהר להשלים השם כסדרותרו שמתחלה יעשה השי"ן ואח"כ הקשר של ראש וקשר של יד אחר כך כסדר אותיות השם והקשר של ראש אין צריך שיהיה נראה כמין דלי"ת אלא מצד חוץתרז ולא מצד פנים שכלפי הראש ויש נוהגין לעשותו בענין שיהיה נראה כמין דלי"ת מב' צדדין:עט קשר של תפילין הלכה למשה מסיניתרד שלאחר שהכניס הרצועה לתוך המעברתא יעשה קשר כמין דלי"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל ידתרה להשלים אותיות שד"י עם השי"ן שבשל ראש וטוב ליזהר להשלים השם כסדרותרו שמתחלה יעשה השי"ן ואח"כ הקשר של ראש וקשר של יד אחר כך כסדר אותיות השם והקשר של ראש אין צריך שיהיה נראה כמין דלי"ת אלא מצד חוץתרז ולא מצד פנים שכלפי הראש ויש נוהגין לעשותו בענין שיהיה נראה כמין דלי"ת מב' צדדין:

ונוהגין להעביר עור על הבית של ידתרח לרוחב הזרוע לפי שהתפילין של יד הם גבוהים וקצרים ומשימין אותן תחת הבגדים ומתקלקלים תחת הבגדים לכך נהגו להעביר עליהן רצועה זו לחזקן ובמקצת מקומות אין נוהגין להעבירהפ ונוהגין להעביר עור על הבית של ידתרח לרוחב הזרוע לפי שהתפילין של יד הם גבוהים וקצרים ומשימין אותן תחת הבגדים ומתקלקלים תחת הבגדים לכך נהגו להעביר עליהן רצועה זו לחזקן ובמקצת מקומות אין נוהגין להעבירהפ ונוהגין להעביר עור על הבית של ידתרח לרוחב הזרוע לפי שהתפילין של יד הם גבוהים וקצרים ומשימין אותן תחת הבגדים ומתקלקלים תחת הבגדים לכך נהגו להעביר עליהן רצועה זו לחזקן ובמקצת מקומות אין נוהגין להעבירה