פרשת פינחס-פינחס יום שלישיתורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
(ב) שְׂא֞וּ אֶת-רֹ֣אשׁ | כָּל-עֲדַ֣ת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵ֗ל מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל-יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל: קַבִּילוּ יַת חוּשְׁבַּן כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵילָא לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן כָּל נָפֵיק חֵילָא בְּיִשְׂרָאֵל:
רש''י לבית אבתם. על שבט האב יתיחסו, ולא אחר האם:
(ג) וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֹתָ֖ם בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל-יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר: וּמַלִיל משֶׁה וְאֶלְעָזָר כַּהֲנָא וַאֲמָרוּ לְמִמְנֵי יָתְהוֹן בְּמֵישְׁרַיָא דְמוֹאָב עַל יַרְדְנָא דִירִיחוֹ לְמֵימָר:
רש''י וידבר משה ואלעזר הכהן אתם. דברו עמם על זאת שצוה המקום למנותם: לאמר. אמרו להם צריכים אתם להמנות:
(ד) מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁר֩ צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת-מֹשֶׁה֙ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּצְאִ֖ים מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵילָא כְּמָא דְפַקֵיד יְיָ יָת משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל דִנְפָקוּ מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
רש''י מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה וגו' . שיהא מנינם מבן עשרים שנה ומעלה, שנאמר (שמות ל, יג) כל העבר על הפקדים וגו' :
(ה) שני רְאוּבֵ֖ן בְּכ֣וֹר יִשְׂרָאֵ֑ל בְּנֵ֣י רְאוּבֵ֗ן חֲנוֹךְ֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַחֲנֹכִ֔י לְפַלּ֕וּא מִשְׁפַּ֖חַת הַפַּלֻּאִֽי: רְאוּבֵן בּוּכְרָא דְיִשְׂרָאֵל בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ זַרְעִית חֲנוֹךְ לְפַלוּא זַרְעִית פַּלוּא:
רש''י משפחת החנכי. לפי שהיו האמות מבזין אותם ואומרים מה אלו מתיחסין על שבטיהם, סבורין הם שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקדוש ברוך הוא שמו עליהם, ה''א מצד זה ויו''ד מצד זה, לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם. וזהו הוא שמפורש על ידי דוד (תהלים קכב, ד) שבטי יה עדות לישראל. השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, לפיכך בכלם כתיב החנכי הפלאי, אבל בימנה לא הצרך לומר משפחת הימני, לפי שהשם קבוע בו יו''ד בראש וה''א בסוף:
(ו) לְחֶצְרֹ֕ן מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶצְרוֹנִ֑י לְכַרְמִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַכַּרְמִֽי: לְחֶצְרוֹן זַרְעִית חֶצְרוֹן לְכַרְמִי זַרְעִית כַּרְמִי:
נביאים - מלכים א - פרק יט
(י) וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי-עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת-מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת-נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת-נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ: וַאֲמַר קַנָּאָה קַנֵיתִי קֳדָם יְיָ אֱלָהָא צְבָאוֹת אֲרֵי שְׁבָקוּ קְיָמָךְ בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל יַת מַדְבֵחָךְ פַּגָרוּ וְיַת נְבִיַיִךְ קְטָלוּ בְחַרְבָא וְאִשְׁתַאֲרִית אֲנָא בִלְחוּדִי וּבְעוֹ יַת נַפְשִׁי לְמִקְטְלָהּ :
רש''י את מזבחותיך הרסו . במות יחיד הנעשות לשם שמים , שהרי מזבח בית הבחירה בירושלים היה :
(יא) וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וְהִנֵּ֧ה יְהוָ֣ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א בָר֖וּחַ יְהוָ֑ה וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְהוָֽה: וַאֲמַר פּוּק וּתְקוּם בְּטוּרָא קֳדָם יְיָ וְהָא מִתְגְּלֵי וְקָדָמוֹהִי מַשִׁירְיַת מַלְאֲכֵי רוּחָא מְפַרְקִין טוּרַיָא וּמְתַבְּרִין כֵּיפַיָּא קֳדָם יְיָ וְלָא בְמַשִׁירְיַת מַלְאֲכֵי רוּחָא שְׁכִינְתָא דַיְיָ וּבָתַר מַשִׁירְיַת מַלְאֲכֵי רוּחָא מַשִׁירְיַת מַלְאֲכֵי זִיעָא וְלָא בְמַשִׁירְיַת מַלְאֲכֵי זִיעָא שְׁכִינְתָּא דַיְיָ :
רש''י ורוח גדולה . ( תרגום : ) משרית מלאכי רוחא : ברעש . ( תרגום : ) משרית מלאכי זיעא :
(יב) וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְהוָ֑ה וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה: וּבָתַר מַשִׁירְיַת מַלְאֲכֵי זִיעָא מַלְאֲכֵי אֶשָׁתָא וְלָא בְמַשִׁירְיַת מַלְאֲכֵי אֶשָׁתָא שְׁכִינְתָא דַיְיָ וּבָתַר מַשִׁירְיַת מַלְאֲכֵי אֶשָׁתָא קַל דִּמְשַׁבְּחִין בַּחֲשָׁאִי :
רש''י אש . ( תרגום : ) משרית מלאכי אשתא : קול דממה דקה . ( תרגום : ) קל דמשבחין בחשאי , אבל בנביאי אומות העולם אומר ( איוב ד טז ) : דממה וקול אשמע , דממה היתה לשבח . ואני שמעתי קול הבא מתוך הדממה , דטינטישמנ''ט בלע''ז , ואין שומעין הקול ממש :
(יג) וַיְהִ֣י | כִּשְׁמֹ֣עַ אֵלִיָּ֗הוּ וַיָּ֤לֶט פָּנָיו֙ בְּאַדַּרְתּ֔וֹ וַיֵּצֵ֕א וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הַמְּעָרָ֑ה וְהִנֵּ֤ה אֵלָיו֙ ק֔וֹל וַיֹּ֕אמֶר מַה-לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ: וַהֲוָה כַד שְמַע אֵלִיָּהוּ וְכָּרִיךְ אַפּוֹהִי בְּשׁוֹשִׁפֵיהּ וּנְפַק וְקָם בִּתְרַע מְעַרְתָּא וְהָא עִמֵיהּ קָלָא וַאֲמַר מַה לָךְ כָּא אֵלִיָּהוּ :
רש''י וילט פניו . ( תרגום : ) וכריך אפוהי , וכן הוא אומר ( שמואל א כא י ) : לוטה בשמלה :
(יד) וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי-עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת-מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת-נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת-נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ: וַאֲמַר קַנְאָה קַנֵּיתִי קֳדָם יְיָ אֱלָהָא צְבָאוֹת אֲרֵי שְׁבָקוּ קְיָמָךְ בְנֵי יִשְּׂרָאֵל יַת מַדְבְּחָךְ פָּגָּרוּ וְיַת נְבִיָּךְ קְטָלוּ בְּחַרְבָּא וְאִשְׁתָּאַרִית אֲנָא בִלְחוֹדִי וּבְעוֹ יַת נַפְשִׁי לְמִקְטְלָהּ :
כתובים - תהילים - פרק עג
(כו) כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י צוּר-לְבָבִ֥י וְחֶלְקִ֗י אֱלֹהִ֥ים לְעוֹלָֽם: אִשְׁתֵּיצָא גוּשְׁמִי וְלִבְּבִי תַקִיפָא דְבָחֵין לִבְבִי וְחוּלָקִי אֱלָהָא לְעַלְמָא :
רש''י כלה שארי . נתאוה בשרי ולבבי לך : כלה שארי . ל' תאוה כמו ( לקמן קי''ט ) כלתה לתשועתך נפשי :
(כז) כִּֽי-הִנֵּ֣ה רְחֵקֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ הִ֝צְמַ֗תָּה כָּל-זוֹנֶ֥ה מִמֶּֽךָּ: אֲרוּם הָא רַשִׁיעַיָא דִי מִתְרַחֲקִין מִנָךְ יֹאבְדוּן שֵׁיצֵיתָא כָל דְטָעֵי מִן בָּתַר דְחַלְתָּךְ :
רש''י זונה ממך . נפרד ממך :
(כח) וַאֲנִ֤י | קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י-ט֥וֹב שַׁתִּ֤י | בַּאדֹנָ֣י יְהוִֹ֣ה מַחְסִ֑י לְ֝סַפֵּ֗ר כָּל-מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ: וַאֲנָא לְמִקְרַב בַּיָי לִי טָב שַׁוְיֵת בַּיָי אֱלֹהִים רוּחְצָנִי לְאִשְׁתָּעַיָא לְצַדִיקַיָא כוּלְהוֹן פִּקוּדֵי שְׁלִיחוּתָךְ :
רש''י מלאכותיך . שליחותיך רוח הקודש הבא בלבי לאמר :
עד (א) מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף לָמָ֣ה אֱ֭לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח יֶעְשַׁ֥ן אַ֝פְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ: שִּׂכְלָא טָבָא עַל יְדוֹי דְאָסָף לְמָה אֱלָהָא רְחֵקְתָּא לְעַלְמִין יִתְקֵף רוּגְזָךְ בְּעָאן רַעֲיָתָךְ :
רש''י יעשן אפך . כל הכועס נחיריו מוציאין עשן :
(ב) זְכֹ֤ר עֲדָתְךָ֨ | קָ֘נִ֤יתָ קֶּ֗דֶם גָּ֭אַלְתָּ שֵׁ֣בֶט נַחֲלָתֶ֑ךָ הַר-צִ֝יּ֗וֹן זֶ֤ה | שָׁכַ֬נְתָּ בּֽוֹ: אִדְכַּר כְּנִשְׁתָּךְ דִקְנֵיתָא מִלְקַדְמִין פְּרַקְתָּ מִמִצְרַיִם שִׁבְטֵי אַחַסְנְתָּךְ טוּר דְצִיוֹן דְנָן דִי שָׁרֵיתָא שְׁכִנְתָּךְ בֵּיהּ :
רש''י קנית קדם . לפני בריית עולם שנאמר ( לקמן צ' ) מעון אתה היית לנו בטרם הרים יולדו : זה שכנת בו . תקון לשון הוא כמו ( ישעיה מ''ב ) זו חטאנו לו והוא כמו אשר שכנת בו :
משנה גיטין פרק ח
א. הַזּוֹרֵק גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְהִיא בְתוֹךְ בֵּיתָהּ אוֹ בְתוֹךְ חֲצֵרָהּ, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. זְרָקוֹ לָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְתוֹךְ חֲצֵרוֹ, אֲפִלּוּ הוּא עִמָּהּ בַּמִּטָּה, אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת. לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת:
ברטנורה (א) הזורק. הרי זו מגורשת. דכתיב (דברים כ''ד) ונתן בידה, ומדלא כתיב ובידה יתננו, משמע ונתן מכל מקום. בין בחצרה בין בגנה בין בקרפיפה. והוא שתהא עומדת בצד ביתה או בצד חצרה: קלתה. כלי שהנשים נותנות בו מטוה ומחטין: הרי זו מגורשת. ואפילו היא בתוך ביתו, דמקום חיקה וקלתה קנוי לה, שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה:
ב. אָמַר לָהּ כִּנְסִי שְׁטָר חוֹב זֶה אוֹ שֶׁמְּצָאַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו, קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִטָּהּ, אֵינוֹ גֵט, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ הֵא גִטֵּךְ. נָתַן בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה, נֵעוֹרָה, קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִטָּהּ, אֵינוֹ גֵט, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ. הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּזְרָקוֹ לָהּ, קָרוֹב לָהּ, מְגֹרֶשֶׁת. קָרוֹב לוֹ, אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת. מֶחֱצָה עַל מֶחֶצָה, מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת:
ברטנורה (ב) או שמצאתו מאחוריו. שהיה הגט על גבו ועקם גבו לה כדי שתטלנו: אינו גט עד שיאמר טלי גטך. ולכי אמר טלי גטך מיהת הוי גט. אבל אם היה הגט על גבי קרקע, או על גבו או בגופו ולא עקם גבו או לא המציא גופו לה כדי שתטלנו, אפילו אמר טלי גטך אינו גט: קוראה והרי היא גיטה. כשהיא קוראה בו רואה שהוא גטה: קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. כל שהיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו, זהו קרוב לה. וכל שהיא אינה יכולה לשמרו והוא יכול לשמרו זהו קרוב לו. שניהם יכולים לשמרו או שניהם אינם יכולים לשמרו, זהו מחצה על מחצה. ולענין פסק הלכה אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה או לרשותה:
ג. וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין. וְכֵן לְעִנְיַן הַחוֹב. אָמַר לוֹ בַּעַל חוֹבוֹ, זְרוֹק לִי חוֹבִי וּזְרָקוֹ לוֹ, קָרוֹב לַמַּלְוֶה, זָכָה הַלּוֶֹה. קָרוֹב לַלּוֶֹה, הַלּוֶֹה חַיָּב. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶם יַחֲלֹקוּ. הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁ הַגַּג וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגַּג, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. הִוּא מִלְמַעְלָה וְהִיא מִלְּמַטָּה וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַגַּג, נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת:
ברטנורה (ג) אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי. בגמרא מוקמינן לה באומר זרוק לי חובי בתורת גטין, דכיון דא''ל הכי הוה ליה לחוב זה דין גט, ואם זרק אותו הלוה קרוב למלוה ואבד, זכה הלוה ואינו חייב לשלם. ואם קרוב ללוה, הלוה חייב וכו'. אבל אם אמר לו זרוק לי חובי והפטר, מכיון שזרקו לו בכל ענין, פטור: לאויר הגג. לפחות משלשה סמוך לקרקעית הגג, דכלבוד דמי: מרשות הגג. יצא ממחיצת הגג ונכנס לתוך מחיצת המקום שהיא עומדת בו: או נשרף הרי זו מגורשת. והוא שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר. שאם היתה הדליקה בחצר תחלה, מעיקרא לשריפה קאזיל ואינה מגורשת:
ד. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, פּוֹטֵר אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט יָשָׁן. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. וְאֵיזֶהוּ גֵּט יָשָׁן, כֹּל שֶׁנִּתְיַחַד עִמָּהּ אַחַר שֶׁכְּתָבוֹ לָהּ:
ברטנורה (ד) בגט ישן. שכתב לגרש את אשתו ואחר שנכתב הגט נתייחד עמה. ב''ש סברי לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גטה קודם לבנה שמא ישהה את הגט שנה או שנתים בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנו בתוך זמן זה ואח''כ יגרשנה בו וכשיראו זמן הגט קודם ללידת הבן יהיו סבורים שנתן לה גט משעת כתיבה והוי פגם שיאמרו מן הפנויה נולד. ופסק ההלכה לא יגרש אדם את אשתו בגט ישן. ואם גירש והלך הבעל למדינה אחרת, תנשא בו לכתחלה:
ה. כָּתַב לְשׁוּם מַלְכוּת אַחֶרֶת, לְשׁוּם מַלְכוּת מָדַי, לְשׁוּם מַלְכוּת יָוָן, לְבִנְיַן הַבַּיִת, לְחֻרְבַּן הַבַּיִת, הָיָה בַמִּזְרָח וְכָתַב בַּמַּעֲרָב, בַּמַּעֲרָב וְכָתַב בַּמִּזְרָח, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה, וְאֵין לָהּ לֹא כְתֻבָּה וְלֹא פֵרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת, לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה. אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה, תַּחֲזִיר. וְהַוָלֶד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה, וְלֹא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ, וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל, נִפְסֶלֶת מִן הַכְּהֻנָּה. בַּת לֵוִי, מִן הַמַּעֲשֵׂר. בַּת כֹּהֵן, מִן הַתְּרוּמָה. וְאֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה וְיוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁין כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם מֵתוּ, אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. שִׁנָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ:
ברטנורה (ה) כתב לשם מלכות שאינה הוגנת. אם היה בבבל וכתב לחשבון שנות מלכות אדום, שאין להם מלכות במקום כתיבת הגט, תצא מזה ומזה. ונקראת מלכות [אדום] מלכות שאינה הוגנת שאין לה לא כתב ולא לשון: או שכתב לשם מלכות מדי. לפי שצריך לכתוב לשם המלכות של מדינה שהגט נכתב בה, משום שלום מלכות, שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו: תצא מזה ומזה. אם נשאת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני: ואין לה לא פירות ולא בלאות וכו'. כולה מתניתין מפרשה ביבמות פרק האשה רבה: והולד ממזר מזה ומזה. מתניתין ר''מ היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר. ואינה הלכה:
ו. כָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת, הָלְכוּ הַצָרוֹת הָאֵלּוּ וְנִשְּׂאוּ וְנִמְצְאוּ אֵלּוּ אַיְלוֹנִיּוֹת, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל הַדְּרָכִים הֵאֵלּוּ בָּהּ:
ברטנורה (ו) כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות. חמש עשרה עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק בלא חליצה: הלכו הצרות. של עריות: ונשאו. לשוק: ונמצאו. העריות אילונית, ואיגלאי מלתא שהיו קדושי המת בטעות, ונמצא שלא היו אלו צרותיהן ולא פטרום העריות האלו מן החליצה: תצא מזה. מבעל שנישאת לו. ומן היבם: וכל הדרכים האלו בה. וביבמות מוקמינן לה כר' עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין, ואינה הלכה:
ז. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְהָלְכָה צָרָתָהּ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִמְצֵאת זֹאת שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל הַדְּרָכִים הֵאֵלּוּ בָּהּ:
ברטנורה (ז) ונשאת לאחר. דקיי''ל ביאת האחת פוטרת צרתה: ונמצאת זו. שנתיבמה אילונית, ואין יבומיה יבומין. ונמצא שלא נפטרה צרתה ונשאת לשוק בלא חליצה: תצא מזה ומזה. מבעל זה ומיבמה הראשון:
ח. כָּתַב סוֹפֵר גֵּט לָאִישׁ וְשׁוֹבָר לָאִשָּׁה, וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר לָאִישׁ, וְנָתְנוּ זֶה לָזֶה, וּלְאַחַר זְמָן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ, וְשׁוֹבָר מִיַּד הָאִשָּׁה, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לְאַלְתַּר יָצָא, אֵין זֶה גֵט. אִם לְאַחַר זְמָן יָצָא, הֲרֵי זֶה גֵּט. לֹא כָל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי. כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי, לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה:
ברטנורה (ח) כתב סופר גט לאיש. לגרש בו אשתו: ושובר לאשה. שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה: וטעה הסופר. כשמסר להן השטרות: ונתן גט לאשה ושובר לאיש. והם מסרו זה לזה. והלכה זו ונשאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר. ורמב''ם גריס ונתן גט לאיש ושובר לאשה. ופירש ונתן, שחשב שנתן גט לאיש ושובר לאשה, אבל הוא לא עשה אלא בהפך. ודחוק הוא: אם לאלתר. כל זמן שלא נשאת יצא גט מתחת יד הבעל: אינו גט. וצריכה גט אחר: ואם לאחר שנשאת. הרי זה גט: לא כל הימנו. אין הכל כדבריו של זה הראשון להאמינו: לאבד זכותו של שני. שנשאה. דאמרינן קנוניא היא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שנשאת. והלכה כרבי אליעזר:
ט. הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בַּפֻּנְדָּקִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינָהּ צְרִיכָהּ הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשּׂוּאִין. וּמוֹדִים בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַס בָּהּ. כְּנָסָהּ בְּגֵט קֵרֵחַ, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ:
ברטנורה (ט) ולנה עמו בפונדקי. ויש שם עדי יחוד ואין שם עדי ביאה. בית הלל סברי הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי קידשה בביאה. וב''ש סברי לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה עד שיראוה שנבעלה: גט קרח. שקשריו מרובין מעדיו. דתקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים שהיו כותבים גט פתאום לנשותיהם ומתחרטים ולא היו יכולים להחזירן, ותקנו להם גט מקושר שאינו נוח ליכתב מהרה, שמא בתוך כך יתפייס. וכותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ, וחוזר וכותב שני שיטין או יותר מבפנים וכורכן על החלק וחותם עד שני על הכרך מבחוץ, וכן עד שלישי. ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו, זהו קרח ופסול. דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה, וחיישינן דלמא הבעל אמר להו כולכם חתומו, והרי אחד שלא חתם. ואם נשאת אשה בגט זה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. ומתניתין רבי מאיר היא, דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר. ואינה הלכה:
י. גֵּט קֵרֵחַ, הַכֹּל מַשְׁלִימִין עָלָיו, דִּבְרֵי בֶן נַנָּס, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מַשְׁלִימִין עָלָיו אֶלָּא קְרוֹבִים הָרְאוּיִין לְהָעִיד בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאֵיזֶהוּ גֵּט קֵרַח, כֹּל שֶׁקְּשָׁרָיו מְרֻבִּין מֵעֵדָיו:
ברטנורה (י) הכל משלימין עליו. ואפילו עבד, ואפילו פסול לעדות מחמת עבירה: אלא קרוב שהוא ראוי להעיד בעדות אחרת. שאין עליו פסול עדות אלא קורבה. אבל עבד או גזלן לא. עבד דלמא אתי לאסוקי ליוחסין. וגזלן דלמא אתו למימר עבד תשובה. אבל קרוב, כולי עלמא ידעי ליה דקרוב הוא. והלכה כבן ננס שהכל משלימין עליו. ומ''מ אין חותם עליו אלא ע''א פסול בלבד, והשאר צריך שיהיו כלם כשרים:
גמרא גיטין דף מ''ט ע''ב
תַּנְיָא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי מַה אָמְרוּ הַנִּיזָקִין שָׁמִין לָהֶם בְּעִידִית מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין וּמִפְּנֵי הַחַמְסָנִין כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר אָדָם לָמָה אֲנִי גוֹזֵל וְלָמָה אֲנִי חוֹמֵס לְמָחָר בֵּית דִין יוֹרְדִין לִנְכָסַי וְנוֹטְלִין שָׂדֶה נָאָה שֶׁלִי וְסוֹמְכִים עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (שמות כ''ט) מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם לְפִיכָךְ אָמְרוּ הַנִּיזָקִין שָׁמִין לָהֶם בְּעִידִית וּמִפְּנֵי מַה אָמְרוּ בַּעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם לַחֲבֵירוֹ שָׂדֶה נָאָה וְדִירָה נָאָה וְיֹאמַר אֶקְפּוֹץ וְאַלְוֶנּוּ כְּדֵי שֶׁאֶגְבֶנּוּ בְחוֹבִי לְפִיכָךְ אָמְרוּ בַעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית. אֶלָּא מֵעַתָּה יְהֵא בְזִבּוּרִית אִם כֵּן אַתָּה נוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין. כְּתוּבַת אִשָּׁה בְּזִבּוּרִית דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּבֵינוֹנִית. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי מַה אָמְרוּ כְּתוּבַת אִשָּׁה בְזִבּוּרִית שֶׁיּוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִישָׂא הָאִשָּׁה רוֹצָה לִינָשֵׂא. דָבָר אַחֵר אִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ. מָאי דָבָר אַחֵר וְכִי תֵימָא כִּי הֵכִי דְכִי מַפִּיק לָהּ אִיהוּ תַּקִּינוּ לָהּ רַבָּנָן כְּתוּבָה מִינֵיהּ. כִּי נַפְקָא אִיהִי נָמֵי לִיתְקְנוּ לֵיהּ רַבָּנָן כְּתוּבָה מִינָהּ. תָּא שְׁמַע אִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ אֶפְשַׁר דְמַשְׁהֵי לָהּ בְּגִיטָא. כְּתוּבַת אִשָּׁה בְּזִבּוּרִית אָמַר מַר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְרַב נַחְמָן לֹא אֲמָרָן אֶלָא מִיַּתְמֵי אֲבָל מִינֵיהּ דִידֵיהּ בְבֵינוֹנִית מִיַּתְמֵי מָאי אִירְיָא כְּתוּבַת אִשָּׁה אֲפִילוּ כָּל מִילֵי נָמֵי דְהָא תְּנַן אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית אֶלָּא לָאו מִינֵיהּ לְעוֹלָם מִיַּתְמֵי וּכְתוּבַת אִשָּׁה אִצְטְרִיכָא לֵיהּ סַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא מִשּׁוּם חִינָא אַקִּילוּ רַבָּנָן גַבָּהּ קָא מַשְׁמַע לָן:
רש''י גזלן. לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי: יוצאת לרצונה וכו'. ע''כ בעל מגרשה: מאי דבר אחר. היכי הוי טעמא לכתובה למשקל בזבורי': וכי תימא. כלו' מלתא אחריתא קאמר ולא טעמא לזבורית הוא: אפשר דמשהי לה. ולא יהיב לה גיטה וכיון דלא אשהי מדעתיה גרשה: אלא מיתמי. כגון כתובת אלמנה: משום חינא. שיהיו אנשים נושאים חן בעיני הנשים וינשאו להם:
זוהר פנחס דף רי''ד ע''א
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר (זכריה ג) וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עוֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְיָ וְגוֹמֵר. תָּא חֲזֵי וַוי לְאִינוּן בְּנֵי נָשָׁא דְלָא מִסְתַּכְּלָאן בִּיקָרָא דְמָארֵיהוֹן וְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא כָרוֹזָא קָארֵי עֲלַיְיהוּ וְלָא מַשְׁגִּיחִין אָתָא בַר נָשׁ לְאִסְתַּכְּלָא בְפִקּוּדֵי אוֹרַיְתָא כַמָּה סַנֵּיגוֹרִין קַיְימִין לְאַדְכְּרָא עָלֵיה לְטַב. אָתָא בַר נָשׁ וְאַעְבַּר עַל פִּקוּדֵי אוֹרַיְתָא אִינוּן עוֹבָדִין קָטֵיגוֹרִין עָלֵיהּ לְבִישׁ קָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל הֲוָה וְאוּקְמוּהָ מַה כְתִיב בֵּיהּ וְהַשָׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. וּמַה בְהָאי כַּךְ בִּשְׁאַר בְּנֵי עַלְמָא דְלָא מִסְתַּכְּלֵי בִיקָרָא דְמָארֵיהוֹן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. חֲמֵי מַה כְתִיב וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְאוּקְמוּהָ. אֲבָל בְּגָדִים צוֹאִים וַדָּאי אִינוּן לְבוּשִׁין דְאִתְלַבְּשָׁא בְהוּ רוּחָא בְהַהוּא עַלְמָא זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְמָאן דִּלְבוּשׁוֹי מְתֻתְקָנִין וּשְׁלֵמִין בְּהַהוּא עַלְמָא וְהָא אִתְמַר כָּל מָאן דְּבַעְיָין לְאַעֲלָא לַגֵּיהִנָם אִינוּן לְבוּשִׁין דִמְּלַבְּשִׁין לֵיהּ הֵיךְ אִינוּן מַה כְתִיב הָכָא וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעוֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ. מָאן מַלְאָךְ דָּא מַלְאָךְ דִמְּמָנָא עַל גֵּהִינָם וּמְמָנָא עַל מָאן דְּחָמֵי בְּאִינוּן לְבוּשִׁין עַד דְאָתִיב קַלָּא וְאָמַר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצוֹאִים מֵעָלָיו. מֵהָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא דְעוֹבָדִין בִּישִׁין דְּבַר נָשׁ עַבְדִין לֵיהּ אִינוּן לְבוּשִׁים צוֹאִים. וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אוֹתְךָ מַחֲלָצוֹת. אַלְבִּישִׁינֵיהּ לְבוּשִׁין אַחֲרָנִין מְתֻתְקָנָן דִבְהוּ אִסְתְּכַל בַר נָשׁ בְּזִיו יְקָרָא דְמָארֵיהּ. תָא חֲזֵי כְגוֹוָנָא דָא פִנְחָס דְּלָא אִסְתְּלַק מֵעַלְמָא עַד דְאִתְתְּקָנוּ קָמֵיהּ לְבוּשִׁין אַחֲרָנִין דְּרוּחָא אִתְהֲנֵי בְהוּ לְעַלְמָא דְאָתֵי בְּשַׁעְתָּא חָדָא אִתְפְּשָׁט מֵאֵלִּין וְאִתְלְבַשׁ מֵאִלֵּין וְאִתְלְבַשׁ בְּאִלֵּין לְקַיְימָא דִכְתִּיב הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, עַד דַהֲווֹ אַזְלֵי שִׁמְשָׁא הֲוָה תַקִּיפָא וְיַתְבוּ תְחוֹת צִלָּא דְחָד טִנָּרָא דְמַדְבְּרָא אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר וַדָּאי צִלָּא חֶדְוָותָא דְנַפְשָׁא הוּא:
תרגום הזוהר רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הכֹּהֵן הַגָּדוֹל עוֹמֵד לִפְנֵי מַלְאָךְ ה' וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, אוֹי לִבְנֵי הָאָדָם שֶׁאֵינָם מִסְתַּכְּלִים בִּכְבוֹד אֲדוֹנָם וְכָל יוֹם וָיוֹם קוֹרֵא עֲלֵיהֶם כָּרוֹז, וְאֵינָם מַשְׁגִּיחִים. בָּא הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה, כַּמָּה מְלִיצִים יְשָׁרִים עוֹמְדִים לְהַזְכִּיר עָלָיו לַטּוֹב. בָּא הָאָדָם וְעָבַר עַל מִצְווֹת הַתוֹרָה, אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים מְקַטְרְגִּים עָלָיו לְרָע לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, וְהֶעֱמִידוּהוּ. מַה כָּתוּב בּוֹ, וְהַשָּׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. וְאִם בָּזֶה כָּךְ, בִּשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁאֵינָם מִסְתַּכְּלִים עַל כְּבוֹד אֲדוֹנָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רְאֵה, מַה כָּתוּב, וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים צוֹאִים. וְהֶעֱמִידוּהוּ. אֲבָל בְּגָדִים צוֹאִים, הֵם וַדַּאי הַלְּבוּשִׁים שֶׁהָרוּחַ נִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם בָּעוֹלָם הַהוּא. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁלְּבוּשָׁיו מְתוּקָנִים וּשְׁלֵמִים בָּעוֹלָם הַהוּא. וְהִנֵּה לָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁרוֹצִים לְהַכְנִיסוֹ בַּגֵּיהִנֹּם, אֵיךְ הֵם הַלְּבוּשִׁים שֶׁמַּלְבִּישִׁים אוֹתוֹ וּמֵשִׁיב, כָּתוּב כָּאן וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעוֹמֵד לִפְנֵי הַמַלְאָךְ. מִי הוּא הַמַּלְאָךְ. זֶה הוּא הַמַּלְאָךְ הַמְּמוּנֶה עַל הַגֵּיהִנֹּם, וְהוּא מְמוּנֶה עַל כָּל מִי שֶׁרוֹאֵהוּ בְּאֵלּוּ הַלְּבוּשִׁים. עַד שֶׁהֵשִׁיב הַקּוֹל, וְאָמַר, הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצוֹאִים מֵעָלָיו. מִכָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל שֶׁהַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁל הָאָדָם עוֹשִׂים לוֹ אֵלּוּ לְבוּשִׁים הַצוֹאִים. וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךְ עֲוֹנֶךְ וְהַלְבֵּשׁ אוֹתְךְ מַחֲלָצוֹת. כִּי הִלְבִּישׁוּהוּ לְבוּשִׁים אֲחֵרִים מְתוּקָנִים שֶׁבָּהֶם מִסְתַּכֵּל הָאָדָם בְּזִיו יְקָרוֹ שֶׁל אֲדוֹנוֹ. בֹּא וּרְאֵה, כְּעֵין זֶה, פִּנְחָס, שֶׁלֹּא נִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּתְתַּקְּנוּ לְפָנָיו לְבוּשִׁים אֲחֵרִים, שֶׁהָרוּחַ נֶהֱנֶה מֵהֶם לָעוֹלָם הַבָּא. בְּשָׁעָה אַחַת נִתְפַּשֵּׁט מֵאֵלּוּ וְנִתְלַבֵּשׁ בְּאֵלּוּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב, הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. בְּעוֹד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, הָיָה אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ חָזָק, וְיָשְׁבוּ תַּחַת צֵל שֶׁל סֶלַע אַחֵר בַּמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַצֵל, הוּא וַדַּאי שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ.
הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תפלה פרק י''א
א. הָיָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שְׁנֵי פְּתָחִים לֹא יַעֲשֵׂנוּ קַפַּנְדְרִיָּא כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בְּפֶתַח זֶה וְיֵּצֵא בְּפֶתַח שֶׁכְּנֶגְדוֹ לְקָרֵב הַדֶרֶךְ. שֶׁאָסוּר לְהִכָּנֵס בָּהֵן אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה: ב. מִי שֶׁצָרִיךְ לְהִכָנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִקְרוֹא תִּינוֹק אוֹ חֲבֵירוֹ יִכָּנֵס וְיִקְרָא מְעַט אוֹ יֹאמַר שְׁמוּעָה וְאַחַר כַּךְ יִקְרָא חֲבֵירוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּשְׁבִיל חֲפָצָיו בִּלְבָד. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ יֹאמַר לְתִינוֹק מִן הַתִּינוֹקוֹת קְרָא לִי הַפָּסוּק שֶׁאַתָּה קוֹרֵא בוֹ אוֹ יִשְׁהֶא מְעַט בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאַחַר כַּךְ יֵצֵא שֶׁהַיְּשִׁיבָה שָׁם מֵעִסְקֵי הַמִּצְוֹת הִיא שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פד) אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּ': ג. מִי שֶׁנִּכְנַס לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִקְרוֹת מוּתָּר לוֹ לְצֵאת בְּפֶתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ כְּדֵי לְקַרֵב אֶת הַדֶּרֶךְ וּמוּתָּר לְאָדָם לְהִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּמַקְלוֹ בְּמִנְעָלוֹ וּבַאֲפוּנְדָּתוֹ וּבַאֲבַק שֶׁעַל רַגְלָיו וְאִם הָיָה צָרִיךְ לָרוֹק יָרוֹק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת:
מוסר
מספר חסידים סימן ק''ל קל''א קל''ב
יֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ יֵשׁ אָדָם שֶׁאֵינוֹ זַכָּאי שֶׁיְּקַבֵּל הַמָּקוֹם תְּפִלָּתוֹ אֶלָּא בַּעֲבוּר תּוֹקֶף תַּחֲנוּנִים וְדִמְעַת עֵינָיו אֲשֶׁר תָּמִיד בּוֹכֶה וּמִתְחַנֵן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ זְכוּת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מְקַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּפִלָּתוֹ וְעוֹשֶׂה חֶפְצוֹ: אִם יִשְׁאַל אָדָם דָּבָר שֶׁהוּא שְׁבַח לְבוֹרְאוֹ כְּגוֹן עַל לִמּוּד תּוֹרָה אוֹ דָבָר אֶחָד מֵחָפְצֵי שָׁמַים וְשׁוֹפֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים: אִם יִשְׁאַל אָדָם עֵצָה מִמָּךְ. אִם יָדַעְתָּ הַדְרִיכֵהוּ בְדֶרֶךְ יְשָׁרָה לְפִי מַה שֶׁנִּרְאָה בְּעֵינֶיךָ בִּרְצוֹן חֲכָמִים אֲבָל לֹא לְפִי דַרְכּוֹ כְּנֶגֶד הַבּוֹרֵא וְאִם תִּשְׁתּוֹק וְאַתָּה יוֹדֵעַ לְהַדְרִיכוֹ פֶּן יִשְׁאַל מֵאַחֵר וְיִתֵּן לוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָה הוֹגֶנֶת לוֹ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אַבְשָׁלוֹם שֶׁשָּׁאַל עֵצָה מֵאֲחִיתוֹפֶל וְנָתַן לוֹ חוּשַׁי עֵצָה וְנָפַל בְּיָד דָּוִד: