פרשת תזריע-תזריע יום רביעיתורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
(ח) וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא: וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא וְהָא אוֹסֵפַת עֲדִיתָא בְּמַשְׁכָּא וִיסָאֵבִנֵהּ כַּהֲנָא סגִירוּתָא הִיא:
 רש''י   וטמאו הכהן. ומשטמאו הרי הוא מחלט וזקוק לצפרים ולתגלחת ולקרבן האמור בפרשת זאת תהיה: צרעת הוא. המספחת הזאת: צרעת. לשון נקבה: נגע. לשון זכר:
(ט) נֶ֣גַע צָרַ֔עַת כִּ֥י תִהְיֶ֖ה בְּאָדָ֑ם וְהוּבָ֖א אֶל-הַכֹּהֵֽן: מַכְתַּשׁ סְגִירוּ אֲרֵי תְהֵי בֶּאֱנָשָׁא ויִתֵּתֵי לְוָת כַּהֲנָא: (י) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת-לְבָנָה֙ בָּע֔וֹר וְהִ֕יא הָפְכָ֖ה שֵׂעָ֣ר לָבָ֑ן וּמִֽחְיַ֛ת בָּשָׂ֥ר חַ֖י בַּשְׂאֵֽת: וְיֶחֱזֵי כֲהֲנָא וְהָא עַמְקָא חַוְרָא בְּמַשְׁכָּא וְהִיא הֲפָכַת שֵׂעָר לְחִוָר וְרֹשֶׁם בִּסְרָא חַיְתָא בְּעַמִקְתָּא:
 רש''י   ומחית. שינמינ''ט בלע''ז [רפוי] , שנהפך מקצת הלובן שבתוך השאת למראה בשר, אף הוא סימן טמאה, שער לבן בלא מחיה, ומחיה בלא שער לבן, ואף על פי שלא נאמרה מחיה אלא בשאת, אף בכל המראות ותולדותיהן הוא סימן טמאה:
(יא) צָרַ֨עַת נוֹשֶׁ֤נֶת הִוא֙ בְּע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ וְטִמְּא֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן לֹ֣א יַסְגִּרֶ֔נּוּ כִּ֥י טָמֵ֖א הֽוּא: סְגִירוּת עַתִּיקָא הִיא בִּמְשַׁךְ בִּסְרֵהּ וִיסָאֵבִנֵהּ כַּהֲנָא לָא יַסְגְרִנֵהּ אֲרֵי:מסָאָב הוּא:
 רש''י   צרעת נושנת הוא. מכה ישנה היא תחת המחיה, וחבורה זו נראית בריאה מלמעלה ותחתיה מלאה לחה, שלא תאמר הואיל ועלתה מחיה אטהרנה:
(יב) וְאִם-פָּר֨וֹחַ תִּפְרַ֤ח הַצָּרַ֙עַת֙ בָּע֔וֹר וְכִסְּתָ֣ה הַצָּרַ֗עַת אֵ֖ת כָּל-ע֣וֹר הַנֶּ֔גַע מֵרֹאשׁ֖וֹ וְעַד-רַגְלָ֑יו לְכָל-מַרְאֵ֖ה עֵינֵ֥י הַכֹּהֵֽן: וְאִם מִסְגָא תִסְגֵי סְגִירוּתָא בְּמַשְׁכָּא וְתַחְפֵי סְגִירוּתָא יָת כָּל מְשַׁךְ מַכְתָּשָׁא מֵרֵישֵׁהּ וְעַד רַגְלוֹהִי לְכָל חֵיזוּ עֵינֵי כַהֲנָא:
 רש''י   מראשו. של אדם ועד רגליו: לכל מראה עיני הכהן. פרט לכהן שחשך מאורו:
(יג) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֨ה כִסְּתָ֤ה הַצָּרַ֙עַת֙ אֶת-כָּל-בְּשָׂר֔וֹ וְטִהַ֖ר אֶת-הַנָּ֑גַע כֻּלּ֛וֹ הָפַ֥ךְ לָבָ֖ן טָה֥וֹר הֽוּא: וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא וְהָא חֲפַת סְגִירוּתָא יָת כָּל בִּסְרֵהּ וִידַכִּי יָת מַכְתָּשָׁא כֻּלֵהּ אִתְהֲפִיךְ לְמֶחֱוַר דְכֵי הוּא:
נביאים - מלכים ב - פרק ה
(יג) וַיִּגְּשׁ֣וּ עֲבָדָיו֮ וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָיו֒ וַיֹּאמְר֗וּ אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ הֲל֣וֹא תַעֲשֶׂ֑ה וְאַ֛ף כִּֽי-אָמַ֥ר אֵלֶ֖יךָ רְחַ֥ץ וּטְהָֽר: וּקְרִיבוּ עַבְדוֹהִי וּמַלִּילוּ עִמֵּיהּ וַאֲמָרוּ מָרִי אִלּוּ פִתְגָּמָא רַבָּא נְבִיָּא מַלֵּיל עִמָּךְ הֲלָא תַּעְבֵּד וְאַף אֱלָהֵן דַּאֲמַר לָךְ טְבוֹל וְאִתָּסֵי :
 רש''י   אבי . כמו אדוני : הלא תעשה . וכי לא תעשהו , אפילו אמר לך דבר טורח : ואף כי . קל וחומר שאמר לך דבר קל , רחץ וטהר :
(יד) וַיֵּ֗רֶד וַיִּטְבֹּ֤ל בַּיַּרְדֵּן֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים כִּדְבַ֖ר אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַיָּ֣שָׁב בְּשָׂר֗וֹ כִּבְשַׂ֛ר נַ֥עַר קָטֹ֖ן וַיִּטְהָֽר: וּנְחַת וּטְבַל בְּיַרְדְּנָא שְׁבַע זִמְנִין כְּפִתְגָּמָא נְבִיָּא דַיְיָ וְתַב בִּסְרֵיהּ כִּבְסַר יָנִיק זְעֵיר וְאִתָּסֵי : (טו) וַיָּשָׁב֩ אֶל-אִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים ה֣וּא וְכָֽל-מַחֲנֵ֗הוּ וַיָּבֹא֮ וַיַּעֲמֹ֣ד לְפָנָיו֒ וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה-נָ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֣י אֵ֤ין אֱלֹהִים֙ בְּכָל-הָאָ֔רֶץ כִּ֖י אִם-בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֛ה קַח-נָ֥א בְרָכָ֖ה מֵאֵ֥ת עַבְדֶּֽךָ: וְתַב לְוַת נְבִיָּא דַיְיָ הוּא וְכָל מַשְׁרְיָתֵיהּ וַאֲתָא וְקָם קֳדָמוֹהִי וַאֲמַר הָא כְּעַן יְדָעִית אֲרֵי לֵית אֱלָהָא קַיָּם בְּכָל אַרְעָא אֶלָּהֵין בְּיִשְּׂרָאֵל וּכְעַן קַבִּיל כְּעַן תִּקְרוּבְתָּא מִן עַבְדָּךְ :
 רש''י   ברכה . מנחת שלום של הקבלת פנים , ששואל תלמיד או עבד בשלום הרב , שולד''ו בלע''ז :
(טז) וַיֹּ֕אמֶר חַי-יְהוָ֛ה אֲשֶׁר-עָמַ֥דְתִּי לְפָנָ֖יו אִם-אֶקָּ֑ח וַיִּפְצַר-בּ֥וֹ לָקַ֖חַת וַיְמָאֵֽן: וַאֲמַר קַיָּם הוּא יְיָ דִּי מְשַׁמֵּשְׁנָא קֳדָמוֹהִי אִם אֵיקַבֵּל וְאַתְּקֵיף בֵּיהּ לְקַבָּלָא וְלָא אֲבָא :
 רש''י   אם אקח . שדמי עבודה זרה מעורבין בו :
(יז) וַיֹּאמֶר֮ נַעֲמָן֒ וָלֹ֕א יֻתַּן-נָ֣א לְעַבְדְּךָ֔ מַשָּׂ֥א צֶֽמֶד-פְּרָדִ֖ים אֲדָמָ֑ה כִּ֡י לֽוֹא-יַעֲשֶׂה֩ ע֨וֹד עַבְדְּךָ֜ עֹלָ֤ה וָזֶ֙בַח֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים כִּ֖י אִם-לַיהוָֽה: וַאֲמַר נַעֲמָן וְלָא יִתְיְהֵב כְּעַן לְעַבְדָּךְ טְעוּן זוֹג כּוּדַנְוַן מֵעֲפַר אַדְמְתָא אֲרֵי לָא יַעְבֵּד עוֹד עַבְדָּךְ עֲלָתָא וּדְבַח לְטַעֲוַת עַמְמַיָּא אֶלָּהֵין לִשְׁמָא דַיְיָ :
 רש''י   ולא . לשון בקשה , לשון הלואי : יותן נא . מאדמה זו מארץ ישראל שהיא קדושה , משא שני פרדים , ואשאנה לעירי ואעשה אותה מזבח :
(יח) לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה יִסְלַ֥ח יְהוָ֖ה לְעַבְדֶּ֑ךָ בְּב֣וֹא אֲדֹנִ֣י בֵית-רִמּוֹן֩ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֨ת שָׁ֜מָּה וְה֣וּא | נִשְׁעָ֣ן עַל-יָדִ֗י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֙יתִי֙ בֵּ֣ית רִמֹּ֔ן בְּהִשְׁתַּחֲוָיָ֙תִי֙ בֵּ֣ית רִמֹּ֔ן יִסְלַח-(נא) יְהוָ֥ה לְעַבְדְּךָ֖ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: לְפִתְגָּמָא הָדֵין יִשְׁבּוֹק יְיָ לְעַבְדָּךְ בְּמֵיעַל רִבּוֹנִי לְבֵית רִמּוֹן לְמִסְגַּד תַמָּן וְהוּא סְמִיך עַל יְדִי וְאֶסְגּוֹד בֵּית רִמּוֹן בְּמִסְגְּדִי בֵּית רִמּוֹן יִשְׁבּוֹק יְיָ לְעַבְדָּךְ בְּפִתְגָּמָא הָדֵין :
 רש''י   בית רמון . שם עבודה זרה : והשתחויתי . על כרחי , כששוחה אדוני והוא נשען על ידי :
כתובים - משלי - פרק כד
(יג) אֱכָל-בְּנִ֣י דְבַ֣שׁ כִּי-ט֑וֹב וְנֹ֥פֶת מָ֝ת֗וֹק עַל-חִכֶּֽךָ: בְּרִי אֱכוֹל דּוּבְשָׁא מְטוּל דְּטָב וְכַבְרִיתָא דְחָיְלָא עַל חִכָּךְ :
 רש''י   אכל בני דבש . כלומר דרך בני אדם לאכול דבש כי טוב הוא אף :
(יד) כֵּ֤ן | דְּעֶ֥ה חָכְמָ֗ה לְנַ֫פְשֶׁ֥ךָ אִם-מָ֭צָאתָ וְיֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת: הֵיכְנָא אִתְחַכַּם בְּנַפְשָׁךְ דְּאִין מַשְׁכַּחַת קַדְמֵיתָא אָתְיָא אַחֲרִיתָא דְטָבָא מִנָהּ וְסִכּוּיָךְ לָא נִגְמָר :
 רש''י   כן דעה חכמה לנפשך . וכשם שאתה רודף לאכול דבש כן תהא רודף לדעת חכמה : אם מצאת . אותה , אז יש אחרית :
(טו) אַל-תֶּאֱרֹ֣ב רָ֭שָׁע לִנְוֵ֣ה צַדִּ֑יק אַֽל-תְּשַׁדֵּ֥ד רִבְצֽוֹ: לָא תִכְמַן רַשִׁיעָא לְדִירֵיהּ דְּצַדִיקָא וְלָא תַרְכֵין בֵּית מֵשְׁרֵיהּ : (טז) כִּ֤י שֶׁ֨בַע | יִפּ֣וֹל צַדִּ֣יק וָקָ֑ם וּ֝רְשָׁעִ֗ים יִכָּשְׁל֥וּ בְרָעָֽה: מְטוּל דְּשׁוּבְעָא זִמְנִין נָפֵל צַדִיקָא וְקָאֵי וְרַשִׁיעֵי מִתְתַּקְלִין בְּבִישְׁתָּא : (יז) בִּנְפֹ֣ל (אויביך) אֽ֭וֹיִבְךָ אַל-תִּשְׂמָ֑ח וּ֝בִכָּשְׁל֗וֹ אַל-יָגֵ֥ל לִבֶּֽךָ: בְּמַפָּלוּתֵיהּ דִּבְעֵיל דְּבָבָךְ לָא תֶחֱדֵי וְכַד יִתְקַל בְּבִישְׁתָּא לָא יְדוּץ לִבָּךְ : (יח) פֶּן-יִרְאֶ֣ה יְ֭הוָה וְרַ֣ע בְּעֵינָ֑יו וְהֵשִׁ֖יב מֵעָלָ֣יו אַפּֽוֹ: דְּלָא יַבְאֵשׁ בְּאַפּוֹי דֶּאֱלָהָא כַּד יֶחְזֶה וִיהַפֵּךְ רוּגְזֵיהּ מִנֵיהּ :
משנה בבא בתרא פרק ז
א. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ. פָּחוּת מִכָּאן, נִמְדָּדִין עִמָּהּ. וְאִם אָמַר לוֹ כְּבֵית כּוֹר עָפָר, אֲפִלּוּ הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְבוֹהִין יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ:
 ברטנורה  (א) האומר לחבירו בית כור עפר. מדת בית כור הוא חמשה ושבעים אלף אמה שחצר המשכן היה בית סאתים. והיה מאה על חמשים וכור שלשים סאין: עפר. הראוי לזריעה משמע. אבל אם אמר בית כור סתם. או בית כור קרקע אפילו היה כולו סלעים הגיעו דשמא לבנות בית או למשטח ביה פירות בעי ליה: נקעים. בקעים עמוקים או סלעים גבוהים י'. וכגון שרחבי' ד' על ד' דהוי מקום חשוב: אין נמדדין עמה. וצריך שיתן לו בית כור שלם מקרקע חלק שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ויראה לו כשנים ושלשה מקומות: כבית כור. משמע כמו שהוא בין סלעים בין עפר:
ב. בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ מִדָּה בַחֶבֶל, פִּחֵת כָּל שֶׁהוּא, יְנַכֶּה. הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא, יַחֲזִיר. אִם אָמַר הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, אֲפִלּוּ פִחֵת רֹבַע לַסְאָה אוֹ הוֹתִיר רֹבַע לַסְאָה, הִגִּיעוֹ. יוֹתֵר מִכָּאן, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן. מַה הוּא מַחֲזִיר לוֹ, מָעוֹת. וְאִם רָצָה, מַחֲזִיר לוֹ קַרְקַע. וְלָמָּה אָמְרוּ מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת, לְיַפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר, שֶׁאִם שִׁיֵּר בַּשָּׂדֶה בֵּית תִּשְׁעָה קַבִּין וּבַגִּנָּה בֵּית חֲצִי קַב, וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא בֵּית רֹבַע, מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע. וְלֹא אֶת הָרֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר, אֶלָּא אֶת כָּל הַמּוֹתָר:
 ברטנורה  (ב) מדה בחבל. כלומר בצמצום אני מוכר לך שדה זו שיש בו בית כור עפר כמו שמודדים במדת החבל לא פחות ולא יותר: פיחת כל שהוא. שלא היה באותו שדה בית כור שלם. המקח קיים וינכה המוכר כפי הפחת: הותיר. קרקע כל שהו על בית כור יחזיר למוכר הקרקע שהותיר או דמי הקרקע כדמפ' ואזיל: אם אמר לו. מוכר ללוקח בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר בכך וכך דמים ולא אמר לו מדה בחבל: אפילו פיחת או הותיר רובע קב. לכל סאה דהיינו שלשים רביעיות לבית כור הגיעו. ומדתני תנא אפילו פיחת רובע לסאה ולא תני אפילו פיחת שבעה קבין ומחצה לכור שמעינן מינה דאפילו במכירה מועטת. כגון בית סאה אני מוכר לך הן חסר הן יתר אם פיחת רובע או הוסיף רובע הגיעו. ואי אמר בית כור סתם סתמא נמי כהן חסר הן יתר דמי: יותר מכאן. יותר מרובע לכל סאה אם הותיר יעשה חשבון יחשוב כמה הותיר על בית כור וכמה שוים לפי חשבון שמכר את בית כור: ולמה אמרו יחזיר לו מעות. שמן הדין אין להחזיר לו אלא קרקע שהרי לא קנה הלוקח אלא בית כור בלבד. ולא תקנו חכמים שיתן לו מעות כנגד זה היתר אלא לייפות כחו של מוכר שלא יפסיד אותו קרקע מועט דלא חזי ליה למידי: שאם שייר. בבית כור שדה בית תשעה קבין דהשתא חזי ליה האי קרקע כדאמרי' (דף יא) דבית ט' קבין חשוב להיות נקרא שדה אז אין מחזיר לו מעות אלא המוכר נוטל את הקרקע שלו ושמעינן ממתני' דשבעת קבין ומחצה לכור שהוא רובע הקב לכל סאה הוי מחיל'. משבעה קבין ומחצה עד תשעה קבין ולא עד בכלל יעשה חשבון. תשעה קבין או יותר יחזיר קרקע: ולא את הרובע. ה''ק היכא דאמרן יעשה חשבון. או יחזיר קרקע לא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא גם כל השלשים רביעיות של בית כור היתרים הוא מחזיר דכיון דאיכא קרקע חשוב בין הכל לא מחיל מידי:
ג. מִדָּה בַחֶבֶל אֲנִי מוֹכֵר לְךָ הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, בִּטֵּל הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר מִדָּה בַחֶבֶל. הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר מִדָּה בַחֶבֶל, בִּטֵּל מִדָּה בַחֶבֶל הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, דִּבְרֵי בֶן נַנָּס. בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו, פָּחוּת מִשְּׁתוּת, הִגִּיעוֹ. עַד שְּׁתוּת, יְנַכֶּה:
 ברטנורה  (ג) מדה בחבל וכו'. האומר לחבירו שתי לשונות הללו הסותרים זה את זה. מדה בחבל. דמשמע בצמצום הן חסר הן יתר. דמשמע דלא קפיד על מעט פחות או יותר. בטל ל' אחרון שהוא הן חסר הן יתר. את לשון ראשון שהוא מדה בחבל. ואפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו: דברי בן ננס. דס''ל תפוס לשון אחרון ופליגי רבנן עליה ואמרי הלך אחר פחות שבלשונות. בין ראשון בין אחרון. דמספקא להו אי תפוס לשון ראשון. או לשון אחרון. ונוטל הלוקח בפחות שבשעורין. והלכה כחכמים: בסימניו ובמצריו. אמר לו בית כור עפר אני מוכר לך. בתוך הסימנים והמצרים האלה: הכי גרסינן: פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. והכי פירושא אם פיחת מן הבית כור שתות. וכל שכן פחות משתות הגיעו. אבל יותר על שתות. ולמטה עד שתות ולא שתות בכלל ינכה:
ד. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ חֲצִי שָׂדֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן וְנוֹטֵל חֲצִי שָׂדֵהוּ. חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן וְנוֹטֵל חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם וְהוּא מְקַבֵּל עָלָיו מְקוֹם הַגָּדֵר, חֲרִיץ וּבֶן חֲרִיץ. וְכַמָּה הוּא חֲרִיץ, שִׁשָּׁה טְפָחִים. וּבֶן חֲרִיץ, שְׁלשָׁה:
 ברטנורה  (ד) משמנין ביניהם. רואין המקום השמן שבשדה זו ונוטל אותו המוכר. דיד לוקח על התחתונה וכנגדו נותן ללוקח מן המקום הגרוע כמו ששוה המקום השמן שנטל המוכר. דכי קאמר ליה חצי שדה אני מוכר לך. כדי דמי חצי שדה קאמר ליה. ואם היתה בת מאה אמה במאה דינרין. ויש בה שלשים אמה מקום שמן ששוה חמשים דינרין. נוטלו המוכר. ונותן ללוקח שבעים אמה מן הגרוע בחמשים דינרין. ונפקא מינה דרוצה אדם בקב עידית משני קבין זיבורית. ואף על פי שדמי שניהן שוין: חציה שבדרום אני מוכר לך. אין שמין כל השדה כההי' דריש' אלא שמין כמה שוה חצי השדה שבדרום בין טוב בין רע. וכנגד מה ששוה חציה שבדרום נותן לו מוכר ללוקח בכל רוח שירצה מן הגרוע שיש לו דיד לוקח על התחתונה. ושמא הכי קאמר ליה מה ששוה חצי שבדרום אני מוכר לך בקרקע שלי בכל מקום שארצה: ומקבל עליו. הלוקח לתת מקום בחצי שדה זו שקנה לעשות גדר וחריץ ובן חריץ. תרוייהו אחורי הגדר מבחוץ. כדי שלא תהא חיה קופצת ונכנסת בשדה. דאי עביד חריץ ולא עביד בן חריץ. איידי דחריץ רווח נכנסת בתוכו וקופצת למעלה על שפת השני ואי עביד בן חריץ ולא עביד חריץ איידי דקטין קיימא אשפתא וקפצה. וכמה בין חריץ לבין בן חריץ טפח:
גמרא בבא בתרא דף ק''ז ע''ב
אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לוֹקֵחַ נוֹטֵל כָּחוּשׁ שֶׁבּוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרִבִּי יוֹחָנָן וְהָא אֲנַן מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן תְּנַן. אָמַר לֵיהּ אַדַאֲכַלְתְּ כַּפְנַיְיתָא בְּבָבֶל תַּרְגִימְנָא מִסֵּיפָא דְקָתָּנֵי סֵיפָא חֶצְיָהּ בְּדָרוֹם אֲנִי מוֹכֵר לָךְ מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן וְנוֹטֵל חֶצְיָהּ בְּדָרוֹם וַאֲמַאי מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן וְהָא חֶצְיָהּ בְּדָרוֹם אָמַר לֵיהּ אֶלָּא לִדְמֵי הָכָא נָמֵי לִדְמֵי. מְקַבֵּל עָלָיו מָקוֹם גֶּדֶר וְכוּ'. תָּאנָא חָרִיץ מִבַּחוּץ וּבֶן חָרִיץ מִבִּפְנִים וְזֶה וְזֶה אֲחוֹרֵי הַגֶּדֶר כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא חַיָּה קוֹפֶצֶת. וְלֶעֱבֵיד חָרִיץ וְלֹא לֶעֱבֵיד בֶּן חָרִיץ. אַיְידִי דְרָוַוח קַיְימָא בְּגַוֵּיהּ וְקָפְצָה. וְלֶעֱבֵיד בֶּן חָרִיץ וְלֹא לֶעֱבֵיד חָרִיץ אַיְידִי דְקָטִין קַיְימָא אַשְׂפָתֵיהּ וְקָפְצָה. וְכַמָּה בֵּין חָרִיץ לְבֶן חָרִיץ טֶפַח:
 רש''י  לוקח נוטל כחוש. יד הלוקח על התחתונה לפיכך נותן המוכר ללוקח המקום הגרוע שבאותו שדה דדילמא דמי חצי שדה אמר לו לפיכך נוטל מן הכחוש יותר מן החצי כדי דמי חצי השדה: והאנן משמנין כו'. דמשמע יד שניהם שוה ליטול זה כשומא שנוטל זה מן היפה ומן הכחוש: אדאכלת כפנייתא. תמרים בבבל ולא היית עוסק בתורה ומקנטרו היה: אמאי משמנין ביניהם. כלומר אם כדבריך דחצי שדה ממש קאמר למה משמנין ימתחו קו המדה ויטול הלוקח חציה בדרום הן כחוש הן שמן אלא ש''מ דהאי משמנין דקתני לדמי כדפרישנא כלו' מה ששוה חצי שדה מכרתי לו ומיהו רישא שמין כל השדה ואם שוה ק' דינר נותן מוכר ללוקח מה ששוה נ' דינר במקום הכחוש בשדה וסיפא דמתני' דאמר לו חציה שבדרום אין שמין כל השדה אלא חציה שבדרום הן כחוש והן יפה ומה ששוה חציה שבדרום נותן המוכר ללוקח באיזה רוח שירצה דהיינו בכחוש דיד הלוקח תמיד על התחתונה: דילמא שומת חציה שבדרום קאמר. ולא חציה שבדרום ממש: איידי דרווח. ו' טפחים נכנסת לתוכו: קיימא אשפתו. החיצונה:
זוהר תזריע דף מ''ט ע''ב
אָמַר רִבִּי יִצְחָק הָכִי תָנֵינָן. נֶגַע צָרַעַת. נֶגַע הוּא דִינָא תַקִּיפָא שַׁרְיָיא בְעָלְמָא צָרַעַת סְגִירוּ כְמָא דְאַתְּ אָמֵר סְגִירוּ דִנְהוֹרָא עִלָּאָה. סְגִירוּ דְטִיבוּ עִלָּאָה דְלָא נָחִית לְעָלְמָא. כִּי תִהְיֶה בָאָדָם. בָאָדָם סְתָם. וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. דָא כֹהֵן דִּלְתַתָּא דְהוּא אִתְתְּקַן לְמִפְתַּח הַהוּא סְגִירוּ וּלְאַדְלְקָא בוּצִינִין דְּיִשֱׁתְּכָחוּ עַל יְדוֹי בִּרְכָּאָן לְעֵילָא וּלְתַתָּא. וְיִתְעֲבָר וְיִסְתְּלַק הַהוּא נֶגַע וְיִשְׁרֵי נְהִירוּ דְרַחֲמֵי עַל כֹּלָא. וּבְגִין כָּךְ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. אָמַר רִבִּי אַבָּא חֲמֵינָא לְאִינְהוּ בְנֵי עַלְמָא דְּלָא מַשְׁגְּחָן וְלָא יַדְעִין בִּיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן כְּתִיב בְּהוּ בְיִשְׂרָאֵל (ויקרא כ') אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. וּכְתִיב (שם) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ. אִי אִינוּן מִתְרַחֲקָן אָן הוּא קְדוּשָׁה דִילְהוֹן הָא רְעוּתָא דִילְהוֹן אִתְרַחֲקָת מִנֵּיהּ. וּקְרָא אַכְרִיז וְאָמַר (תהלים ל''ב) אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין. בְּמָה אִתְפָּרְשָׁן בְּנֵי נְשָׁא מִסוּס וָפֶרֶד בִּקְדוּשָׁה דְגַרְמַיְיהוּ לְאִשְׁתַּכְּחָא שְׁלִימִין וּרְשִׁימִין מִכֹּלָא. וְעַל דָּא זִוּוּגָא דִבְנֵי נְשָׁא הוּא בְזִמְנִין יְדִיעִין לְכַוּוְנָא רְעוּתָא לְאִתְדַבְּקָא בֵיהּ בְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְהָא אַתְעָרוּ בְפַלְגּוּת לֵילְיָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עָאל בְּגִנְתָּא דְעֵדֶן לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִּיקַיָּיא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְשַׁבָּחַת לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְהִיא שַׁעְתָּא דִרְעוּתָא לְאִתְדַבְּקָא בְהוּ. וְחַבְרַיָּיא דְמִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא מִשְׁתַּתְּפֵי בָהּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְשַׁבְּחָא לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא וְאִתְעַסְקָן בְּאוֹרַיְיתָא שְׁאַר בְּנֵי נְשָׁא כְדֵין עִידָן רְעוּתָא לְאִתְקַדְּשָׁא בִקְדוּשָׁה דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּלְכַוְּונָא רְעוּתָא לְאִתְדַבְּקָא בֵיהּ וְאִינוּן חַבְרַיָּיא דְמִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא זִוּוּגָא דִילְהוֹן בְּשַׁעְתָּא דְזִוּוּגָא אַחֲרָא אִשְׁתְּכַח וְהָאי מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת לְכַוְּונָא רְעוּתָא לְאִתְדַבְּקָא בֵיהּ בְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּבִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּהוּא עִידָן רְעוּתָא דְמִתְבָּרְכָן כֹלָא עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. אִי בְּנֵי נָשָׁא אִתְרַחֲקוּ מִנֵּיהּ וְעַבְדָן כִּבְעִירֵי. אָן הוּא קְדוּשָׁה דִילְהוֹן לְאִשְׁתַּכְּחָא קַדִּישִׁין. אָן אִינוּן נַפְשָׁתָן קַדִּישִׁין דִּמְשָׁכָאן מֵעֵילָא. וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא צָוַוח וְאָמַר (משלי י''ט) גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב. גַּם בְּלֹא דַעַת מָאן הוּא דַעַת דָּא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. נֶפֶשׁ לֹא טוֹב. דָּא הוּא נֶפֶשׁ דְּאִינוּן מַשְׁכִין בְּעוֹבָדַיְיהוּ. לֹא טוֹב דְּהָא מִסִטְרָא אַחֲרָא אִתְמַשְּׁכָאָן עֲלַיְיהוּ נַפְשָׁתָא דְלָאו אִיהוּ טוֹב בְּגִין דְּלָא מְכַוְּונֵי לִבַּיְיהוּ לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. מָאן דְּאִתְלְהִיט בְּיֵצֶר הָרָע בְּלָא רְעוּתָא וְכַוָּונָה דְלִבָּא לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. מִסִטְרָא דְיֵצֶר הָרָע אִתְמְשָׁךְ עֲלַיְיהוּ נַפְשָׁא דְלָאו אִיהִי טוֹב הֲדָא הוּא דִכְתִיב גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא. מָאן דְּאִיהוּ אָץ וְדָחֵי שַׁעְתָּא בְלֹא רְעוּתָא קַדִּישָׁא חוֹטֵא. חוֹטֵא וַדָּאי בְּכֹלָא. וְעַל דָּא שַׁרְיָין מַכְתְּשִׁין בִּישִׁין בִּבְנֵי נְשָׁא וְאַסְהִידוּ בְּאַנְפַּיְיהוּ בַחֲצִיפוּתָא דִילְהוֹן לְאַחֲזָאָה דְהָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא מָאִיס בְּהוּ וְלָאו דַעְתֵּיהּ בְּהוֹן עַד דְּאִינוּן זַכָּאָן וּמְכַשְּׁרָא עוֹבָדַיְיהוּ כְמִלְּקַדְמִין וּמִתְבָּרְכָן (ס''א וּמִתְדַּכְּאָן):
 תרגום הזוהר  אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּךְ לָמַדְנוּ, נֶגַע צָרַעַת, נֶגַע, פֵּרוּשׁוֹ דִּין קָשֶׁה הַשּׁוֹרֶה בָּעוֹלָם. צָרַעַת, פֵּרוּשׁוֹ סְגִירָה, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ, שֶׁהִיא סְגִירָה שֶׁל אוֹר הָעֶלְיוֹן, סְגִירָה שֶׁל טוּב הָעֶלְיוֹן שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד לָעוֹלָם. כִּי תִהְיֶה בָּאָדָם, בָּאָדָם סְתָם שֶׁיּוֹרֶה הֵן עַל אָדָם שֶׁלְּמַעְלָה וְהֵן עַל אָדָם שֶׁלְּמַטָּה. וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן, הַיְנוּ הַכֹּהֵן שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁהוּא נִתְתַּקֵּן שֶׁיִּפְתַּח אוֹתָהּ הַסְּגִירָה, וּלְהַדְּלִיק הַנֵּרוֹת, שֶׁהֵם הַסְּפִירוֹת, שֶׁיִּמָּצְאוּ עַל יָדָיו בְּרָכוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְיִהְיֶה נֶעֱבָר וְיִסְתַּלֵּק אוֹתוֹ הַנֶּגַע, וְיִשְׁרֶה אוֹר הָרַחֲמִים עַל הַכֹּל, וּמִשּׁוּם זֶה, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. אָמַר רַבִּי אַבָּא: רוֹאֶה אֲנִי אוֹתָם בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁאֵינָם מִסְתַּכְּלִים וְאֵינָם יוֹדְעִים בִּכְבוֹד אֲדוֹנָם, כָּתוּב בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. וְכָתוּב, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'. וְאִם הֵם מִתְרַחֲקִים מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵיפֹה הִיא הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּהֶם, הֲרֵי רְצוֹנָם מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ. וְהַכָּתוּב מַכְרִיז וְאוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין. כִּי בַּמֶּה נִבְדָלִים בְּנֵי אָדָם מִסּוּס וָפֶרֶד, הוּא רַק בַּקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּהֶם, לְהִמָּצֵא שְׁלֵמִים וּמְצוּיָנִים מִכֹּל. וְעַל כֵּן זִוּוּג בְּנֵי אָדָם הוּא בִּזְמַנִּים יְדוּעִים, לְכַוֵּן רְצוֹנָם לְהִתְדַבֵּק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וַהֲרֵי הֵעִירוּ, שֶׁבַּחֲצוֹת לַיְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִכְנָס לְגַן עֵדֶן לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִם הַצַדִּיקִים, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מְשַׁבַּחַת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהוּא שְׁעַת רָצוֹן לְהִתְדַבֵּק בָּהֶם. וְהַחֲבֵרִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, מִתְחַבְּרִים עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לְשַׁבֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְלִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם הוּא אָז שְׁעַת רָצוֹן לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְכַוֵּן הָרָצוֹן לְהִתְדַבֵּק בּוֹ. וְאֵלּוּ הַחֲבֵרִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, הַזִּוּוּג שֶׁלָּהֶם הוּא בְּשָׁעָה שֶׁזִּוּוּג אַחֵר, הָעֶלְיוֹן, נִמְצָא, שֶׁזֶּהוּ מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לְכַוֵּן הָרָצוֹן לְהִתְדַבֵּק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי הִיא שְׁעַת רָצוֹן שֶׁמִּתְבָּרְכִים הַכֹּל, הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. אִם בְּנֵי אָדָם מִתְרַחֲקִים מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעוֹשִׂים כַּבְּהֵמוֹת, אֵיפֹה הִיא הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּהֶם, שֶׁיִּהְיוּ נִמְצָאִים קְדוֹשִׁים, אֵיפֹה הֵם הַנְּפָשׁוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁמּוֹשְׁכִים מִלְּמַעְלָה. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ צָוַח וְאָמַר, גַּם בְּלֹא דַּעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב. גַּם בְּלֹא דַּעַת, מִי הוּא דַּעַת. זֶה הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נֶפֶשׁ לֹא טוֹב, זוֹ הִיא נֶפֶשׁ שֶׁהֵם מוֹשְׁכִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם. לֹא טוֹב, מִשּׁוּם שֶׁמִּסִּטְרָא אַחֲרָא נִמְשֶׁכֶת עֲלֵיהֶם הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהִיא אֵינָהּ טוֹבָה, מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם מְכַוְּנִים לִבָּם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִי שֶׁמִּתְלַהֵט בְּיֵצֶר הָרַע, בְּלִי רָצוֹן וְכַוָּנַת הַלֵּב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי מִצַד הַיֵּצֶר הָרַע נִמְשֶׁכֶת עָלָיו נֶפֶשׁ שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר גַּם בְּלֹא דַּעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב. וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא, מִי שֶׁהוּא אָץ בָּרַגְלַיִם, וְדוֹחֶה אֶת הַשָּׁעָה, בְּלֹא רָצוֹן קָדוֹשׁ, חוֹטֵא, שֶׁהוּא חוֹטֵא וַדַּאי, בַּכֹּל. וְעַל כֵּן שׁוֹרִים נְגָעִים רָעִים בִּבְנֵי אָדָם, וּמְעִידִים בִּפְנֵיהֶם בַּחוּצְפָּה שֶׁלָּהֶם, לְהַרְאוֹת, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹאֵס בָּהֶם, וְדַעְתּוֹ אֵינָהּ לָהֶם, עַד שֶׁיִּהְיוּ זַכָּאִים, וְיֵטִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶם כְּמִקֹּדֶם, וּמִתְבָּרְכִים.
הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' מעשה הקרבנות פ''ד
א. כָּל הַקָּרְבָּנוֹת אֵין מַקְרִיבִין אוֹתָן אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז) בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם בַּיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה לְפִיכָךְ אֵין שׁוֹחֲטִין זְבָחִים אֶלָּא בַיּוֹם וְאֵין זוֹרְקִין דָּמִים אֶלָּא בְּיוֹם הַשְּׁחִיטָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ בְּיוֹם הַזְּבִיחָה תִּהְיֶה הַהַקְרָבָה. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה נִפְסַל הַדָּם: ב. כָּל שֶׁקֵּרְבוּ מַתִּירָיו בַּיּוֹם מַעֲלִין אוֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה. כֵּיצַד זְבָחִים שֶׁנִּזְרַק דָּמָם בַּיּוֹם מַקטִירִין אֵימוּרֵיהֶן בַּלַּיְלָה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְכֵן אֵיבָרֵי הָעוֹלוֹת מַקְטִירִין אוֹתָן בַּלַּיְלָה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וּכְדֵי לְהַרְחִיק מִן הַפְּשִׁיעָה אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁאֵין מַקְטִירִין הָאֵימוּרִין וְאֵיבָרֵי הָעוֹלָה אֶלָּא עַד חֲצוֹת לַיְלָה: ג. אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהַקְטִיר אֵימוּרִין וְאֵיבָרִים בַּלַּיְלָה אֵין מְאַחֲרִין אוֹתָן לְדַעַת אֶלָּא מִשְׁתַּדְּלִין לְהַקְטִיר הַכֹּל בַיּוֹם דַּחֲבִיבָה מִצְוָה בְּשַׁעְתָּהּ. שֶׁהֲרֵי הֶקְטֵר אֵימוּרִין וְאֵיבָרִים אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֵׁרִים בַּלַּיְלָה דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת בִּזְמַנָּן וְאֵין מְאַחֲרִין אוֹתָן לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
מוסר
משערי תשובה לר''י דף ג' ע''א
עִיקָר הַתְּשׁוּבָה הוּא הַחֲרָטָה יָבִין לְבָבוֹ כִּי רַע וָמַר עָזְבוֹ אֶת ה' וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ כִּי יֵשׁ עוֹנֶשׁ וְנָקָם וְשִׁלֵּם עַל הֶעָוֹן כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב) לִי נָקָם וְשִׁלֵּם וְנֶאֱמַר (איוב יט) גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב וְיִתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְיֹאמַר בִּלְבָבוֹ מֶה עָשִׂיתִי אֵיךְ לֹא הָיָה פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינַי וְלֹא יָגוֹרְתִּי מִתּוֹכָחוֹת עַל עָוֹן וּמִן הַשְּׁפָטִים הָרָעִים כִּי רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע לֹא חָמַלְתִּי עַל גּוּפִי וְלֹא חָסָה עֵינִי עָלָיו מִשַּׁחֲתוֹ מִפְּנֵי הַנָּאַת רֶגַע אֶחָד וְנִמְשַׁלְתִּי לְאִישׁ שֶׁיִּגְזוֹל וְיַחְמוֹס וְיֹאכַל וְיִשְׂבַּע וְיוֹדֵעַ כִּי אַחֲרֵי אָכְלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה יַגְרֵס הַשּׁוֹפֵט בָּחָצָץ שִׁנָּיו כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ב) עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שֶׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ וְרָעָה מִזֹּאת כִּי הָיִיתִי עַל הַנֶּפֶשׁ הַיְקָרָה אַכְזָרִי וְנִטְמְאָה בְּגִלּוּלֵי יִצְרִי. וּמַה הוֹעִילָה בְּכָל קִנְיָנֶיהָ אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדוֹנֶיהָ. וְאֵיךְ הֶחְלַפְתִּי בְּעוֹלָם חוֹלֵף עוֹלָם עוֹמֵד לָעַד לְעוֹלָם. אֵיךְ נִמְשַׁלְתִּי כַּבְּהֵמוֹת נִדְמֵתִי וְהָלַכְתִּי אַחֲרֵי יִצְרִי כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין וְתָעִיתִי מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל. וְהִנֵּה הַבּוֹרֵא נָפַח בְּאַפִּי נִשְׁמַת חַיִּים חָכְמַת לֵב וְטוֹבַת שֵׂכֶל לְהַכִּירוֹ וּלְיִרְאָה מִלְּפָנָיו וְלִמְשׁוֹל בְּגוּף וְכָל תּוֹלְדוֹתָיו כַּאֲשֶׁר הִמְשִׁילָה עַל שְׁאַר בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים מֵאֲשֶׁר יָקְרָה בְּעֵינָיו נִכְבָּדָה וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר בַּעֲבוּר זֹאת נִבְרֵאתִי וַיְהִי בִּי הֶפֶךְ מִזֶּה לָמָּה לִי חַיִּים כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא) אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ וְעוֹד כִּי כְּמִשְׁפָּט הַבְּהֵמָה לֹא עָשִׂיתִי אֲבָל שָׁפַלְתִּי מִמֶּנָּה כִּי יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא הִתְבּוֹנַנְתִּי וְשָׁלַחְתִּי נַפְשִׁי לַחָפְשִׁי מֵאֲדוֹנֶיהָ טָעַמְתִּי צוּפִי וְנָשִׁיתִי סוֹפִי וְגָזַלְתִּי וְחָמַסְתִּי וְעַל דַּל בּוֹסַסְתִּי וְלֹא זָכַרְתִּי יוֹם הַמָּוֶת אֲשֶׁר לֹא יַשְׁאִיר לִפְנֵי נִשְׁמָתִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתִי וְאַדְמָתִי וְהָעִנְיַן הַזֶּה אֲשֶׁר בִּיאַרְנוּ הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (ירמיה ח) אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי: