פרשת תזריע-תזריע יום שלישיתורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
(ג) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת-הַנֶּ֣גַע בְּעֽוֹר-הַ֥בָּשָׂר וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ | לָבָ֗ן וּמַרְאֵ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמֹק֙ מֵע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן וְטִמֵּ֥א אֹתֽוֹ: וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא יָת מַכְתָּשָׁא בִמְשַׁךְ בִּסְרָא וְשֵׂעָר בְּמַכְתָּשָׁא אִתְהַפִיךְ לְמֶחֱוָר וּמֶחֱזֵי מַכְתָּשָׁא עַמִיק בִּמְשַׁךְ בִּסְרֵהּ מַכְתַּשׁ סְגִירוּתָא הוּא וְיֶחֱזִנֵהּ כַּהֲנָא וִיסָאֵב יָתֵהּ:
רש''י ושער בנגע הפך לבן. מתחלה שחור והפך ללבן בתוך הנגע, ומעוט שער שנים: עמק מעור בשרו. כל מראה לבן עמק הוא, כמראה חמה עמוקה מן הצל: וטמא אתו. יאמר לו טמא אתה, ששער לבן סימן טמאה הוא גזרת הכתוב:
(ד) וְאִם-בַּהֶרֶת֩ לְבָנָ֨ה הִ֜וא בְּע֣וֹר בְּשָׂר֗וֹ וְעָמֹק֙ אֵין-מַרְאֶ֣הָ מִן-הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖ה לֹא-הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת-הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: וְאִם בַּהֲרָא חַוְרָא הִיא בִּמְשַׁךְ בִּסְרֵהּ וְעַמִיק לֵית מֶחֱזָהָא מִן מַשְׁכָא וּשְׂעָרָא לָא אִתְהֲפִיךְ לְמֶחֱוָר וְיַסְגַר כַּהֲנָא יָת מַכְתָּשָׁא שִׁבְעָא יוֹמִין:
רש''י ועמק אין מראה. לא ידעתי פרושו: והסגיר. יסגירנו בבית אחד ולא יראה עד סוף השבוע, ויוכיחו סימנים עליו:
(ה) וְרָאָ֣הוּ הַכֹּהֵן֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמַ֣ד בְּעֵינָ֔יו לֹֽא-פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְהִסְגִּיר֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית: וְיֶחֱזִנֵהּ כַּהֲנָא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וְהָא מַכְתָּשָׁא קָם כַּד הֲוָה לָא אוֹסֵף מַכְתָּשָׁא בְּמַשְׁכָּא וְיַסְגְרִנֵהּ כַּהֲנָא שִׁבְעָא יוֹמִין תִּנְיָנוּת:
רש''י בעיניו. במראהו ובשיעורו הראשון: והסגירו שנית. הא אם פשה בשבוע ראשון טמא מחלט:
(ו) שני וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֮ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹא-פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙ מִסְפַּ֣חַת הִ֔יא וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר: וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא יָתֵהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תִּנְיָנוּת וְהָא עַמְיָא מַכְתָּשָׁא וְלָא אוֹסֵף מַכְתָּשָׁא בְּמַשְׁכָּא וִידַכִּנֵהּ כַּהֲנָא עֲדִיתָא הִיא וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיִדְכֵּי:
רש''י כהה. הכהה מראיתו, הא אם עמד במראיתו או פשה טמא: מספחת. שם נגע טהור: וכבס בגדיו וטהר. הואיל ונזקק להסגר נקרא טמא וצריך טבילה:
(ז) וְאִם-פָּשֹׂ֨ה תִפְשֶׂ֤ה הַמִּסְפַּ֙חַת֙ בָּע֔וֹר אַחֲרֵ֧י הֵרָאֹת֛וֹ אֶל-הַכֹּהֵ֖ן לְטָהֳרָת֑וֹ וְנִרְאָ֥ה שֵׁנִ֖ית אֶל-הַכֹּהֵֽן: וְאִם אוֹסָפָא תוֹסֵף עֲדִיתָא בְּמַשְׁכָּא בָּתַר דְאִתְּחֲזִי לְכַהֲנָא לְדַכּוּתֵהּ וְיִתַּחֲזִי תִנְיָנוּת לְכַהֲנָא:
נביאים - מלכים ב - פרק ה
(ח) וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ | אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ-הָאֱלֹהִ֗ים כִּֽי-קָרַ֤ע מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵל֙ אֶת-בְּגָדָ֔יו וַיִּשְׁלַח֙ אֶל-הַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה קָרַ֖עְתָּ בְּגָדֶ֑יךָ יָבֹֽא-נָ֣א אֵלַ֔י וְיֵדַ֕ע כִּ֛י יֵ֥שׁ נָבִ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל: וַהֲוָה כַּד שְׁמַע אֱלִישָׁע נְבִיַּיָּא דַיְיָ אֲרֵי בְזַע מַלְכָּא דְיִשְּׂרָאֵל יַת לְבוּשׁוֹהִי וּשְׁלַח לְוַת מַלְכָּא לְמֵימָר לְמָא בְּזִעֲתָא לְבוּשָׁךְ יֵיתֵי כְּעַן לְוָתִי וִידַע דְּאִית נְבִיַּיָּא בְּיִשְּׂרָאֵל : (ט) וַיָּבֹ֥א נַעֲמָ֖ן (בסוסו) בְּסוּסָ֣יו וּבְרִכְבּ֑וֹ וַיַּעֲמֹ֥ד פֶּֽתַח-הַבַּ֖יִת לֶאֱלִישָֽׁע: וַאֲתָא נַעֲמָן בְּסוּסוֹהִי וּבִרְתִיכוֹהִי וְקָם בִּתְרַע בֵּיתָא דֶאֱלִישָׁע : (י) וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו אֱלִישָׁ֖ע מַלְאָ֣ךְ לֵאמֹ֑ר הָל֗וֹךְ וְרָחַצְתָּ֤ שֶֽׁבַע-פְּעָמִים֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן וְיָשֹׁ֧ב בְּשָׂרְךָ֛ לְךָ֖ וּטְהָֽר: וּשְׁלַח לְוָתֵיהּ אֱלִישָׁע אִזְגַדָא לְמֵימָר אֱזֵיל וּטְבוֹל שְׁבַע זִמְנִין בְּיַרְדְּנָא וִיתוּב בִּסְרָךְ לָךְ וְאִתַּסֵי : (יא) וַיִּקְצֹ֥ף נַעֲמָ֖ן וַיֵּלַ֑ךְ וַיֹּאמֶר֩ הִנֵּ֨ה אָמַ֜רְתִּי אֵלַ֣י | יֵצֵ֣א יָצ֗וֹא וְעָמַד֙ וְקָרָא֙ בְּשֵׁם-יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ אֶל-הַמָּק֖וֹם וְאָסַ֥ף הַמְּצֹרָֽע: וּרְגֵז נַעֲמָן וַאֲזַל וַאֲמַר הָא הֲוֵיתִי אָמַר דִּלְוָתִי יִפּוֹק מִפַּק וִיקוּם וִיצַלֵּי בִּשְׁמָא דַיְיָ אֱלָהֵיהּ וִירִים יְדֵיהּ עַל אֲתַר בֵּית מַחֲתָא וְתִתַּסֵי סְגִירוּתָא :
רש''י הנה אמרתי . סבור הייתי , אלי יצא הנביא וידבר 'עמי ויראה את החולי : והניף ידו אל המקום . הצרעת :
(יב) הֲלֹ֡א טוֹב֩ (אבנה) אֲמָנָ֨ה וּפַרְפַּ֜ר נַהֲר֣וֹת דַּמֶּ֗שֶׂק מִכֹּל֙ מֵימֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹֽא-אֶרְחַ֥ץ בָּהֶ֖ם וְטָהָ֑רְתִּי וַיִּ֖פֶן וַיֵּ֥לֶךְ בְּחֵמָֽה: הֲלָא טָבִין אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרֵי דַמֶּשֶּׂק מִכָּל מֵי אַרְעָא דְיִשְּׂרָאֵל הֲלָא אֶטְבּוֹל בְהוֹן וְאֶתָּסִי וְאִתְפְּנִי וַאֲזַל בִּרְגַז :
כתובים - משלי - פרק כד
(ח) מְחַשֵּׁ֥ב לְהָרֵ֑עַ ל֝֗וֹ בַּֽעַל-מְזִמּ֥וֹת יִקְרָֽאוּ: מַן דְּחָשֵׁב לְמַבְאָשָׁא נִקְרוּן לֵיהּ מָרֵי תַרְעִיתָא בִישְׁתָּא :
רש''י מחשב להרע . חורש תחבולות רשע , לו בעל מזמות יקראו . גורם לו רע שהבריות קוראים לו בעל מזמות עצת רשעים :
(ט) זִמַּ֣ת אִוֶּ֣לֶת חַטָּ֑את וְתוֹעֲבַ֖ת לְאָדָ֣ם לֵֽץ: תַּרְעִיתָא דְשַׁטְיָא חֶטְאָה וּמְרַחַקְתָּא דְבַר נָשָׁא חַכִּימָא מְמַקְנוּתָא :
רש''י זמת אולת . עצת אולת חטאת לבעליה : ותועבת לאדם לץ . ליצנות היא המתעבת את האדם על הקב''ה ועל הבריות :
(י) הִ֭תְרַפִּיתָ בְּי֥וֹם צָרָ֗ה צַ֣ר כֹּחֶֽכָה: אִין תִּתְרַפֵּי בְיוֹמָא דְעָקְתָא מִתְתְּעִיק חֵילָךְ :
רש''י התרפית . מן התורה : ביום צרה צר כחכה . מלאכי השרת לא יהיו מאמצין כחך זה מדרש חכמים , ולפי פשוטו התרפית ביום צרת אהובך לעמוד מנגד : צר כחכה . ביום פורענותך דכתיב אם החרש תחרישי וגו' ( אסתר ד ) :
(יא) הַ֭צֵּל לְקֻחִ֣ים לַמָּ֑וֶת וּמָטִ֥ים לַ֝הֶ֗רֶג אִם-תַּחְשֽׂוֹךְ: פְּצֵא לְאִלֵין דְּמִתְנַסְבִין לְמוֹתָא וּמִתְדַבְּרִין לִקְטָלָא חֲסוֹךְ :
רש''י הצל לקוחים וגו' . להציל את הלקוחים למות , את המטי' להרג , אם תחשוך מלהצילם על זה אמרתי צר כחך :
(יב) כִּֽי-תֹאמַ֗ר הֵן֮ לֹא-יָדַ֪עְנ֫וּ זֶ֥ה הֲֽלֹא-תֹ֘כֵ֤ן לִבּ֨וֹת | הֽוּא-יָבִ֗ין וְנֹצֵ֣ר נַ֭פְשְׁךָ ה֣וּא יֵדָ֑ע וְהֵשִׁ֖יב לְאָדָ֣ם כְּפָעֳלֽוֹ: וְאִין תֵּימַר דְּלָא יְדַעְנָא דָא הֲלָא תַרְעִיתָא דְלִבָּא אֱלָהָא בָצֵי וּדְנָטֵר נַפְשָׁךְ הוּא יָדֵעַ וּפָרֵעַ לְבַר נָשָׁא הֵיךְ עוֹבָדוֹי :
רש''י כי תאמר . שמא תאמר וזהו כי משמש בלשון דלמא :
משנה כתובות פרק יא
א. אַלְמָנָה נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן, וְאֵין חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ. יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשֵׁי כְתֻבָּתָהּ, חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ:
ברטנורה (א) אלמנה ניזונת מנכסי יתומין. בין קרקעות בין מטלטלין. דתנאי כתובה הוא, ואת תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי: ואין חייבין בקבורתה. שהבעל חייב בקבורתה תחת ירושתה, ועכשיו שיורשיה גובין כתובתה מיורשי הבעל, הם יקברוה. וממילא שמעינן שאם מתה ולא נשבעה על כתובתה שעכשיו אין יורשיה גובין כתובתה, על יורשי הבעל מוטל לקברה:
ב. אַלְמָנָה בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין, מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְבֵית דִּין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִן הַנִּשּׂוּאִין, מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְבֵית דִּין. מִן הָאֵרוּסִין, לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. וְכָל שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין:
ברטנורה (ב) בין מן הארוסין. שאין לה מזונות ומוכרת לכתובתה: בין מן הנשואין. שהיא מוכרת למזונות: מוכרת שלא בבית דין. כלומר שלא בבית דין מומחין. ומכל מקום צריכה למכור בפני שלשה שיהיו בקיאין בשומת קרקע: רבי שמעון אומר מן הנשואין. שהיא מוכרת למזונות, מוכרת שלא בבית דין, שאי אפשר לה להיות יושבת ומתענה עד שיזדקקו לה בין דין. אבל מן הארוסין שאין מכירתה אלא לכתובה, אינה מוכרת אלא בבית דין. ואין הלכה כרבי שמעון:
ג. מָכְרָה כְתֻבָּתָה אוֹ מִקְצָתָהּ, מִשְׁכְּנָה כְתֻבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ, נָתְנָה כְתֻבָּתָהּ לְאַחֵר אוֹ מִקְצָתָהּ, לֹא תִמְכּוֹר אֶת הַשְּׁאָר. אֶלָּא בְּבֵית דִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוֹכֶרֶת הִיא אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּמוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת שֶׁלֹּא בְבֵית דִּין וְכוֹתֶבֶת, לִמְזוֹנוֹת מָכַרְתִּי. וּגְרוּשָׁהּ לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין:
ברטנורה (ג) מכרה כתובתה. מנה מאתים: לא תמכור את השאר. התוספת, אלא בבית דין. ומתניתין ר''ש היא דאמר אין מוכרת שלא בב''ד אלא למזונות, וזו הואיל וגבתה מקצת כתובתה אין לה מזונות: וחכמים אומרים מוכרת היא. לכתובה, אפילו לפרקים. ואף על פי כן מוכרת היא בינתים למזונות, שלא איבדה מזונותיה ואף על פי שגבתה קצת כתובתה: וכותבת. בשטר המכירה, למזונות מכרתי: וגרושה לא תמכור. לכתובה, אלא בב''ד. דטעמא מאי אמור רבנן אלמנה בין מן האירוסין מן הנשואין מוכרת שלא בב''ד לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב''ד, וזו הואיל וגרושה היא לא אכפת ליה. והלכה כחכמים שאשה מוכרת בין לכתובה בין למזונות שלא בב''ד מומחים, ואפילו התקבלה מקצת כתובתה מוכרת למזונות עד שתתקבל כל כתובתה. וכשמוכרת, בין לכתובה בין למזונות צריכה שבועה ואינה צריכה הכרזה:
ד. אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה כְתֻבָּתָהּ מָאתַיִם וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה, נִתְקַבְּלָה כְתֻבָּתָה. הָיְתָה כְתֻבָּתָה מָנֶה וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה, מִכְרָה בָּטֵל. אֲפִלּוּ הִיא אוֹמֶרֶת אַחֲזִיר אֶת הַדִּינָר לַיּוֹרְשִׁין, מִכְרָהּ בָּטֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַיָּם עַד שְׁתְּהֵא שָׁם כְּדֵי שֶׁתְּשַׁיֵּר בַּשָּׂדֶה בַּת תִּשְׁעָה קַבִּים, וּבַגִּנָּה בַּת חֲצִי קַב, וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא בֵּית רֹבַע. הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וּמָכְרָה לָזֶה בְמָנֶה וְלָזֶה בְמָנֶה וְלָאַחֲרוֹן יָפֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה, שֶׁל אַחֲרוֹן בָּטֵל וְשֶׁל כֻּלָּן מִכְרָן קַיָּם:
ברטנורה (ד) שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה. דאמרינן לה את אפסדת. ושוה מנה במאתים אף על גב דהיא הרויחה לא מצית למימר אנא ארווחי, שהשולח שלוחו לשוק לסחורה ולקח בזול הכל לבעל המעות. ולא שמעינן מהכא אלא בדבר שאין לו קצבה כגון קרקע שדרכו להמכר באומד זה בפחות וזה ביתר, אבל דבר שיש לו קצבה וקנה השליח בפחות לא איתברירא לן דינא מהכא. וחזינא לרבוותא דאפליגו בה. ומסקנא לפום מאי דחזי לן, שחולקין השליח והמשלח: מכרה בטל. שאותו דינר אין לה רשות למכור, נמצא שכל המכר טעות, שהרי בבת אחת היה: לעולם מכרה קיים. והיא תחזיר את הדינר ליורשין, דמה הפסידתן. עד שיהא באונאה כדי שאילו לא היתה האונאה היה משתייר שדה בת תשעה קבין, שהוא שיעור שדה: ובגינה בת חצי קב. שהוא שיעור גינה. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
ה. שׁוּם הַדַּיָּנִין שֶׁפִּחֲתוּ שְׁתוּת אוֹ הוֹסִיפוּ שְׁתוּת, מִכְרָן בָּטֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִכְרָן קַיָּם. אִם כֵּן מַה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה, אֲבָל אִם עָשׂוּ אִגֶּרֶת בִּקּרֶת, אֲפִלּוּ מָכְרוּ שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם, אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה, מִכְרָן קַיָּם:
ברטנורה (ה) אגרת בקורת. הכרזה. שעל ידי ההכרזה בני אדם מבקרים בה. ובהא מודה תנא קמא לרבן שמעון בן גמליאל. והלכה כתנא קמא:
ו. הַמְמָאֶנֶת, הַשְּׁנִיָּה, וְהָאַיְלוֹנִית, אֵין לָהֶם כְּתֻבָּה וְלֹא פֵרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת. וְאִם מִתְּחִלָּה נְשָׂאָה לְשֵׁם אַיְלוֹנִית, יֶשׁ לָהּ כְּתֻבָּה. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָהּ לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזְרְת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, יֶשׁ לָה כְּתֻבָּה:
ברטנורה (ו) השניה. שניות לעריות, שהן מדברי סופרים: אין להם כתובה. מנה מאתיים. ממאנת, משום דמעצמה יוצאה. שניה, קנסוה רבנן מפני שהיא מרגילתו לנשאה שאינה נפסדת כלום בנשואין שהרי אינה נפסלת בהן וולדה כשר. אילונית, משום דמקח טעות הוא: ולא פירות. הפירות שאכל הבעל אין מוציאין ממנו: ולא מזונות. כגון אם לותה ואכלה בעודה תחתיו ואחר כך מיאנה, אין הבעל חייב לשלם. אבל חייב במזונותיה בעודה תחתיו. והשניה והאילונית אין להם מזונות בעודן תחתיו, וכל שכן אם לוו ואכלו שאין הבעל חייב לשלם: ולא בלאות. שנאבדו ובלו לגמרי. בין מנכסי מלוג בין מנכסי צאן ברזל אין הממאנת יכולה להוציא מיד בעלה. אבל בלאותיה הקיימים נוטלת לעולם, בין הממאנת בין השניה בין האילונית ואפילו זנתה לא הפסידה בלאותיה הקיימים. והשניה אין לה בלאות של נכסי מלוג, אבל בלאות של נכסי צאן ברזל יש לה:
גמרא כתובות דף צ''ה ע''ב
אִיבַּעִיָא לְהוּ נִיזּוֹנֶת תְּנַן אוֹ הַנִּיזּוֹנֶת תְּנַן. נִיזּוֹנֶת תְּנַן וּכְאַנְשֵׁי גָּלִיל וְלָא סַגִי דְּלָא יַהֲבֵי לָהּ, אוֹ דִּילְמָא הַנִּיזּוֹנֶת תְּנַן וּכְאַנְשֵׁי יְהוּדָה, וְאִי בָּעוּ לָא יַהֲבֵי לָהּ. תָּא שְׁמַע, אָמַר רִבִּי זֵירָא אָמַר שְׁמוּאֵל, מְצִיאַת אַלְמָנָה לְעַצְמָהּ, אִי אֲמַרְתְּ בִּשְׁלָמָא הַנִּיזּוֹנֶת תְּנַן שַׁפִּיר, אֶלָּא אִי אֲמַרְתְּ נִיזּוֹנֶת תְּנַן, נֶיהֱוֵי כַּבַּעַל, מַה בַּעַל מְצִיאַת אִשָּׁה לַבַּעַל, הָכָא נָמֵי מְצִיאַת אִשָּׁה לְיוֹרְשֶׁיהָ. לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ נִיזּוֹנֶת תְּנַן, טַעְמָא מַאי אָמוּר רַבָּנָן מְצִיאַת אִשָּׁה לְבַעְלָהּ, דְּלָא תֶּיהֱוֵי לָהּ אֵיבָה, הַנֵּי תֶּהֱוֵי לְהוּ אֵיבָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, כָּל מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ אַלְמָנָה עוֹשָׂה לְיוֹרְשֶׁיהָ, חוּץ מִמְּזִיגַת הַכּוֹס וְהַצָעַת הַמִּטָּה וְהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כָּל מְלָאכוֹת שֶׁהָעֶבֶד עוֹשֶׂה לְרַבּוֹ תַּלְמִיד עוֹשֶׂה לְרַבּוֹ, חוּץ מֵהַתָּרַת לוֹ מַנְעָל. אָמַר רָבָא, לָא אֲמָרָן אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּכִּירִין אוֹתוֹ לֵית לָן בָּהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ נָמֵי לָא אֲמָרָן, אֶלָּא דְּלָא מָנַח תְּפִלִּין, אֲבָל מָנַח תְּפִלִּין לֵית לָן בָּהּ. אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, כָּל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ו') לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב:
רש''י אנשי גליל. היו כותבין את תהא יתבא בביתי ומתזנת מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי: ואנשי יהודה. היו כותבין עד שירצו היורשי' ליתן לך כתובתיך לפיכך אם רצו היורשים נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה: הניזונת תנן. והכי קתני אלמנה הניזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהם כ''ז שהם רוצים לזונה: אא''ב הניזונת תנן. וסתם לן תנא כאנשי יהודה: שפיר. איכא לאוקמיה להא דשמואל כשאינה ניזונת: אא''א ניזונת תנן. וסתם לן תנא כאנשי גליל וליכא אלמנה שאינה ניזונת אמאי מציאתה לעצמה ליהוי יורשים כבעל: תיהוי להו איבה. דע''כ זנים אותה אבל מעשה ידיה שתקנו לבעלה תחת מזונות הוי ליורשים: כל מלאכות. השנויות בפרק אף על פי טוחנת ואופה וכו': חוץ ממזיגת הכוס וכו'. שהן מלאכות המקרבות חיבה והרגל דבר כדאמרי' נמי בהא מסכת שאין נדה עושה אותן לבעלה: חוץ מהתרת מנעל. שהרואה אומר עבד כנעני הוא: מנח תפלין לית לן בה. שאין דרך עבדים להניח תפלין: למס מרעהו חסד. הממיס עצמו מרעהו ממיס ממנו חסדים ואית דמפקא לה מדכתיב לעיל מיניה ותושיה נדחה ממנו וסמיך ליה למס מרעהו חסד:
זוהר תזריע דף מ''ו ע''ב
תָּא חֲזֵי בְּכָל זִמְנָא דְּהָאי נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא אִתְדַבְּקָא בֵיהּ בְּבַר נָשׁ. רְחִימָא הוּא דְמָארֵיהּ. כַּמָּה נְטוּרִין נַטְרִין לֵיהּ מִכָּל סִטְרִין רְשִׁימָא הוּא לְטָב לְעֵילָא וְתַתָּא וּשְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא שַׁרְיָיא עֲלוֹי. וּבְזִמְנָא דְאִיהוּ אַסְטֵי אָרְחוֹי שְׁכִינְתָּא אִסְתְּלָקַת מִנֵּיהּ וְנִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא לָא אִתְדְּבָקַת בֵּיהּ. וּמִסִטְרָא דְחִוְיָיא בִישָׁא תַקִּיפָא אַתְעַר רוּחָא חָד דְּשָׁאט וְאָזִיל בְּעָלְמָא דְלָא שַׁרְיָיא אֶלָּא בַאֲתַר דִּקְדוּשָׁה עִלָּאָה אִסְתְּלַק מִתַּמָּן וּכְדֵין אִסְתְּאַב בַּר נַשׁ וְאִתְפְּגִים בִּבְשָׂרֵיהּ בְּחֵיזוּ דְאַנְפּוֹי בְּכֹלָּא. וְתָא חֲזֵי בְגִין דְּהָאי נֶפֶשׁ חַיָה אִיהִי קַדִּישָׁא עִלָּאָה כַד אַרְעָא קַדִּישָׁא מַשְׁכָא לָהּ וְאִתְכְּלִילַת בְּגַוֵּוהּ כְּדֵין קָרֵינָן לָהּ נְשָׁמָה. וְדָא הִיא דְסַלְקָא לְעֵילָא וּמְמַלְּלָא קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְעַיְילָא בְּכָל תַּרְעִין וְלֵית דְּיִמְחֵי בִידָהָא. וְעַל דָּא אִתְקְרֵי רוּחָא מְמַלְּלָא דְהָא כָּל שְׁאָר נַפְשָׁתָא לֵית לוֹן רְשׁוּ לְמַלְּלָא קָמֵי מַלְכָּא בַּר הָאי. וְעַל דָּא אוֹרַיְיתָא אַכְרִיזַת וְאַמְרַת (תהלים ל''ד) נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וְגוֹמֵר וּכְתִיב (משלי כ''א) שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ וְגוֹמֵר בְּגִין דְּאִי שִׂפְוָותֵיהּ וְלִישָׁנֵיהּ מְמַלְּלָן מִלִּין בִּישִׁין אִינוּן מִלִּין סַלְקִין לְעֵילָא וּבְשַׁעְתָּא דְסַלְקִין כֹּלָּא מַכְרִיזִין וְאַמְרִין אִסְתְּלָקוּ מִסוֹחֲרָנֵיהּ דְמִלָּה בִישָׁא דִפְלַנְיָא פְּנוּן אֲתַר לְאָרְחֵיהּ דְּחִוְיָיא תַקִּיפָא כְדֵין נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא אִתְעֲבָרַת מִנֵּיהּ וְאִסְתְּלָקַת וְלָא יָכְלָא לְמַלְּלָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים ל''ט) נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁתִי מִטּוֹב וְהַהִיא נִשְׁמָתָא סַלְקָא בְכִסוּפָא בְעָאקוּ דְכֹלָּא וְלָא יַהֲבִין לָהּ אֲתַר כְּמִלְּקַדְמִין. וְעַל דָּא כְּתִיב שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָרוֹת נַפְשׁוֹ. נַפְשׁוֹ וַדָּאי הַהִיא דַהֲוַת מְמַלְּלָא אִתְעֲבִידַת מִשְׁתּוּקָא בְגִין מִלּוּלָא בִישָׁא. וּכְדֵין חִוְיָיא אִזְדְּמָן דְּכֹלָּא לְאַתְרֵיהּ אִתְהֲדָר וְכַד הַהִיא מִלָּה בִישָׁא סַלְקָא בְאוֹרְחִין יְדִיעָן וְשַׁאֲרֵי קָמֵיהּ דְּחִוְייָא תַקִּיפָא כַמָּה רוּחִין מִתְעָרִין בְּעָלְמָא וְרוּחָא נַחְתָּא מֵהַהוּא סִטְרָא וְאַשְׁכַּח דְּהַהוּא בַר נַשׁ אַתְעָר לֵיהּ בְּמִלָּה בִישָׁא וְהָא רוּחָא מְמַלְּלָא קַדִּישָׁא אִתְעַבְּרָא מִנֵּיהּ כְּדֵין שַׁרְיָיא עֲלוֹי וְסָאִיב לֵיהּ וּכְדֵין הוּא סָגִיר. כְּמָה דְעוֹנְשָׁא דְהָאי בַּר נַשׁ בְּגִין מִלָּה בִישָׁא. כָּךְ עוֹנְשֵׁיהּ בְּגִין מִלָּה טָבָא דְאָתֵי לִידֵיהּ וְיָכִיל לְמַלְּלָא וְלָא מַלִּיל. בְּגִין דְּפָגִים לְהַהוּא רוּחָא מְמַלְּלָא דְהִיא אִתַּתְקְנַת לְמַלְּלָא לְעֵילָא וּלְמַלְּלָא לְתַתָּא וְכֹלָּא בִקְדוּשָׁה. כָּל שֶׁכֵּן אִי עַמָּא אַזְלִין בְּאוֹרְחָא עֲקִימָא וְהוּא יָכִיל לְמַלְּלָא לְהוּ וּלְאוֹכְחָא לְהוּ וְשָׁתִיק וְלָא מַלִּיל כְּמָה דַאֲמֵינָא דִכְתִיב נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָה הֶחֱשֵׁתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר. נֶעְכָּר בְּמַכְתְּשִׁין דִּמְסַאֲבוּתָא וְדָא הוּא דְאַמְרוּ דָוִד מַלְכָּא אַלְקֵי בְהָאי וְאִתְפְּנֵי מִנֵּיהּ דִּכְתִיב (תהלים פ''ז) פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי מַהוּ פְּנֵה אֵלַי כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר י''ב) וַיִּפֶן אַהֲרֹן נַחֲתוּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי וּנְשָׁקוּהוּ אִזְדְּוָוגוּ כַחֲדָא כָּל הַהוּא אָרְחָא. קָרָא רִבִּי חִיָּיא עֲלַיְיהוּ (משלי ד') וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם:
תרגום הזוהר בֹּא וּרְאֵה, בְּכָל שָׁעָה שֶׁהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה דְּבוּקָה בָּאָדָם, הוּא אֲהוּבוֹ שֶׁל אֲדוֹנוֹ. כַּמָּה שְׁמִירוֹת שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ מִכָּל הַצְדָדִים, רָשׁוּם הוּא לְטוֹב, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שׁוֹרֶה עָלָיו. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מַטֶּה דְּרָכָיו, הַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה אֵינָהּ מִתְדַבֶּקֶת בּוֹ, וּמִצַד נָחָשׁ הָרַע הַקָּשֶׁה, נִתְעוֹרֵר רוּחַ אֶחָד, הַמְּשׁוֹטֵט וְהוֹלֵךְ בָּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שׁוֹרֶה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה נִסְתַּלְּקָה מִשָּׁם. וְהוּא שׁוֹרֶה עַל הָאָדָם. וְאָז נִטְמָא הָאָדָם, וְנִפְגָם בִּבְשָׂרוֹ, בַּכֹּל, וּבְמַרְאֶה פָּנָיו. וּבֹא וּרְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּפֶשׁ חַיָּה הַזּוֹ, הִיא קְדוֹשָׁה וְעֶלְיוֹנָה, כְּשֶׁאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, מוֹשֶׁכֶת אוֹתָהּ וְנִכְלֶלֶת בְּתוֹכָהּ, אָז קוֹרְאִים אוֹתָהּ, נְשָׁמָה. וְזוֹ הִיא שֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה וּמְדַבֶּרֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְנִכְנֶסֶת בְּכָל הַשְּׁעָרִים וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדָהּ, וְעַל כֵּן נִקְרֵאת רוּחָא מְמַלְּלָא, בַּתַּרְגוּם, דְּהַיְנוּ רוּחַ הַמְּדַבֵּר, כִּי כָּל שְׁאָר הַנְּפָשׁוֹת, אֵין לָהֶן רְשׁוּת לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ חוּץ מִזּוֹ. וְעַל כֵּן הַתּוֹרָה מַכְרִיזָה וְאוֹמֶרֶת, נְצוֹר לְשׁוֹנְךְ מֵרָע וְגוֹ'. מִשּׁוּם שֶׁאִם שְׂפָתָיו וּלְשׁוֹנוֹ מְדַבְּרִים דְּבָרִים רָעִים אֵלּוּ הַדְּבָרִים עוֹלִים לְמַעְלָה, וּבְשָׁעָה שֶׁעוֹלִים, כֻּלָּם מַכְרִיזִים וְאוֹמְרִים הִסְתַּלְּקוּ מִסָּבִיב דִּבּוּר הָרַע שֶׁל פְּלוֹנִי, תְּנוּ מָקוֹם לְדַרְכּוֹ שֶׁל נָחָשׁ הַקָּשֶׁה. אָז נֶעֱבֶרֶת מִמֶּנּוּ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמִסְתַּלֶּקֶת וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְדַבֵּר. כְּדִכְתִיב נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב. וּנְשָׁמָה הַהִיא עוֹלָה בְּבִזָּיוֹן, בְּצָרָה, מִכֹּל. וְלֹא נוֹתְנִים לָהּ מָקוֹם כְּבַתְּחִלָּה. וְעַל זֶה כָּתוּב, שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָרוֹת נַפְשׁוֹ. נַפְשׁוֹ וַדַּאי אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה מְדַבֶּרֶת, נַעֲשֵׂית שׁוֹתֶקֶת, מִשּׁוּם דִּבּוּרִים הָרָעִים שֶׁדִּבְּרָהּ. וְאָז נִזְדַּמֵּן הַנָּחָשׁ. כִּי הַכֹּל חָזַר לִמְקוֹמוֹ, לִתְחִלָּתוֹ. כְּמוֹ מִטֶּרֶם שֶׁזָּכָה לִנְשָׁמָה. וּכְשֶׁהַדִּבּוּר הָרַע עוֹלֶה בִּדְרָכִים יְדוּעִים, וְשׁוֹרֶה לִפְנֵי הַנָּחָשׁ הַקָּשֶׁה, כַּמָּה רוּחוֹת מִתְעוֹרְרִים בָּעוֹלָם, וְרוּחַ טָמֵא יוֹרֵד מִצַד הַהוּא שֶׁל הַנָּחָשׁ, וּמוֹצֵא שֶׁאָדָם הַהוּא עוֹרֵר אוֹתוֹ בְּדִבּוּר הָרַע, וּמוֹצֵא שֶׁהָרוּחַ הַמְּדַבֵּר הַקָּדוֹשׁ נֶעֱבָר מִמֶּנּוּ, אָז שׁוֹרֶה עָלָיו הָרוּחַ הַטָּמֵא וּמְטַמֵּא אוֹתוֹ, וְאָז הוּא מְצוֹרָע. כְּמוֹ שֶׁעֹנֶשׁ הָאָדָם הוּא מִשּׁוּם דִּבּוּר רָע, כָּךְ עוֹנְשׁוֹ, מִשּׁוּם דִּבּוּר טוֹב שֶׁבָּא לְיָדוֹ וְיָכוֹל לְדַבֵּר וְלֹא דִּבֵּר. מִשּׁוּם שֶׁפָּגַם בָּרוּחַ הַמְּדַבֵּר הַהוּא, כִּי הוּא נִתְתַּקֵּן לְדַבֵּר לְמַעְלָה, וּלְדַבֵּר לְמַטָּה, וְהַכֹּל בִּקְדֻשָּׁה. כָּל שֶׁכֵּן, אִם הָעָם הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ עָקוֹם, וְהוּא יָכוֹל לְדַבֵּר לָהֶם, וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם, וְשׁוֹתֵק וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר, נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר. נֶעְכָּר בִּנְגָעִים שֶׁל הַטּוּמְאָה. וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ לָקָה בָּזֶה, בְּצָרַעַת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנָה מִמֶּנּוּ. שֶׁכָּתוּב, שֶׁבִּקֵּשׁ, פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵנִי, מַשְׁמָע שֶׁהִפְנָה פָּנָיו מִמֶּנּוּ. מַהוּ פְּנֵה אֵלָי. הוּא כְּדִכְתִיב וַיִּפֶן אַהֲרֹן, כְּמוֹ שֶׁשָּׁם הוּא בְּצָרַעַת, אַף כָּאן הוּא בְּצָרַעַת. בָּאוּ רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יוֹסֵי וּנְשָׁקוּהוּ, נִתְחַבְּרוּ יַחַד בְּכָל הַדֶּרֶךְ הַהוּא. קָרָא רַבִּי חִיָּא עֲלֵיהֶם, וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וְאוֹר עַד נָכוֹן הַיּוֹם.
הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' מעשה הקרבנות פ''ג
א. בְּמָקוֹם שֶׁסּוֹמְכִין שׁוֹחֲטִין וְתֵכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה. וְאִם שָׁחַט בְּמָקוֹם אַחֵר אוֹ שֶׁשָּׁהָה שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁירָה וְהַסְּמִיכָה שְׁיָרֵי מִצְוָה הִיא לְפִיכָךְ אִם לֹא סָמַךְ כִּפֵּר וְאֵינָהּ מְעַכֶּבֶת וְאַף עַל פִּי כֵּן מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ לֹא כִּפֵּר: ב. וְצָרִיךְ הַסּוֹמֵךְ לִסְמוֹךְ בְּכָל כֹּחוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַבְּהֵמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א') עַל רֹאשׁ הָעוֹלָה לֹא עַל הַצַוָּאר וְלֹא עַל הַצְדָדִין וְלֹא יִהְיֶה דָבָר חוֹצֵץ בֵּין יָדָיו וּבֵין הַבְּהֵמָה: ג. וְכֵיצַד סוֹמֵךְ אִם הָיָה הַקָּרְבָּן קדֶשׁ קָדָשִׁים מַעֲמִידוֹ בַּצָפוֹן וּפָנָיו לְמַעֲרָב וְהַסּוֹמֵךְ עוֹמֵד בְּמִזְרַח וּפָנָיו לְמַעֲרָב וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו בֵּין שְׁנֵי קַרְנָיו וּמִתְוַדֶה עַל חַטָּאת עֲוֹן חַטָּאת וְעַל אָשָׁם עֲוֹן אָשָׁם וְעַל הָעוֹלָה מִתְוַדֶּה עֲוֹן עֲשֵׂה וַעֲוֹן לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה: ב. כֵּיצַד מִתְוַדֶּה אוֹמֵר חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ וְחָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ וְזוּ כַּפָּרָתִי. הָיָה הַקָּרְבָּן שְׁלָמִים סוֹמֵךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה מִן הָעֲזָרָה בְּמָקוֹם שְׁחִיטָה. וְיִרְאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ מִתְוַדֶּה עַל הַשְּׁלָמִים אֲבָל אוֹמֵר דִּבְרֵי שְׁבַח:
מוסר
משערי תשובה לרבינו יונה דף ב' ע''ד
מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לִתְשׁוּבָה וּלְפִי הַמַּדְרֵגוֹת יתְקָרֵב הָאָדָם אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאָמְנָם לְכָל תְּשׁוּבָה תִּמְצָא סְלִיחָה אַךְ לֹא תִטָּהֵר הַנֶּפֶשׁ טֹהַר שָׁלֵם לִהְיוֹת הָעֲוֹנוֹת כְּלֹא הָיוּ זוּלָתִי כַּאֲשֶׁר יְטַהֵר הָאָדָם אֶת לִבּוֹ וְיָכִין אֶת רוּחוֹ כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר וְכֵן כְּתִיב (תהלים לב) אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחֲשּׁוֹב ה' לו. עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה. וּכְעִנְיַן הַבֶּגֶד הַצָרִיךְ כִּבּוּס כִּי הַמְּעַט מִן הַכִּבּוּס יוֹעִיל בּוֹ לְהַעֲבִיר הַגֹּעַל מִמֶּנּוּ אַך לְפִי רוֹב הַכִּבּוּס יִתְלַבֵּן וְכֵן כְּתִיב (שם נא) הֶרֶב כַּבְסֵנִי מֵעֲוֹנִי וְהַכִּבּוּס הַנֶּפֶשׁ מִן הֶעָוֹן כְּפִי אֲשֶׁר תְּכַבֵּס אֶת לִבָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב) כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַיִם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תהלים קיב) אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה' בְּעוֹדוֹ אִישׁ רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי תְּשׁוּבַת הָאָדָם הַמְּעוּלָה בִּימֵי בְּחוּרוֹתָיו בְּעוֹד כֹּחוֹ עָלָיו וְיִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. אָכֵן כָּל תְּשׁוּבָה מוֹעִילָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם צ) תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַד דִּכְּדוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ. הָאֵל הַטּוֹב הֶחָפֵץ בִּתְשׁוּבַת הַשָּׁבִים יְשִׁיבֵנוּ וִיזַכֵּנוּ לַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְהַשְׁלִים תִּיקוּן נֶפֶשׁ רוּח נְשָׁמָה כֵּן יְהִי רָצוֹן: