פרשת וארא-וארא יום שלישיתורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
(יב) וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא-שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם: וּמַלִיל משֶׁה קֳדָם יְיָ לְמֵימָר הָא בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָא קַבִּילוּ מִנִי וְאֵכְדֵין יְקַבֵּל מִנִי פַרְעֹה וַאֲנָא יַקִיר מַמְלָל:
רש''י ואיך ישמעני פרעה. זה אחד מעשרה קל וחמר שבתורה: ערל שפתים. אטום שפתים. וכן כל לשון ערלה אני אומר שהוא אטום (ירמיה ו י) ערלה אזנם, אטומה משמוע, (ירמיה ט כה) ערלי לב, אטומים מהבין, (חבקוק ב טז) שתה גם אתה והערל, והאטם משכרות כוס הקללה. ערלת בשר, שהגיד אטום ומכסה בה. (ויקרא יט כג) וערלתם ערלתו, עשו לו אטם וכסוי אסור שיבדיל בפני אכילתו, (שם) שלש שנים יהיה לכם ערלים, אטום ומכסה ומבדל מלאכלו:
(יג) וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֮ אֶל-מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל-אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל-פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה וְעִם אַהֲרֹן וּפַקֵדִנוּן לְוָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְוָת פַּרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרָיִם לְאַפָּקָא יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
רש''י וידבר ה' אל משה ואל אהרן. לפי שאמר משה (פסוק יב) ואני ערל שפתים, צירף לו הקדוש ברוך הוא את אהרן להיות לו לפה ולמליץ: ויצום אל בני ישראל. צום עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם: ואל פרעה מלך מצרים. צום עליו לחלק לו כבוד בדבריהם, זהו מדרשו. ופשוטו צום על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה. ודבר הצווי מהו, מפורש בפרשה שניה לאחר סדר היחס, אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין באלה ראשי בית אבותם (פסוק יד) ללמדנו היאך נלדו משה ואהרן ובמי נתיחסו:
(יד) שני אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית-אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְר֣וֹן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן: אִלֵין רֵישֵׁי בֵית אֲבָהָתְהוֹן בְּנֵי רְאוּבֵן בּוּכְרָא דְיִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי אִלֵין זַרְעֲיַת רְאוּבֵן:
רש''י אלה ראשי בית אבתם. מתוך שהזקק ליחס שבטו של לוי עד משה ואהרן, בשביל משה ואהרן התחיל ליחסם דרך תולדותם מראובן. [ובפסיקתא רבתי ראיתי לפי שקנטרם יעקב אביהם לשלשה שבטים הללו בשעת מותו, חזר הכתוב ויחסם כאן לבדם לומר שחשובים הם] :
(טו) וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֙הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן-הַֽכְּנַעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן: וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בַּר כְּנַעֲנֵיתָא אִלֵין זַרְעֲיַת שִׁמְעוֹן: (טז) וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי-לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה: וְאִלֵין שְׁמָהַת בְּנֵי לֵוִי לְתוּלְדָתְהוֹן גֵרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵי לֵוִי מְאָה וּתְלָתִין וּשְׁבַע שְׁנִין:
רש''י ושני חיי לוי וגו' . למה נמנו שנותיו של לוי, להודיע כמה ימי השעבוד, שכל זמן שאחד מן השבטים קים לא היה שעבוד, שנאמר (שמות א ו) וימת יוסף וכל אחיו, ואחר כך (שם ח) ויקם מלך חדש, ולוי האריך ימים על כלם:
נביאים - יחזקאל - פרק כט
(ט) וְהָיְתָ֤ה אֶֽרֶץ-מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה וְחָרְבָּ֔ה וְיָדְע֖וּ כִּֽי-אֲנִ֣י יְהוָ֑ה יַ֧עַן אָמַ֛ר יְאֹ֥ר לִ֖י וַאֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי: וּתְהִי אַרְעָא דְּמִצְרָיִם לְאִשְׁתָּמְמוּ וְחוֹרָבָא וְיָדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ חֲלַף דַּאֲמַר מַלְכוּתָא דִּילִי וַאֲנָא כָּבְשִׁית : (י) לָכֵ֛ן הִנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ וְאֶל-יְאֹרֶ֑יךָ וְנָתַתִּ֞י אֶת-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם לְחָרְבוֹת֙ חֹ֣רֶב שְׁמָמָ֔ה מִמִּגְדֹּ֥ל סְוֵנֵ֖ה וְעַד-גְּב֥וּל כּֽוּשׁ: בְּכֵן הָא אֲנָא שְׁלָח רוּגְזֵי עֲלָךְ וְעַל מַלְכוּתָךְ וְאֶתֵּן יָת אַרְעָא דְּמִצְרָיִם לְחוֹרֶב צָדוּ וְשָׁמְמוּ מִמִּגְדַּל סְוֵנֵה וְעַד תְּחוּם כּוּשׁ : (יא) לֹ֤א תַעֲבָר-בָּהּ֙ רֶ֣גֶל אָדָ֔ם וְרֶ֥גֶל בְּהֵמָ֖ה לֹ֣א תַעֲבָר-בָּ֑הּ וְלֹ֥א תֵשֵׁ֖ב אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה: לָא תַּעֲבָר בַּהּ רַגְלָא אֱנָשָׁא וְרַגְלָא דִּבְעִירָא לָא תַּעֲבָר בַּהּ וְלָא תִּתְיְתָב אַרְבְּעִין שְׁנִין :
רש''י ולא תשב ארבעים שנה . ארבעים ושתים שני רעבון נגזרו בחלום פרעה כנגד שלשה פעמים שנכתב החלום שבע פרות ושבע שבלים רעות ( בראשית מא ) ראה וספרו ליוסף הרי שני פעמים ויוסף אמר לו שבע הפרות הרקות והרעות וז' השבלים הרקות ( שם ) הרי ארבעים ושתים לרעב ולא היה להם אלא שתים שנאמר כי זה שנתי' הרעב ( שם מ''ה ) ומשירד יעקב למצרים פסק הרעב שהרי בשנה השלישית זרעו שנאמר ותן זרע ונחיה וגו' ( שם מז ) והארבעים נפרעו להם עכשיו : תשב ארבעים שנה . תשב שר''א אשיגיא''ה בלע''ז :
(יב) וְנָתַתִּ֣י אֶת-אֶרֶץ֩ מִצְרַ֨יִם שְׁמָמָ֜ה בְּת֣וֹךְ | אֲרָצ֣וֹת נְשַׁמּ֗וֹת וְעָרֶ֙יהָ֙ בְּת֨וֹךְ עָרִ֤ים מָֽחֳרָבוֹת֙ תִּֽהְיֶ֣יןָ שְׁמָמָ֔ה אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וַהֲפִצֹתִ֤י אֶת-מִצְרַ֙יִם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְֽזֵרִיתִ֖ים בָּאֲרָצֽוֹת: וְאֶתֵּן יָת אַרְעָא דְּמִצְרָיִם לְצָדוּ בְּגוֹ מְדִינָן צָדִין וְקִרְוָהָא בְּגוֹ קִרְוִין דַּהֲוָאָה חֲרָבָן יְהֱוְיָן לְצָדוּ אַרְבְּעִין שְׁנִין וְאַגְּלֵי יָת מִצְרָאֵי לְבֵינֵי עַמָּמַיָּא וַאֲבַדְּרִינוֹן בִּמְדִינָתָא : (יג) כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה מִקֵּ֞ץ אַרְבָּעִ֤ים שָׁנָה֙ אֲקַבֵּ֣ץ אֶת-מִצְרַ֔יִם מִן-הָעַמִּ֖ים אֲשֶׁר-נָפֹ֥צוּ שָֽׁמָּה: אֲרֵי כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים מִסּוֹף אַרְבְּעִין שְׁנִין אֲכְנִישׁ יָת מִצְרָאֵי מִבֵּינֵי עַמָּמַיָּא דְּאִתְבַּדָּרוּ לְתַמָּן :
כתובים - משלי - פרק יג
(ב) מִפְּרִ֣י פִי-אִ֭ישׁ יֹ֣אכַל ט֑וֹב וְנֶ֖פֶשׁ בֹּגְדִ֣ים חָמָֽס: גַּבְרָא מִן פְּרִי פוּמֵיהּ נִסְבַּע טָבְתָא וְנַפְשְׁהוֹן דְּבָזוֹזֵי תִתְחַטֵּף :
רש''י מפרי פי איש יאכל טוב . משכר תורתו יאכל טוב בעה''ז והקרן קיימת לעוה''ב : ונפש בוגדים חמס . וחפץ בוגדים חמס כמו אם יש את נפשכם ( בראשית כג ) אל תתנני בנפש צרי ( תהלים כז ) :
(ג) נֹצֵ֣ר פִּ֭יו שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ פֹּשֵׂ֥ק שְׂ֝פָתָ֗יו מְחִתָּה-לֽוֹ: דְּנָטַר פּוּמֵיהּ מִזְדְּהַר בְּנַפְשֵׁיהּ וּפָתִיחַ שִּׂפְוָתֵיהּ סֵינוּ שֵׁצְיָא אִית לֵיהּ :
רש''י נוצר פיו שומר נפשו פושק שפתיו . פותח שפתיו לדבר תמיד כל רוחו מן ותפשקי את רגליך ( יחזקאל טז ) ל' רחב :
(ד) מִתְאַוָּ֣ה וָ֭אַיִן נַפְשׁ֣וֹ עָצֵ֑ל וְנֶ֖פֶשׁ חָרֻצִ֣ים תְּדֻשָּֽׁן: מִתְרַגְרְגָא נַפְשֵׁיהּ דְּעַטְלָא מִדָעַם וְלָא מַיְתֵי לַהּ וְנַפְשְׁהוֹן דִּתְקִיפֵי תִדְהַן :
רש''י מתאוה ואין נפשו עצל . מתאוה נפשו לכל טוב ואין : ונפש חרוצים תדשן . ישרים האוכלים יגיע כפיהם זהו משמעו לפי פשוטו , ולפי משלו לעתיד יראה בכבוד ת''ח ויתאוה ולא ישיג לו :
(ה) דְּבַר-שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א צַדִּ֑יק וְ֝רָשָׁ֗ע יַבְאִ֥ישׁ וְיַחְפִּֽיר: מִלְּתָא דְשִׁקְרָא סָנֵי צַדִּיקָא וְרַשִׁיעָא נִבְהַת וְנֶחְפַּר :
רש''י דבר שקר ישנא צדיק . הצדיק שונא דבר שקר אבל הרשע מקבלו : יבאיש ויחפיר . את הבריות בכך :
(ו) צְ֭דָקָה תִּצֹּ֣ר תָּם-דָּ֑רֶךְ וְ֝רִשְׁעָ֗ה תְּסַלֵּ֥ף חַטָּֽאת: צִדְקְתָא תִנְטוֹר לְאִלֵין דִּתְמִימִין בְּאָרְחַתְהוֹן וְרַשִׁיעָא מְטַלְטֵל בַּחֲטוֹהִי :
רש''י ורשעה תסלף חטאת . כמו חוטא ועל שהוא רשע גמור קוראהו חטאת ומשמעותה את החוטא תסלף רשעתו תקלקל אותו ותשפילהו , כל סלוף קלקול וכשלון הוא כמו אולת אדם תסלף דרכו ( לקמן יט ) ותבוא עליו רעה :
משנה יבמות פרק יד
א. חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִקַּחַת, וּפִקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא חֵרֶשֶׁת, אִם רָצָה יוֹצִיא, וְאִם רָצָה יְקַיֵּם. כְּשֵׁם שֶׁהוּא כוֹנֵס בִּרְמִיזָה, כָּךְ הוּא מוֹצִיא בִרְמִיזָה. פִּקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת, וְנִתְחָרְשָׁה, (אִם רָצָה יוֹצִיא, וְאִם) רָצָה יְקַיֵּם. נִשְׁתַּטֵּית, לֹא יוֹצִיא. נִתְחָרַשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אֵינוֹ מוֹצִיא עוֹלָמִית. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, מִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְחָרְשָׁה יוֹצֵאת, וְהָאִישׁ שֶׁנִּתְחָרַשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא. אָמְרוּ לוֹ, אֵינוֹ דוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לְאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת, שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ, וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ:
ברטנורה (א) חרש. כשם שכונס ברמיזה. כלומר כקידושין כך גרושין. וכן פקח בחרשת ברמיזה כנס שרמז לה עד שנתרצית לו וברמיזה יוציא אם רצה להוציא: ונתחרשה. אע''פ שקדושין גמורים היו שפקחת היתה באותו זמן: אם רצה להוציא יוציא. דלא בעינן דעת האשה: נשתטית לא יוציא. ואע''פ שיודעת לשמור גיטה ומתגרשת מן התורה, תקנו חכמים שלא יגרשנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר: נתחרש הוא. לאחר קדושין, הואיל והיו קדושיו קדושין גמורים לא יוציא עולמית, שאין גרושין שאינן גמורים מפקיעין קדושין גמורים:
ב. הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָה עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ, שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְגֵט. אָמְרוּ לוֹ, אַף זוֹ כַּיּוֹצֵא בָהּ:
ברטנורה (ב) שהשיאה אביה. בקטנותה וקיבל קידושיה והיו קדושין גמורים, אע''פ שהיא חרשת, שעל דעת אביה נתקדשה ולא על דעתה: יוצאה בגט. אפילו לאחר שגדלה ופקע כח אב מקבלת היא את גיטה: אף זו. פקחת שנתחרשה, כיוצא בה:
ג. שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. וְאִם הָיוּ נָכְרִיּוֹת, יִכְנֹסוּ, וְאִם רָצוּ לְהוֹצִיא יוֹצִיאוּ:
ברטנורה (ג) הרי אלו פטורות. דהואיל ושניהן חרשים או שתיהן חרשות, כקדושי זו כך קדושי זו, ואתו קדושין דאשתו אע''פ שאינן גמורים ומפקעי זיקת יבמתו שהרי אינה זיקה גמורה: יכנסו. שאין חליצה בחרש וחרשת, שאינן בואמר ואמרה. ואח''כ אם רצו להוציא יוציא בגט, דאתי גט ברמיזה ומפקע נשואין דידיה וזיקת אחיו דהואי ברמיזה:
ד. שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, מֵת חֵרֵשׁ, בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם. שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, מוֹצִיא אֶת אִשְּׁתּוֹ בְגֵט, וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם. שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְּׁתֵּי נָכְרִיּוֹת פִּקְחוֹת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, כּוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם. שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, מֵת פִּקֵחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, כּוֹנֵס. וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא, יוֹצִיא. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם. שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, כּוֹנֵס. וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא, יוֹצִיא. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, כּוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם:
ברטנורה (ד) מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחותה הבא מכח קדושין גמורים אוסרתה עליו, ואין כח בקדושין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו: ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לא חליץ. ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה: כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון:
גמרא יבמות דף ק''ט ע''א
תָּנֵי בַר קַפָּרָא לְעוֹלָם יִדְבַּק אָדָם בִּשְׁלשָה דְבָרִים בַּחֲלִיצָה כְּאַבָּא שָׁאוּל דְתַנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ לְשֵׁם נוֹי לְשֵׁם אִישׁוּת לְשֵׁם דָּבָר אַחֵר כְּאִלּוּ פוֹגֵעַ בְּעֶרְוָה וְקָרוֹב בְּעֵינַי לִהְיוֹת הַוָּלֶד מַמְזֵר. בַּהֲבָאַת שָׁלוֹם דִּכְתִיב (תהלים ד') בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ וְאָמַר רִבִּי אבְהוּ אַתְיָא רְדִיפָה רְדִיפָה כְּתִיב הָכָא וְרָדְפֵהוּ וּכְתִיב הֲתָם (משלי כ''א) רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד. בַּהֲפָרַת נְדָרִים כְּרִבִּי נָתָן דְּתַנְיָא רִבִּי נָתָן אוֹמֵר הַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָמָה וְהַמְּקַיְּימוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ קָרְבָּן. וְיִתְרַחֵק מִשְּׁלשָׁה דְבָרִים מִן הַמִּיאוּנִין דִּילְמָא גָדְלָה. וּמִיחַרְטָה בָּהּ. וּמִן הַפִּקְדּוֹנוֹת בְּבַר מָתָא דְּבַיְיתֵיה כִּי בַיְיתֵיהּ דָּמֵי. וּמִן הָעֵרָבוֹן כְּעָרֵב שֶׁלְצִיּוֹן דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק מָאי דִּכְתִיב (משלי י''א) רַע יֵרוֹעַ כִּי עָרַב זָר רָעָה אַחַר רָעָה תָּבֹא לִמְקַבְּלֵי גֵרִים וּלְעַרְבֵי שֶׁלְצִיּוֹן וּלְתוֹקֵעַ עַצְמוֹ לִדְבַר הֲלָכָה. מְקַבְּלֵי גֵרִים כְּרִבִּי חֲלָבוֹ דְּאָמַר רִבִּי חֲלָבוֹ קָשִׁים גֵרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת בָּעוֹר. עַרְבֵי שֶׁלְצִיּוֹן דְּעַבְדֵי שְׁלוֹף דּוּץ. תּוֹקֵעַ עַצְמוֹ לִדְבַר הֲלָכָה דְּתַנְיָא רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל הָאוֹמֵר אֵין לוֹ תּוֹרָה אֵין לוֹ תּוֹרָה. פְּשִׁיטָא אֶלָּא כָּל הָאוֹמֵר אֵין לוֹ אֶלָּא תוֹרָה אֵין לוֹ אֶלָּא תוֹרָה. הָא נַמֵּי פְּשִׁיטָא אֶלָּא דַאֲפִלּוּ תוֹרָה אֵין לוֹ מָאי טַעְמָא אָמַר רַב פַּפָּא אָמַר קְרָא וְלְמַּדְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּעֲשִׂיָּה יֶשְׁנוֹ בִּלְמִידָה וְכָל שֶׁאֵינוֹ בַּעֲשִׂיָּה אֵינוֹ בִּלְמִידָה. וְאִי בָּעִית אִימָא לְעוֹלָם כִּדְאַמְרֵינַן מֵעִיקָרָא כָּל הָאוֹמֵר אֵין לוֹ אֶלָּא תוֹרָה אֵין לוֹ אֶלָּא תוֹרָה לֹא צְרִיכָא דְּקָא מַגְמַר לְאַחֲרִינֵי וְאַזְלֵי וְעַבְדֵי מַהוּ דְתֵימָא אִית לֵיהּ אַגְרָא לְדִידֵיהּ קָא מַשְׁמַע לָן. וְאִיבָּעִית אִימָא תּוֹקֵעַ עַצְמוֹ לִדְבַר הֲלָכָה בְּדַיָינָא דְאָתֵי דִינָא לְקָמֵיהּ וְגָמַר הֲלָכָה וּמְדַמֵּי מִלְתָא לְמִלְתָא וְאִית לֵיהּ רַבָּה וְלֹא אָזִיל מַשְׁאִיל. דְּאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי לְעוֹלָם יִרְאֶה דַיָּין עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶרֶב מוּנַחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו וְגֵיהִנָּם פְּתוּחָה לוֹ מִתַּחְתָּיו שֶׁנֶּאֱמַר (שה''ש ג') הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ וְגוֹמֵר מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת מִפַּחֲדָה שֶׁל גֵּיהִנָּם הַדּוֹמֶה לְלַיְלָה:
רש''י אתיא רדיפה רדיפה. תשלום שכר גדול להבאת שלום שאוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כגמילות חסדים דכתיב בה ימצא חיים צדקה בעולם הבא וכבוד בעוה''ז: כאלו בנה במה. בשעת איסור הבמות דחוטא הוא דכתיב וכי תחדל לנדור וגו' הא לא תחדל יהיה בך חטא: כאלו הקריב קרבן. שעבר עליו שתי עבירות אלא ילך אצל חכם ויתירנו כדי שלא יהא רגיל בכך: בבר מתא. לא יקבל פקדון מבן עירו: דבייתיה כי בייתיה דמי. שרגיל אצלו ויטול את שלו ויחזור ויתבענו: שלציון. שם מקום שמניחין הלוה ותופסין הערב: דוץ. ל' תוקע כדאמר דצה ושלפה: רע ירוע. רעה אחר רעה: כי ערב זר. המערב זרים גרים בישראל והנכנס בערבון נמי משמע: ולתוקע עצמו. סיפא דקרא ושונא תוקעים בוטח: תוקע עצמו לדבר הלכה. שאומר הריני שונה ואינו מקיים ואקבל שכר לימוד: קשים גרים. שאין בקיאין בדקדוקי מצות ולמדין ישראל ממעשיהן: כספחת. לישנא דקרא נקט כדכתיב ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב: אין לו תורה. אינו עוסק בתורה: אין לו תורה. אינו מקבל שכר לימוד. אלא תורה. ואינו מקיים: אפילו תורה. אפי' שכר לימוד אין לו: וגמר הלכה. יודע הלכה אלא שאין דומין לדין הבאים לפניו כל כך ומדמי מלתא למלתא ולא משאיל לרבי' והיינו תוקע שסומך ונשען על הלכה שהוא יודע: גבורים. דיינים: שלשלמה. שהשלום שלו: מטתו. בית המקדש ששם לשכת הגזית:
זוהר וארא דף כ''ט ע''א
רִבִּי חִיָּיא קָם לֵילְיָא חָד לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא וַהֲוָה עִמֵּיהּ רִבִּי יוֹסֵי זוּטָא דַּהֲוָה רַבְיָיא. פָּתַח רִבִּי חִיָּיא וְאָמַר (קהלת ט') לֵךְ אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֵב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. מָאי קָא חָמָא שְׁלֹמֹה דְּאָמַר הָאי קְרָא. אֶלָּא שְׁלֹמֹה כָּל מִלּוֹי בְּחָכְמָה הֲווּ. וְהָאי דְּאָמַר לֵךְ אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ. בְּשַׁעְתָּא דְבַר נַשׁ אָזִיל בְּאָרְחוֹי דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְקָרֵב לֵיה לְגַבֵיהּ וְיָהִיב לֵיהּ שַׁלְוָה וְנַיְיחָא כְדֵין נַהֲמָא וְחַמְרָא דְאָכִיל וְשָׁתֵי בְחֶדְוָה דְלִבָּא בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּעוֹבָדוֹי. אָמַר לֵיהּ הַהוּא רַבְיָיא אִי הֲכִי הָא אַמְרַת דְּכָל מִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה בְּחָכְמְתָא הֲווּ אָן הוּא חָכְמְתָא הָכָא אָמַר לֵיהּ בְּרִי תְּבַשֵּׁל בִּשּׁוּלָךְ וְתֶחֱמֵי הָאי קְרָא. אָמַר לֵיהּ עַד לָא בָשִׁילְנָא יְדַעְנָא. אָמַר לֵיהּ מְנָא לָךְ. אָמַר לֵיהּ קָלָא חָד שְׁמַעְנָא מֵאַבָּא דַּהֲוָה אָמַר בְּהָאי קְרָא. דִּשְׁלֹמֹה קָא אַזְהַר לֵיהּ לְבַר נַשׁ לְאַעְטְרָא לָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל (ויחי רכ''ט ב') בְּשִׂמְחָה דְאִיהוּ סִטְרָא דִימִינָא וְאִיהוּ נַהֲמָא דְיִתְעֲטַר בְּחֶדְוָה. וּלְבָתַר דְּיִתְעֲטַר בְּחַמְרָא דְאִיהוּ שְׂמָאלָא בְּגִין דְּיִשְׁתַּכַּח בִּמְהֵימְנוּתָא דְכֹלָא חֶדְוָותָא שְׁלֵימָתָא בִימִינָא וּשְׂמָאלָא. וְכַד תֶּהֱוֵי בֵּין תַּרְוָיְיהוּ כְדֵין כָּל בִּרְכָאָן שָׁרָאן בְּעַלְמָא. וְכָל דָּא כַּד אִתְרְעֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְעוֹבָדֵיהוֹן דִּבְנֵי נְשָׁא הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. אָתָא רִבִּי חִיָּיא וּנְשָׁקֵיהּ. אָמַר חַיֶּיךָ בְּרִי הָאי מִלָּה שָׁבַקְנָא בְגִינָךְ. וְהַשְׁתָּא יְדַעְנָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָעֵי לְאַעְטְרָא לָךְ בְּאוֹרַיְיתָא:
תרגום הזוהר רַבִּי חִיָּא קָם לַיְלָה אֶחָד לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וְהָיָה עִמּוֹ רַבִּי יוֹסֵי הַקָּטָן, שֶׁהָיָה עוֹד יֶלֶד. פָּתַח רַבִּי חִיָּא וְאָמַר, לֵךְ אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמְךְ וּשְׁתֵה בְּלֶב טוֹב יֵינֶךְ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךְ. מַה רָאָה שְׁלֹמֹה, שֶׁאָמַר מִקְרָא הַזֶּה. אֶלָּא שְׁלֹמֹה כָּל דְּבָרָיו בְּחָכְמָה הָיוּ. וְזֶה שֶׁאָמַר, לֵךְ אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמְךְ, פֵּרוּשׁוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקָרְבוֹ אֶצְלוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ שַׁלְוָה וּמְנוּחָה, אָז, הַלֶּחֶם וְהַיַּיִן שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא בְּשִׂמְחַת הַלֵּב מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמַעֲשָׂיו. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הַיֶּלֶד, אִם כֵּן, הֲרֵי אָמַרְתָּ, שֶׁכָּל דְּבָרָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה הָיוּ בְּחָכְמָה, אֵיפֹה הוּא הַחָכְמָה כָּאן בַּמִּקְרָא הַזֶּה. אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּא, בְּנִי, תְּבַשֵּׁל בִּשּׁוּלְךְ, וְתִרְאֶה מִקְרָא הַזֶּה. אָמַר לוֹ הַיֶּלֶד, מִטֶּרֶם שֶׁבִּשַּׁלְתִּי אֲנִי יוֹדֵעַ. אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּא, מֵאַיִן לְךְ. אָמַר לוֹ הַיֶּלֶד קוֹל אֶחָד, שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא, שֶׁהָיָה אָמַר בַּמִּקְרָא הַזֶּה. שֶׁשְּׁלֹמֹה הִזְהִיר אֶת בְּנֵי אָדָם, לְעַטֵּר אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּשִׂמְחָה, שֶׁהוּא צַד יָמִין, וְהוּא לֶחֶם, שֶׁיִּתְעַטֵּר בְּשִׂמְחָה. וְאַחַר כָּךְ יִתְעַטֵּר בַּיַּיִן, שֶׁהוּא צַד שְׂמֹאל, כְּדֵי שֶׁאֱמוּנַת כֹּל, תִּמָּצֵא בְּשִׂמְחָה שְׁלֵמָה בְּיָמִין וּשְׂמֹאל, וּכְשֶׁתִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם, אָז כָּל הַבְּרָכוֹת שׁוֹרוֹת בָּעוֹלָם. וְכָל זֶה הוּא, כְּשֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךְ, בָּא רַבִּי חִיָּא וּנְשָׁקוֹ. אָמַר, חַיֶּךְ בְּנִי, שֶׁדָּבָר זֶה הִנַּחְתִּי בִּשְׁבִילְךְ. וְעַתָּה יָדַעְתִּי, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְעַטֵּר לְךְ בַּתּוֹרָה.
הלכה פסוקה
הרמב''ם ההלכות תשובה פ''ד
חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נוֹעֲלִין דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה בִּפְנֵי עוֹשֵׂיהֶן וְאֵלּוּ הֵן א. הַפּוֹרֵשׁ מִן הַצִבּוּר לְפִי שֶׁבִּזְמַן שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה לֹא יִהְיֶה עִמָּהֶם וְאֵינוֹ זוֹכֶה עִמָּהֶם בִּזְכוּת שֶׁעוֹשִׂין: ב. הַחוֹלֵק עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים לְפִי שֶׁמַחֲלֻקְתּוֹ גוֹרֶמֶת לוֹ לִפְרוֹשׁ מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה: ג. הַמַּלְעִיג עַל הַמִּצְוֹת שֶׁכֵּיוַן שֶׁנִּתְבַּזוּ בְעֵינָיו אֵינוֹ רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶן וְלֹא עוֹשָׂן וְאִם לֹא יַעֲשֵׂם בַּמֶּה יִזְכֶּה: ד. הַמְּבַזֶּה רַבּוֹתָיו שֶׁדָבָר זֶה גוֹרֵם לְדוֹחֲפוֹ וּלְטוֹרְדוֹ כְּגֵחֲזִי וּבִזְמַן שֶׁנִּטְרָד לֹא יִמְצָא מְלַמֵּד וּמוֹרֶה לוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת: ה. הַשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹכָחוֹת שֶׁהֲרֵי לֹא הִנִּיחַ לוֹ דֶרֶךְ תְּשׁוּבָה שֶׁהַתּוֹכָחָה גוֹרֶמֶת שֶׁבִּזְמַן שֶׁבִּזְמַן שֶׁמּוֹדִיעִין לוֹ לְאָדָם חֲטָאָיו וּמַכְלִימִין אוֹתוֹ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה:
מוסר
מספר סדר היום דף ל''ז ע''ב
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת נִדָּה אָמַר עוּלָא יָשַׁב לוֹ קוֹץ בִּכְרֵסוֹ וְהוּא הַמָּקוֹם לְמַטָּה אֵצֶל הָעֶרְוָה וְצָרִיךְ לְמַשְׁמֵשׁ שָׁם כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ תִּבָקַע כְּרֵיסוֹ וְלֹא יֵעָשֶׂה רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אוֹי לְאָזְנַיִם שֶׁכָּכָה שׁוֹמְעוֹת וְלָעֵינַיִם שֶׁכֵּן רוֹאוֹת עַד הֵיכָן מַגִּיעַ קְדוּשַּׁת יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְהָרוֹאֶה וְהַשּׁוֹמֵעַ זֶה אֵיךְ לֹא יִהְיֶה נָזוּף כָּל יָמָיו לִפְנֵי הַמָּקוֹם כִּי כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים עָבַר עַל זֶה וּמִי הוּא אֲשֶׁר נִקָּה מִזֶּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִזֶּה. וְיוּכַל כָּל אָדָם לְהִקָּרֵא רָשָׁע מְרוּשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם בְּפֶה מָלֵא כֵּיוַן שֶׁעָבַר עַל זֶה כַּמָּה פְעָמִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הוֹשִׁיט יָדוֹ לְמַטָּה לְחַכֵּךְ עַצְמוֹ וּמִן הַחִכּוּךְ בָא לִידֵי חִמּוּם וּמִן הַחִמּוּם גָּרַם הַחֵטְא לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הוֹשִׁיט יָדוֹ לִרְצוֹנוֹ בְּלִי סִבָּה גוֹרֶמֶת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הִקְשָׁה עַצְמוֹ לָדַעַת שֶׁהוּא חַיָּיב נִדוּי וּלְדַעַת אַחֶרֶת הוּא בְּנִדּוּי. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הוֹצִיא בְּיָדוֹ זֶרַע בְּכַוָּנָה לְמַלּאֹת תַּאֲוָתוֹ שֶׁהוּא שָׂנְאוּי וּמְרוּחָק לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא וְאֵינוֹ זוֹכֶה לִרְאוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה ה' יַצִילֵנוּ: