פרשת לך לך-לך לך יום ראשוןתורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
יב (א) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל-אַבְרָ֔ם לֶךְ-לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ: וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָם אִיזֵל לָךְ מֵאַרְעָךְ וּמִיַּלָּדוּתָךְ וּמִבֵּית אֲבוּךְ לְאַרְעָא דִּי אַחֲזִנָּךְ:
רש''י לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם:
(ב) וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה: וְאֶעְבְּדִנָּךְ לְעַם סַגִּי וֶאֱבָרֵכִנָּךְ וַאֲרַבֵּי שְׁמָךְ וּתְהֵא מְבָרֵךְ:
רש''י ואעשך לגוי גדול. לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים, ועל הממון, ועל השם. (וזהו ואגדלה שמך, הריני מוסיף אות על שמך, שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואלך אברהם, ואברהם עולה רמ''ח כנגד איבריו של אדם) : ואברכך. בממון: והיה ברכה. הברכות נתנות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם ואת נח ואותך, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ. דבר אחר ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכלן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם: מארצך. והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן, אלא כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך: אל הארץ אשר אראך. לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו, ולתת לו שכר על כל דבור ודבור. כיוצא בו (בראשית כב ב) את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, כיוצא בו (כב ב) על אחד ההרים אשר אמר אליך, כיוצא בו (יונה ג ב) וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך:
(ג) וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה: וֶאֱבָרֵךְ מְבָרְכָךְ וּמְלַטְטָךְ אֵילוּט וְיִתְבָּרֲכוּן בְּדִילָךְ כֹּל זַרְעֲיַת אַרְעָא:
רש''י ונברכו בך כל משפחת האדמה. יש אגדות רבות, וזהו פשוטו אדם אומר לבנו תהא כאברהם, וכן כל ונברכו בך שבמקרא, וזה מוכיח (בראשית מח כ) בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה:
(ד) וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן-חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן: וַאֲזַל אַבְרָם כְּמָא דְּמַלֵּיל עִמֵּהּ יְיָ וַאֲזַל עִמֵּהּ לוֹטּ וְאַבְרָם בַּר שִׁבְעִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין בְּמִפְקֵהּ מֵחָרָן: (ה) וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת-שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת-ל֣וֹט בֶּן-אָחִ֗יו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת-הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן: וּדְבַר אַבְרָם יָת שָׂרַי אִתְּתֵהּ וְיָת לוֹט בַר אֲחוּהִי וְיָת כָּל קִנְיָנְהוֹן דִּי קְנוֹ וְיָת נַפְשָׁתָא דְּשַׁעֲבִּידוּ לְאוֹרַיְתָא בְחָרָן וּנְפָקוּ לְמֵיזַל לְאַרְעָא דִּכְנַעַן וַאֲתוֹ לְאַרְעָא דִּכְנָעַן:
רש''י אשר עשו בחרן. שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגיר את האנשים, ושרה מגירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום. ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם, כמו (שם לא א) עשה את כל הכבוד הזה, (במד' כד יח) וישראל עשה חיל, לשון קונה וכונס:
(ו) וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֖ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ: וַעֲבַר אַבְרָם בְּאַרְעָא עַד אֲתַר שְׁכֶם עַד מֵישַׁר מוֹרֶה וּכְנַעֲנָאָה בְּכֵן בְּאַרְעָא:
רש''י ויעבר אברם בארץ. נכנס לתוכה: עד מקום שכם. להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם: אלון מורה. הוא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה: והכנעני אז בארץ. היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (פסוק ז) ויאמר ה' אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם:
נביאים - ישעיה - פרק מ
(כז) לָ֤מָּה תֹאמַר֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּתְדַבֵּ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל נִסְתְּרָ֤ה דַרְכִּי֙ מֵיְהוָ֔ה וּמֵאֱלֹהַ֖י מִשְׁפָּטִ֥י יַעֲבֽוֹר: לָמָּה תֵימַר יַעֲקֹב וּתְמַלֵּיל יִשְּׂרָאֵל מִטַּמְרָא אוֹרְחִי מִן קֳדָם יְיָ וּמִן קֳדָם אֱלָהִי דִּינִי יַעֲדִי :
רש''י למה תאמר . עמי יעקב ותדבר בגלות : נסתרה דרכי מה' . העלים מנגד עיניו כל מה שעבדנוהו והמשיל עלינו אות' שלא ידעוהו : ומאלהי משפטי יעבור . העביר מלפניו משפט הגמול הטוב שהי' לו לשלם לאבותינו ולנו :
(כח) הֲל֨וֹא יָדַ֜עְתָּ אִם-לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ אֱלֹהֵ֨י עוֹלָ֤ם | יְהוָה֙ בּוֹרֵא֙ קְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִיעַ֖ף וְלֹ֣א יִיגָ֑ע אֵ֥ין חֵ֖קֶר לִתְבוּנָתֽוֹ: הֲלָא יְדַעְתָּ אִם לָא שְׁמַעְתָּ אֱלָהָא עַלְמָא יְיָ דִי בְרָא יְסוֹדֵי אַרְעָא לָא בַעֲמַל וְלָא בְלֵיאוּ לֵית סוֹף לְסֻכְלְתָנוּתֵיה :
רש''י בורא קצות הארץ וגו' . אין חקר לתבונתו . ומי שיש לו כח כזה וחכמה כזו הוא יודע את המחשבות למה הוא מאחר טובתכם אלא כדי לכלות את הפשע ולהתם את החטאת ע''י היסורין :
(כט) נֹתֵ֥ן לַיָּעֵ֖ף כֹּ֑חַ וּלְאֵ֥ין אוֹנִ֖ים עָצְמָ֥ה יַרְבֶּֽה: דִּיהַב לְצַדִּיקַיָּא דִּמְשַׁלְחָן לְפִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא חוּכְמָא וְלִדְלֵית לְהוֹן תְּקוֹף נִכְסִין מַסְגֵּי :
רש''י נותן ליעף כח . וסופו להחליף כח לעייפותכם :
(ל) וְיִֽעֲפ֥וּ נְעָרִ֖ים וְיִגָ֑עוּ וּבַחוּרִ֖ים כָּשׁ֥וֹל יִכָּשֵֽׁלוּ: וְיִשְׁתַּלְהוּן עוּלֵימִין חַיָּיבִין וְיִלְאוּן וּרְוָוקֵי רַשִּׁיעַיָּא אִתְקָלָא יְתְקְלוּן :
רש''י ויעפו נערים . גבורת הכשדי' המנוערים מן המצות תיעף : ובחורים כשול יכשלו . אותם שהם עכשיו גבורים וחזקים יכשלו ואתם קוי ה' תחליפו כח חדש וחזק :
(לא) וְקוֹיֵ֤ יְהוָה֙ יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יָר֙וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ יֵלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ: וּדְסַבָּרוּ לְפוּרְקָנָא דַּיְיָ יִתְכַּנְשׁוּן מִבֵּינֵי גָּלְוַתְהוֹן וְיוֹסְפוּן חֵיל וְיִתְחַדְּתוּן לְעוּלֵימַתְהוֹן כְּצִמּוּח דְּסַלִיק עַל גַּדְפֵי נִשְׁרִין יְרַהֲטוּן וְלָא יִלְאוּן יַהֲכוּן וְלָא יִשְׁתַּלְהוֹן :
רש''י אבר . כנף :
מא (א) הַחֲרִ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אִיִּ֔ים וּלְאֻמִּ֖ים יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֑חַ יִגְּשׁוּ֙ אָ֣ז יְדַבֵּ֔רוּ יַחְדָּ֖ו לַמִּשְׁפָּ֥ט נִקְרָֽבָה: אַצִיתוּ לְמֵימְרִי נַגְוָן וּמַלְכְּוָן יוֹסְפוּן חֵיל יִתְקָרְבוּן בְּכֵן יְמַלְּלוּן כַּחֲדָּא לְדִינָא נִתְקְרָב :
רש''י החרישו אלי . כדי לשמוע דבר : איים . אומות של עכו''ם : יחליפו כח . יתקשטו ויתחזקו בכל גבורתם אולי יעמדו בדין בכח : יגשו . הלום ואז משיגשו ידברו : למשפט נקרבה . להוכיח' על פניהם :
כתובים - משלי - פרק ב
(כ) לְמַ֗עַן תֵּ֭לֵךְ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבִ֑ים וְאָרְח֖וֹת צַדִּיקִ֣ים תִּשְׁמֹֽר: בְּדִיל הַלֵךְ בְּאָרְחָתָא דְטָבֵי וּשְׁבִילֵי דְצַדִיקֵי תִנְטוֹר :
רש''י למען תלך . מוסב על המקרא שלמעלה להצילך מדרך רעה למען הוליכך בדרך טובים :
(כא) כִּֽי-יְשָׁרִ֥ים יִשְׁכְּנוּ-אָ֑רֶץ וּ֝תְמִימִ֗ים יִוָּ֥תְרוּ בָֽהּ: מְטוּל דִּתְרִיצֵי עָמְדִין בְּאַרְעָא וְאִלֵּין דְּלָא מוּם מִשְׁתּוֹתְרִין בָּהּ :
רש''י כי ישרים ישכנו ארץ . לעולם הבא : יותרו בה . כשירדו רשעים לגהינם :
(כב) וּ֭רְשָׁעִים מֵאֶ֣רֶץ יִכָּרֵ֑תוּ וּ֝בוֹגְדִ֗ים יִסְּח֥וּ מִמֶּֽנָּה: וְרַשִׁיעַיָא מִן אַרְעָא נְסוּפוּן וּבָזוֹזֵי נִתְעַקְרוּן מִנָהּ : ג (א) בְּ֭נִי תּוֹרָתִ֣י אַל-תִּשְׁכָּ֑ח וּ֝מִצְוֹתַ֗י יִצֹּ֥ר לִבֶּֽךָ: בְּרִי נִימוֹסֵי לָא תִנְשֵׁי וּפוּקְדָנִי יִנְטַר לִבָּךְ : (ב) כִּ֤י אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים וּשְׁנ֣וֹת חַיִּ֑ים וְ֝שָׁל֗וֹם יוֹסִ֥יפוּ לָֽךְ: מְטוּל דְנוּגְדָא דְיוֹמָתָא וּשְׁנַיָא דְחַיֵי וּשְׁלָמָא נוֹסְפוּן לָךְ :
רש''י אורך ימים וגו' . ושלום יוסיפו לך . תורתי ומצותי :
(ג) חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל-יַעַ֫זְבֻ֥ךָ קָשְׁרֵ֥ם עַל-גַּרְגְּרוֹתֶ֑יךָ כָּ֝תְבֵ֗ם עַל-ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ: טִיבוּתָא וְקוּשְׁטָא לָא נִשְׁבְּקוּנָךְ קְטוֹרִנוּן בְּצַוְרָךְ וּכְתוֹב אִנוּן עַל לוּחַ דְּלִבָּךְ :
משנה ברכות פרק ג
א. מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע, (וּמִן הַתְּפִלָּה) וּמִן הַתְּפִלִּין. נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן, אֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּטָּה, אֶת שֶׁלַּמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן פְּטוּרִין, וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן חַיָּבִין. אֵלּוּ וָאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה:
ברטנורה (א) מי שמתו מוטל לפניו. אחד מן הקרובים שחייב להתאבל עליהם, מוטל עליו לקברו: פטור מק''ש. משום דטריד טרדא דמצוה: וחלופיהן. שכן דרך שמתחלפין, לפי שהכל רוצים לזכות במצוה: את שלפני המטה. המזומנים לנשאה כשתגיע המטה אצלם: ואת שלאחר המטה. כלומר בין אותם שלפני המטה, ובין אותם שלאחר המטה, אם המטה צריכה להם לשאתה, פטורים: ואת שאין למטה צורך בהם. כגון ההולכים ללוות את המת לכבודו בלבד חייבין: אלו ואלו פטורים מן התפלה. דלאו דאורייתא היא כמו ק''ש. ואיכא דאמרי מפני שהיא צריכה כוונה יתירא:
ב. קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ, אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה, יַתְחִילוּ וְאִם לָאו, לֹא יַתְחִילוּ. הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה, הַפְּנִימִים פְּטוּרִין, וְהַחִיצוֹנִים חַיָּבִין:
ברטנורה (ב) להתחיל ולגמור. פרשה אחת של ק''ש: לשורה. שהיו עושים שורות שורות סביב האבל לנחמו בשובם מן הקבר: ואם לאו. שהיה הדרך קרוב מן הקבר עד המקום שבו עושים השורה, ואין פנאי להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה: הפנימים. הרואים האבלים: והחיצונים. שאינם רואים פני האבלים:
ג. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין, וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה וּבַמְּזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן:
ברטנורה (ג) נשים ועבדים פטורים מק''ש. אע''פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, סלקא דעתך אמינא לחייבן הואיל ואית בה מלכות שמים, קא משמע לן. ותפילין מצות עשה שהזמן גרמא הם, דלילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו. וסלקא דעתך אמינא הואיל ואתקש תפלין למזוזה נשים נחייבו, קמ''ל: קטנים. אפי' קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק''ש, לפי שאינו מצוי תמיד אצלו בעונת ק''ש. ולא בתפילין, משום דסתם קטן אינו יודע לשמור תפיליו שלא יפיח בהן: וחייבין בתפלה. דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנך בה הקטנים: ובמזוזה. דמהו דתימא הואיל ואתקש לתלמוד תורה, כי היכי דנשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב (דברים יא): ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם, הכי נמי נפטרו ממזוזה אע''פ שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא, קמ''ל: בברכת המזון. מבעיא לן אי חייבות בברכת המזון מדאורייתא, כיון דכתיב (שם ח): ואכלת ושבעת וברכת, הויא ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא, או שמא אין חייבות מדאורייתא, משום דכתיב (שם): על הארץ הטובה אשר נתן לך, והארץ לא נתנה לנקבות, ולא אפשיטא:
ד. בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם:
ברטנורה (ד) בעל קרי. עזרא תקן שלא יקרא בעל קרי בתורה, בין שראה קרי לאנסו בין לרצונו, עד שיטבול. ולא מפני טומאה וטהרה, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים: מהרהר. ק''ש בלבו כשהגיע זמן המקרא: ואינו מברך לפניה ולאחריה. ואפילו בהרהור, כיון דברכות לאו דאורייתא לא אצרכוהו רבנן: ועל המזון מברך לאחריו. דחיובא דאורייתא הוא. ואינו מברך לפניו, דלאו חיובא דאורייתא הוא. וכבר נפסקה ההלכה דבטלוה לטבילותא, ובעלי קריין קורין ק''ש כדרכן ועוסקין בתורה ומתפללין ומברכין כל הברכות, ואין מערער בדבר:
ה. הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קֶרִי, לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵר. יָרַד לִטְבֹּל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסוֹת וְלִקְרוֹת עַד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶה וְיִקְרָא וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶה בַמַּיִם וְיִקְרָא. אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶה, לֹא בְמַיִם הָרָעִים וְלֹא בְמֵי הַמִּשְׁרָה, עַד שֶׁיַּטִּיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצוֹאָה, אַרְבַּע אַמּוֹת:
ברטנורה (ה) לא יפסיק. תפלתו לגמרי, אלא יקצר כל ברכה וברכה: ולקרות עד שלא תנץ החמה. שהותיקין מדקדקים על עצמן לגמור אותה עם הנץ החמה, דכתיב (תהלים עב): ייראוך עם שמש: יתכסה במים. ודוקא מים עכורים שאין לבו רואה את הערוה, אבל צלולים לא: במים הרעים. מים סרוחים: במי המשרה. מים ששורין בהם פשתן: עד שיטיל לתוכן מים. חסורי מחסרא והכי קתני, ולא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים, ושיעור המים שיטיל למי רגלים של פעם אחת, רביעית: וכמה ירחיק מהם. מן המי רגלים שלא הטיל לתוכן מים, ומן הצואה: ארבע אמות. ודוקא כשהוא לצדדים או לאחריו, אבל לפניו מרחיק כמלא עיניו:
ו. זָב שֶׁרָאָה קֶרִי, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זְרַע, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה, צְרִיכִין טְבִילָה, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר:
ברטנורה (ו) זב שראה קרי. אע''פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה, ואין טבילה זו מטהרתו, אפילו הכי צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא, משום קרי. וכן נדה אם באה להתפלל, ופולטת שכבת זרע הרי היא כבעל קרי. ושכבת זרע מטמאה האשה בפליטתה כל שלשה ימים לאחר תשמיש, ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה ואין ראוי עוד להיות ולד נוצר ממנו. והכי פירושו, נדה שפלטה עתה תשמיש ששמשה אתמול קודם שראתה, והמשמשת מטתה שראתה נדה אחר ששמשה, צריכין טבילה: ורבי יהודה פוטר. אף במשמשת שראתה נדה פטר ר''י, ואע''ג דמעיקרא בת טבילה הות ואיכא למימר דלא פקעה חובת טבילה מינה. וכבר כתבנו לעיל דבטלוה לטבילותא, מפני שהיתה תקנה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה:
גמרא ברכות דף י''ח ע''א
אָמַר רְחָבָה אָמַר רַב יְהוּדָה כָּל הָרוֹאֶה הַמֵּת וְאֵינוֹ מְלַוֵּהוּ עוֹבֵר מִשׁוּם (משלי יז) לוֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עוֹשֵׂהוּ. וְאִם הִלְוָהוּ מַה שְׂכָרוֹ אָמַר רַב אָשֵׁי עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (שם יט) מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וּמְכַבְּדוֹ חוֹנֵן אֶבְיוֹן. רִבִּי חִיָיא וְרִבִּי יוֹנָתָן הֲווּ שָׁקְלֵי וְאַזְלֵי בְּבֵית הַקְבָרוֹת הֲוָה קָשַׁדְיָא תְּכֶלְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָתָן אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָיא דַלְיֵיהּ כְּדֵי שֶׁלֹא יֹאמְרוּ לְמָחָר בָּאִין אֶצְלֵנוּ וְעַכְשָׁיו מְחָרְפִין אוֹתָנוּ. אָמַר לֵיהּ וּמִי יַדְעֵי כּוּלֵי הָאי וְהָא כְתִיב (קהלת ט) וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה. אָמַר לֵיהּ אִם קָרִיתָ לֹא שָׁנִיתָ וְאִם שָׁנִיתָ לֹא שִׁלַּשְׁתָּ וְאִם שִׁלַּשְׁתָּ לֹא פִּירְשׁוּ לָךְ. כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמוּתוּ אֵלּוּ צַדִּיקִים שֶׁבְּמִיתָתָן נִקְרָאִים חַיִּים שֶׁנֶאֱמַר (ש''ב כג) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֶת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג. בֶּן אִישׁ חַי אָטוּ כּוּלֵי עַלְמָא בְּנֵי מֵתֵי נִינְהוּ. אֶלָא בֶּן אִישׁ חַי שֶׁאֲפִילוּ בְּמִיתָתוֹ קָרוּי חַי רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל שֶׁרִבָּה וְקִבֵּץ פְּעָלִים לַתּוֹרָה. וְהוּא הִכָּה אֶת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב שֶׁלֹּא הִנִּיחַ כְּמוֹתוֹ לֹא בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְלֹא בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי. וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג. אִכָּא דְאַמְרֵי דְתָבַר גְזִיזֵי דְבַרְדָּא וְנָחַת וְטָבַל. וְאִכָּא דְאַמְרֵי דְתָנָא סִפְרָא דִבֵי רַב בְּיוֹמָא דְסִתְוָא:
רש''י מלוה ה' חונן דל. קרי ביה מלוה את המקום מי שחונן את הדל ואין לך דל מן המת והמלוה אותו כאלו מלוה את המקום: דלייה. הגביהנו: לא שנית. לא חזרת עליו פעם שנית כדי שתתבונן בו: אלו צדיקים. ומאי יודעים שימותו נותנים אל לבם יום המיתה ומושכים ידיהם מן העבירה ורשעים אינם יודעים מאומה שעושים עצמם כאינם יודעים וחוטאים: הוא הכה. השפיל את השנים של דורות משני מקדשים שלא היה בהם כמותו: אריאל. זו בית המקדש שנאמר הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד: מואב. על שם שבנאו דוד דאתי מרות המואביה: גזיזי דברדא. חתיכות של ברד והקרח שקורין גלנצ''א בלע''ז והיינו ביום השלג: ונחת וטביל. לקריו כדי לעסוק בתורה: דתני ספרא דבי רב. תורת כהנים:
זוהר לך דף ע''ו ע''ב
לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְגוֹ' רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר (ישעיה מ''ו) שִׁמְעוּ אֵלָי אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְדָקָה, שִׁמְעוּ אֵלָי אַבִּירֵי לֵב כַּמָּה תַּקִּיפִין לִבַּיְהוּ דְּחַיָּבַיָּא דַּחֲמָאָן שְׁבִילֵי וְאוֹרְחֵי דְּאוֹרַיְתָא וְלָא מִסְתַּכְּלָן בְּהוּ וְלִבַּיְהוּ תַּקִּיפִין דְּלָא מְהַדְּרִין בְּתִיּוּבְתָּא לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן וְאִקְּרוּן אַבִּירֵי לֵב, הָרְחוֹקִים מִצְדָקָה דְּמִתְרַחֲקֵי מֵאוֹרַיְתָא, רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר דְּמִתְרַחֲקֵי מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִנּוּן רְחִיקִין מִנֵּיהּ וּבְגִין כָּךְ אִקְּרוּן אַבִּירֵי לֵב, הָרְחוֹקִים מִצְדָקָה דְּלָא בָּעָאן לְקָרְבָא לְגַבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין כָּךְ אִנּוּן רְחוֹקִים מִצְדָקָה כֵּיוָן דְּאִנּוּן רְחוֹקִים מִצְדָקָה רְחוֹקִים אִנּוּן מִשָּׁלוֹם דְּלֵית לוֹן שָׁלוֹם, דִּכְתִיב (ישעיה מ''ח) אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְיָ לָרְשָׁעִים, מַאי טַעֲמָא בְּגִין דְּאִנּוּן רְחוֹקִים מִצְדָקָה, תָּא חֲזֵי אַבְרָהָם בָּעִי לְקָרְבָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִתְקָרַב הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים מ''ה) אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע אִתְקָרַב לִצְדָקָה וְעַל דָּא כְּתִיב (ישעיה מ''א) אַבְרָהָם אוֹהֲבִי מַאי טַעֲמָא אוֹהֲבִי בְּגִין דִּכְתִיב אָהַבְתָּ צֶדֶק, רְחִימוּתָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּרָחִים לֵיהּ אַבְרָהָם מִכָּל בְּנֵי דָּרֵיהּ דַּהֲווּ אַבִּירֵי לֵב וְאִנּוּן רְחוֹקִים מִצְדָקָה כְּמָה דְּאִתְמָר, רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (תהלים פ''ד) מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְיָ צְבָאוֹת, כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנֵי נְשָׁא לְאִסְתַּכָּלָא בְּפוּלְחָנָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּהָא כָּל בְּנֵי נְשָׁא לָא יַדְּעֵי וְלָא מִסְתַּכְּלֵי עַל מַה קָּאִים עָלְמָא וְאִנּוּן עַל מַה קָּיְּמִין דְּכַד בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא עָבַד שְׁמַיָּא מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם מִתְעָרְבִין כָּחֲדָא וְלָא הֲווּ גַּלְדֵי וּלְבָתַר אִגְלִידוּ וְקַיְּמוּ בְּרוּחָא עִלָּאָה וּמִתַּמָּן שָׁתִיל עָלְמָא לְקַיְּמָא עַל סָמְכִין וְאִנּוּן סָמְכִין לָא קַיְּמִין אֶלָּא בְּהַהוּא רוּחָא וּבְשַׁעְתָּא דְּהַהוּא רוּחָא אִסְתַּלַּק כֻּלְּהוּ מְרַפְּפִין וְזָעִין וְעָלְמָא אִרְתָּת הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב ט') הַמַּרְגִיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן, וְכֹלָּא קָאִים עַל אוֹרַיְתָא דְּכַד יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא מִתְקַיֵּם עָלְמָא וְאִנּוּן קַיָּמִין וְסָמְכִין קַיְּמִין בְּאַתְרַיְהוּ בְּקִיּוּמָא שְׁלִים, תָּא חֲזֵי בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְעָר פַּלְגוּת לֵילְיָא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָאל לְגִנְּתָא דְּעֵדֶן לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ אִילָנִין דִּבְגִנְּתָא דְּעֵדֶן מְזַמְּרָן וּמְשַׁבְּחָן קַמֵּיהּ דִּכְתִיב אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר:
תרגום הזוהר לֶךְ לְךְ מֵאַרְצְךְ וְגוֹ'. רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה מ''ז) שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְדָקָה. כַּמָּה קָשִׁים הֵם הַלְּבָבוֹת שֶׁל הָרְשָׁעִים, שֶׁרוֹאִים הַשְּׁבִילִים וְהָאוֹרְחוֹת שֶׁל הָתּוֹרָה וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים בָּהֶם וּלְבָבָם קָשֶׁה, שֶׁאֵינָם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה אֶל רִבּוֹנָם, וְעַל כֵּן נִקְרָאִים אַבִּירֵי לֵב. הָרְחוֹקִים מִצְדָקָה מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם רוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֶל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִשּׁוּם זֶה הֵם רְחוֹקִים מִצְדָקָה. וְכֵיוָן שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִצְדָקָה הֵם רְחוֹקִים מִשָּׁלוֹם, שֶׁאֵין לָהֶם שָׁלוֹם. שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ''ח) אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים. מַה הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִצְדָקָה, עַל כֵּן אֵין לָהֶם שָׁלוֹם. בֹּא וּרְאֵה, אַבְרָהָם רָצָה לְקָרֵב עַצְמוֹ לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנִתְקָרֵב. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (תהלים מ''ה) אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, מִשּׁוּם שֶׁאָהַב צֶדֶק וְשָׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן נִתְקָרֵב לִצְדָקָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב (ישעיה מ''א) אַבְרָהָם אוֹהֲבִי. מַהוּ הַטַּעַם אוֹהֲבִי מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב בּוֹ אָהַבְתָּ צֶדֶק הוּא אַהֲבַת הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָהַב אוֹתוֹ אַבְרָהָם, יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי דּוֹרוֹ, שֶׁהֵם הָיוּ אַבִּירֵי לֵב, וְהֵם רְחוֹקִים מִצְדָקָה. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (תהלים פ''ד) מַה יְּדִידוֹת וְגוֹ' כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לִבְנֵי אָדָם לְהִסְתַּכֵּל בַּעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בּרוךְ הוּא. שֶׁהֲרֵי כָּל בְּנֵי אָדָם אֵינָם יוֹדְעִים וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים עַל מַה הָעוֹלָם עוֹמֵד. וְהֵם עַצְמָם עַל מַה עוֹמְדִים. כִּי כַּאֲשֶׁר בָּרָא הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, עָשָׂה אֶת הַשָּׁמַיִם מֵאֵשׁ וּמַיִם וְנִתְעָרְבוּ יַחַד, וְלֹא הָיוּ נִקְפָּאִים. וְאַחַר כָּךְ נִקְפְּאוּ וְעָמְדוּ בְּרוּחַ עֶלְיוֹן, וּמִשָּׁם שָׁתַל הָעוֹלָם לַעֲמֹד עַל עֲמוּדִים. וְאֵלוּ הָעֲמוּדִים אֵינָם עוֹמְדִים אֶלָּא עַל יְדֵי הַרוּחַ הַהוּא, וּבְשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ הַהוּא מִסְתַּלֵק, כֻּלָּם רוֹפְפִים וּמִזְדַעֲזְעִים, וְהָעוֹלָם רוֹעֵד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב ט') הַמַּרְגִיז אֶרֶץ מִמְקוֹמָה וְעֲמוּדֶיהָ יִתְפַּלָצוּן. וְהַכֹּל עוֹמֵד עַל הַתּוֹרָה, כִּי כְּשֶׁיֵשׁ מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵל בַּתּוֹרָה, מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הַמְּקַיְמִים וְהָעֲמוּדִים, עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם בִּשְׁלֵמוּת. בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְעוֹרֶרֶת חֲצוֹת לַיְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִכְנָס בְּגַן עֵדֶן לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִם הַצַדִּיקִים כָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן מְזַמְּרִים וּמְשַׁבְּחִים לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר מִלִּפְנֵי ה' כִּי בָא וְגוֹ'.
הלכה פסוקה
ש''ע יו''ד סי' של''ד
א. עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְבָרִים מְנַדִּין אֶת הָאָדָם וְאֵלּוּ הֵן. הַמְבַזֶה אֶת הֶחָכָם אֲפִילוּ לְאַחַר מוֹתוֹ. ב. הַמְבַזֶה שְׁלִיחַ בֵית דִין. ג. הַקּוֹרֵא לַחֲבֵירוֹ עֶבֶד. ד. הַמְזַלְזֵל בְדָבָר אֶחָד מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. ה. מִי שֶׁשָׁלְחוּ לוֹ בֵית דִין וְקָבְעוּ לוֹ זְמַן וְלֹא בָא. ו. מִי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִתֵּן. ז. מִי שֶׁיֵשׁ בִרְשׁוּתוֹ דָּבָר הַמַּזִיק מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיָסִיר הַנֶּזֶק. ח. הַמּוֹכֵר קַרְקַע שֶׁלוֹ לְנָכְרִי מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו כָּל אוֹנֶס שֶׁיָּבֹא מֵהַנָּכְרִי לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵירוֹ בַּעַל הַמֵּצָר. ט. הַמֵּעִיד עַל יִשְׂרָאֵל בְּעַרְכָאוֹת שֶׁל נָכְרִים וְהוֹצִיא מִמֶּנוּ מָמוֹן בְּעֵדוּתוֹ שֶׁלֹּא כְדִין מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם. י. טַבָּח כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ הַמַּתָּנוֹת וְנוֹתְנָם לְכֹהֵן אַחֵר מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִתֵּן. יא. הַמְּחַלֵּל יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָלְיוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִנְהָג. יב. הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעֶרֶב פֶּסַח אַחַר חֲצוֹת. יג. הַמַּזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה אוֹ לִשְׁבוּעָה בְדִבְרֵי הֲבָאי. יד. הַמֵבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קָדָשִׁים בַּחוּץ. טו. הַמֵבִיא רַבִּים לִידֵי חִלּוּל הַשֵׁם. טז. הַמְחַשֵׁב שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּץ לָאָרֶץ. יז. הַמַּכְשִׁיל אֶת הָעִוֵּר. יח. הַמְעַכֵּב אֶת הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה. יט. טַבָּח שֶׁיָּצָאתָה טְרֵיפָה מִתַּחַת יָדוֹ. כ. טַבָּח שֶׁלֹּא הֶרְאָה בְדִיקַת סַכִּינוֹ לְחָכָם. כא. הַמְקַשֶׁה עַצְמוֹ לָדַעַת. כב. הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְעָשׂוּ בֵינוֹ וּבֵינָהּ שֻׁתָּפוּת אוֹ מַשָׂא וּמַתָּן הַמְּבִיאָן לְהִזָּקֵק זֶה לָזֶה כְּשֶׁיָּבֹאוּ לְבֵית דִין מְנַדִּין אוֹתָם. כג. חָכָם שֶׁשְּׁמוּעָתוֹ רָעָה. כד. הַמְּנַדֶּה לְמִי שֶׁאֵינוֹ חַיָיב נִדּוּי (הגה) וְאֵין צְרִיכִין לְעִנְיַן נִדּוּי עֵדוּת וּרְאָיָה בְרוּרָה אֶלָּא אוֹמֶד הַדַּעַת בַּאֲמִתּוּת הַדְּבָרִים שֶׁהַתּוֹבֵעַ טוֹעֵן בָּרִיא וְאָז אֲפִילוּ אִשָׁה אֲפִילוּ קָטָן נֶאֱמָן אִם הַדַּעַת נוֹתֵן שֶׁאֱמֶת הַדָּבָר:
מוסר
מספר חסידים סי' ל''ד
יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְדוֹלוֹת (תהלים י''ב) כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִלּוּ כָּפַר בְּעִקָר דִּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (שם) אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשׁוֹנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. בֹּא וּרְאֵה כַּמָה כֹּחוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁאֵין לוֹ שִׁיעוּר וְנִלְמַד מִמְּרַגְּלִים וּמַה הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע עַל שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין וְרוֹאִים וּמַקְפִּידִים בְּבִזְיוֹנָם כָּךְ הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע עַל חֲבֵירוֹ הַנּוֹצָר בְּצֶלֶם וּדְמוּת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמַה יִתֵּן לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְלָשׁוֹן מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ כָל אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם מִבַּחוּץ וְאַתָּה מִבִּפְנִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתִּקַּנְתִּי לָךְ שְׁתֵּי חוֹמוֹת אֶחָד שֶׁל עֶצֶם וְאֶחָד שֶׁל בָּשָׂר שֶׁל עֶצֶם הַשִׁנַּיִם וְשֶׁל בָּשָׂר הַשְׂפָתַיִם. בְּרוֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פֶּשַׁע. לְעוֹלָם יַרְבֶּה אָדָם בִּשְׁתִיקָה וְאַל יְדַבֵּר כְּלָל אֶלָא בְדִבְרֵי חֲכָמִים אוֹ בִּדְבָרִים הַצְרִיכִים לוֹ לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַב תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁלֹא שָׂח שִׂיחָה בְּטֵלָה כָּל יָמָיו. כָּל הַשָׂח שִׂיחַת חוּלִין עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו') וְדִבַּרְתָּ בָּם וְלֹא בִּדְּבָרִים אֲחֵרִים וְלַאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּלָאו וַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א') כָּל הַדְּבָרִים יְגֵּעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר וַאֲפִילוּ בְּצָרְכֵי גוּפוֹ לֹא יַרְבֶּה דְבָרִים כִּי אִם מְעַט מַה שֶׁצָרִיךְ לוֹ בְּהֶכרַח גּוּפוֹ. וְכֵן בְּדִבְרֵי תוֹרָה יִהְיוּ דְבָרָיו שֶׁל אָדָם מְעַטִים וְעִנְיָינֵיהֶם מְרֻבִּים. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידָיו דֶּרֶךְ קְצָרָה. אֲבָל אִם דְּבָרָיו מְרֻבִּים וְעִנְיָינָיו מוּעָטִים זֶה עִנְיַן סִכְלוּת שֶׁנֶאֱמַר (קוהלת ה') וְקוֹל כְּסִיל בְּרוֹב דְּבָרִים. סְיָיג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה. לְפִיכָךְ אַל יְמַהֵר אָדָם לְהָשִׁיב וְאַל יַרְבֶּה לְדַבֵּר וְגַם יִלְמַד בְּשׁוּבָה וְנַחַת בְּלֹא צְעָקָה בְּלֹא אֲרִיכוּת שֶׁדִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים: