פרשת נח-נח יום ראשוןתורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
(ט) אֵ֖לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת-הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ-נֹֽחַ: אִלֵן תּוּלְדַת נֹחַ נֹחַ גְּבַר זַכַּאי שְׁלִים הֲוָה בְּדָרוֹהִי בְּדַחַלְתָּא דַּיְיָ הַלִּיךְ נֹחַ:
רש''י אלה תולדת נח נח איש צדיק. הואיל והזכירו ספר בשבחו, שנאמר (משלי י ז) זכר צדיק לברכה. דבר אחר ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים: בדרתיו. יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום: את האלהים התהלך נח. ובאברהם הוא אומר (יז א) התהלך לפני, (כד מ) אשר התהלכתי לפניו, נח היה צריך סעד לתמכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו: התהלך. לשון עבר, וזהו שמושו של למד בלשון כבד, משמשת להבא ולשעבר בלשון אחד, (שם יג יז) קום התהלך, להבא, התהלך נח, לשעבר, (ש''א יב יט) התפלל בעד עבדיך להבא, (מלכים א ח מב) ובא והתפלל אל הבית הזה, לשון עבר, אלא שהוי''ו שבראשו הופכו להבא:
(י) וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת-שֵׁ֖ם אֶת-חָ֥ם וְאֶת-יָֽפֶת: וְאוֹלִיד נֹחַ תְּלָתָא בְנִין יָת שֵׁם יָת חָם וְיָת יָפֶת: (יא) וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס: וְאִתְחַבָּלַת אַרְעָא קֳדָם יְיָ וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטּוֹפִין:
רש''י ותשחת. לשון ערוה ועבודה זרה, כמו (דברים ד טז) פן תשחתון, כי השחית כל בשר וגו' : ותמלא הארץ חמס. גזל:
(יב) וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת-הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי-הִשְׁחִ֧ית כָּל-בָּשָׂ֛ר אֶת-דַּרְכּ֖וֹ עַל-הָאָֽרֶץ: וַחֲזָא יְיָ יָת אַרְעָא וְהָא אִתְחַבָּלַת אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל בִּסְרָא אֱנַשׁ יָת אָרְחֵהּ עַל אַרְעָא:
רש''י כי השחית כל בשר. אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:
(יג) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל-בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי-מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת-הָאָֽרֶץ: וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ קִצָא דְכָל בִּסְרָא עַלַּת לִקֳדָמַי אֲרֵי אִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטוֹפִין מִן קֳדָם עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָּא וְהָא אֲנָא מְחַבֶּלְהוֹן עִם אַרְעָא:
רש''י קץ כל בשר. כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים: כי מלאה הארץ חמס. לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל: את הארץ. כמו מן הארץ, ודומה לו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר, (מ''א טו כג) חלה את רגליו, מן רגליו. דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרשה נמוחו ונטשטשו:
(יד) עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי-גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת-הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר: עִבֵד לָךְ תֵּבוֹתָא דְאָעִין דְּקַדְרוֹם מְדוֹרִין תַּעְבֵּד יָת תֵּבוֹתָא וְתֶחְפֵּי יָתַהּ מִגָּו וּמִבָּרָא בְּכּוּפְרָא:
רש''י עשה לך תבת. הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול לעולם, אולי ישובו: עצי גפר. כך שמו. ולמה ממין זה על שם גפרית, שנגזר עליהם להמחות בו: קנים. מדורים מדורים לכל בהמה וחיה: בכפר. זפת בלשון ארמי. ומצינו בתלמוד כופרא. בתיבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים, דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ, ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן מפני חזק המים זפתה מבית ומבחוץ:
נביאים - ישעיה - פרק נב
(יג) הִנֵּ֥ה יַשְׂכִּ֖יל עַבְדִּ֑י יָר֧וּם וְנִשָּׂ֛א וְגָבַ֖הּ מְאֹֽד: הָא יַצְלַח עַבְדִּי מְשִׁיחָא יָרוּם וְיִסְגֵי וְיִתְקוֹף לַחֲדָא :
רש''י הנה ישכיל עבדי . הנה באחרית הימים יצליח עבדי יעקב צדיקים שבו :
(יד) כַּאֲשֶׁ֨ר שָׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יךָ֙ רַבִּ֔ים כֵּן-מִשְׁחַ֥ת מֵאִ֖ישׁ מַרְאֵ֑הוּ וְתֹאֲר֖וֹ מִבְּנֵ֥י אָדָֽם: כְּמָא דִסְבַרוּ לֵיהּ בֵּית יִשְּׂרָאֵל יוֹמִין סַגִּיִאִין דַהֲוָה חֲשִׁיךְ בֵּינֵי עַמְמַיָא חֱזְוֵיהוֹן וְזִיוְהוֹן מִבְּנֵי אֱנָשָׁא :
רש''י כאשר שממו . כאשר תמהו עליהם עמים רבים בראותם שפלותם ואמרו זה אל זה כמה משחת מאיש מראהו ( של ישראל ) ראו מה תארם חשוך משאר בני אדם כן כאשר אנחנו רואים בעינינו :
(טו) כֵּ֤ן יַזֶּה֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים עָלָ֛יו יִקְפְּצ֥וּ מְלָכִ֖ים פִּיהֶ֑ם כִּ֠ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא-סֻפַּ֤ר לָהֶם֙ רָא֔וּ וַאֲשֶׁ֥ר לֹֽא-שָׁמְע֖וּ הִתְבּוֹנָֽנוּ: כֵּן יְבַדַר עֲמְמִין סַגִּיאִין עֲלוֹהִי יִשְׁתְּקוּן מַלְכִּין יְשַׁווּן יְדֵיהוֹן עַל פּוּמֵיהוֹן אֲרֵי דְּלָא אִשְׁתָּעִיאוּ לְהוֹן חֲזוּ וּדְלָא שָׁמְעוּ אִסְתַּכָּלוּ :
רש''י כן יזה גוים רבים . כן עתה גם הוא תגבר ידו וידה את קרנות העכו''ם אשר זירוהו : יקפצו . יסגרו פיהם מרוב תימהון , כי כבוד אשר לא סופר להם על שום אדם ראו בו : התבוננו . אסתכלו :
נג (א) מִ֥י הֶאֱמִ֖ין לִשְׁמֻעָתֵ֑נוּ וּזְר֥וֹעַ יְהוָ֖ה עַל-מִ֥י נִגְלָֽתָה: מַן הֵיְמִין לִבְשּׂוֹרְתָּנָא דָּא וּתְקוֹף דְּרַע גְּבוּרְתָּא דַיְיָ כְּדוֹן עַל מַן אִתְגְלִיאָת :
רש''י מי האמין לשמועתינו . כן יאמרו העכו''ם איש לרעהו אילו היינו שומעים מפי אחרים מה שאנו רואים אין להאמין : וזרוע ה' . כזאת בגדולה והוד על מי נגלת' עד הנה :
(ב) וַיַּ֨עַל כַּיּוֹנֵ֜ק לְפָנָ֗יו וְכַשֹּׁ֙רֶשׁ֙ מֵאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה לֹא-תֹ֥אַר ל֖וֹ וְלֹ֣א הָדָ֑ר וְנִרְאֵ֥הוּ וְלֹֽא-מַרְאֶ֖ה וְנֶחְמְדֵֽהוּ: וְיִתְרַבָּא צַדִּיקָא קֳדָמוֹהִי הָא כְלַבְלְבִין דְּפַרְחָן וּכְאִילָן דִּמְשַׁלַח שָׁרְשׁוֹהִי עַל נַגְדִּין דְּמַיִין כֵּן יִסְגוּן תּוּלְדַת קוּדְשָׁא בְּאַרְעָא דַהֲוַת צְרִיכָא לֵיהּ לָא חֵזוּ הוֹלָה חֱזְוֵיהּ וְלָא אֵימְתֵיהּ אֵימַת הֶדְיוֹט וִיהִי זִיו קוּדְשָׁא זִיוֵיהּ דְּכָל דְּיַחֲזִינֵיהּ יִסְתַּכַּל בֵּיהּ :
רש''י ויעל כיונק לפניו . העם הזה לפני בא לו הגדולה הזאת עם שפל היה מאד ועלה מאליו כיונק מיונקת האילנות : וכשורש . עלה מארץ ציה : לא תאר . היה לו מתחלה ולא הדר : ונראהו ולא מראה ונחמדהו . וכשראינוהו מתחלה באין מראה היאך נחמדהו , ונחמדהו תמוה הוא :
(ג) נִבְזֶה֙ וַחֲדַ֣ל אִישִׁ֔ים אִ֥ישׁ מַכְאֹב֖וֹת וִיד֣וּעַ חֹ֑לִי וּכְמַסְתֵּ֤ר פָּנִים֙ מִמֶּ֔נּוּ נִבְזֶ֖ה וְלֹ֥א חֲשַׁבְנֻֽהוּ: בְּכֵן יְהִי לבוּסְרָן וְיַפְסֵק יְקַר כָּל מַלְכְּוָתָא יְהוֹן חֲלָשִׁין וְדַוָּון הָא כְּאֱנָשׁ כֵּיבִין וּמְזוּמָּן לְמַרְעִין וּכְמָא דַהֲוָת מְסַלְקָא אַפֵּי שְׁכִינְתָּא מִנָּנָא בְּסִירִין וְלָא חֲשִׁיבִין :
רש''י נבזה וחדל אישים . היה , כן דרך הנביא הזה מזכיר כל ישראל כאיש אחד אל תירא עבדי יעקב ואף כאן הנה ישכיל עבדי בבית יעקב אמר ישכיל ל' הצלחה הוא כמו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל ( ש''א יח ) : וכמסתיר פנים ממנו . מרוב בשתם ושפלותם היו כמסתיר פנים ממנו חבושי פנים בטמון כדי שלא נראה אותם כאדם מנוגע שמסתיר פניו וירא מהביט :
כתובים - משלי - פרק א
(כז) בְּבֹ֤א (כשאוה) כְשׁוֹאָ֨ה | פַּחְדְּכֶ֗ם וְֽ֭אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה בְּבֹ֥א עֲ֝לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה: כַּד יֵיתֵי בְּשִׁלְיָא דְלוּחְיְכוֹן וּתְבַרְכוֹן כְּעַלְעוֹלָא יֵיתֵי כַּד תֵּיתֵא עֲלֵיכוֹן עָקְתָא וְשִׁנוֹקָא :
רש''י כשואה . כענן העולה פתאום : כסופה . טורבילו''ן בלעז : יאתה . יבא :
(כח) אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי: הֵידֵין יִקְרוּנִי וְלָא אֶעֱנֶה נִקְרְיָן וְלָא תִשְׁכְּחִנַנִי :
רש''י ישחרונני . יבקשוני : מפרי דרכם . הפירות שאוכלים בחייהם בצרות המוצאות אותם והקרן שמורה להם בגיהנם :
(כט) תַּ֭חַת כִּי-שָׂ֣נְאוּ דָ֑עַת וְיִרְאַ֥ת יְ֝הוָֹ֗ה לֹ֣א בָחָֽרוּ: עַל דִּסְנוֹי יְדִיעֲתָא וּדְחַלְתֵּיהּ דֶּאֱלָהָא לָא אִתְרְעוּ : (ל) לֹא-אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י נָ֝אֲצ֗וּ כָּל-תּוֹכַחְתִּֽי: לָא צְבוּ בְּתַרְעִיתִי וְאַשְׁלִיאוּ לִי מַכְסָנוּתִי : (לא) וְֽ֭יֹאכְלוּ מִפְּרִ֣י דַרְכָּ֑ם וּֽמִמֹּעֲצֹ֖תֵיהֶ֣ם יִשְׂבָּֽעוּ: וַאֲכַלוּ מִן פֵּרֵי דְאָרְחַתְהוֹן וּמִמִּלְכֵּיהוֹן יִסְבַּעוּן : (לב) כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּֽהַרְגֵ֑ם וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם: מְטוּל דְנֶהְפְּכָנוּתָא דְשַׁבְרֵי תִקְטוֹל אִנוּן וְטוּעֵי דְסִכְלֵי תוֹבְדִנוּן :
רש''י משובת פתים . את אשר לבם שובב : ושלות כסילים תאבדם . לפי שרואים הרשעים שהם מצליחים נדבקים ברעתם ואינם חוזרין :
משנה ברכות פרק ב
א. הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב, וּבָאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם:
ברטנורה (א) היה קורא בתורה. פרשת קריאת שמע: והגיע זמן. קריאת שמע: אם כיון לבו יצא. לדברי האומר מצות צריכות כוונה, צריך לפרש אם כיון לבו שיהא מתכוין לצאת ידי חובתו. והאומר מצות אין צריכות כוונה, מפרש אם כיון לבו לקרות כנקודתן וכהלכתן, לאפוקי קורא להגיה שאינו קורא התיבות כנקודתן, אלא קורא ככתיבתן כדי להבין בחסרות ויתרות, דבקריאה כזו לא יצא. ואנן קיימא לן כמאן דאמר מצות צריכות כוונה: בפרקים. לקמן במתניתין מפרש מה הם הפרקים: שואל מפני הכבוד. שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום, כגון אביו או רבו או שגדול ממנו בחכמה: ומשיב. ואין צריך לומר שמשיב להם שלום אם הקדימו לו: ובאמצע. הפרק: שואל מפני היראה. אדם שהוא ירא מפניו שמא יהרגהו, ואין צריך לומר שמשיב לו שלום, אבל מפני הכבוד לא: רבי יהודה אומר באמצע. הפרק שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו, ומשיב שלום למי שמוטל עליו לכבדו: ומשיב שלום לכל אדם. שהקדים לו שלום. והלכה כר' יהודה. ובכל מקום שאסור להפסיק כך אסור לדבר בלשון הקודש כמו בשאר לשונות:
ב. אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים, בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה, בֵּין שְׁנִיָּה לִשְׁמַע, וּבֵין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, בֵּין וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִיב לֹא יַפְסִיק. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, (אֶלָּא כְּדֵי) שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, שֶׁוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם (בִּלְבָד):
ברטנורה (ב) בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. דכתיב (ירמיה י): וה' אלהים אמת, הלכך אין מפסיקין בין ה' אלהיכם לאמת וכן הלכה: והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה. דכתיב בה (דברים יא): ולמדתם אותם את בניכם, ותלמוד תורה נוהג בין ביום ובין בלילה: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. דאית ביה פרשת ציצית שאינה נוהגת בלילה, דכתיב (במדבר טו): וראיתם אותו:
ג. הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ, יָצָא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא יָצָא. קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יָצָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יָצָא. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה, יַחֲזֹר לִמְּקוֹם שֶׁטָּעָה:
ברטנורה (ג) רבי יוסי אומר לא יצא. דכתיב שמע, השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך ותנא קמא סבר, שמע בכל לשון שאתה שומע. והלכה כתנא קמא: ולא דקדק באותיותיה. להוציאן בשפתיו יפה. בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה הראשונה נגמרת, כגון על לבבך, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, אם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידם, נמצא קורא אותם שתי אותיות כאות אחת: רבי יוסי אומר יצא. והלכה כרבי יוסי. מיהו לכתחילה צריך לדקדק באותיותיה. וכן יזהר שלא יניח הנד, ולא יניד הנח. ולא ירפה החזק, ולא יחזק הרפה. וצריך להתיז זיי''ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי''ן, כלומר כדי שתרבו שכר, שהרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס: הקורא למפרע. הקדים פסוק שלישי לשני, ושני לראשון, וכיוצא בזה: לא יצא. דכתיב: והיו הדברים, בהוייתן יהיו, כלומר כמו שהן סדורין בתורה. ומיהו אם הקדים פרשת ויאמר לפרשת והיה אם שמוע, ופרשת והיה אם שמוע לשמע, נראה דאין זה חשוב למפרע ויצא, שהרי אינן סדורות זו לאחר זו בתורה: יחזור למקום שטעה. אם בין פרק לפרק טעה, שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה פרק יחזור, חוזר להפסק ראשון, שהוא והיה אם שמוע. והרמב''ם אומר שהוא ואהבת את ה', ואם באמצע הפרק פסק, שיודע הפרק שפסק בו, אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו פרק פסק, חוזר לראש אותו הפרק. היה קורא וכתבתם, ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע, חוזר לוכתבתם של שמע ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו, אינו חוזר, שעל הרגל לשונו הוא הולך:
ד. הָאֻמָּנִין קוֹרִין בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ, מַה שֶּׁאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן בַּתְּפִלָּה:
ברטנורה (ד) נדבך. שורה של בנין אבנים. כמו נדבכין די אבן גלל בעזרא (ו, ד). ואף על גב דמסתפי דלמא נפלי ולא מצו מכווני, לא הצריכום חכמים לרדת, דקריאת שמע לא בעי כוונה אלא פסוק ראשון בלבד: מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה. דצלותא רחמי היא ובעי כוונה, הלכך יורדין למטה ומתפללין:
ה. חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בְלַיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בְלַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, (לֹא) לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע (בְלַיְלָה הָרִאשׁוֹן). אָמַר לָהֶם, אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת:
ברטנורה (ה) חתן. שנשא בתולה: פטור מק''ש לילה ראשונה. משום דטריד שמא לא ימצאנה בתולה. ואני שמעתי שמתירא שמא יעשה כרות שפכה בבעילתו. וטרדא דמצוה היא, ורחמנא אמר ובלכתך בדרך, בלכת דידך הוא דמחייבת, הא דמצוה פטירת: אם לא עשה מעשה. אם לא בעל עד מוצאי שבת, שהם ארבעה לילות, טריד. ומשם ואילך לבו גס בה ותו לא טריד, ואע''פ שלא עשה מעשה חייב בק''ש:
ו. רָחַץ בְּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, (לֹא) לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ. אָמַר לָהֶם, אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אֲנִי:
ברטנורה (ו) רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. ואע''פ שאבל אסור ברחיצה: אסטניס אני. קר ומצונן. לשון צינה, ואיכא צערא אם לא היה רוחץ. ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג:
ז. וּכְשֶׁמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ, קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, (לֹא) לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים. אָמַר לָהֶם, אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים, כָּשֵׁר הָיָה: ח. חָתָן אִם רָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן, קוֹרֵא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם יִטֹּל:
ברטנורה (ח) לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. אם לא הוחזק חכם ופרוש בשאר דברים, אין זה אלא גאוה, שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. וחזינן לקצת מרבותינו דאמרי דהאידנא כל אדם יקרא ק''ש בלילה הראשון, שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר ימים, אם לא יקרא בלילה ראשון מחזי יותר כיוהרא, שמראה עצמו שהוא מכוין בכל שעה, אלא השתא משום דטריד במצוה:
גמרא ברכות דף י''ד ע''א
אָמַר רַב כָּל הַנּוֹתֵן שָׁלוֹם לַחֲבֵירוֹ קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ בָּמָה שֶׁנֶאֱמַר (ישעי' ב) חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא אַל תִּקְרֵי בַּמֶה אֶלָּא בָּמָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר בַּמֶּה חֲשַׁבְתּוֹ לָזֶה וְלֹא לֵאלוֹהַּ. מָתִיב רַב שֵׁשָׁת בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב תִּרְגְמָהּ רִבִּי אַבָּא בְּמַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי זֵרָא כָּל הָעוֹשֶׂה חֲפָצָיו קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. אָמַר לֵיהּ בָּמָה קַא אֲמַרְתְּ. אָמַר לֵיהּ לֹא. אָסוּר קָאֲמִינָא. וְכִדְרַב אִידִי בַּר אָבִין דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲשִׁיאָן אָסוּר לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת חֲפָצָיו קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פה) צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. וְאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲשִׁיאָן כָּל הַמִּתְפַּלֵּל וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֲפָצָיו שֶׁנֶאֱמַר צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו: (שם ע''ב) אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מָאי דִּכְתִיב (תהלים סג) כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְּחַיָי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי. כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְּחַיָי זוּ קְרִיאַת שְׁמַע. בְּשִׁמְךָ אֶשָׂא כַפָּי זוּ תְּפִלָּה. וְאִם עוֹשֶׂה כֵּן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (שם) כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶאֱמַר (שם) וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי:
רש''י חדלו לכם מן האדם. כשיש לכם לעסוק בכבוד המקום אל תתעסקו בכבוד אדם דאי לאו הכי למה ליה לחדול ושמואל לא דריש לשון במה אלא כמשמעו במה חשבתו לזה שקדמת כבודו לכבודי: שואל מפני הכבוד. והא ק''ש קודם תפלה היא וקתני שואל: תרגמה רבי אבא. להא דרב ושמואל דאסרי: במשכים לפתחו. אבל פגעו בדרך שואל: ה''ג אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אסור לאדם לעשות חפציו עד שיתפלל: צדק. תפלה שמצדיק לבוראו והדר וישם פעמיו לדרכו חפצו: כן אברכך. וכמו חלב ודשן תרי קראי דסמכי להדדי: רננות. שתים:
זוהר נח דף נ''ט ע''ב
אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ רַבִּי חִיָּא פָּתַח (ישעיה ס') וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֶׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא וְיַדְּעֵי אָרְחִין דְּאוֹרַיְתָא דִּבְגִנַּהּ יִזְכּוּן לְעָלְמָא דְּאָתֵי, תָּא חָזֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אִית לוֹן חוּלָקָא לְעָלְמָא דְּאָתִי מַאי טַעֲמָא בְּגִין דְּנָטְרִין בְּרִית דְּעָלְמָא אִתְקַיָּם עֲלֵיהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (ירמיה ל''ג) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי, וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל דְּנָטְרֵי בְּרִית וְקַבִּילוּ לֵיהּ אִית לוֹן חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתִי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּגִין כָּךְ אִקְּרוּן צַדִּיקִים, מִכָּאן אוֹלִיפְנָא כָּל מַאן דְּנָטִיר הַאי בְּרִית דְּעָלְמָא אִתְקַיָּם עֲלֵיהּ, אִקְּרֵי צַדִּיק, מְנָּא לָן מִיּוֹסֵף בְּגִין דְּנָטַר לֵיהּ לִבְרִית עָלְמָא זָכָה דְּאִקְּרֵי צַדִּיק וְעַל כָּךְ וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (תהלים מ''ו) לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְיָ אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ הָאי קְרָא הָא אִתְמָר וְאוֹקְמוּהָ. אֲבָל לְכוּ חֲזוּ מַאי חֲזוּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (ישעיה כ''א) חָזוּת קָשָׁה הוּגַד לִי. בְּעוֹבָדוֹי דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד אִתְגְּלֵי נְבוּאָה עִלָּאָה לִבְנֵי נְשָׁא, אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת, שְׁמּוֹת וַדַּאי דְּהָא שְׁמָא גָּרִים לְכֹלָּא. כְּתִיב וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה וְגוֹ' אַמַּאי הָכָא, לֵאמֹר, וְאַמַּאי זֶה, אֶלָּא לֵאמֹר דָּא אִתְּתָא, זֶה דָּא צַדִּיק, (רֶמֶז כְּמוֹ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרָא לֵיהּ נֹחַ נַיְּחָא דְּאַרְעָא לֵאמֹר מַאי לֵאמֹר אֶלָּא אֲתַר דָּא קָרֵי לֵיהּ נֹחַ וּמַאן אִיהוּ אַרְעָא קַדִּישָׁא לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וְגוֹ', עָבַד לֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְתַתָּא כְּגַוְנָא עִלָּאָה) (נ''א זֶה דָּא צַדִּיק וְכֵן נֹחַ (לֵאמֹר נֹחַ) דָּא צַדִּיק. לֵאמֹר דָּא נוּקְבָא. בְּגִין דְּלָא מִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא: אָמַר רַבִּי יִצְחָק לֵאמֹר דָּא אַרְעָא קַדִּישָׁא) (וְזֶה אֱמֶת) כְּתִיב הָכָא זֶה יְנַחֲמֵנוּ וּכְתִיב הָתָם (שם כ''ה) זֶה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ, זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דִּרְשִׁימִין בִּרְשִׁימוּ דְּגוּשְׁפַּנְקָא דְּמַלְכָּא לְמֶהֱוֵי בִּשְׁמֵיהּ רְשִׁימִין וְאִיהוּ שַׁוִּי שְׁמָהָן בְּאַרְעָא כִּדְקָא יָאוּת, כְּתִיב וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ וּכְתִיב וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב אַמַאי לֹא כְּתִיב אֶת, אֶלָּא הָתָם דַּרְגָא אָחֳרָא (ד''א חָדָא) וְהָכָא דַּרְגָא אוֹחָרָא (נ''א אֶת כְּמָה דְּאַתְּ אָמַד וָאֶרְאֶה אֶת יְיָ) כְּדִכְתִיב (ישעיה ו') וָאֶרְאֶה אֶת יְיָ וָאֶרְאֶה יְיָ לא כְּתִיב אֶלָּא אֶת יְיָ אוֹף הָכָא בְּנֹחַ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב דַּרְגָא דִּילֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ קָרָא לֵיהּ יַעֲקֹב אֲבָל הָכָא אֶת לְאִתְכַּלָּלָא שְׁכִינְתָּא, (נ''א דְּהִיא) דַּרְגָא אָחֳרָא לְתַתָּא
תרגום הזוהר אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ. רַבִּי חִיָּא פָּתַח (ישעיה מ') וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. זַכָּאִים הֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּשְׁתַּדְלִים בַּתּוֹרָה, וְיוֹדְעִים דַּרְכֵי הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָה יִזְכּוּ לְעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, מַה הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁנּוֹטְרִים בְּרִית שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (ירמיה ל''ג) אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חוּקוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שַׂמְתּי. וְלָכֵן יִשְֹׁרָאֵל שֶׁשּׁוֹמְרִים הַבְּרִית וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ, יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק בְּעוֹלָם הַבָּא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁבִיל כַּךְ הֵם נִקְרָאִים צַדִּיקִים. מִכַּאן לָמַּדְנוּ כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר הַבְּרִית הַזֶּה שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עָלָיו, נִקְרָא צַדִּיק. מֵהֵיכָן אָנוּ יוֹדְעִים, מִיּוֹסֵף. בִּגְלַל שֶׁשָּׁמַר עַל בְּרִית הָעוֹלָם, זָכָה שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק. וְלָכֵן ''וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ''. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (תהלים ט''ו) לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְיָ אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ. פָּסוּק זֶה כְּבָר נֶאֱמַר וְנִתְבָּאֵר. אֲבָל ''לְכוּ חֲזוּ'', מַהוּ חֲזוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כ''א) חֲזוּת קָשָׁה הוּגַד לִי. בַּמַעֲשִׂים שֶׁהַקָּבָּ''ה עוֹשֶׂה, מִתְגַלֶּה נְבוּאָה עֶלְיוֹנָה לִבְנֵי אָדָם. ''אֲשֶׁר שָׂם שַׁמוֹת'', שֵׁמוֹת וַדַאי, כִּי הַשֵּׁם גּוֹרֵם לַכֹּל. כָּתוּב, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה וְגוֹ', מַדּוּעַ כָּתוּב ''לֵאמֹר'', וּמַדּוּעַ ''זֶה''. . אֶלָּא ''לֵאמֹר'' זֶה הָאִשָּׁה, וְ''זֶה'' הוּא צַדִּיק, (רֶמֶז, כְּמוֹ שֶׁהַקָּבָּ''ה קָרָא לוֹ נֹחַ, שֶׁנָּחָה הָאָרֶץ. ''לֵאמֹר'' מַהוּ לֵאמֹר, אֶלָּא שֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה קָרָא לוֹ נֹחַ, וּמִיהוּ. , זֶה הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂינוּ וְגוֹ', עָשָׂה אוֹתוֹ הַקָּבָּ''ה לְמַטָה, כְּעֵין לְמַעְלָה). (נ''א. ''זֶה'' הוּא צַדִּיק, וְכֵן נֹחַ הוּא צַדִּיק. לֵאמֹר הוּא הַנּוּקְבָא, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לֵאמֹר, הוּא הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה). כָּתוּב כַּאן זֶה יְנַחֲמֵנוּ, וְכָתוּב שָׁם (ישעיה כ''ה) זֶה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ. זַכָּאִים הֵם הַצַדִּיקִים שֶׁרְשׁוּמִים בְּחוֹתָם הַמֶּלֶךְ, לִהְיוֹת רְשׁוּמִים בִּשְׁמוֹ, וְהוּא שָׂם אֶת שְׁמָם בָּאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁצָרִיךְ. כָּתוּב וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ, וְכָתוּב (בראשית כ''ה) וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב. מַדּוּעַ לֹא כָּתוּב ''אֶת''. אֶלָּא שָׁם דַּרְגָה אֲחֶרֶת, וְכַאן דַּרְגָה אֲחֶרֶת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ו') וָאֶרְאֶה אֶת יְיָ. וָאֶרְאֶה ה' לֹא כָּתוּב, אֶלָּא אֶת ה', גַּם כַּאן בְּנֹחַ, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ. וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, דַּרְגָה שֶׁלוֹ, הַקָּבָּ''ה מַמָּשׁ קָרָא אוֹתוֹ יַעֲקֹב, אֲבָל כַּאן ''אֶת'' לְהַכְלִיל הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא דַּרְגָה אֲחֶרֶת לְמַטָה.
הלכה פסוקה
ש''ע יו''ד מסי' קי''ג ואילך
א. דָבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי וְגַם עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת אוֹ לְפַרְפֶּרֶת שֶׁבִּשְּׁלוֹ נָכְרִי אֲפִילוּ בִּכְלִי יִשְׂרָאֵל וּבְבֵית יִשְׂרָאֵל אָסוּר מִשּׁוּם בִּשׁוּלֵי נָכְרִי: ב. בֵּיצָה אַף עַל פִּי שֶׁרְאוּיָה לְגוֹמְעָהּ חַיָּה אִם בִּשְּׁלָהּ נָכְרִי אֲסוּרָה: ג. כֵּלִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶם הַנָּכְרִי לְפָנֵינוּ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם בִּשׁוּלֵי נָכְרִי צְרִיכִים הֶכְשֵׁר: ד. אִם הוּא כְּלִי חֶרֶס מַגְעִילוֹ ג' פְּעָמִים וְדַיּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין לְאִיסוּר זֶה עִיקָר מִדְאוֹרַיְיתָא: ה. יֵין תַּפּוּחִים וְיֵין רִמּוֹנִים כַיּוֹצֵא בָהֶם מֻתָּר לִשְׁתּוֹת בְּכָל מָקוֹם וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לֹא גָזְרוּ עָלָיו: ו. חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ אָסוּר: ז. גְבִינוֹת הַנָּכְרִי אֲסָרוּהָ מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָם בְּעוֹר קֵיבַת שְׁחִיטָתָם שֶׁהִיא נְבֵילָה וַאֲפִילוּ הֶעֱמִידוּהָ בָעֲשַׂבִּים אֲסוּרָה:
מוסר
מספר תוצאות חיים
הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִתֵּן אֶל לִבּוֹ כְּדֵי שֶׁיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה הֵם אֵלוּ שֶׁיֵדַע כַּמָה מִינֵי פְגַם עוֹשֶׂה לוֹ וּלְנַפְשׁוֹ וּלְכָל הָעוֹלָמוֹת בִּהְיוֹתוֹ חוֹטֵא הָאֶחָד פָּגַם בְּגוּפוֹ שֶׁהוּא חוֹתָם תַּבְנִית הַמֶרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה וְאָמְרוּ בְּתִיקוּנִים וַוי לֵיהּ מַאן דְאַכְּחִישׁ קוֹמְתֵיהּ בְּעוֹבָדִין בִּישִׁין דְאַכְּחִישׁ פַּמַלְיָא דִלְעֵילָא וְכָל אֵבֶר שֶׁלֹא נִתְקַן כָּרָאוּי חוֹזֵר לָבֹא עָלָיו בְּגִלְגוּל. וְכָל נְשָׁמָה פְגוּמָה אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בָהּ שֶׁנֶאֱמַר כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב. פָּגַם בְּנִשְׁמָתוֹ הַיְקָרָה אֲשֶׁר חֲצוּבָה מִמָקוֹם גָבוֹהַּ שֶׁחָטָא עַד אֲשֶׁר הִשְׁפִּילָהּ לְרַגְלָיו. וַוי לֵיהּ לְבַר נַשׁ דְּנִשְׁמָתֵיהּ נְחִיתָא תְּחוֹת רַגְלוֹי וְכֵן בְּחֶטְאוֹ מוֹרִיד הַשְּׁכִינָה וַתְּגַל מַרְגְלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב וְהַשְׁכִינָה מְיַילֶלֶת עָלָיו נְתָנַנִי ה' וכו'. וּפְגַם הַמַגִיעַ בָּהּ שֶׁהוּא נִּרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. וְעוֹד שֶׁהִיא עִמָנוּ בְגָלוּת וּכְשֶׁאָנוּ חוֹטְאִים אָנוּ מַאֲרִיכִין גָלוּתָהּ. וְעוֹד נוֹתֵן לָהּ עֶצֶב שֶׁהוּא בֶן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ. וּמַאן דְחָב לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא כְּאִלוּ מַפְשִׁיט שְׁכִינְתָּא מִלְבוּשָׁהָא וכו' וְכָל מַאן דִמְקַיֵים פִּקּוּדָא דְאוֹרַיְיתָא כְּאִלוּ הוּא לָבִישׁ לִשְׁכִינְתָּא בִּלְבוּשָׁהָא. וְאָמַר בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא שְׁכִינְתָּא מַאן דְגָמִיל חֶסֶד עִמָהּ לֵית עֶרֶךְ לְאַגְרָא דִילֵיהּ וּמַאן דְחָב לְגַבֵּהּ לֵית עֶרֶךְ לְעוֹנְשָׁא דִילֵיהּ. עוֹד כִּי בְּפָגְמוֹ פָּגַם בְּתִפְאֶרֶת עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' ס''ו) הַפּוֹשְׁעִים בִּי וּמְסַלֵק הָאֵם מֵעַל הַבָּנִים וְלִפְעָמִים פְּגַם מַגִיעַ גַם בְּכָל יהו''ה כְּדִכְתִיב (שמות י''ט) פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה'. וְהַפּוֹגֵם בְּמִדּוֹת הוּא כְּקוֹרֵעַ לְבוּשׁ הַמֶּלֶךְ מֵעַל הַמֶּלֶךְ: