כפי שלמדנו (לעיל ב, ב-ה), לדעת רוב הפוסקים, נשים חייבות להתפלל בכל יום תפילת עמידה של שחרית ומנחה, וכן ראוי לנהוג לכתחילה. אם כן צריך לדעת אימתי הוא זמן תפילת שחרית ואימתי הוא זמן תפילת מנחה. גם למנהגן של נשים רבות שמתפללות תפילת עמידה רק פעם אחת ביום, בשחרית או במנחה, צריך לדעת את זמניהן, כדי לכוון את התפילה לזמן של שחרית או מנחה. זמני התפילות נקבעו על ידי אנשי כנסת הגדולה על פי זמן קרבן התמיד, שחרית כנגד זמן הקרבת תמיד של שחר, ומנחה כנגד זמן הקרבת תמיד של בין הערביים. זמן תפילת מנחה יבואר בהמשך (יח, א), ועתה נבאר את זמן תפילת שחרית. תמיד של שחר קרב מ'עמוד-השחר', לפי זה זמן תפילת שחרית היה צריך להיות לכתחילה מ'עמוד-השחר'. אלא שאמרו חכמים שראוי להתפלל אחר 'הנץ-החמה', שנאמר (תהלים עב, ה): "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ" (ברכות ט, ב). אמנם בדיעבד, המתפלל משעלה 'עמוד-השחר' יצא, מפני שהתפלל בזמן הכשר להקרבת התמיד של שחר (שו"ע פט, א; וע' פניני הלכה תפילה יא, 4). 'עמוד-השחר', הוא הזמן שבו נראה האור הקלוש הראשון שבמזרח, ו'הנץ-החמה' הוא זמן זריחת השמש. והזמן המשובח ביותר לתפילת שחרית הוא כ'ותיקין', שהיו מתפללים עמידה ב'הנץ-החמה', לקיים מה שנאמר: "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ".[1] ונמשך זמנה עד סוף ארבע שעות, שכן זמן הקרבת תמיד של שחר עד סוף ארבע שעות. בדיעבד, אשה שלא הספיקה להתפלל עד סוף ארבע שעות, יכולה להתפלל שחרית עד חצות היום, ואף שאין לה שכר כמי שהתפללה בזמן, מכל מקום שכר תפילה יש לה (שו"ע פט, א). אבל אשה שרוצה לומר את ברכות קריאת שמע, גם בדיעבד לא תאמרם אחר ארבע שעות. ומי שנוהגת להתפלל בכל יום תפילת עמידה אחת, בשחרית או במנחה, אם עברו ארבע שעות ולא התפללה שחרית, מוטב שתתפלל באותו יום מנחה. ואם היא חוששת שאולי תשכח להתפלל מנחה, תתפלל שחרית עד חצות היום.[2]

השעות שדיברו בהן חכמים הן שעות זמניות. כלומר, מחלקים את היום לשנים עשר חלקים, וכל חלק נקרא 'שעה-זמנית'. בקיץ שהימים ארוכים - השעות ארוכות, ובחורף שהימים קצרים - השעות קצרות. השאלה, מאימתי מתחילים לחשב את היום. לפי חשבון ה'מגן-אברהם', שעות היום הן שעות האור, כלומר החישוב הוא מ'עמוד-השחר' ועד חשכה גמורה. ואילו לדעת הגר"א, החישוב הוא לפי השעות בהן השמש נראית, כלומר, מזריחת החמה ועד שקיעתה. וזוהי משמעות שני הזמנים שמופיעים בלוחות. הזמן המוקדם הוא לפי 'מגן-אברהם', שמתחיל את חשבון השעות מ'עמוד-השחר', והזמן המאוחר הוא לפי הגר"א, שמתחיל את חשבון השעות מ'הנץ-החמה' (פ"ה תפילה יא, 13-14). למעשה, דעת רוב הפוסקים כדעת הגר"א, בנוסף לכך, כיוון שזמן התפילה הוא מדברי חכמים, הלכה כדברי המיקל, ולכן מחשבים את סוף זמן תפילת שחרית לפי חשבון הגר"א.[3]

אשה שטרודה בגידול ילדיה יכולה לצאת ידי חובת תפילה בברכות השחר וברכות התורה, ובדוחק אפשר לומר שגם אשה שאינה טרודה יוצאת בזה ידי חובתה (לעיל ב, ד-ו). אולם אשה הרוצה לקיים את מצוות התפילה לפי עיקר ההלכה, תאמר את ברכות השחר וברכות התורה, שני פסוקים ראשונים של קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה (לעיל ב, ה). ואם תרצה לדקדק יותר, תזכיר את יציאת מצרים, לצאת ידי הסוברים שאשה צריכה להזכיר בכל יום את יציאת מצרים. ואם תרצה להזכיר את יציאת מצרים בהידור, תאמר את ברכת אמת ויציב, ותסמוך את התפילה לברכת הגאולה (ע' להלן טז, ג). ואם יש לה יותר זמן ותרצה להוסיף ולהדר, תאמר את עיקר פסוקי דזמרה, "ברוך שאמר", "אשרי" עד סוף ה"הללויות", שהם ששה פרקים, וברכת "ישתבח" (להלן טו, ד). ואם תרצה להוסיף, תאמר גם את קריאת שמע וברכותיה. ואם תרצה להוסיף, תאמר לפני פסוקי דזמרה את פרשת התמיד ופסוקי הקטורת (להלן טו, א-ב). ואם תרצה להוסיף, תשלים את כל פרקי פסוקי דזמרה. עם זאת חובה לחזור ולהדגיש, שמצוות התפילה לנשים לפי ההלכה מתקיימת בשלימות על ידי ברכות השחר והתורה, שני פסוקים ראשונים של קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה. ומעבר לזה אין חיוב. וצריך להיזהר שלא יווצר מצב שמחמת הרצון לדקדק ולהוסיף עוד פרקים או ברכות, הכוונה בעיקר התפילה תיפגם. ולכן כל מי שחוששת שאם תרחיב את תפילתה תתמעט כוונתה, מוטב שתאמר את התפילה המחויבת ולא תוסיף דבר. אמנם במוסדות החינוך, יש מקום לחנך את הנערות להתפלל את כל סדר התפילה, ברכות השחר והתורה, קרבן התמיד, פסוקי דזמרה, קריאת שמע וברכותיה ותפילת עמידה. שהואיל והן פנויות, וממילא נמצאות במסגרת, טוב שגם לתפילתן תהיה מסגרת מהודרת, וכך גם ילמדו להכיר את כל התפילה. אמנם אחר שהבנות למדו והתרגלו לסדר התפילה, יש לשים לב שהעיקר הוא הכוונה ובקשת הרחמים. ואם המחנכות מבינות שהתפילה הארוכה פוגעת בכוונה, ראוי לאפשר לבנות הרוצות לקצר - לומר את מה שהן חייבות בלא תוספות.[4]

משעה שעלה עמוד השחר והגיע זמן תפילת שחרית, צריך אדם לעמוד לפני בוראו בתפילה. ולא יקדים כבוד עצמו לכבוד שמים, לפיכך אמרו חכמים שאסור לאדם לעסוק במלאכתו ולצאת לדרכו ולאכול קודם שיתפלל. וגם לא יקדים כבוד חבירו לכבוד שמים, לפיכך אסור לאדם ללכת לפתחו של חבירו לשאול בשלומו קודם שיתפלל. כעקרון כן הדין גם לגבי נשים, אלא שכל אשה שנוהגת להקל לקיים את מצוות התפילה באמירת ברכות השחר והתורה בלבד, צריכה להקפיד שלא לעשות את הדברים הללו עד שתאמר ברכות אלו. ומי שנוהגת כדעת רוב הפוסקים, ומתפללת בכל בוקר תפילת עמידה של שחרית, צריכה להקפיד ולהיזהר בכל הדברים הללו עד שתתפלל עמידה של שחרית. אולם בשעת הצורך, גם מי שנוהגת להתפלל בכל בוקר תפילת עמידה של שחרית, יכולה לסמוך על דעת המקילים, ואחר שתאמר את ברכות השחר והתורה רשאית לעשות את כל הדברים הללו. וגם אשה שלפעמים מתפללת עמידה בשחרית ולפעמים במנחה, תשתדל להקפיד באותם הימים שהיא מתפללת שחרית שלא לעשות את הדברים הללו לפני תפילתה. ובשעת הצורך, תוכל להקל לעשותם אחר שתאמר את ברכות השחר והתורה.[5]

העומדת להתפלל שחרית, תקפיד שלא ללכת לפני כן אל הוריה או חברתה לשאול בשלומם. ואם עשתה כן, חטאה בזה שהחשיבה את כבודם יותר מכבוד שמים, שלפני שעמדה בתפילה - הלכה לברכם בשלום (ברכות יד, א). ואם הוריה צריכים עזרה, ואינה יכולה להספיק להתפלל לפני כן, תלך לסייע להם לפני התפילה, מפני שיש בזה מצווה של כיבוד הורים. ותאמר לפני כן ברכות השחר והתורה. וכן כאשר יש צורך לעזור לאנשים חולים, ואינה יכולה להספיק להתפלל לפני כן, מותר לסייע להם לפני התפילה. האיסור הוא ללכת אל החברה כדי לשאול בשלומה, אבל אם חברתה באה לביתה, מותר לשאול בשלומה, וטוב שתקפיד לומר לה "בוקר טוב" ולא "שלום", שעל ידי כך תזכור שעדיין לא התפללה. וכן נערות שמתפללות בבית הספר ופוגשות בדרכן את חברותיהן, מותר להן לשאול בשלומן ולשוחח עימהן, וטוב שתקפדנה לומר "בוקר טוב" ולא "שלום". כשיש צורך לטלפן כדי לשאול או להודיע דבר מה, מותר להתקשר לפני התפילה. אבל אין להתקשר לצורך שיחת רעים לפני התפילה (ע' פ"ה תפילה יב, א, 2). מי שאינה מתכוונת להתפלל שחרית, נכון שתקפיד שלא לשאול בשלום חברתה לפני שתאמר את ברכות השחר והתורה.

כפי שלמדנו, אשה שעומדת להתפלל שחרית צריכה לנהוג לכתחילה כדיני איש, ומשעה שעלה עמוד השחר, לא תעסוק במלאכתה או תצא לדרכה קודם שתתפלל. אמרו חכמים (ברכות יד, א): "כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך, הקב"ה עושה לו חפציו". אבל מותר לעשות מלאכה קטנה או לצאת לדרך קצרה לפני התפילה. ויש מי שכתב, שאם הדרך אורכת פחות משבעים ושתיים דקות, מותר לעשותה לפני התפילה. ולצורך תפילה, כגון לנסוע לכותל, מותר לנסוע אפילו יותר משבעים ושתיים דקות (שו"ת אור לציון ח"ב ז, ו; פ"ה תפילה יב, ה). לפני שעלה עמוד השחר מותר להתחיל במלאכה גדולה או לצאת לדרך ארוכה, שהואיל ועוד לא הגיע זמן תפילת שחרית, אין היא נחשבת כמי שהקדימה את צרכיה לתפילתה. ותקפיד לומר לפני כן את ברכות השחר, שזמן אמירתן הוא סמוך לקימה מהשינה. וכיוון שהתחילה במלאכתה או יצאה לדרך לפני זמן התפילה, רשאית להמשיך גם אחר שעלה עמוד השחר, ובתנאי שתספיק להתפלל לפני סוף זמן התפילה (שו"ע פט, ז; פ"ה תפילה יב, ב). אשה שאינה נוהגת להתפלל שחרית, נכון שתקפיד שלא לעסוק במלאכתה ושלא לצאת לדרכה לפני שתאמר את ברכות השחר והתורה.

מותר לעסוק לפני התפילה בצרכי מצווה, כי אין בזה פגיעה בכבוד שמים, שהרי פעולות אלו אינן נעשות לצרכים אישיים. לפיכך, מותר ומצווה לרחוץ ולהלביש את הילדים ולהכין להם אוכל לפני צאתם לגן ולבית הספר. ואם חסרים בבית מצרכי מזון הנחוצים בבוקר, מותר לקנותם לפני התפילה. וכן כאשר יש חשש שאחר התפילה לא ישארו בחנות מאכלים לשבת, מותר לקנותם לפני התפילה (מ"ב רנ, א, כה"ח פט, כה). אבל שלא לצורך מצווה, אסור לקנות אפילו פריט אחד. מותר לעשות פעולות קטנות לפני התפילה. למשל, מותר לסדר את המיטות. ומותר להוציא את האשפה מהבית לפח המרכזי. וכן מותר לעיין מעט בעיתון. וכן מותר להתעמל מעט לפני התפילה. וכן מותר להכניס כביסה ממויינת למכונה ולהפעילה, מפני שזו פעולה קטנה. אבל אסור למיין כביסה ולהכניסה למכונה (הליכות שלמה ב, ה). אסור לבשל ולאפות לפני התפילה, אבל מותר להדליק את האש מתחת לסיר שהוכן מאתמול, או להכניס לתנור האפייה תבנית שהמאכלים שבתוכה הוכנו מאתמול. אמנם לגבי ברכות השחר והתורה, יש להשתדל לברכן עד כמה שאפשר סמוך לקימה מהשינה, ואף פעולות קטנות וצרכי מצווה מוטב שלא לעשות לפני כן. האיסור לאדם לעסוק בצרכיו קודם התפילה, כולל גם איסור להסתפר ולהיכנס לבית המרחץ (רמב"ם תפילה ו, ז). וכן אסור ללכת לשחות בבריכה, או לעשות אמבטיית פינוק לפני התפילה. אבל חובה ליטול את הידיים לפני התפילה, וראוי לשטוף את הפנים ולצחצח שיניים לקראת התפילה (שו"ע ד, יז; מו, א). וכן מותר להתרחץ במקלחת ולהתנקות בסבון לקראת התפילה (פ"ה תפילה יב, ג-ד).

משעה שעלה עמוד השחר אסור לאדם לאכול או לשתות משקה קודם שיתפלל. וסמכו חכמים (ברכות י, ב) דבריהם על הפסוק (ויקרא יט, כו): "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", ופירשו: "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם". ועוד אמרו: "כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר (מלכים א, יד, ט): "וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ" (גווך רומז לגאוותך), אמר הקב"ה: לאחר שנתגאה זה - קיבל עליו מלכות שמים"?! אבל מותר לשתות מים קודם התפילה, מפני שאין בשתייתם שום צד של גאווה. וכן מותר לאכול מאכלים ומשקים שנועדו לרפואה, שהואיל והם לרפואה אין באכילתם צד של גאווה (שו"ע פט, ד). למשל, מותר למי שסובל מעצירות לאכול לפני התפילה שזיפים, הואיל והוא אוכלם לרפואה (ע' במ"ב פט, כד). אשה שנתקפה ברעב עד שאינה יכולה להתרכז בתפילה, רשאית לאכול לפני התפילה, מפני שדינה כחולה שנאלץ לאכול, ואין באכילתה צד של גאווה (שו"ע פט, ד, וע' מ"ב כו). הנוהגות לצאת ידי חובת התפילה בברכות השחר והתורה (כמבואר לעיל ב, ד), בנוסף לכך שראוי לברכן עד כמה שאפשר סמוך לקימה מהשינה, נכון להקפיד שלא לאכול או לשתות לפני אמירתן.

נערות שרגילות להתפלל שחרית בבית הספר, ואם לא יאכלו לפני כן בבית, תהיינה רעבות והדבר עלול להזיק לבריאותן או שיפגע ביכולתן להתרכז בתפילה ובלימודים, רשאיות לאכול ולשתות בבית לפני התפילה. אם תספיק להן אכילת ארעי בלא לחם, עדיף שיאכלו אכילת ארעי, ובהפסקה הראשונה יוכלו ליטול ידיים ולאכול לחם. ואין לטעון כי עדיף שיתפללו שחרית בבית, מפני שקביעות התפילה בבית הספר מחנכת את התלמידות ומבססת את מעמדה של התפילה. אולם נכון שיברכו את ברכות השחר והתורה לפני האכילה והשתייה.[6] קטנים שעוד לא הגיעו לגיל מצוות, שתים עשרה שנה לבנות ושלוש עשרה שנה לבנים, רשאים לאכול לפני התפילה, שכל מה שמחנכים את הקטנים שלא לאכול מאכלים אסורים הוא כאשר המאכל אסור מצד עצמו, מפני שאינו כשר. אבל כאשר תקנו חכמים סייג שלא לאכול לפני התפילה או לפני הקידוש, כיוון שאין במאכלים עצמם איסור, אין הקטנים חייבים בסייג זה. ואמנם לכתחילה ראוי שלא יאכלו לפני התפילה, אבל כשיש צורך רשאים לאכול (מ"ב קו, ה; יבי"א ח"ד יב, טו; וע' בכה"ח קו, יא).

אשה שצריכה לטפל בילדיה, ואינה יכולה להתפלל מיד לאחר קימתה, ועד שתסיים את הטיפול בילדים יעבור זמן רב, ואם לא תשתה קפה או תה, לא תתיישב דעתה, מותר לה לשתות קפה או תה לפני שתתפלל. מפני שאין בשתייתה גאווה אלא צורך, כדי שתהא דעתה מיושבת ותוכל לטפל כראוי בילדיה. ואם תצטרך גם לאכול פרי או עוגה, ובלעדיהם תרגיש חולשה ולא תוכל לטפל בילדיה כראוי, מותר לה לאכול, מפני שהיא אוכלת כדי לחזק את עצמה ולא כדי להתגאות. אבל תשתדל לברך את ברכות השחר והתורה לפני אכילתה ושתייתה. אשה שרגילה להתפלל בכל יום תפילת שחרית, ובעלה חזר מבית הכנסת, וכבר הגיע זמן הארוחה והיא עדיין לא הספיקה להתפלל שחרית, תאמר את ברכות התורה שיש בהן תפילה קצרה, ותאכל עימו, ואח"כ תשלים את ברכות השחר ותתפלל עמידה. וזאת מפני שסדר החיים המשפחתי התקין על פי ההלכה שאשה אוכלת עם בעלה, לפיכך, כדי שלא לעכב את בעלה תאכל עימו. ואחר ארוחתה תשלים את ברכות השחר ותפילת עמידה. ואם תוכל, תשתדל לומר גם את ברכות השחר לפני הארוחה, מפני שיש להשתדל להסמיך את אמירתן לקימה מהשינה.[7]