ויעמד שטן על ישראל . אע''פ שפרשה זו אינה לכבוד דוד נכתבה כאן משום שנאמר בסוף הפרשה שבנה מזבח וענהו ה' מן השמים וזה כבוד דוד :

ויעמד שטן . הוא היצה''ר הנטוע בלב האדם : על ישראל . ר''ל לעשות דבר הרע לישראל :

ויסת . ענין פתוי :

ויעמד שטן על ישראל . בספר ( שמואל ב' כ''ד א' ) כתוב ויוסף את ה' לחרות בישראל והענין אחד :

יוסף ה' . על כי היה נראה משאלת המלך אשר יחשוב כי רבים המה ולכן התאוה לדעת מספר' ולזה אמר לו יואב מי יתן ועוד יוסף ה' עליהם כמו שהם עתה ועוד יתכפלו ויחזרו ויתכפלו עד מאה פעמים : הלא וכו' . ר''ל הלא אדוני המלך יודע אשר כולם לאדוני לעבדים ואם עוד יתרבו הנה ברוב עם הדרת מלך וא''כ למה יבקש לדעת מספרם למה יהיה זה סיבה לעשות שממה לישראל כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין :

לאשמה . היא מלשון שממה וכן עדרי הצאן נאשמו ( יואל א ) :

ויאמר יואב יוסף ה' על עמו כהם וגו' . הנה כבר השמיט מזה המאמר בספר שמואל ( ב' כ''ד ט' ) זכר כי ישראל היה שמונ' מאו' אלף איש שולף חרב ויהודה חמש מאות אלף איש . והנה זכר בזה הספר במה שיבא יואב בן צרויה החל ולא כלה ויהי בזאת קצף גדול בישראל ולא עלה המספר כמספר דברי הימים למלך דוד . ולזה ידמה שנאמר . והוא דרך להתיר הרבה מאלו הספקות כי בספר דברי הימים למלך דוד נכתב לפי מה שאמר לו יואב והוא הוסיף על המספר אך המספר שמצא נכתב בס' שמואל כאשר היה לו כאשר הגיד המספר למלך :

מספר מפקד העם . דוגמת וכל פקדיכם לכל מספרכם : ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף . ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף . ( ובשמואל ב' כ''ד ) כתיב שמנה מאות אלף ואיש יהודה ה' מאות אלף דמשמע דלא היו מישראל כל כך כאשר נאמר כאן אלא לפי שהקצף היה מאת הקב''ה על דוד לא כתב שם מספר כולם שמנה ואף יואב לא מנה כל השבטים כמו שכתוב כי נתעב דבר המלך את יואב אבל כאן משום כבודו של דוד מזכיר כאן מספר וחשבון שמנה כי זהו כבודו שחיל כבד כזה היה בשבטו וכן מוכיח כמו שפירשתי שאפי' אותו קצת מישראל שמנה לא כתב כל מספרם בשמואל אבל כאן כתב כל אותו מספר שמנה דהא כתיב כאן ויהי כל ישראל ובשמואל לא כתיב כל ובפירוש מוכיח כאן לפנינו כדכתיב יואב בן צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קצף על ישראל ולא עלה המספר כמספר דברי הימים למלך דוד ( לקמן כ''ז כ''ד ) :

אלף אלפים . ר''ל אף שיואב נתן למלך מספר מועט האמור בש''ב האמת הוא שהיו אלף אלפים וכו' :

מספר מפקד . לתוספת ביאור כפל כמ''ש וכן אדמת עפר ( דניאל י''ב ) :

ולוי ובנימן לא פקד בתוכם וגו' . יואב היה יודע שיהיה לאשמה לעם לנגף לפיכך אמר יואב יכול אני להציל שבטים הללו מן המנין לוי אם יאמר דוד למה לא מנית את לוי אשיבנו כי לא התפקדו בתוך בני ישראל ( במדבר ב' ) וכן אומר לבנימין הלא בפלגש בגבעה נגפו ואם יתנגפו עתה מה ישתייר להם :

ולוי ובנימן . ר''ל על כי לא פקד ביניהם לוי ובנימין לזה לא עלה החשבון שנתן למלך כמ''ש כאן כי החשבון האמור כאן היה עם לוי ובנימין ( ואף כי לא מנה אותם יתכן שאמר כן באומד הדעת ) : כי נתעב . נתן טעם למה לא פקד את לוי ובנימין ואמר כי דבר המלך היה מאוס בעיני יואב ולזה היה משתמט לומר הלא גם בימי משה לא התפקדו מטה לוי בתוך בני ישראל ובבני בנימין היה כמשתמט לומר די להם מה שנתמעטו בימי פילגש בגבעה :

על הדבר הזה . בעבור שנמנו בלא כופר נפש : ויך את ישראל . ר''ל עי''ז בא הנגף כאשר בחר דוד :

ויך את ישראל . ר''ל אחר שבחר דוד שיפול ביד ה' :

ועתה העבר נא את עוון עבדך . עוון זה מלא בשני ווי''ן כלומר העבר נא על העון המלא שעשיתי וד' מלאים הן בקריאה וזה אחד מהם והשני ( בתהלים נ''א ) הן בעוון חוללתי וכמפורש בויקרא רבה באשה כי תזריע ( פי''ד ע''ש ) אפילו חסיד שבחסידים א''א שלא יהא לו אחד בעבירה בלא נתכוין ( אבא ) והלא לא נתכוין אלא לצורך עצמו והשלישי עוונותיו ילכדנו את הרשע ( משלי ח' ) עוונותיו המרובים והרביעי ( במלכים ב' ז' ) ומצאנו עוון ועתה לכו ונבואה ונגידה בית המלך שאמרו אם לא נלך ונגיד את בית המלך יהיה עוון גדול כי יבואו עליהם אויבים :

הדבר הזה . למנותם בלא כופד נפש : העבר נא וכו' . ר''ל לא ימותו לשחת וא''כ ממילא יעבור העון וילך לו הואיל ולא יהיה הנגף : כי נסכלתי מאד . ר''ל הלא אני עשיתי סכלות גדול מאד למנותם בלא כופר נפש ומה פשעו הם שימותו במגפה וכאשר לא ימותו לא ימצא בי עון :

נסכלתי . מלשון סכלות ושטות :

חוזה דוד . כי כל נבואותיו היה לדוד :

שלוש . ר''ל אחת משלש וכן בשתים תתחתן בי ( ש''א י''ח ) ור''ל באחת משתים :

אם שלוש שנים רעב . חמור הנגף הבאה בעבור המנין מבלי כופר : למשגת . להיות משגת אותך : שלשת ימים חרב ה' . ר''ל יקל בדבר להיות זמן מוגבל ובהשגחת המקום : ודבר וכו' . כפל הדבר פעמים ושלש במ''ש כדרך המקרא : ראה . בראיית הלב ובהבנתה : את שלחי . הוא המקום ב''ה :

נספה . ענין כליון כמו אסף אסיפם ( ירמיה ח ) :

אם שלש שנים רעב . ובספר שמואל כתוב אם שבע שנים רעב ולא אשער איך יותר זה הספק אם לא בשנאמר שספרה זאת הנבואה כן בספר דברי הימים למלך דוד וספרה לפי מה שהוא בספר שמואל :

צר לי מאד . אתה אומר בחר לך הקל שבהם קשה לי וצר לי מאוד עליו משל לאדם שאמרו לו הנך מת ובאיזה קבר רצונך שתקבר אצל אביך או אמך אמר להם אוי לאזנים שכך שומעו' : אפלה נא ביד ה' . בדבר ששוה בכל עשירים ועניים : כי רבים רחמיו . אולי ירחם אבל אויבינו לא ירחמו עלינו :

צר לי מאוד . כאומר הלא כולם קשות הם למאד ועכ''ז אפלה ביד ה' זו הדבר כי רחמיו מרובים ורחם ירחם : וביד אדם . כי גם בעבור הרעב יצטרכו לבני אדם והמה לא ירחמו :

וכהשחית . וכאשר הרבה להשחית ראה ה' בענים וינחם על הרעה : רב עתה . די עתה במה שמתו והרף ידך מלהשחית עוד כזאת כ''א מעט מעט : עם גורן . סמוך לגורן ארנן :

הרף . מלשון רפיון :

נטויה על ירושלים . ומה שכתוב ( ביהושע ה' ) והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וגו' הלנו אתה אם לצרינו יהושע היה עומד ואחוריו כנגד צריו ובא מלאך כנגדו לפיכך תמה ואמר לו הלנו אתה אם לצרינו לעזרינו הואיל ואתה עומד לנגדי או לצרינו לעזור שגם אתה עומד כנגדן אבל כאן כיון שראה החרב של מלאך שהיתה נטויה על ירושלים ידע בעצמו שבא לנגוף את ישראל :

בין הארץ וכו' . ר''ל עמד באויר :

שלופה . הוצאה מתערה :

וירא את מלאך ה' עומד וגו' . הנה היה זה על דרך המופת להראות המלאך בזאת התמונה בהקיץ כמו שראה בלשאצר פם ידא דכתבא ( דניאל ה' כ''ד ) וכמו שהראה אלישע לנערו סוסים ורכב אש ( מלכים ב' ו' י''ז ) :

ואלה הצאן מה עשו . שהם כאותן הצאן המובאים לשחיטה שאינן יכולין להנצל משחיטה כי לשחיטה הן עומדים :

ואלה הצאן . רצה לומר בני העם : ידך . מכת ידך זו הדבר : לא למגפה . לא תשלוט להביא מגפה :

כי יעלה דוד . אשר יעלה דוד אל הגורן להקים בה מזבח :

מתחבאים . מפני המלאך לקיים הפסוק ( ישעיה כ''ז ) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדיך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ואומר ( שמות י''ב ) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר : וארנן דש חטים . לפי שאמר לפנינו והחטים למנחה שלא תתמה וכי היאך היו לשם חטים :

וישב ארנן . החזיר פניו : את המלאך . המשחית בעם : וארבעת בניו . אשר היו עמו היו מתחבאים א''ע מפחד המלאך :

וישב ארנן וירא את המלאך . זה לאות שהוא היה נראה לכל האנשים שם והנה מרוב הפחד היו ארבעת בניו מתחבאים :

עד ארנן . סמוך אל הגורן :

בכסף מלא . במחיר כסף שלם כל משקלו : ותעצר . כדי שתעצר המגפה :

ותעצר . ענין מניעה :

והמורגים לעצים . נסרים שדשין בהם התבואה כמו ששנינו בע''ג עזיא דקירקסא דדיישא דישתא דומה למורג חרוץ חדש :

קח לך . את הגורן : ויעש . משלי יעשה עולות את הטוב בעיניו ראה וכו' : לעצים . להבעיר האש על המזבח :

והמוריגים . כעין לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים דקים ובו דשים התבואה וכן למורג חרוץ ( ישעיה מא ) :

ראה נתתי הבקר לעולות וגו' . הנה קצר בזה הספור בספר שמואל ובזה המקום השלים אותו :

לא אשא . לא אקח אשר לך לתתם לה' : והעלות . ולהעלות עולה מהדבר הניתן לי בחנם :

שקלי זהב משקל שש מאות . ( ובסוף שמואל ) כתיב בכסף שקלים חמשים הא כיצד נטל מכל שבט ושבט חמשים שקלים הרי שש מאות שקלים כדי שיהיה חלק לכל ישראל במזבח :

במקום . בעבור כל השדה סביב הגורן :

ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות . כבר זכרנו בספר שמואל כי הגורן והבקר והמוריגים קנה בכסף שקלים חמשים והנה המקום אשר סביב הגורן שנבנה בו בית המקדש קנה כשש מאות שקלי זהב כמו שכתוב בזה המקום ובזה יותר זה הספק :

באש . ר''ל העניה היה במה שירדה האש על המזבח :

נדנה . הוא נרתק החרב ודוגמתו בגו נדנה ( דניאל ו ) :

ויענהו באש מן השמים וגו' . אחשב כי הרצון בזה שהוא לא שם אש על המזבח אך התפלל לה' יתברך וענהו באש שהוריד מן השמים לאכול את העולה ואת זבחי השלמים בטעם אמרו והיה האלהים אשר יענה באש ( מלכים א' י''ח כ''ד ) :

ויאמר ה' למלאך . להשיב חרבו וישב חרבו אל נדנה וכן ויאמר ה' , לדג ויקא את יונה וגו' :

ויאמר וכו' . להשיב חרבו וכן עשה וישב חרבו לבל להשחית כלל מעתה :

נדנה . תיקה . ומזבח העולה שעשה הכל היה בעת ההיא בבמה אשר בגבעון ולא יכול דוד ללכת שם לדרוש אלהים בבמה הגדולה כי נבעת מפני חרב המלאך ולזה מהר דוד לקרא את ה' שם וכאשר ראה כי ענהו ה' יתברך שם אז הכיר וידע כי זה הוא המקום אשר בחר ה' לשום שמו שם ולזה אמר :

בעת ההיא בראות דויד כי ענהו ה' . פרשה זו לא נכתבה בשמואל ומשום כבוד דוד נכתבה כאן שעשה מזבח וכל פסוקי דפרשה זו דבוק פסוק אל פסוק כאילו כולו פסוק א' :

ויזבח . היה רגיל לזבוח שם קרבנותיו :

ומזבח העולה . של משה עדיין בעת ההיא בבמה אשר בגבעון :

בבמה . הבית שעמד בה המשכן והמזבח נקראה במה ע''ש הבמה שעמד בה והיא המזבח :

ולא יכל דויד . אז כשהיה אותו מעשה שצוה לו הקב''ה להעלות קרבן לא היה דוד יכול ללכת לפניו לדרוש אלהים כלומר לפני המזבח אשר בגבעון כי נבעת מפני חרב מלאך ה' והלך דוד כדברי ה' ובנה מזבח וענהו ה' :

ולא יכול וכו' . ולזה זבח קרבנותיו על המזבח שעשה בגרן ארנן : כי נבעת . וחש כחו מעתה ללכת לגבעון :

נבעת . מל' בעתה וחרדה :