חברונה . אחר שמלך בחברון על יהודה : עצמך ובשרך . כמו כל בית יהודה כי בני איש אחד נחנו :

ויקבצו כל ישראל אל דוד חברונה וגו' . עד ויתחזק שלמה בן דוד על מלכות ( לקמן ב' א ) ראינו להציע בכאן שאין כונתנו לשוב לבאר בזה הספר מה שכבר בארנוהו בספר שמואל ומלכים ולא לשוב ולמנות תועלותיהם אך מה שנתחדש בזה הספר לבד או שנשתנה בו הלשון או הענין נבאר ונסיר הספק אם תראה בו סתירה לפי מה שנזכר בספר שמואל או מלכים :

אתה תרעה את עמי . על זה אמר דוד ה' רועי לא אחסר ( תהלים כ''ג ) אתה אומר לי אתה תרעה מה אני יכול לרעות אין הדבר תלוי בי אלא ה' רועי לא אחסר וגם אני לא אחסר לכם ודוגמא בשמואל ( ב' כ''א ) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו במלחמה ולא תכבה את נר ישראל אמר להם דוד כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי ( שם כ''ב ) :

אתה המוציא . כאילו אמרו לא יגדל אהבת בית יהודה עלינו על אשר מלכת בהם ראשונה כי גם עלינו משלת מאז : את ישראל . א''כ עליך לרעות את כל ישראל אלו כאלו בשוה :

שלשום . יום השלישי מהיום :

ויכרות להם דוד ברית . כאותו ברית שכרת יהוידע דכתיב ( מלכים ב' י''א ) ויכרות יהוידע את הברית בין ה' ובין המלך ובין העם להיות לעם לה' פתרון להיות לה' עבדים וגם בין המלך ובין העם להיות לו לעבדים כמשפט המלך וגם המלך לעשות כחוק לעבדיו ללחום מלחמותם : לפני ה' . והלא לא היה המשכן בחברון אלא מהו לפני ה' כל מקום שעושין תנאי או כורתין ברית המקום שם הוא דוגמא ביפתח לפני ה' במצפה ( שופטים י''א ) ודוגמא ומעלה מעל בה' וכיחש בעמיתו ( ויקרא ה' ) כדמפרש בתורת כהנים :

כל זקני ישראל . אשר הכח בידם להמליכו : ויכרות וכו' . להיות להם לאויב כמו לבית יהודה : לפני ה' . לפני ארון ה' כי הביאוהו שמה לפי שעה :

וילך דוד וגו' . הלך מיד למלחמה כשהמליכוהו כל ישראל שלא יאמרו ישראל כל המלחמות שעשה דוד בימי שאול נוצח מזלו של שאול היה ועתה דואג להלחם לכך הלך מיד למלחמה :

ירושלים . אל ירושלים להלחם בה : ושם היבוסי . כי בני יהודה ובני בנימין לא הורישום מאז :

ויאמרו ישבי יבוס לדוד לא תבא הנה . אינו מפרש כאן למה ובשמואל ( ב' ה' ) מפרש ויאמר לדוד לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים ראו שלא יוכלו לעמוד לפני דוד ונתנו עורים ופסחים לפני שער העיר לאמר לא יבא דוד הנה כי אם ילחם עם העורים הללו כי ידעו כי בזוי הוא למלך להלחם עם העורים ומתוך כך ישוב ולא ילחם עמהם ודוד אמר בלבו אמת הוא כי לא נכון והגון לי להלחם עם עורים ועם פסחים אך כל מי שיכה היבוסי היאך שיגע בצנור וימשכם וישליכם משם את העורים על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית אל בית דוד שיהא לו גנאי פן יאמרו עם אלו נלחם דוד :

לא תבוא הנה . ר''ל לא תוכל לכבשה בעבור חזקה : מצודת ציון . שם מבצר חזק סמוך למקום יבוס : היא עיר דוד . לאח''ז נקראה שמה עיר דוד :

מצודת . ענין מבצר חזק כמו ישבו במצדות ( ירמיה נ''א ) : במצד . היא מצורת ציון :

ויאמרו יושבי יבוס לדוד לא תבוא הנה . כבר באר בספר שמואל ( ב' ה' הו' וגו' ) שהסבה בזה היא שאם לא יסיר את העורים ואת הפסחים לא יוכל לבוא שם . וכבר בארנו בבאורנו לספר שמואל הסבה בזה שכבר היו שם תמונות עורים ופסחים עם דמות מקלות גדולים מברזל בידם והמים העוברים בצנור מניעים המקלות ההם תמיד באופן שלא יוכל להכנס אדם שם . ולזה היה הדרך בהשבתתם הנגיעה בצנור אשר באים בו המים להניע זאת התנועה והנה קצר בספר שמואל מלהזכיר מה יתן דוד לכל מכה יבוסי בראשונה ויגע בצנור . ובזה המקום באר שהוא יהיה לראש ולשר ושכבר עלה בראשונה יואב להכות היבוסי . ולזה היה לראש . ר''ל שהיה שר צבא :

בראשונה . לעלות במלחמה תחלה להכות בם :

וישב דוד במצד . רצה לומר במצודה והוא המגדל החזק שהיה בה ( ח ) מן המלוא ועד הסביב . הנה המלוא היה המקום שהיה רחוב סביב עיר ציון להאסף שם העם ורצה שמן המלוא ולפנים בנה דוד עירו סביב אל המצודה אשר היה יושב בה : ויואב יחיה את שאר העיר . זה לא נזכר בספר שמואל והרצון בו שכבר חיה את שאר העיר שהיו יושבים בו היבוסים . אך אשר במצודת ציון המית לבדם . והנה השאר היו בברית את ישראל והיו להם למס . ולזה תמצא כי היבוסי היה יושב בירושלים אצל סוף ימי דוד :

ויואב יחיה את שאר העיר . הוא בנה והחזיק לבנות בדקי החומה דוגמא בעזרא היחיו את האבנים מערמות העפר ( נחמיה ג' ) :

מן המלוא . סמוך להחומה הניח מקום פנוי להיות מוכן להאסף שם מרבית אנשים וכן קראו מלוא ( ירמיה ד ) ומן המלוא ולפנים בנה בתים סביב : ועד הסביב . כפל הדבר לומר שאת הכל בנה : יחיה . היה מחזק בדקי שאר העיר בחומות ומגדלים :

יחיה . יאמר בדרך השאלה על תקון בדק הבנין כמו היחיו את האבנים ( נחמיה ג' ) :

הלוך וגדול . בכל עת נתגדל יותר :

במלכותו . בדבר המלכות היו מתחזקים עמו לדבר על לב ישראל להמליכו כמו שדבר ה' על ישראל שהוא ימלוך עליהם :

המתחזקי' עמו במלכותו עם כל ישראל . ידמה שזה היה בימי איש בשת כי מפני גבורתם התחילו להלחם מלחמות דוד והצליחו כיד אלהיו טובה עליו וקצתם היו עמו בהיותו בורח מפני שאול להיותם משערים כי הוא ימלוך על ישראל :

ראש השלישים . ראש הגבורים כמו ושלשים על כלו ( שמות י''ד ) : עורר את חניתו . כאשר הוא נלחם במלחמה לא היה חוזר במלחמה עד שיהרג בחניתו ג' מאות חלל . בן חכמוני . ( בשמואל ב' כ''ג ) כתוב תחכמוני הוא אביו ויפה כח האב מכח הבן שכתוב בו ( שם ) על שמונה מאות גבורים חלל בפעם אחת :

ואלה וכו' . אשר התחזקו עמו : ישבעם . הוא יושב בשבת האמור בש''ב כי פתרון אחד להם : בן חכמוני . הוא תחכמוני האמור בשמואל ב' ופתרון אחד להם וכאשר איש ירושלים יקרא בן ירושלים וירושלמי : הוא עורר וכו' . ר''ל אחר שהרג שלש מאות חלל בפעם אחת סמוך לה הי' עורר את חניתו להלחם בם כאלו עתה התחיל להלחם ( ובש''ב משבחו באהבת החכמה עם הגבורה לומר אחר שהרג שמונה מאות חלל חזר לשבת בישיבת החכמה ) :

השלישים . ענינו שרים וגבורים כמו מבחר שלישיו ( שמות ט''ו ) : עורר . מלשון התעוררות ותנועה :

ישבעם בן חכמוני . הנה בספר מלכים ( צ''ל ש''ב כ''ג ח' ) קראו יושב בשבת תחכמוני . והרצון כמו שאמר פה הוא כי לרוב גבורתו ישוב כאלו הוא עם ומפני חכמתו גם כן . ולזה קראו בן חכמוני כי הוא היה מתנהג בגבורתו בחכמה . והנה בספר שמואל קראו עדינו העצני ושם אמר על שמונה מאות חלל בפעם אחת . ובזה המקום אמר הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת ואין ראוי שנתיר זה הספק בשנאמר שפעם אחת עורר את חניתו על שמונה מאות חלל ופעם אחרת קרה לו שעורר את חניתו על שלש מאות חלל . וזה מפני שהוא היה מספק גבורתו וראוי שיספר תכלית מה שהיה יכול עליו . ולזה היה ראוי שיתארהו שהוא היה עורר את חניתו על שמונה מאות חלל בפעם אחת . וזה ממה שאינו צריך באור למעיין בדברינו . והנה בחיי הספק בזה חזק אצלי . והנראה לי בהתר זה הספק הוא שבכל כלי מלחמתו קרה לו שהרג שמונה מאות בפעם אחת ואולם בחניתו לבדו קרה לו שהמית שלש מאות . ולזה תמצא שלא אמר בספר שמואל עורר את חניתו . אבל אמר על שמונה מאות חלל בפעם אחת :

הוא בשלושה הגבורים . הוא בכלל ג' הגבורים כי הוא אחד מהם ושלשה אלו גבורים יותר משאר ל' ושלשה שנזכר בסמוך וכאן אינו מזכיר כי אם שנים ישבעם ואלעזר ובשמואל ב' כ''ג מזכיר אף השלישי דכתיב ואחריו שמא בן אגא הררי ( שם א' ) :

ואחריו . במעלה : הוא בשלושה הגבורים . הוא היה אחד מהשלשה גבורים האמורים בש''ב שהיו עם דוד בחרפם פלשתים וכו' ולקצר סמך על מה שנאמר שם :

ואחריו אלעזר בן דודו האחוחי . הנה קצר בזה המקום מלספר הגבורה שעשה להשענו על מה שנזכר מזה בספר שמואל וזכר הגבורה שעשה שמה בן אגא הררי ולא זכרו . אבל זכר הגבורה ההיא בלשון רבים . ולזה ידמה שכבר היה שם עם שמה אלעזר וידמה שבזה הענין נכללו שתי הגבורות הנזכרות שם לאלעזר ולשמה . אבל שמה עמד בתוך החלקה להציל החלקה והכה הפלשתים אשר שם ואלעזר הכה הפלשתים הנאספים שם למלחמה . ובזה האופן עזרו שניהם בהצלת החלקה :

בפס דמים . שם מקום ובשמואל באפס דמים : והפלשתים נאספו שם למלחמה . שנזדרזו להנקם מישראל ומאותם גבורים שחרפו כמפורש בשמואל ( ב' כג ) בחרפם בפלשתים : מלאה שעורים . ורצו פלשתים לקוצרה ולהציתה באש :

מלאה שעורים . ובש''ב נאמר עדשים כי באמת לא זו היא המלחמה כי שם נאמר ששמה הצילה :

בפס דמים . שם מקום : חלקת השדה . אחוזת השדה :

ויצילוה . הוא ואנשיו , לבל ישרפוה פלשתים :

וירדו שלושה מן השלושים . שלשה אלו היו ראש לכל השלושים :

מן השלושים ראש . כ''א מהשלשה היה ראש מהשלשים הגבורים הנזכרים בש''ב ונזכרים גם המה למטה אבל הוסיף עוד עליהם :

ונציב פלשתים אז בבית לחם . שכבר בית לחם לקחו והעמידו בה נציב שופט זה בתחלת מלכותו שעדיין פלשתים היו מושלים בם שכך מצינו שלפני בא דוד היו מושלים על ישראל בימי שמשון ושמואל דכתיב ( בשמואל א' ד' ) התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים וגו' :

במצודה . הוא הצור אשר במערת עדולם :

ונציב . ענין פקיד וממונה :

ונציב פלשתים . בשמואל כתוכ וחית פלשתים . וזה לאות כי הרצון בו מחנה פלשתים . ונציב פלשתים הוא המושל אשר שמו שם פלשתים והיה בלתי אפשר ללכת לבור בית לחם אשר בשער אם לא ילכו שם דרך עמק רפאים שהיה שם מחנה פלשתים :

מי ישקני מים מבור בית לחם . זה הי' מקומו של דוד דכתיב ודוד בן ישי מבית הלחמי ( שמואל א' יח ) ולפי שהיה דוד תדיר מלומד ורגיל באותן מים נתאו' להם וכל מים וכל אויר שאד' רגיל בהם יפין לו ושאין רגיל בהם ניזוק ודוגמא בריש יוסיפון מלכ' אחת שחלת' על שנישאת חוצה מארץ מולדתה ואמרו הרופאים אין לה רפואה עד שתרחץ ותהנה ממימי מקומה וכן עשו לה :

מי ישקני מים . לא שצוה להביא המים אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם :

ויתאו . מל' תאוה וחשק :

ויבקעו השלשה במחנה פלשתים . בל''א ( דורך ברעכן די שאר''א ) : וישאבו . כשהפלשתים עומדים בפני הבור באו ג' גבורי ישראל ובקעו ביניהם ושאבו על כרחם : וינסך אותם לה' . בר קפרא אומר חג הסוכות היה ונסכן על המזבח :

ויבקעו . כאשר שמעו שהתאו' לה הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד ועברו דרך המחנה וכאלו בקעוה לעשות בה דרך ללכת : וינסך . שפכם ארצה לשם ה' :

כי בנפשותם הביאום . שמסרו עצמם להריגה על המים :

ויאמר . נתן טעם על שלא שתה מהם ואמר חלילה וכו' ר''ל חולין הוא לי לשתותם מחמת יראת ה' : הדם וכו' . וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם כי הלא בסכנת נפשותם הביאום א''כ המים לדם יחשב :

ואבשי אחי יואב הוא היה ראש השלושה . לאותם שלשה שבקעו במחנה פלשתים ושאבו המים ומה שאינו מזכיר את יואב עם הגבורים לפי שאין כבודו למנותו עם אלו כי הוא היה שר צבא ראש לכולם : ולו שם בשלשה . אותו השם היה לו שגבורתו היתה כנגד כל גבורות כולם וטעות הוא :

ראש השלשה . הוא היה הראש מהשלשה שבקעו המחנה להביא המים : והוא עורר וכו' . על וכו' . ר''ל על ההריגה בסמוך לה הוא עורר את חניתו להלחם עמהם כאלו עתה התחיל להלחם : ולו שם בשלושה . ר''ל שהיה מפורסם לגבור בין שלשת הגבורים הראשונים והם ישבעם ואלעזר ושמה הנזכר בש''ב ור''ל גם הם עם כל גבורתם החשיבו גם את אבשי לגבור :

מן השלושה בשנים . הוא נכבד ולא כאותן שלשה כנגד השנים היתה גבורתו ולכלל גבורות השלשה לא בא ( וזהו ) ועד השלשה לא בא :

מן השלשה בשנים . ר''ל מבין שלשה שואבי המים בהשנים שהיו עמו היה הוא הנכבד מהם ולזה היה להם לשר : ועד השלשה . אבל לא בא למעלת השלשה הראשונים :

מן השלשה בשנים נכבד ויהי להם לשר . ובספר שמואל כתוב מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר והכל אחד כי הוא היה מהשלשה והיה לכבד מהשנים הנשארים ולהם היה לשר והם השלשה שהיו על השלשים . אך עד השלשה גבורים הנזכרים בראשונה לא בא כמו שבארנו בס' שמואל :

בן איש חיל . דוגמא בן בליעל ובשמואל ( ב' כ''ג ) כתיב בן איש חי כי כן מנהג בני האדם כשרואים אדם זריז אומרים זה כולו חי : אריאל . גבורים בעלי כח ארי גבור וגם אל לשון אילי הארץ ( יחזקאל י''ז ) . רב פעלים . פעולות של גבורות הרבה עשה : והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג . ולא חשש מן הצינה והקור , ויש אומרים ביום השלג כל השנה כולה אין הארי מסוכן יותר מיום השלג כשבא אדם נגדו זורק השלג ברגלו בין עיני האדם עד שלא יכול לראות והורגו ואני שמעתי כך על זאת :

רב פעלים . פעל הרבה גבורות : שני אריאל מואב . ת''י תרין רברבי מואב וע''ש גבורתו קראם אריאל שהיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל שהוא ענין חוזק כמו ביד אל גוים ( יחזקאל ל''א ) : בתוך הבור . עם כי המקום דחוק להתחזק בו : ביום השלג . עם היות כי טבע הארי להתחזק בו ביותר בזמן הקור ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיוניות בתגבורת הקור עכ''ז התגבר עליו והכהו נפש :

איש מדה . שאר בני אדם אין צריך למדוד כי אם מאומד יכול לידע ודוגמא אשר ראינו בתוכה אנשי מדות ( במדבר יג ) : כמנור אורגים . עץ שכורכים עליו הבגד :

איש מדה . רצה לומר בעל מדה גדולה וכן אנשי מדות ( במדבר י''ג ) : כמנור אורגים . בית יד החנית היתה כמנור אורגים :

כמנור אורגים . הוא העץ העגול אשר האורג כורך עליו השתי ובמשנה נקרא כובד ( שבת ק''ג ) : בשבט . בשרביט :

אלה . הפועלים ההם : ולו שם . ר''ל שהיה מפורסם לגבור בין שלשה הגבורים שואבי המים שהיו ראשי השלשים ור''ל שעם כל גבורתם החשיבו גם אותו לגבור אבל שלשה הגבורים הראשונים לא החשיבו אותו למאומה לגודל הגבורה אשר היה בהם :

מן השלושים הנו נכבד הוא ואל השלשה . לכלל גבורת השלשה לא בא לאותן ג' שמזכיר למעלה ולכן כתיב לא באלף : על משמעתו . ל' מנוי וכן ובני עמון משמעתם ( ישעיה י''א ) :

מן השלשים . האמורים בש''ב ונזכרים הם למטה : הנו נכבד הוא . הנו הוא היה נכבד מהם ולזה לא חשבוהו עמהם אבל לא בא למעלת שלשה שואבי המים ראשי השלשים ולזה לא חשבוהו גם עמהם : על משמעתו . להיות עמו לשמוע ולעשות כל אשר יצוה :

וגבורי החילים . אך לא כאותן של מעלה :

וגבורי החילים . ואלה הם שאר גבורי החילים עשהאל וכו' ובש''ב לא חשב כ''א החשובים שבהם הנזכרים כאן ראשונים עד אוריה החתי אולם קצתם קראם בשם האחר שהיה להם :

וגבורי החילים עשהאל אחי יואב וגו' . הנה כבר נזכרו בשמות אחרים בספר שמואל קצת הגבורים הנזכרים פה ונזכרו בזה המקום גבורים אחרים לא נזכרו בספר שמואל והם נזכרים כלם אחר אוריה החתי :

נושא כלי יואב . חוזר הוא על נכרי שהוא היה נושא כלי תשמישי יואב :

ועליו . ר''ל הסמוכים עליו ונמשכים אחריו :

ועליו שלשים . ר''ל ואצלו שלשים . וידמה שלא זכרם כלם כי הנזכרים אחר זה אינם כי אם ארבעה עשר :