בית קודם הבא סימניה

נחמיה פרק-י

נחמיה פרק-י

{א}
וּבְכָל־זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹתְבִ֑ים וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּהֲנֵֽינוּ׃
ובכל זאת . ובכל הרעה הזאת הבאה עלינו אנחנו כורתים אמנה להקב''ה להאמין ולבטוח בו : וכותבים . ואנחנו כותבים בספר לקבל מלכותו עלינו למען תהיה לנו לעדות : ועל החתום . שרוב גדולים וחשובים שבנו חתומים על ספר קבלת המצות להיות לנו לעדות :
ובכל זאת . מוסב למעלה שאמר הנה אבותינו היו במלכות ובטובה ועכ''ז לא עבדוך ואנחנו הלא עבדים ובצרה גדולה ובכל זאת אנחנו כורתים ברית אמנה ומקוימת לעובדיך וכותבים אותו בספר למען יהיה לזכרון : ועל החתום . על גמר דברי הספר יחתמו שרינו וכו' בחתימות ידם לאות ולראיה שקבלו על עצמן כל הכתוב בספר :
אמנה . ענין קיום כמו יאמן נא דברך ( מ''א ה' ) : החתום . ענינו גמר וסוף ובדרז''ל כל חותמי ברכות ( ברכות ס''ג ) :
ועם כל זאת אנחנו כורתים ברית אמת לקיים את דברי התורה ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת ה' ולשמור ולעשות מצותיו ומשפטיו וחקיו כמו שאמרה התורה תחת אשר לא עבדת . וכבר כתבנו זה הברית אשר אנחנו כורתים ועל החתום כל המנהיגים והם השרים והלוים והכהנים והנה זכרם בשמות :

{ב}
וְעַ֖ל הַחֲתוּמִ֑ים נְחֶמְיָ֧ה הַתִּרְשָׁ֛תָא בֶּן־חֲכַלְיָ֖ה וְצִדְקִיָּֽה׃
ועל החתומים . עתה מונה והולך החתומים בספר לעדות קבול המצות : נחמיה התרשתא . שם אחד הוא וזהו שפירשתי ( עזרא ב' ) דהתרשתא הוא נחמיה ולמה נקרא שמו התרשתא שהתירו לו חכמים לשתות יין נסך לפי שהיה משקה למלך :
ועל החתומים . ר''ל ואלו הם הבאים על החתומים : נחמיה וכו' . ולפי שכתבו בספר כל הדברים אשר נשבעו עליהם האמורים למטה אמר החתומים בלשון רבים ור''ל הגמור של כל הדברים :

{ג}
שְׂרָיָ֥ה עֲזַרְיָ֖ה יִרְמְיָֽה׃

{ד}
פַּשְׁח֥וּר אֲמַרְיָ֖ה מַלְכִּיָּֽה׃

{ה}
חַטּ֥וּשׁ שְׁבַנְיָ֖ה מַלּֽוּךְ׃

{ו}
חָרִ֥ם מְרֵמ֖וֹת עֹֽבַדְיָֽה׃

{ז}
דָּנִיֵּ֥אל גִּנְּת֖וֹן בָּרֽוּךְ׃

{ח}
מְשֻׁלָּ֥ם אֲבִיָּ֖ה מִיָּמִֽן׃

{ט}
מַֽעַזְיָ֥ה בִלְגַּ֖י שְׁמַֽעְיָ֑ה אֵ֖לֶּה הַכֹּהֲנִֽים׃
אלה הכהנים . אלה החתומים היו מן הכהנים :

{י}
וְֽהַלְוִיִּ֑ם וְיֵשׁ֙וּעַ֙ בֶּן־אֲזַנְיָ֔ה בִּנּ֕וּי מִבְּנֵ֥י חֵנָדָ֖ד קַדְמִיאֵֽל׃
וישוע . כן שמו בוי''ו :

{יא}
וַאֲחֵיהֶ֑ם שְׁבַנְיָ֧ה הֽוֹדִיָּ֛ה קְלִיטָ֖א פְּלָאיָ֥ה חָנָֽן׃
ואחיהם . חבריהם של הלוים הנזכרים :

{יב}
מִיכָ֥א רְח֖וֹב חֲשַׁבְיָֽה׃

{יג}
זַכּ֥וּר שֵׁרֵֽבְיָ֖ה שְׁבַנְיָֽה׃

{יד}
הוֹדִיָּ֥ה בָנִ֖י בְּנִֽינוּ׃

{טו}
רָאשֵׁ֖י הָעָ֑ם פַּרְעֹשׁ֙ פַּחַ֣ת מוֹאָ֔ב עֵילָ֥ם זַתּ֖וּא בָּנִֽי׃
ראשי העם . אלה ראשי העם הבאים על החתומים : פחת מואב . מושל במואב :

{טז}
בֻּנִּ֥י עַזְגָּ֖ד בֵּבָֽי׃

{יז}
אֲדֹנִיָּ֥ה בִגְוַ֖י עָדִֽין׃

{יח}
אָטֵ֥ר חִזְקִיָּ֖ה עַזּֽוּר׃

{יט}
הוֹדִיָּ֥ה חָשֻׁ֖ם בֵּצָֽי׃

{כ}
חָרִ֥יף עֲנָת֖וֹת (נובי) [נֵיבָֽי]:

{כא}
מַגְפִּיעָ֥שׁ מְשֻׁלָּ֖ם חֵזִֽיר׃

{כב}
מְשֵׁיזַבְאֵ֥ל צָד֖וֹק יַדּֽוּעַ׃

{כג}
פְּלַטְיָ֥ה חָנָ֖ן עֲנָיָֽה׃

{כד}
הוֹשֵׁ֥עַ חֲנַנְיָ֖ה חַשּֽׁוּב׃

{כה}
הַלּוֹחֵ֥שׁ פִּלְחָ֖א שׁוֹבֵֽק׃

{כו}
רְח֥וּם חֲשַׁבְנָ֖ה מַעֲשֵׂיָֽה׃

{כז}
וַאֲחִיָּ֥ה חָנָ֖ן עָנָֽן׃

{כח}
מַלּ֥וּךְ חָרִ֖ם בַּעֲנָֽה׃

{כט}
וּשְׁאָ֣ר הָעָ֡ם הַכֹּהֲנִ֣ים הַ֠לְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִ֨ים הַמְשֹׁרְרִ֜ים הַנְּתִינִ֗ים וְֽכָל־הַנִּבְדָּ֞ל מֵעַמֵּ֤י הָאֲרָצוֹת֙ אֶל־תּוֹרַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים נְשֵׁיהֶ֖ם בְּנֵיהֶ֣ם וּבְנֹתֵיהֶ֑ם כֹּ֖ל יוֹדֵ֥עַ מֵבִֽין׃
וכל הנבדל . הם הגרים שנבדלו מתורת העכו''ם להיות דבוקים ומחוברים אל תורתו של הקדוש ברוך הוא ולשמור מצותיו :
ושאר העם . אשר לא באו על החתומים : וכל הנבדל . אלו הגרים : כל יודע מבין . כל מי שיודע להבין בדבר מה :
נשיהם בניהם ובנותיהם כל יודע מבין . ר''ל אשר יהיו מהם בני דעת לשמוע וללמד את דברי התורה :

{ל}
מַחֲזִיקִ֣ים עַל־אֲחֵיהֶם֮ אַדִּירֵיהֶם֒ וּבָאִ֞ים בְּאָלָ֣ה וּבִשְׁבוּעָ֗ה לָלֶ֙כֶת֙ בְּתוֹרַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר נִתְּנָ֔ה בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְלִשְׁמ֣וֹר וְלַעֲשׂ֗וֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹת֙ יְהוָ֣ה אֲדֹנֵ֔ינוּ וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְחֻקָּֽיו׃
על אחיהם . עם אחיהם : אדיריהם . גדולים שבהם :
מחזיקים . הם כולם היו מחזיקים ואוחזים על דברי אחיהם האדירים והשרים אשר באו על החתומים : ובאים . גם המה היו באים באלה ובשבועה וכו' :
באלה . הוא קללת השבועה כמו בשבועת האלה ( במדבר ה' ) :
מחזיקים על אחיהם אדיריהם . ר''ל שגדוליהם ושריהם מחזיקים על אחיהם להכריחם לקיים התורה :

{לא}
וַאֲשֶׁ֛ר לֹא־נִתֵּ֥ן בְּנֹתֵ֖ינוּ לְעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לֹ֥א נִקַּ֖ח לְבָנֵֽינוּ׃
ואשר לא וגו' . מוסב הוא על המקרא שלפניו שאמר ובאים באלה ובשבועה וגו' לומר שגם השבועה היתה אשר לא נתן וגו' וכן על כל הדברים שחושב והולך :
ואשר לא נתן בנותינו וגו' . הנה זכרו קצת פרטי המצות אשר נכשלו בהם כמו ההתחתן בגוים ועשות מקח וממכר בשבת אע''פ שאין אסורו אלא מדברי סופרים לפי שהוא מביא לעבור על אסור תורה כמו הכתיבה שהיא מלאכה :

{לב}
וְעַמֵּ֣י הָאָ֡רֶץ הַֽמְבִיאִים֩ אֶת־הַמַּקָּח֨וֹת וְכָל־שֶׁ֜בֶר בְּי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ לִמְכּ֔וֹר לֹא־נִקַּ֥ח מֵהֶ֛ם בַּשַּׁבָּ֖ת וּבְי֣וֹם קֹ֑דֶשׁ וְנִטֹּ֛שׁ אֶת־הַשָּׁנָ֥ה הַשְּׁבִיעִ֖ית וּמַשָּׁ֥א כָל־יָֽד׃
המקחות . הסחורות : שבר . תבואה כמו בשבר אשר הם שוברים ( בראשית מ''ו ) : וביום קדש . של י''ט : ונטוש את השנה השביעית . כענין שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה ( שמות כג ) : ומשא כל יד . השמטת מלוה בשביעית :
את המקחות . הדברים הנקחים מהם : וכל שבר . כל מיני תבואה כמו בשבר אשר הם שוברים ( בראשית מ''ו ) : וביום קודש . זה י''ט : ונטש . נעזוב עבודת האדמה בשנת השמטה : ומשא . אף נעזוב בשמטה חוב ההלואה הניתן ביד וכן נאמר שמוט כל בעל משה ידו ( דברים טו ) :
ונטש . ונעזוב כמו תשמטנה ונטשתה ( שמות כ''ג ) : ומשא . חוב ההלואה :
וכל שבר . וכל קנין . והשמעת קרקע והשמטת כספים כי בזה נכשלו בהיותם בא''י כמו שתמצא מבואר בדברי ירמיה . והנה נטישת השנה השביעית הוא שישמיטו ידיהם מקרקעותיהם בעליהם והוא שיהיו הפירות כמו הפקר כמו שבארנו בפרשת בהר סיני :

{לג}
וְהֶעֱמַ֤דְנוּ עָלֵ֙ינוּ֙ מִצְוֹ֔ת לָתֵ֥ת עָלֵ֛ינוּ שְׁלִשִׁ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בַּשָּׁנָ֑ה לַעֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃
והעמדנו . קבענו על עצמינו דבר מצוה להיות חובה עלינו לתת שלישית השקל בכל שנה נוסף על מחצית השקל שאמרה התורה : לעבודת . להיות די צורך עבודת הבית :
לתת עלינו שלישית השקל בשנה . ראוי שתדע שהשקל הזה היה יותר גדול מהשקל הנזכר בתורה ולזה הספיק להם שלישית השקל להיותו כמו מחצית השקל שצותה התורה וכבר נתבאר בפרשת כי תשא שזה הכסף היה נתן על עבודת אהל מועד לעשות ממנו כל קרבנות צבור וכל המלאכה הצריכה בבית המקדש . ובעבור שלא תשבת העבודה בבית המקדש הפלנו גורלות על קרבן העצים . ר''ל שקצתם היו מביאים שם עצים בבית המקדש וקצתם בעת אחר בדרך שהיה הדבר מוגבל להביאם שם לעתים מזומנים ומוגבלים באופן שלא יחסרו שם עצים לצורך המערכות אשר על המזבח . וידמה שגם בזה שגגו בעתים הקודמים . וקשרו עצמם גם כן לתת מתנות כהונה ולויה בדרך שיהיו הכהנים והלוים לעבוד עבודת המקדש ולא יחסר להם לחם ושמלה כי גם בזה שגגו בימים הקדמונים . ולזה היו הכהנים והלוים עוזבים עבודת המקדש והנה זכרו בזה המקום ממתנות כהונה בכורים ובכורות אדם ובכורות בהמה טמאה וטהורה וחלה ותרומה ומעשר מן המעשר שיקחו הכהנים ממעשר הלוים ותקנו שיביאו לכהנים כל אלו המתנות בבית האלהים כדי שלא יעזבו הכהנים העבודה לחזר על הגרנות לקחת התרומות והמעשרות :

{לד}
לְלֶ֣חֶם הַֽמַּעֲרֶ֡כֶת וּמִנְחַ֣ת הַתָּמִ֣יד וּלְעוֹלַ֣ת הַ֠תָּמִיד הַשַּׁבָּת֨וֹת הֶחֳדָשִׁ֜ים לַמּוֹעֲדִ֗ים וְלַקֳּדָשִׁים֙ וְלַ֣חַטָּא֔וֹת לְכַפֵּ֖ר עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכֹ֖ל מְלֶ֥אכֶת בֵּית־אֱלֹהֵֽינוּ׃
וכל מלאכת בית אלהינו . לעשות מן הכסף :
ללחם המערכת . הוא לחם הפנים : ומנחת התמיד . מנחת נסכי התמידין : השבתות . לעולות השבתות וגו' הם קרבנות המוספין : ולקדשים . הם כבשי עצרת שהם שלמי צבור : ולחטאות . חטאות הצבור והם שעירי הרגלים ור''ח : וכל מלאכת . לצורך בדק הבית :
המערכת . ענין סדור :
ללחם המערכת . הוא לחם הפנים : ומנחת התמיד . הוא הקטורת שהיו מקטירים במזבח הזהב : ולעולת התמיד . הם התמידין שבכל יום : השבתות החדשים למועדים . הם מוספי שבת וראש חדש וימים טובים : ולקדשים ולחטאות . הם זבחי שלמי צבור וחטאות של צבור : וכל מלאכת בית אלהינו . הוא כל מה שיצטרך שם כמו שמן למאור וסולת למנחות ויין ושמן ופרה אדומה ושאר מה שיצטרך שם :

{לה}
וְהַגּוֹרָל֨וֹת הִפַּ֜לְנוּ עַל־קֻרְבַּ֣ן הָעֵצִ֗ים הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּם֮ וְהָעָם֒ לְ֠הָבִיא לְבֵ֨ית אֱלֹהֵ֧ינוּ לְבֵית־אֲבֹתֵ֛ינוּ לְעִתִּ֥ים מְזֻמָּנִ֖ים שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבַעֵ֗ר עַל־מִזְבַּח֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כַּכָּת֖וּב בַּתּוֹרָֽה׃
הפלנו . כמה יביא כל אחד : קרבן העצים . תקרובת של עצי המערכה למזבח : לבית אבותינו . שהיא בית קדושת אבותינו :
על קרבן העצים . מתי יביא כ''א תקרובות עצי המערכה למזבח : הכהנים וגו' . על כולם הפלנו הגורל להביא לבית ה' להעת המוכן וקבוע לו ע''פ הגורל שנה בשנה בכל שנה יביא בהעת ההיא :
מזומנים . ענין הכנה וקביעות וכן בעתים מזומנות ( לקמן י''ג ) : לבער . מלשון הבערה והסקה :

{לו}
וּלְהָבִ֞יא אֶת־בִּכּוּרֵ֣י אַדְמָתֵ֗נוּ וּבִכּוּרֵ֛י כָּל־פְּרִ֥י כָל־עֵ֖ץ שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבֵ֖ית יְהוָֽה׃
ובכורי כל פרי כל עץ . בכורי של כל פרי האילן הם מדברי חכמים :
את בכורי . אלו הבכורים מראשית כל פרי האדמה : כל פרי כל עץ . להביא מכל פרי העץ עם שהתורה לא חייבה אלא מחמשת המינין :
בכורי אדמתנו . הם בכורי חטה ושעורה : ובכורי כל פרי כל עץ . כבר בארו רבותינו שזה אינו אלא בפירות המיוחסים לארץ ישראל כמו גפן ותאנה ורמון וזיתים ותמרים ואלו השבעה מינין שזכרנו הם המיוחסים לארץ ישראל כאמרו ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש :

{לז}
וְאֶת־בְּכֹר֤וֹת בָּנֵ֙ינוּ֙ וּבְהֶמְתֵּ֔ינוּ כַּכָּת֖וּב בַּתּוֹרָ֑ה וְאֶת־בְּכוֹרֵ֨י בְקָרֵ֜ינוּ וְצֹאנֵ֗ינוּ לְהָבִיא֙ לְבֵ֣ית אֱלֹהֵ֔ינוּ לַכֹּ֣הֲנִ֔ים הַמְשָׁרְתִ֖ים בְּבֵ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃
בכורות בנינו . ליתן פדיונו חמשת שקלים : ובהמתנו . זה פטר חמור לפדותו בשה : לכהנים . לתת לכהנים המשרתים חלף עבודתם :
ואת בכורות בנינו ובהמתנו . הם בכור אדם ופטר חמור . וזכרם יחד לפי ששניהם נתנו לפדיון :

{לח}
וְאֶת־רֵאשִׁ֣ית עֲרִיסֹתֵ֣ינוּ וּ֠תְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִ֨י כָל־עֵ֜ץ תִּיר֣וֹשׁ וְיִצְהָ֗ר נָבִ֤יא לַכֹּהֲנִים֙ אֶל־לִשְׁכ֣וֹת בֵּית־אֱלֹהֵ֔ינוּ וּמַעְשַׂ֥ר אַדְמָתֵ֖נוּ לַלְוִיִּ֑ם וְהֵם֙ הַלְוִיִּ֔ם הַֽמְעַשְּׂרִ֔ים בְּכֹ֖ל עָרֵ֥י עֲבֹדָתֵֽנוּ׃
נביא לכהנים אל לשכות . כי שם היו רגילים : המעשרים בכל ערי עבודתנו . שנוטלים מעשרותיה' בכל ערי ישראל :
ראשית עריסותינו . זה החלה מן העיסה : ותרומותינו . זה תרומת דגן : ופרי וגו' . תרומות פרי תירוש ויצהר : אל לשכות . לשומם בהלשכות והכהני' יחלקו ביניהם : המעשרים . הלוקחים המעשרות בכל הערים אשר אנחנו עובדים את האדמה בחרישה וקצירה וכאומר עם שאנחנו עובדים את האדמה מ''מ נותן למי אשר לא עמל בה :
עריסותינו . ענין עיסה כמו ראשית עריסותיכם ( במדבר ט''ו ) : תירוש . יין : ויצהר . שמן :
ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר . ר''ל תרומות הדגן ותרומת פרי כל עץ שנגמרה מלאכתו כמו תירוש ויצהר :

{לט}
וְהָיָ֨ה הַכֹּהֵ֧ן בֶּֽן־אַהֲרֹ֛ן עִם־הַלְוִיִּ֖ם בַּעְשֵׂ֣ר הַלְוִיִּ֑ם וְהַלְוִיִּ֞ם יַעֲל֨וּ אֶת־מַעֲשַׂ֤ר הַֽמַּעֲשֵׂר֙ לְבֵ֣ית אֱלֹהֵ֔ינוּ אֶל־הַלְּשָׁכ֖וֹת לְבֵ֥ית הָאוֹצָֽר׃
בעשר . ל' בעשור : את מעשר המעשר . שהיו הלוים מעשרים מעשר מן המעשר ומביאים אותו לכהנים שלא היו עוזבים את בית המקדש :
בעשר הלוים . בעת יקחו הלוים את מעשרם יהיה עמו כהן כי גם חלק הכהן נבלע בה והיא תרומת המעשר : מעשר המעשר . מעשר מן המעשר שלקחו להם : לבית האוצר . למקום אוצר התרומה :
והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים . עשו זה להרחיק הלוים מכבוש תחת ידם מעשר המעשר שהוא לכהנים ולזה חייבו שיהיה שם כהן עמהם בלקחם המעשרות ועל הלוים חייבו שיהיה הטפול להביא מעשר המעשר ללשכות בית המקדש לבית האוצר :

{מ}
כִּ֣י אֶל־הַ֠לְּשָׁכוֹת יָבִ֨יאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י הַלֵּוִ֗י אֶת־תְּרוּמַ֣ת הַדָּגָן֮ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָר֒ וְשָׁם֙ כְּלֵ֣י הַמִּקְדָּ֔שׁ וְהַכֹּהֲנִים֙ הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים וְהַשּׁוֹעֲרִ֖ים וְהַמְשֹׁרְרִ֑ים וְלֹ֥א נַעֲזֹ֖ב אֶת־בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃
ושם . בהלשכות ההם היו מונחים כלי המקדש : והכהנים וגו' . ישבו שם לשמרם ולזה יביאו לשם את התרומה : ולא נעזב . למען לא נעזוב את בית ה' כי אם היו הכהנים רדופים לשוטט אחר התרומה היה א''כ הבית נעזב מהם ולזה גזרו להביא אליהם :

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור