ביום ההוא . ביום שקדשו את החומה : אשר לא יבוא וגו' . לא יקבלו גרים מהם להתחתן בם :

לא קדמו . לא באו לפניהם ללכת לקראתם בלחם ובמים בעת יצאו ממצרים : ויהפוך וגו' . גם זה קראו בתורה ולפי שלא רצה לעמוד בדבר רע לזה אמר גם ויהפוך וגו' :

לא קדמו . לא באו לפניהם כמו במה אקדם ה' ( מיכה ו' ) :

כל ערב . כל תערובות העכו''ם כמו וגם ערב רב עלה אתם ( שמות י''ב ) :

כל ערב . כל תערובות מבני עמון ומואב :

ויבדילו כל ערב מישראל . ידמה שנתגיירו מעמון ומואב והם הבדילום מישראל שלא יתחתנו בהם :

ולפני מזה . ומקודם לכן : קרוב לטוביה . אותו אלישיב הכהן היה קרוב לטוביה חברו של סנבלט ונתן שם הכהן כליו של טוביה :

ולפני מזה . קודם זה ההבדל : נתון וכו' . ר''ל אשר היה יושב בלשכת של בית אלהינו הוא היה קרוב לטוביה ועמוני הנזכר למעלה חברו של סנבלט :

קרוב לטוביה . הנה טוביה היה עמוני כמו שנזכר במה שקדם ( ב' י''ט ) :

ויעש . אלישיב : לפנים . שם היו נותנים קודם שבאתי לירושלים : מצות הלוים . מתנות הראויות ללוים :

ויעש לו לשכה . אלישיב עשה ותיקן לטוביה לשכה גדולה בחצר בית ה' ר''ל פנה לשכה למושבו : ושם . בלשכה ההיא היו נותנים בה לפנים קודם שפינה אותה אלישיב להיות לטוביה למושב : את המנחה . סולת למנחות : הלבונה . הבאה על המנחה ועל לחם הפנים : והכלים . כלי בית המקדש : מצות הלוים . מה שאנו מצווים לתת ללוים . והמשוררים והשוערים . אמר זה להאשים את אלישיב ביותר וכאומר איך מלאה לבו לפנות מנות משרתי ה' להיות מקום פנוי לטוביה העמוני :

ויעש . ענין תקון כמו וימהר לעשות אותו ( בראשית י''ח ) :

ובכל זה . ובכל המעשה הזה באתי אל המלך וחזרתי לבבל : נשאלתי . שיתן לי רשות לעלות לירושלים ולחזור :

ובכל זה . בעת שנעשה הדבר הזה אשר פינה אלישיב את כל אלה בעבור טוביה . באתי אל המלך . ואז נעשה הדבר הרע הזה : ולקץ ימים . ולסוף ימים ולא פירש כמה : נשאלתי . שאלתי מעמו לתת לי רשות ללכת לירושלים :

נשאלתי . מל' שאלה ובקשה ועל כי שאלתו היה על עצמו אמר בלשון נפעל וכן נשאל נשאל דוד ( שמואל א' כ' ) :

ובכל זה לא הייתי בירושלים . ר''ל כאשר נעשית לשכה לטוביה בחצרי בית האלהים וזה כי בשנת שלשים ושתים לארתחששתא מלך בבל באתי אל המלך ולקץ שנה נשאלתי מן המלך ולקחתי רשות ממנו לשוב לירושלים :

ואבינה ברעה . נתתי לב להבין ברעת המעשה אשר עשה אלישיב בדבר טוביה לתקן ולפנות לו לשכה באחד מחצרות בית ה' :

נשכה . כמו לשכה :

וירע לי . הדבר הזה היה רע בעיני : את כל כלי וגו' . ר''ל כלי תשמישי הבית :

ואומרה . צויתי לטהר ויטהרו הלשכות וגומר :

ואומרה . צויתי על הדבר וטהרו הלשכות מכל דבר טומאה ומיאוס : ואשיבה שם וגו' . להיות בה כאשר היה מאז עד לא ישב בה טוביה :

ואומרה ויטהרו הלשכות . ר''ל לשכת אלישיב ולשכת טוביה ואשיב שם בלשכת טוביה כלי בית האלהים את המנחה ואת הלבונה :

מניות . מנות : לא נתנה . שלא נתנו ישראל שם המתנות ועל כן ברחו והלכו להם אנה ואנה לשאול מתנותיהם ולא היו עוסקים כל כך בעבודתם :

ואדעה . נודע לי אשר לא ניתן מתנות הלוים ואין להם די סיפוקם ולזה ברח כל אחד לשדהו לעבדה בחרישה וקצירה להחיות נפשו : עושי המלאכה . מלאכת השיר והגפת השערים :

ואדעה כי מניות הלוים לא נתנה . ר''ל כי מנות הלוים לא נתנו להם בבית האלהים . ולזה ברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים לחזור על הגרנות בעבור מנותיהם :

ואקבצם . קבצתי את הכהנים והלוים להעמידם על משמרתם בעבודתם וכל ישראל היו מביאים להם שם מתנותם :

מדוע נעזב . למה היא עזובה מן הלוים משרתי הבית : ואקבצם . קבצתי את הלוים והעמדתים על מקום מעמדם כ''א במשמרו כמו שהיה מאז :

ואריבה . מלשון ריב :

ואריבה את הסגנים וגו' . ולא נתנו מנותיהם בבית ה' ללוים . ואקבץ את הלוים ואעמידם על עמדם הראשון וסבבתי שכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות בית ה' למען לא יצטרכו הלוים לעזוב עבודת בית המקדש :

וכל יהודה . כאשר חזרו הלוים למקומן חזרו גם הם להביא המעשרות אל האוצרות לחלקם ללוים :

כי נאמנים . היו לחלוק המתנות ביניהם :

ואוצרה . שמתי אוצרים ר''ל ממונים וגזברים על האוצרות : ועל ידם . סמוך להם ונטפל אליהם היה חנן וכו' : נחשבו . בעיני העם : ועליהם . הטלתי עליהם לחלק את המעשר לאחיהם הלוים :

כי נאמנים נחשבו וגו' . שהם בחזקת נאמנים והם ישיבו לאחיהם חלקם :

זכרה לי . לזכות בעבור זאת הטובה ואל תמחה החסדים וכו' : ובמשמריו . להעמיד על מכונם :

תמח . כמו תמחה והוא ענין מחיקה :

ואל תמח חסדי . ואל תמחה :

הערמות . אלומות של תבואה : ואעיד . העידותי בהם שלא לעשות : ביום מכרם ציד . ביום שהיו מוכרים מזון וציד , ציד כמו ויתן להם צידה לדרך ( בראשית מ''ח ) :

דורכים גתות . דורכים ענבים בגתות להוציא היין : ומביאים הערמות . מביאים אל הבית הערמות התבואה ועומסים אותם על החמורים לשאתם : ואף יין וגו' . עומסים על החמורים לשאתם ולהביאם אל הבית ביום השבת : ואעיד . התריתי בהם לבל יעשו עוד כזאת : ביום וגו' . ר''ל ביום השוק שמוכרים בו את הצידה כי אז כולם מקובצים :

גתות . הכלי שדורכים בו הענבים להוציא היין קרוי גת וכן כדורך בגת ( ישעיה ס''ג ) : הערמות . כרי לתבואה כמו ויתנו ערמות ( ד''ה ב' ל''א ) : ועומסים . ענין הטענת משא כמו ויעמוס איש על חמורו ( בראשית מ''ד ) : ציד . מלשון צידה ומזון :

דורכים גתות בשבת . הנה זו היא מלאכה מהמלאכות שיתחייבו עליהם בשבת : ומביאים הערמות וגו' . ר''ל שערמות התבואה היו טוענים על החמורים בשבת והנה ישראל הם מצווים על שביתת בהמתם : ואעיד ביום מכרם ציד . ר''ל הנה הזהרתי אותם מכל זה ביום שהיו מוכרים צדה ומזון ביום השבת :

והצורים . סוחרים של צור מביאים דגים למכור :

והצורים . אנשי צור אשר ישבו בירושלים היו מביאים דגים וכל דבר הנמכר והיו מוכרים בשבת לישראל : ובירושלים . כאומר אף שהיא עיר קדושה ובה המקדש חללו בה את השבת :

דג . ר''ל קבוצת דגים :

והנה הצורים והם סוחרי צור ישבו בה ביום השבת והיו מביאים דגים וכל סחורה בירושלים והיו מוכרים בה ביום השבת לבני יהודה :

ומחללים וגו' . לקנות בה מיד הצורים :

חורי יהודה . שרי יהודה :

והנה הריב נחמיה עם השרים בעבור שהיו מחללים את יום השבת באלו השלשה דברים אשר האחד הוא מדברי סופרים והוא הקניה והמכירה בשבת . והשנים הם מן התורה . האחד הוא שלא שבתה בהמתם בשבת והשני הוא עשותם מלאכה בשבת לדרוך את הגתות :

כה עשו . לחלל את השבת : הזאת . ר''ל הידוע לכל : מוסיפים וגו' . על החרון שהיה על אבותינו :

ויהי כאשר צללו . כאשר נטו הצללים של ערב שבת בשערים צויתי לסגור דלתות העיר שלא יפתחו עד אחר שבת שלא יבואו הרוכלים בעיר למכור סחורתן כדי שלא יחללו ישראל את השבת על ידיהם :

כאשר צללו . כאשר האריכו צללי השערים והוא לפנות הערב כי אז החמה בשפולי הרקיע ומתארך אז צל כל דבר : ויסגרו . לבל יבואו הצורים עם דבר ממכרם : לא יבוא . למען לא יבוא משא של כל ממכר בשבת דרך פתחים קטנים היו שם :

צללו . מלשון צל :

ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת . זה הוא בערב שנטו הצללים בשערים . ואומרה ויסגרו השערים . כדי שלא יבאו שם הסוחרים ויהיו למכשול לבני יהודה שלא יזהרו מלקנות מהם בשבת :

וילינו . והיו לנים הרוכלים והסוחרים ביום השבת מחוץ לירושלים פעם א' ושתי פעמים כדי שיבואו בני ישראל לפתוח השערים ולקנות מהם בשבת :

הרוכלים . מוכרי הבושם :

וילינו הרוכלים . הם הסוחרים :

ואומרה אליהם . התריתי באותם הרוכלים : אם תשנו . אם תוסיפו לעשות פעם שנייה : מן העת . מן אותו יום והלאה לא באו ביום השבת :

מדוע אתם לנים . כי חשש פן יצא מי אליהם לקנות מה מהם : אם תשנו . אם תלינו שם פעם שנית ר''ל עוד פעם אזי אשלח בכם יד לענוש אתכם :

לנים . מל' לינה : תשנו . מל' שנית :

אם תשנו . ר''ל אם תוסיפו שנית לעשות כן אשלח ידי בכם ליסר אתכם שלא תוסיפו לעשות כדבר הזה ומפני זה נזהרו ולא באו בירושלים מהעת ההיא בשבת :

אשר יהיו מטהרים . ר''ל שיטהרו לטבול ולטהר עצמן ויהיו באים ושומרים את השערים בעוד יום וזהו לקדש את יום השבת ר''ל שלא יבאו משקדש היום כי לא לכבוד יחשב לשבת לבא משתחשך ( כי כל המשמרות היו מתחדשות משבת לשבת כמ''ש בד''ה ) : גם זאת . גם הטובה הזאת זכרה לי לזכות : כרוב חסדך . גם גמול מעשה הטוב לחסד יחשב וכמ''ש מי הקדמני ואשלם ( איוב מ''א ) :

וחוסה . ענין חמלה כמו אתה חסת על הקיקיון ( יונה ד' ) :

ואומרה ללוים שיהיו כלם מטהרים ויבאו לשמור השערים בשבת כל משמרות השוערים להוסיף קדושה וכבוד ליום השבת ואמנם צוה זה כי השבת לא היה נכר במקדש כי הכהנים היו עובדים עבודתם בשבת . ולזה צוה שיהיה בו זה ההיכר :

הושיבו נשים . אשר נשאו להם נשים של עכו''ם :

הושיבו . ר''ל הושיבו בבתיהם לקחתם לנשים :

חצי מדבר . הרבה מבניהם היו מדברים לשון אשדודי' כאמותם :

חצי . קצת מבניהם מדברים לשון אשדודית בלשון עם אמותם : וכלשון עם ועם . ר''ל וכן קצת מבני יתר העובדות גלולים היו מדברים כל אחד כפי לשון עם אמותם :

ואכה . נתתי להם מלקיות להלקותם כדי להוכיחם ולהזכירם :

ואכה מהם . מקצת מהם : ואמרטם . תלשתי שער ראשם : אם תתנו . אם מעתה תתנו וגו' אזי יהיה עליכם עונש שבועה :

ואמרטם . ענין תלישת השער כמו ואיש כי ימרט ראשו ( ויקרא י''ג ) :

ואקללם . הנה קצתם נדה והחרים . וקצתם הלקה ארבעים חסר אחת מפני עברם על מצות לא תעשה : ואמרטם . הוא מריטת השער ליסרם :

גם אותו החטיאו . כל שכן שתהיו חוטאים ע''י נשיכם של עכו''ם וזהו שנאמר בסמוך ולכם הנשמע וגו' בתמיה כלומר שלמה מלך ישראל נמצא חטא על ידי נשי' של עכו''ם ואתם נשאתם נשים של עכו''ם להיות חוטאין :

על אלה . בעבור נשים עכו''ם חטא שלמה כי הטו את לבבו לחטוא לה' : ובגוים הרבים וגו' . ועם שבכל העכו''ם הרבים לא היה מלך חכם כמוהו והדבר קשה להטות לב חכם אחר דעתו : ואהוב לאלהיו . והיה אהוב לה' עד שהמליכו על כל ישראל והיה לו להיות א''כ נזהר מאד לקיים מצות ה' : גם אותו . עם כל חכמתו ואהבת ה' אליו לא התחכם להשיב כגמול ונשיו העכו''ם יכלו לו לפתותו להטות לבבו אחר דעתן ולחטוא לה' :

גם אותו החטיאו הנשים הנכריות . ואף על פי שהיה חכם גדול ושלם וכל שכן שיחטיאו אתכם :

ולכם . ר''ל א''כ כ''ש לכם שאינכם כשלמה היתכן להיות נשמע אליכם אשר תזידו לעשות את כל הרעה וגו' להושיב ולקחת נשים עכו''ם הלא בודאי יטו לבבכם לחטוא לה' :

למעול . ענין חטא ופשע :

ולכם הנשמע לעשות את כל הרעה הגדולה וגו' . האם נשמע לכם במה ששמעתם מדברי התורה ומקללותיה למי שיעבור על דבריה מה שתתירו בו לעצמכם לעשות את כל הרעה הגדולה הזאת למעול באלהינו להושיב נשים נכריות הלא היה ראוי לכם שתקבלו מוסר ותיראו את ה' בראותכם הרעה הגדולה אשר אנחנו בה בעבור חטא אבותינו בכמו אלה הדברים :

ומבני יוידע . חתן לסנבלט . אחד מבני יוידע חתן לסנבלט צורר היהודים והברחתיהו מעלי למען לא יהיה רגיל בירושלים בשביל חתנו לראות את העיר ואת מוצאיה ואת מובאיה :

ומבני יוידע . אחד מבני יוידע היה חתן לסנבלט צורר היהודים : ואבריחהו מעלי . גרשתי הבן ההוא מן העיר על כי לא רצה לגרש אשתו העכו''ם ובעבורו היה עוד סנבלט חותנו רגיל לבוא לירושלים והיה מרגל לדעת כל מה אשר נעשה בה ולכן גרש גם חתנו לבל יוסיף גם סנבלע לבוא עוד :

ואבריחהו מעלי . בעבור התחתנו בגויי הארצות וכדי שלא יהיה רגיל סנבלט החורוני בירושלים בעבורו כי הוא היה מצרי יהודה ובנימין ואם יראה מוצאי העיר ומבואיה אולי יתישר להזיק ליושבי ירושלים :

זכרה להם . הטובה אשר עשו :

זכרה להם . לענוש אותם על אשר גאלו ומאסו הכהונה בקחתם נשים עכו''ם כי עי''ז נפסלו מן הכהונה : וברית . וחללו ברית הכהונה והלוים כי בברית הבטיח להם המקום ב''ה להיות משרתים בבית ה' וכמ''ש ברית כהונת עולם ( במדבר כ''ה ) ובאו אליו וגרמו לחלל הברית כי נמאסו מן הכהונה :

גאלי . ענין טנוף ומאוס כמו ויגאלו מן הכהונה ( לעיל ז' ) :

על גאלי הכהנה . ר''ל שהיו מטנפים דבר הכהונה בהתערבם בגויי הארץ :

וטהרתים . אבל אני הייתי מטהר אותם מכל עבודת כוכבים כי השביעם בה' שלא יקחו עוד מבנותיהם כמ''ש למעלה : ואעמדה . העמדתי משמרות הכהנים והלוים להיות כל אחד במלאכתו בקביעות גמור :

משמרות . כל דבר המוטל על אנשים הרבה לעשות כל אחד בזמנו קרוי משמר כי ישמור לבוא בזמן הקבוע לו ולא יעבור :

בעתים . לעתים היו כורתים עצים למערכה . ולבכורים . שהיו מביאים בכורים בפרק אחד לכל דבר ודבר קבעתי זמנו :

ולקרבן העצים . את תקרובת העצים שעל מערכת המזבח קבעתי בעתים מזומנות מתי יבוא כל אחד : ולבכורים . קבעתי זמן לבכורים עד מתי יביאו הבכורים מראשית פרי האדמה : זכרה לי . הזכות הזאת להטיב לי בעבורה , חזק .

מזומנות . ענין הכנה וקביעות כמו לעתים מזומנים ( לעיל י' ) :

ולקרבן העצים בעתים מזומנות וגו' . ר''ל שסדרתי הכל סדור שלם כדי שיהיה הכל מוגבל ולא יחסר דבר ולזה סדרתי עתים יביאו בעת עת . מהם קרבן העצים למערכה אנשים ידועים כדי שיהיה הכל מוכן . וכן סדרתי עת לבכורי פירות האילן ועת אחר לבכורי התבואה יביאו אנשים באלו העתים בכוריהם . ובקש נחמיה מה' יתברך שיזכור לו כל זה לטובה אשר עשה לכבודו . הנה זה באור מה שראינו לבארו במה שהגבלנו באורו בזה המקום . ואולם התועלות המגיעים ממנו הם אלו . התועלת הראשון הוא להודיע שראוי לפחד תמיד ולברוח מן הספק ולזה זכר שאחר שנבנתה החומה והעמיד הדלתות שם בעיר ירושלים שומרים בשערים אנשי אמת ויראי אלהים כדי שיוכל לבטוח בהם שלא יפותו בשום פנים להסכים עם צרי יהודה ובנימין . וצוה עוד שלא יפתחו הדלתות בבקר עד חום השמש כי אולי אם יותר להם לפתחם קודם זה יקרה שיוכלו להכנס צרי יהודה ובנימין . ולזאת הסבה גם כן צוה שטרם ישכבו אנשי העיר בערב יסגרו הדלתות ולהעמיד משמרות לשמור בלילה בכל מבוי ומבוי לשמור העיר ולפי שראה שהעיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים השתדל שישבו שם שרי יהודה ועשירית שאר הגולה העולים מבבל . התועלת השני הוא להודיע שהוא ראוי שיופקדו בכל מלאכה גדולה ממונים ישגיחו בענין המלאכה ההיא שתהיה נעשית כהוגן ואם לא לא יתכן שתשלם המלאכה ההיא . ולזה זכר שאחר שהעמיד הדלתות שם על מנוים השוערים והמשוררים וזכר גם כן שעל כל משמר ומשמר היה ראש המשמר להשגיח על המשמר שלו . התועלת השלישי הוא להודיע שהכוונה במועדים הוא לעסוק בהם בתורה כי אז העם פנוים ממלאכה ויתכן להם זה ושהוא ראוי שישימו קצת היום בתור' ובקצתו יתענגו וישמחו לכבוד יום וב כי זה ממה שיתישרו בו לעמוד על מה שכונה התורה בענין המועדים . ולזה זכר שעזרא הסופר קרא בתורה נגד כל העם בראש השנה מאור הבקר עד מחצית היום ומחצי היום והלאה צוה שילכו לאכול ולשתות ולשמוח . ושישלחו מנות לאין נכון לו למען ישמחו העניים גם כן בשמחת יום טוב . ולהעיר גם כן שהוא ראוי לקרא התורה ביום טוב זכר כי בחג הסכות קראו בתורה בכל יום ויום . התועלת הרביעי הוא להודיע שדבר שבקדושה לא יתכן שיהיה בפחות מעשרה . ולזה זכר כי מפני שהיה עזרא עומד במגדל עץ עשו לדבר כדי שיהיה גבוה על העם וישמעו כלם דבריו והיה המגדל ההוא חולק רשות לעצמו הנה הוכרחו לעלות שם עמו אנשים מימינו ומשמאלו כדי שלא יאמרו דבר שבקדושה בפחות מעשרה . התועלת החמישי הוא להודיע שהוא ראוי בעת קריאת התורה שיטו כל העם אזניהם אל דברי התורה . ולזה הוא מבואר שאין ראוי שידברו כלל אבל ישמעו דברי התורה ויבינום כפי כחם . ולזה אמר שכאשר קרא עזרא בספר התורה היו אזני כל העם אל ספר התורה ושכאשר פתח עזרא הספר עמדו כל העם במקומם כדי שיהיו יותר מוכנים להטות אזניהם אל הדברים . ר''ל שאם היו מתנועעים והולכים זה פה וזה פה היתה מתבלבלת להם שמיעת הדברים . התועלת הששי הוא להודיע שהקורא בתורה הוא ראוי שיברך קודם הקריאה . ולזה זכר שכבר ברך עזרא את ה' האלהים אחרי זכרו פתיחת עזרא הסופר את ספר התורה ומזה יתבאר שהוא ראוי יותר שיברכו לאחריה כי אז הגיע התועלת ממצות הקריאה וזה יתבאר מברכת המזון שחייבה התורה בה אחר האכילה והשביעה כי אז הגיעה ההנאה לא קודם זה . התועלת השביעי הוא להודיע שהשומע ברכה מפי המברך הראוי לברך צריך לענות אמן . ולזה זכר שכאשר ברך עזרא את ה' האלהים ענו כל העם אמן . התועלת השמיני הוא להודיע שכאשר היה שם מי שיקרא בתורה בצבור ראוי שיהיה שם מי שיבין הדברים ההם לעם ויבארם להם . ולזה זכר שכבר היו שם רבים מבינים את העם לתורה והעם על עמדם לשמע דברי המבארים במה שקרא עזרא בספר התורה ושהם קראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל והבינו העם בתארי המקרא איך יתישר לעמוד מצורת הקריאה על כונת הכתוב . התועלת התשיעי הוא להודיע שאין ראוי לבכות ולהתאבל במועדים . אבל ראוי לשמוח בהם שמחת ה' לא שמחה מישרת לסור מאחריו . ולזה אמר נחמיה לישראל היום קדוש הוא לה' אל תתאבלו ואל תבכו ואמר להם אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם . התועלת העשירי הוא להודיע כי סכוך הסוכה ראוי שיהיה מעצים תלושים עם עלים וראוי שיבחרום יפי העלים וטובי הריח לפי מה שאפשר . וזה למדנו מאמרו צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדם ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב . וזה אמנם הוא למצוה מן המובחר כי התורה לא דקדקה בנוי וטוב הריח . אבל אמרה בסכות תשבו מכל מקום וכבר בארנו שם מה הם הדברים שיתכן להיות מהם סכך . התועלת האחד עשר הוא להודיע שאין ראוי לעשות סוכה כי אם במקום מגולה לא בתוך הבית . ולזה זכר שכבר עשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלהים וברחובות העיר . התועלת השנים עשר הוא להודיע שהחוטא בשובו אל ה' ראוי שיכנע לבבו ויהיה נשבר ונדכה בשיצער עצמו בצום ובלבישת שקים ומה שידמה לזה ויתודה חטאו . ולזה ספר שכאשר שבו ישראל מחטאתם במה שהתחתנו עם גויי הארצות הנה נאספו ישראל בצום ובשקים ואדמה על ראשם ונבדלו מגויי הארצות אשר התחתנו בהם והתודו על חטאתיהם וגם על עונות אבותיהם אשר עליהם גם כן היה חרון אף ה' עליהם . והנה היה התועלת בהתודותם על עונות אבותיהם להעיר לבם כי על רוב חטאיהם נפלו ברעה אשר נפלו בה ומזה נתישרו לתת אל לבם לכרות ברית עם ה' ללכת בתורתו כמו שנזכר בזה הספור בסוף הדברים שנאמרו בזה הצום . התועלת השלשה עשר הוא להודיע כי ביום הצום ראוי לקרוא בתודה ברביעית היום הראשון ולהתודות לה' יתברך ולהשתחות לו ברביע האחרון כי אז הוא בצער גדול ותהיה מפני זה תפלתו יותר נשמעת ובמה שבין אדם יפשפש במעשיו לתקן עותתו . ולזה ספר כי ביום הצום קראו בספר התורה רביעית היום ורביעית היום התודו והשתחוו לה' אלהיהם . והתבאר שזה הרביעית היה האחרון מן היום ממה שאמרו בסוף אלה הדברים ובצרה גדולה אנחנו . התועלת הארבעה עשר הוא להודיע כי כשהיו אומרים ברכו במקדש היו אומרים ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם וברכו שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה והם היו עונין ברוך ה' אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה . ולזה ספר אמרו קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם וגו' . התועלת החמשה עשר הוא להודיע שאין נמצא יתכן שיקרא בשם יו''ד ה''א וא''ו ה''א זולתי ה' יתברך וכבר בארנו שהענין הוא כן בבאורנו למה שאחר הטבע ובמאמר החמישי מספר מלחמות ה' . ולזה אמר אתה הוא ה' לבדך . התועלת הששה עשר הוא להודיע שה' יתברך שברא העולם בכללו הוא מעמיד אותו תמיד ונותן חיים וקיום לכל מה שיחיה ויתקיים לא כמו הענין בפועלים אשר בכאן שלא יצטרכו להם פעולותיהם אחר שפעלו אותם וזה כי התנועה אשר לצבא השמים אשר שמה ה' יתברך כלי לקיום כל אלו הדברים לא תהיה אלא מפני היותם משתחוים לה' יתברך . ר''ל כי מפני חשקם למה שציירו מעצם נימוס הנמצאות המושכל וסדרם וישרם אשר בנפש ה' יתברך יהיו נכספים להתנועע בתנועה המתחיבת מעצם הציור ההוא אשר מהתנועה ההיא יושפעו הרבה מהדברים אשר בכאן כמו שיסד להם ה' יתברך ביום הבראם . ולזה אמר ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים . התועלת השבעה עשר הוא להודיע כי האותות והמופתים ששם ה' יתברך בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו היה להועיל לישראל והוא שידעו כי הוא ה' ולא היה בו עול כנגד המצרים אף על פי שהקשה ה' יתברך רוח פרעה ואמץ את לבבו כי כבר ידע ה' יתברך כי הרשיעו מאד פרעה ועמו לעשות כנגד ישראל . ולזה נתחייבו לפול בזה העונש ורצה ה' יתברך שיגיע ממנו תועלת לישראל שידעו כי הוא ה' . ולזה אמר ותתן אותות ומופתים וגו' . התועלת השמונה עשר הוא לפרסם עוצם חסדי ה' יתברך לישראל בעבור בריתו עם האבות וזה שכבר ראה ענים במצרים ושמע צעקתם על ים סוף עם היותם בלתי ראוים אז מצד עצמם שתדבק בהם אז ההשגחה האלהית אך היה זה מצד בריתו עם האבות כמו שנזכר בתורה ואחרי כן הישירם ה' יתברך לעבודתו באופן נפלא מצד האותות והמופתים שהרבה להם במצרים ועל הים ובמדבר ובמעמד הר סיני ובתורתו השלמה ששמעו שם קצתה מפי ה' יתברך בקול ההוא הנפלא וקצתם מפי משה ועם כל זה הפליגו לחטוא תכף ועשו להם מסכה ולא עזבם עם כל זה במדבר אבל דבקה בהם השגחתו לכלכלם שם על דרך המופת וגם בדבר המרגלים מרו ועצבו את רוח קדשו והאריך ה' יתברך ענשם עד שלמות ארבעים שנה לחמול עליהם לפי מה שאפשר ותוך זה הזמן עשה להם מופתים עצומים על צד החנינה ועל צד התוכחת למען ייראו את ה' לטוב להם . וכאשר נתישרו ליראת ה' הדור הבא אחר דור המדבר נתן לפניהם מלכים אדירים ונתן ארצם נחלה לישראל עמו ולא ארך הזמן ושבו לחטוא שמנו ובעטו בה' יתברך ונתנו ביד אויביהם ובשובם נתן להם ה' יתברך מושיע וכן התמיד פעמים רבות גם אחרי כן בעת מלכיהם מרדו בה' יתברך ועזבו כל תורתו ושלח להם ה' יתברך את עבדיו הנביאים יום השכם ושלוח והעידו בהם להודיעם הרע הנפלא שיקרה להם אם לא יסורו מדרכם הרעה והנה האריך להם ה' יתברך זה מאד עד שראה שלא היתה בהם תקוה שישובו מדרכם הרעה ואז נפלו ברע בהדרגה עד שגלו מן הארץ במעלם וגם שם לא עזב חסדו מהם . אבל היו עיניו בהם לשמרם מהכליון בהיותם בארץ אויביהם וזה כלו ממה שיישיר שומעי אלו הדברים להכנע לעבודת ה' יתברך . ולזה כרתו כלם ברית עם ה' יתברך ללכת בתורתו ולקיים המצות אשר עזבום עד שכמעט נשכח זכרם מהם . התועלת התשעה עשר הוא להודיע שעבודת קצת הלוים היתה בשיר להודות לה' . ולזה היו שם משמרות ממונות על זה כאמרו והלוים ישוע בנוי וגו' ( לעיל י''ב י' ) ואמר גם כן וראשי הלוים חשביה וגו' ( שם כ''ד ) משמר לעומ' משמר וכבר בארנו זה גם כן מדברי התורה אלא שהוא יותר מבואר בזה המקום ובספר דברי הימים . התועלת העשרים הוא להודיע שקדוש חומת ירושלים ראוי שיהיה בתודות ושיר . ( בשני משבועות דף י''ד ) . התועלת העשרים ואחד הוא להודיע שאסור לקנות ולמכור בשבת ואף על פי שאינה מלאכה כי זה אולי יביא לעשות מלאכה ולזה אמר נחמיה לחורי יהודה שהם מחללים את יום השבת מפני קנותם ומכרם בשבת . ולזה צוה לסגור שערי ירושלים ביום השבת כדי שלא תבא שם שום סחורה בשבת לשמור ישראל מהכשל בזה . והנה זה האסר הוא מדברי סופרים לעשות משמרת למשמרת התורה . התועלת העשרים ושנים הוא להודיע שיש לדיין לענוש לפי שעה יותר מהשעור שיתחייב מצד התורה . ולזה ספר כי נחמיה הריב עם המתחתנים בגויי הארצות וקלל קצתם וקצתם הלקה ומרט שערם . ואם אין הקללה והמריטה ראויה לפי מה שהטילה התורה מהעונשים על זה . אך עשה זה נחמיה להוראת שעה מפני שהיה הדור פרוץ בזה . ולזה רצה להוכיחם בזה האופן גם השביעם באלהים שלא יעשו ככה לזאת הסבה . התועלת העשרים ושלשה הוא להודיע שעור זאת העבירה עד היכן הוא מגיע . ד''ל ההתחתן בגוים . והוא שגם שלמה שהיה נביא ואהוב מאד לאלהים החטיא אותו ההתחתן בגוים ואף על פי שכבר נתגיירו עד שכבר היה זה החטא סבה להגלות ישראל מעל אדמתם כי זה היה סבה להתחלק המלוכה והחלק המלוכה היה סבה להעשות עגלי הזהב אשר היה סבה בסוף הענין להכרית ישראל מעל אדמתם ויהודה ובנימין עמם כי למדו מלכי יהודה ממלכי ישראל לעשות הרע בעיני ה' . ולזה אמר הלא על אלה חטא שלמה מלך ישראל וגו' . התועלת העשרים וארבעה הוא לפרסם מה שהיה באלו הפעולות שעשה נחמיה מהשלמות והטוב כי הוא השלים בנין ירושלים בזה האופן הנפלא שקדם אשר היה בו מהחסידות והטוב מה שלא יעלם והעמיד עבודת בית המקדש באופן שלם בדרך שלא תשכח העבודה ונקה ישראל מכל סיג ועון כיד אלהיו הטובה עליו . ולזה אמר במקום מקום מאלו הפעולות זכרה לי אלהי לטובה למשוך לב האנשים להדמות פעולתיהם לפעולותיו . ובכאן נשלם ביאור זה הספר והיתה השלמתו בירח אדר שני של שנת תשעים ושמנה לפרט האלף הששי ליצירה . יתברך ויתעלה יוצר הכל אשר עזרני ברחמיו וברוב חסדיו על כל ברכה ותהלה אא''ס . תם ונשלם :