דברי נחמיה וגו' . מכאן ואילך כתב נחמיה ספר זה : שנת עשרים . היא שנת עשרים לדריוש המלך שהוא ארתחששתא ובמסכת ר''ה מצאנו שנת עשרים שנת עשרים לג''ש מן הכתוב שנ' למטה ויהי בחדש ניסן שנת כ' לארתחששתא וגו' ומחדש תשרי היו מונין לחשבון השנים ועל כן נאמר כאן ויהי בחדש כסלו שנת כ' וגו' והוא כסלו הבא לאחר תשרי ולמטה נאמר ויהי בחדש ניסן שנת כ' וגומר הוא ניסן שבאותה שנה ואיני יכול לפתור ולומר מניסן היו מונין לחשבון שנותיהם ואותו מעשה הכתוב למטה שנאמר ויהי בחדש ניסן וגו' היה קודם מעשה זה שנאמר ויהי בחדש כסליו שנת כ' וגו' ואין מוקדם ומאוח' בהם דבר זה איני יכול לפתור ולומר והפרשיות מוכיחות שאף אותו מעשה של פרשה שנייה לא היתה כי אם בשביל מעשה זה של פרשה זאת ראשונה :

דברי נחמיה . ר''ל נחמיה כתב ספר זה : שנת עשרים . למלכות דריוש הפרסי :

הבירה . ר''ל מקום ארמון המלך :

דברי נחמיה בן חכליה וגו' . עד ויהי כאשר נבנתה החומה ( ז' א' ) :

אחד מאחי . אחד מחברי : ואשאלם על היהודים וגו' . שאלתי להם על ענין פליטת היהודים אשר נשארו בירושלים מן השבי של בבל : הפליטה . על שם שנצולו מגלות בבל : ועל ירושלים . ועל ענין העיר שאלתי אליהם :

מאחי . מחברי : נשארו . על כי רוב הגולה ישבו בבבל בשבי ומעט עלו לזה אמר בהם ל' שארית : ועל ירושלים . על בנין חומותיה :

הפליטה . ענין שארית וכן שריד ופליט ( יהושע ח' ) :

ויאמרו לי . השיבו לי על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון תחלה על ענין היהודים ואח''כ על ענין החומות והשערים : הנשארים וגו' . אותם היהודים אשר נשארו שם במדינת ירושלים הם נתונים ברעה גדולה ובחרפ' לפי שהעובדי כוכבים בוזזים ושוללים אותם : וחומת ירושלים מפורצת . וחומת העיר הרי היא פרוצה והשערים שרופים באש כקדמתן שישראל לא בנו חומות העיר ושעריה כי אם בנין ב''ה לבדו : נצתו . כמו נוצתו ( ס''א נצתו כמו נתצו ) :

ובחרפה . העובדי כוכבים מחרפים אותם : נצתו . שרופים באש כשהיו מאז :

מפורצת . מל' פרצה ושבר : נצתו . מל' הצתה ושרפה כמו ויצת אש ( איכה ד' ) :

וחומת ירושלים מפרצת ושעריה נצתו באש . אחשב שזה נעשה בעת חורבן בית ראשון כי לא בנו עדיין חומה לעיר ירושלים השבים מהגולה כי לא נתן להם רשות רק לבנות ביהמ''ק :

ימים . כמה ימים :

ישבתי . ר''ל ישבתי משומם : ימים . ר''ל כמה ימים :

צם . מתענה :

אנא . לשון בקשה ותחנה :

שומר הברית . הגמול שהבטיח בברית :

אנא . הוא ענין ל' בקשה :

קשבת . כמו קושבת כו' כאשר יאמר מאהב אוהב כן יאמר מן קשב קושב וקושבת :

ועיניך פתוחות . לראות בדמעות עיני : היום . ר''ל בעת ההיא : ואני . ר''ל ומתודה מה שאני ובית אבי חטאנו :

תהי נא . תהא עתה או היא ענין ל' בקשה : קשבת . ענין שמיעה :

חבול . שם דבר לשון השחתה וחי''ת ננקדה בחטף פתח ואיני יכול לפותרו בל' פעול שא''כ היה לו לנקד חי''ת בקמץ גדול : חבלנו . לשון השחתה כמו ( בדניאל ו ) חבולא לא עבדת וכן חברו מנחם :

חבול וכו' . ר''ל שחתנו דבריך ולא שמרנו וכו' :

חבול . ענין השחתה כי השחית כל בשר ( בראשית ו' ) ת''א חבילו :

חבול חבלנו לך . ראוי שתדע כי לא יזיק האדם לה' ית' בחטאו ובהשחיתו דרכו אך רשעו הוא לו לבדו והנה הטעם באמרו חבול חבלנו לך כטעם אמרו ואם לה' יחטא איש ( ש''א ב' כה ) כי האיש יהיה חוטא לה' כשיהיה חטאו בענין האלהות והאמונה . וכן ההשחתה תהיה לה' כאשר יחטא בה לה' כמו ההשחתה שתהיה בענין ע''ז כאמרו פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל ( דברים ד' טז ) :

אתם תמעלו . כאשר אתם תמעלו ואני אפיץ וכו' :

תמעלו . ענין חטא ופשע : אפיץ . אפזר :

אם יהיה נדחכם . כענין שנאמר אם יהיה נדחך וגו' ( דברים ל' ) :

ושבתם . וכאשר תשיבו אלי אז אף אם יהיו הנדחים מכם בקצה השמים וכו' : את שמי . את שכינתי :

אנא אדני תהי נא אזנך קשבת . בתחלת תפלתו אמר לשון זה של תחנה וכן לאחר תפלתו : לעבדך היום וגו' . כך היה מתפלל על עצמו : לפני האיש הזה . לפני המלך : משקה . כמו ( ראשית מ' ) משקה למלך מצרים וזה שפירשתי למעלה ( עזרא ב' ) כדברי רבותינו התרשתא הוא נחמיה :

עבדיך . חוזר על עצמו : תפלת עבדיך . חוזר על כל המתפללים אשר חפצים ליראה וכו' : והצליחה . וחוזר ומפרש דבר ההצלחה שיתנהו לרחמים לפני המלך שימלא שאלתו : ואני . אין זה מדברי התפילה רק אמר על עצמו שהיה משקה למלך ולהסביר מה שנאמר אח''ז שהביא יין לפני המלך :