בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש . לא זהו אחשורוש שבימי המן כי הוא מלך פרס היה וזה דריוש המדי אשר הומלך על מלכות כשדים כשנהרג בלשצר כמו שכתוב למעלה ודריוש מדאה קבל מלכותא :

לדריוש בן אחשורוש . אין זה אחשורוש שהיה בימי המן כי דריוש בנו היה נקרא דריוש הפרסי וזהו דריוש המדי שלקח המלוכה אחרי מות בלשאצר כמ''ש למעלה ודריוש מדאה קבל מלכותא :

בינותי בספרים . נסתכלתי בחשבונות : מספר השנים וגו' . הייתי מחשב חשבון השנים שהייתי סבור על מה שניבא ( ירמיה ט ) כי לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם דמיתי שהפקידה הזאת היא בנין הבית ושבעים שנה כלים בשנת אחת לדריוש המדי משפשטה מלכות בבל יד על ישראל שכבש נבוכדנצר יהויקים להיות לו עבד והיא היתה שנה שניה למלכו' נבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שנה שני' עלה וכבש יהויקים צא וחשוב מאותה שנה ועד כאן ותמצאם , ואף במשנת סדר עולם נמצא החשבון הזה ושנינו שם בשנת מות בלשאצר הרי שבעים שנה מיום שמלך נבוכדנצר שבעים חסר אחת מיום שכבש יהויקים ועוד שנה אחת לבבל עמד דריוש והשלימה ובראותי כי עדיין אין הגאולה ממהרת לבא הבינותי ונתתי לב לספירת החשבון וידעתי שלא היה לי למנות לפי כבוש יהויקים אלא למלאות חרבות ירושלים כשימלאו שבעים שנה לגלות צדקיהו שבו חרבה ירושלים ועוד יש שמנה עשר לבא שהגלות הזאת היתה בי''ח שנה לכבוש יהויקים כמו ששנינו בסדר עולם גלו בז' גלו בח' גלו בי''ח גלו בי''ט ופירשו רז''ל במס' מגילה גלו גלות יכני' בשבעה לכבוש יהויקים שהוא שמנה לנבוכדנצר גלו בשנייה בשמנה עשרה לכיבוש יהויקים שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר :

בשנת אחת . לפי שארכו הדברים בפסוק שלפניו לכן אמר שוב בשנת אחת וכן דרך המקרא : אני דניאל בינותי בספרים . כי מתחלה טעה בחשבון שבעים שנה שאמר ירמיה לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וכו' ( ירמיה כט ) וחשב שגם בנין בה''מ וגאולה שלימה תהיה בכלות שבעים שנה להתפשטות מלכות בבל על ישראל מעת שכבש נ''נ את יהויקים בראשונה אבל בדברי המלאך האמור בסוף הענין נתוסף בו בינה במספר החשבון והשכיל לדעת כי מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה שיבנה הבית בשניה ויהיה אז גאולה שלימה היא תהיה בעת ימולא שבעים שנה לחרבות ירושלים ר''ל מעת גלות צדקיה וכמו שהתחלת הפקידה אשר ישובו לארץ תהיה בכלות שבעים שנה מעת התחלת התפשטות בבל על ישראל כן סוף הגאולה ובנין בה''מ תהיה בכלות שבעים שנה מעת חורבן הבית והעיר מכל וכל :

בספרים . מלשון מספר וחשבון :

ואתנה . ר''ל ומטרם בינותי בספרים עוד חשבתי שגם בנין בה''מ וגאולה שלימה תהיה בכלות שבעים שנה להתפשטות בבל על ישראל מעת שכבש נ''נ את יהויקים בראשונה והיא הלא היתה בשניה למלכות נ''נ והוא מלך מ''ה שנים א''כ נשארו עוד משנותיו מ''ד שנים וימי אויל מרודך בנו כ''ג שנים אלא שנבלעה שנה אחת בימי מלכות אביו כי עלתה לזה ולזה הרי א''כ ס''ו שנים וימי בלשאצר בנו ג' שנים הרי שבעים שנה חסר אחת א''כ בשנת אחת לדריוש מלאו שבעים שנה וכאשר ראיתי שאין גאולה שלמה ממשמשת לבוא שמתי פני כלפי המקום להתפלל על הדבר בחשבי שבעבור העון נתארך הקץ : ושק ואפר . בהתלבשות שק ובהתפלשות אפר דרך צער והכנעה :

ואתודה . על חטאת עמי : האל הגדול והנורא . ולא אמר גבור אמר עובדי כוכבים משתעבדים בבניו ואיה גבורותיו :

ואתודה . על העונות : הברית . הגמול שהבטיח בברית :

אנא . ענין לשון בקשה :

וסור . והלכנו הלוך וסור ממצותיך טילנ''ש בלע''ז :

וסור . והננו הולכים וסרים ממצותיך :

ואל כל עם הארץ . אשר ספו תמו ולא נשאר מי מבניהם :

לך אד' הצדקה . כלומר משפטיך ופורענות שהבאת עלינו הדין והצדק עמך : ולנו בושת הפנים . כדי אנו להתבייש על המאורע לנו כי אנחנו גרמנו לעצמנו : כיום הזה . כאשר אנחנו רואים היום :

לך . עמך הצדקה במה שנשאר בנו שארית : ולנו בושת הפנים . מה שאנו בגולה בושים וחפורים כאשר אנחנו היום הבושת תחשב לנו ולא למקום ב''ה כי לא קצרה ידו מפדות אבל עוננו גורמים : לאיש יהודה וכו' . לכולם תחשב בושת הפנים : הקרובים . אשר לא גלו למרחוק : במעלם . בעבור מעלם :

במעלם . ענין חטא ופשע :

אשר חטאנו . על אשר חטאנו כי זה גרמה הגלות אשר היא לנו לבושת :

לאדני אלהינו הרחמים . שלא כלינו בעונותינו כי מרדנו בו :

לאד' וכו' . ר''ל בידו המה : כי מרדנו . לפי שמרדנו בו צריך להיות בידו הרחמים והסליחות כי בלעדם לא נוכל לעמוד :

ותתך עלינו . ותגיע עלינו כמו לא נתך ארצה ( שמות ט ) ותרגם אונקלוס לא מטאת לארעה : האלה והשבועה . אלות הברית אשר השבעתנו בחורב והיה אם לא תשמעו וגומר , כל הקללות הכתובות שם :

וסור . והיו הולכים וסרים : ותתך . נשפך עלינו האלה ועונש בטול השבועה אשר נשבענו על קבלת התורה : כי חטאנו לו . לפי שחטאנו לו :

ותתך . ענין יציקה והרקה כמו ומטר לא נתך ארצה ( שמות ט ) : האלה . הקללה :

כאשר נעשתה בירושלים . חרב הרג ושרפת העיר ונשים ענו ושבו בקולרין :

כאשר כתוב בתורת משה . רמז שהעיד בנו שאם נעבור על השבועה תבא עלינו כל הרעה הזאת :

כאשר כתוב וכו' . כמו שכתוב כן הביא : ולא חלינו . בעוד היינו בירושלים כאשר שמענו הנביאים מנבאים על הרעה לא חלינו לה' : ולהשכיל באמתך . לדעת ולהתבונן שאתה אל אמת :

חלינו . ענין תפלה כמו ויחל משה ( שם לב ) :

וישקוד . וימהר : כי צדיק . כי הדין עמו ורבותי' פי' צדיק הקב''ה וצדקה היא עלינו שמיהר והקדים שתי שנים למנין ונושנתם כדי שלא תתקיים בנו כי אבד תאבדון ונושנתם בגי' שמונה מאות וחמשים ושתים והם גלו לסוף ח' מאות וחמשים לביאתם לארץ :

וישקוד . מיהר על הרעה ללכת והביאה עלינו ר''ל מיהר להביא גולה אחר גולה והם גלות יהויקים ויכניה וצדקיה : כי צדיק ה' . ר''ל ולא לעול תחשב לו כי באמת צדיק הוא על כל מעשה הגלות אשר עשה לנו אבל אנחנו לא שמענו בקולו לקחת מוסר כאשר ראינו שיד ה' נגעה בנו בגלות הראשון ולזה הביא גם את השני גם את השלישי :

וישקד . ענין מהירות כמו כי שוקד אני ( ירמיה א ) :

ועתה אד' אלהינו . מתודים אנחנו כי חטאנו ורשענו :

ועתה וכו' . חוזר הוא על סוף המקרא לומר אבל עתה ה' וכו' הננו שבים ומתודים לומר חטאנו רשענו : ותעש לך שם . להיות מפורסם בעולם עי''ז כאשר אתה היום נודע ומפורסם :

לחרפה . לגדוף : לכל סביבותינו . לכל שכנינו כולם מחרפים אותנו :

ככל צדקותיך . כפי דרך צדקותיך : כי בחטאינו וכו' . ר''ל לא מקוצר ידך המה לחרפה רק בעבור כי אנפת בנו בחטאינו וכו' לזה ירושלים ועמך לחרפה וכאשר ישוב אפך לא נהיה עוד לחרפה : לכל סביבותינו . כולם מחרפים אותנו :

למען אד' . למען שם הקדוש הנקרא על ב''ה שנאמר מקדש ה' כוננו ידך ( שם טו ) :

והאר פניך . פנה אליה בפנים מאירות ושוחקות והוא ענין מליצה : למען אד' . ר''ל למענך ה' לבל יאמרו העמים מבלי יכולת וכו' :

וראה שוממותינו . ושיממות העיר אשר נקר' שמך עליה כי לא על משענת צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו להטיב לנו כי על רחמיך באנו :

ושמע . תפלתי : והעיר . שוממות העיר : על צדקותינו . על בטחון צדקותינו : על רחמיך . על בטחון רחמיך הרבים :

פקח . פתח :

אד' שמעה . אל תחנונינו : אד' סלחה . לחטאתינו : אד' הקשיבה . אזנך לצעקתינו : ועשה . את בקשתינו ואל תאחר :

שמעה . את תפלתי : סלחה . לעונינו : ועשה . ר''ל מלא משאלותי ואל תאחר זמן הגאולה : כי שמך וכו' . לומר עיר אלהים וכן אלהי ישראל ואין זו כבודך לעזבם ביד העכו''ם :

הקשיבה . ענין שמיעה : תאחר . מל' איחור והעכבה :

על הר קדש אלהי . בעד הר בית אלהים שיבנה :

ועוד וכו' . ר''ל מלבד הדברים הנאמרים פה הייתי מדבר ומתפלל עוד בדברים אחרים והייתי מתודה וכו' : על הר . בעבור הר הקדש של אלהי והוא בה''מ :

בתחילה . בימי בלשצר כמו שכתוב למעלה : מועף ביעף . היה מועף אלי בפריחה ובטיסה :

ועוד אני מדבר . בעוד שהייתי מדבר בתפלה : בחזון בתחלה . בהחזון הנראה לי בשנת שלש לבלשאצר כי בשנת אחת לבלשאצר ראה בחלום מה שראה : מועף ביעף . פרח בפריחה ונגע אלי בעת זמן הקרבת מנחת הערב והוא תמיד של בין הערבים :

מועף ביעף . מל' עפיפה ופריחה : מנחת ערב . תשורת ערב :

ויבן . ויבינני :

ויבן . הבן אותי : יצאתי . מן השמים : להשכילך . להשכיל אותך הבנת הדבר בענין זמן הגאולה :

בתחילת תחנוניך יצא דבר . אמת מאת הקב''ה אלי להגיד לך : כי חמודות אתה . דברי חמד יש לך להקב''ה : ובין בדבר . ותן לב להבין בדבר :

בתחלת . בעת התחלת לחנן יצא דבר ה' ללכת להגיד לך והנה באתי אני להגיד . כי חמודות . על שאתה בעל מעלות חמודות לזה שלח ה' להגיד לך : ובין בדבר . תן דעתך להבין בדבר וחזר לזרזו ואמר הבן במראה הנבואה הזאת :

שבועים שבעים נחתך . על ירושלים מיום חורבן ראשון בימי צדקיהו עד שיהיה בשניה : לכלא הפשע ולהתם חטאת . שיקבלו ישראל את גמר פורענותם בגלות טיטוס ושעבוד וכדי שיכלו פשעיהם ויתמו חטאתם ויתכפר עונותם כדי להביא עליהם צדק עולמים : ולמשוח ( עליהם ) קדש קדשים . הארון והמזבחות וכלי הקודש שיבואו להם ע''י מלך המשיח . ומנין שבועים ארבע מאות ותשעים שנה , גלות בבל ע' ובית שני ת''ך :

שבועים שבעים . שבעים שמטות שנים נגזר על עמך וכו' ר''ל המקום גזר שתהיה חורבן בית השני בכלות שבעים שמטות מחורבן הראשון והם במספר שנים ארבע מאות ותשעים וכן היה כי בכלות ע' שנה מחורבן בית הראשון נבנה השני ועמד ת''כ שנה הרי בין הכל ת''ץ שנה : לכלא הפשע . בחורבן בית השני ובקושי הגולה יכלה הפשע ויתמו החטאות כי ימורק הכל ויכופר העון ויהיה זה סיבה להביא צדק עולמים והוא משיח צדקנו אשר ימלוך לעולמים : ולחתום חזון ונביא . להיות נגמר דברי חזון ונביא ר''ל להתקיים כל היעודים והבשורות אשר נבאו כל הנביאים : ולמשוח קדש קדשים . להיות קדש הקדשים בגדולה מרובה כי אז יהיה גדול כבוד הבית :

שבועים . שמטות משבע שנים : נחתך . נגזר כי שניהם הם מענין כריתה : ולהתם . מל' תם והשלמה : ולחתום . ענין גמר ובדרז''ל כל חותמי ברכות ( ברכות סג ) וכן ועל החתום ( נחמיה י ) כי דרך לרשום כ''א שמו אחר גמר הכתב : ולמשוח . ענין גדולה כמו למשיחי לכורש ( ישעיה מה ) ולזה קראו גם כאן משיח נגיד :

ותדע ותשכל מן מוצא דבר . מתוך מוצא דבר זה שיצא בתחלת תחנוניך להגיד לך תדע להשכיל להשיב ולבנות ירושלים : עד משיח נגיד . זמן תנתן מיום החורבן עד בא כרש מלך פרס שאמר הקב''ה עליו שהוא ישוב ויבנה עירו וקראו משיחו ונגידו שנא' כה אמר ה' למשיחו לכורש וגו' הוא יבנה עירי וגלותי ישלח וגו' : שבועים שבעה . שבע שמטות שלימות יהיו בגולה קודם שיבא כורש ועוד היו יותר שלש שנים אלא מתוך שלא שלמה השבוע לא נמנה בשנת אחת לדריוש המדי שהיה דניאל עומד בה כשנא' לו החזון הזה כלו שבעים לכבוש יהויקים צא מהן י''ח שנה שקדמה כבוש יהויקים לחורבות ירושלים נשארו נ''ב שנה היא ששנו רבותינו נ''ב שנה לא עבר איש ביהוד' הם נ''ב שנה אשר מיום החורבן עד שחזרו בימי כורש הרי ז' שמיטות ושלש שנים : ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה . העיר ברחובתיה ובחריצותיה : וחרוץ . הם חריצים שעושין סביב החומה לחזוק העיר שקורין קאבה בלע''ז : ובצוק העתים . ואותן העתים יהיו בצוק ובצרה כי בשעבוד מלכי פרס ועובדי כוכבים יהיו מטריחים עליהם בשעבוד קשה ואע''פ שהם ס''ב שבועים ועוד ארבע שנים שנותרו מן השבוע השמיני' שהיתה תחלתו נבלעת ג' שנים בתוך נ''ב של המשך הגולה לא נמנו כאן אותן ד' שנים לפי שלא מנה כאן אלא שבועים והרי אתה מוצא שמתחילה התחיל למנות שבועים ע' , ובסוף כשפירש עתיהם ומשפטיהם לא מנה אלא ס''ט , אלא שבוע א' נחלק מקצתו לכאן ומקצתו לכאן והוא לא הזכיר אלא השבועים השלמים : ובצוק העתים . בצוקה יהיו אותן העתים :

מן מוצא דבר . ממה שיוצא ומובן מזה הדבר תדע ותשכיל עת בא להשיב ולבנות את ירושלים בגאולה שלימה ותבין כי טעית בחשבונך ועדיין לא באה העת : עד משיח נגיד . ר''ל כי מספר של שבעה השמטות האלה בחשבון הזה נגזר לחלק עד משיח נגיד ר''ל מן החורבן עד משיח נגיד הוא כורש יהיה מספר שבע שמטות שלימות אבל השמינית לא שלמה : ושבועים ששים ושנים תשוב וכו' . ואח''ז תשוב להיות בנוים משך זמן ס''ב ( ועל שלא נשלמה לא זכר אף השנים ) שמטות שלימות מלבד השנים אשר לא באו לכלל שמטה ומן מוצא הדבר ההוא הנה תוכל להשכיל לדעת אשר עדיין לא בא העת כי מספר שבעים שנה שאמר ירמיה לפי מלאת לבבל היא על התחלת הפקידה והנה היא תחשב מהתחלת התפשטות בבל על ישראל מעת שכבש נ''נ את יהויקים בראשונה אבל סוף הגאולה ובנין בה''מ תהיה בכלות ע' שנה מגלות צדקיה וחורבן הבית כי אם כן היא עולה החשבון יפה שהרי גלות צדקיה היתה בסוף שנת י''ט לנ''נ והוא מלך מ''ה שנים ונשארו א''כ משנותיו כ''ו שנים ימי אויל מרודך בנו כ''ג אלא שנבלעה שנה אחת כמ''ש למעלה הרי א''כ מ''ח ימי בלשאצר בנו ג' הרי נ''א ימי דריוש המדי שנה אחת הרי נ''ב א''כ מהחורבן ועד כורש המולך אחר דריוש לא נשלם רק שבעה שמטות ונכנס שלשה שנים בהשמטה השמינית ובהשנה הראשונה לכורש עלו לירושלים והתחילו לבנותה ועמדה כך ח''י שנה עד השנה הראשונה לדריוש הפרסי והבית לא נבנה עד השנה השניה ועמדה ת''כ שנה א''כ מבנין ירושלים עד החורבן תל''ח שנה והם במספר ס''ב שמטות שלימות ועוד ארבעה שנים אשר לא באו לכלל שמטה ( ולכן לא זכר אף השנים ) והרי בין הכל שבעים שמטות וכמו החשבון האמור עד משיח נגיד יוחשב מגלות צדקיה כן חשבון של גאולה שלימה ובנין בה''מ יש לחשוב שבעים שנה מגלות צדקיה ולא נשלמו עד השנה האחת לדריוש הפרסי כי כשמת דריוש המדי היה נ''ב שנה מגלות צדקיה כאשר אמרנו צא וחשוב ימי כורש ג' הרי נ''ה ימי אחשורוש י''ד הרי ס''ט א''כ בשנה האחת לבנו דריוש הפרסי נשלמו שבעים שנה ובשניה לדריוש היה גאולה שלימה והתחילו לבנות הבית וכמ''ש בשנת שתים לדריוש וכו' ויבואו ויעשו מלאכה בבית ה' ( חגי א ) ומ''ש ובשנת אחת לכורש לכלות דבר ה' בפי ירמיה וכו' ( דה''ב לו ) כי פקידה בעלמא אשר חזרו ישראל לארצם בפקודת כורש כמ''ש שם היא היתה בכלות שבעים שנה מגלות יהויקים שהם נ''ב שנה מגלות צדקיה אבל גאולה שלימה יחשב שבעים שנה מגלות צדקיה כאשר אמרנו אבל אם יוחשב אף לגאולה שלימה ובנין בה''מ מכבוש יהויקים בראשונה בכלות שבעים שנה ממנה א''כ אין כאן חשבון כלל מגלות צדקיהו וא''כ גם החשבון האמור עד משיח נגיד מהראוי ג''כ לחשוב מכבוש יהויקים בראשונה ויעלה א''כ לעשר שמיטות וממשיח נגיד עד חורבן בית שני לא יהיה כ''א ס' שמטות להיות בין הכל ע' שמטות ולא כן נאמר ונגזר כי עד משיח נגיד לא יעלה אף לשמנה שלימות ומשם עד החורבן עולה אף יותר מס''ב שמטות וא''כ מזה ישכיל שטעה בחשבון ומוסב למעלה לתחילת הענין לומר ע''י דברי המלאך בינותי בספרים מספר וכו' למלאות לחרבות ירושלים ע' שנה הוא גלות צדקיה וחורבן הבית : רחוב וחרוץ . רחוב העיר תהיה בנויה וחפירה סביב לה כדרך העושין לעיר מבצר : ובצוק העתים . זמן עמידת הבית השני תהיה בצוקה כי ימשלו בהם פרס ויון ורומי :

וחרוץ . ענין חפירה ובדרז''ל חריצים ונעיצים ( חולין סז ) : ובצוק . מלשון צוקה וצרה :

ואחרי . אותן שבועים : יכרת משיח . יהרג אגריפס מלך יהודה שהי' מושל בימי החורבן : ואין לו . כמו ואיננו : משיח . אינו אלא ל' שר וגדול : והעיר והקדש . והעיר והמקדש : ישחית עם נגיד הבא . עליהם הוא טיטוס ואוכלוסיו : וקצו בשטף . וסופו לקללה ואבדון שישטיף כח מלכותו ע''י משיח : ועד קץ מלחמ' . גוג תהא העיר : נחרצת שוממות . חרץ של שוממות :

ששים ושנים . ולא חש למנות עוד ד' השנים וכמ''ש למעלה לפי שאין בהם שמטה שלימה : יכרת משיח . זה אגריפס המלך אשר יומת בעת החורבן : ואין לו . אין לו עוד בעולם והוא כפל ענין במ''ש : והקודש . המקדש : עם נגיד . עמו של הנגיד הבא על ירושלים והוא טיטוס : וקצו בשטף . אבל סופו של העם ההוא לכליון ברב שטף אף הבאה ע''י המשיח : ועד קץ מלחמה . המלחמה שתהיה בסוף כל המלחמות והיא מלחמת גוג : נחרצת שוממות . תהיה העיר ירושלים נכרתת בכריתת שממון :

בשטף . הוא לשון מושאל משטיפת מרוצת המים : נחרצת . ענין כריתה וחתוך וכן כי כלה ונחרצה ( ישעיה י' ) :

והגביר ברית לרבים שבוע אחד . לרבים לשרים כמו וכל רבי המלך בס' ירמיה נ''ב : והגביר . טיטוס ברית לשרי ישראל : שבוע אחד . יבטיחם בהגברת ברית ושלוה עד ז' שנים ובתוך השבוע יפר את בריתו : ישבית זבח ומנחה . וזהו שאמר בחזיון הראשון ובשלוה ישחית רבים מתוך ברית שלוה ישחיתם : ועל כנף שקוצים משומם . כנוי של גנאי עכו''ם הוא כלומר ועל מושב גובה בין שקוצים ותיעוב יניח את השומם את העכו''ם שהיא נאלמת כאבן דומם : כנף . ל' גובה ככנף עוף הפורח : ועד כלה ונחרצה תתך על שומם . ותתקיים ממשלת השקץ עד יום אשר תתך עלי' כלה ונחרצה הנגזור עליה בימי מלך המשיח : תתך על שומם . תגיח ותרד כליון תרוץ על העכו''ם ועל עובדיה :

והגביר ברית . מתחלה יגביר ויחזק מלך רומי כריתת ברית לשרי ישראל על משך זמן שמטה אחת : וחצי השבוע . אבל יפר הברית בחצי השבוע ויבא על ירושלים ויבטל מבית ה' זבח ומנחה : ועל כנף . ר''ל בגובה המעלה כהעוף הזה אשר יפרוש כנפיו לעוף למעלה והוא ענין מליצה : שקוצים משומם . תהיה העכו''ם המשוקצת והנאלמה כאבן דומם : ועד כלה . בגבהי המעלה תהיה עד אשר תתך הכליון והכריתה על העכו''ם ההיא הנאלמה ור''ל בבת אחת תכלה ולא מעט מעט :

לרבים . לשרים כמו ורבי המלך ( ירמיה מ''א ) : משומם . משותק ונאלם : תתך . ענין יציקה והרקה :