איוב פרק-ח{א}
וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשּׁוּחִ֗י וַיֹאמַֽר׃
( מענה בלדד ) :
ביאור מלות המענה , ויען בלדד השוחי ויאמר :
{ב}
עַד־אָ֥ן תְּמַלֶּל־אֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֝בִּיר אִמְרֵי־פִֽיךָ׃
ורוח כביר . רוח דברים : כביר . ל' רוב :
עד אן . עד מתי תדבר אלה הדברים הלא אמרי פיך יחשבו לכעס חזק :
ורוח . ענינו כעס כמו הניחו את רוחי ( זכריה ו ) : כביר . חזק כמו אל כביר ( לקמן לו ) :
ורוח כביר אמרי פיך . ר''ל איך תוציא מפיך רוח חזק כנגד השם יתברך התחשוב לו לשבר הרי אמתות האמונ' בעניין ההשגח' :
{ג}
הַ֭אֵל יְעַוֵּ֣ת מִשְׁפָּ֑ט וְאִם־שַׁ֝דַּ֗י יְעַוֵּֽת־צֶֽדֶק׃
האל יעות משפט . הה''א נקוד פתח ומליצתו לשון תימה :
האל . וכי האל יעות משפט מבלי תת עונש לרשעים כפי הגמול וכי יעות הצדק לבלי תת גמול שכר הצדיקים ואיך תאמר שמסר הכל ביד מערכת השמים והיה א''כ כצדיק כרשע :
{ד}
אִם־בָּנֶ֥יךָ חָֽטְאוּ־ל֑וֹ וַֽ֝יְשַׁלְּחֵ֗ם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם׃
וישלחם ביד פשעם . על ידי פשעם , ( הפשע ) הוא נעשה שליח להובילם :
אם בניך . ר''ל ראה שאין הדברים באים במקרה כ''א בהשגחה לפי הגמול כי כאשר בניך חטאו בעשותם משתה תמיד המביא לידי קלות ראש הנה אז גרשם מן העולם במקום פשעם כי בבית המשתה מתו במקום הרשע שם המשפט :
וישלחם . גרשם כמו שלח מעל פני ( ירמיה טו ) והוי''ו היא במקום אז וכן אם בחוקתי תלכו וגו' ונתתי וגו' ( ויקרא כו ) ור''ל אז נתתי וגו' : ביד . במקום כמו יד אבשלום ( ש''ב יח ) :
{ה}
אִם־אַ֭תָּה תְּשַׁחֵ֣ר אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־שַׁ֝דַּ֗י תִּתְחַנָּֽן׃
אם אתה תשחר וגו' . יעיר עליך את זכותך :
אם אתה וגו' . ר''ל ומזה תשכיל לדעת כאשר אתה תדרוש לה' שירחמך ותתחנן אליו להעביר אשמתך :
{ו}
אִם־זַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה כִּי־עַ֭תָּה יָעִ֣יר עָלֶ֑יךָ וְ֝שִׁלַּ֗ם נְוַ֣ת צִדְקֶֽךָ׃
ושלם נות צדקך . ויעש' את נות צדקך שלם ותמים :
אם זך . ר''ל אם תעשה בזכות וישרות הלב לא ברמיה הנה לא יקופח שכרך כי מעתה יעורר רחמיו ויעשה נות צדקך שלם ותמים למלא כל מחסורך כי גמול הוא משלם :
זך . מל' זכות ובהירות :
יעיר עליך . הנה מעורר הטוב בעבורך או יהי' עניינו ישיש עליך ומזה העניין פי' קצת מפרשי' אמרו ג''כ והתעוררתי כי מצאו רע : ושלם . ויעמיד בשלום : נות צדקך . ר''ל נפשך כי הנפש היא נות הצדק ומשכנו :
{ז}
וְהָיָ֣ה רֵאשִׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְ֝אַחֲרִיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד׃
והיה ראשיתך מצער . ראשיתך שעברה מצער לפי אחריתך שישגה מאוד :
ראשיתך מצער . הטובה שהיה לך בראשית ימיך תחשב למעט כי הטובה שיהיה לך באחרית ימים יגדל מאד עד שלעולם תחשב למעט הטובה שהיה לך מאז :
מצער . מעט כמו הלא מצער היא ( בראשית יט ) : ישגה . יתגדל כמו כארז בלבנון ישגה ( תהלים צב ) :
{ח}
כִּֽי־שְׁאַל־נָ֭א לְדֹ֣ר רִישׁ֑וֹן וְ֝כוֹנֵ֗ן לְחֵ֣קֶר אֲבוֹתָֽם׃
לדור רישון . על דור ראשון , כמו ( דברים ד ) כי שאל נא לימים ראשונים : וכונן . הכן והזדמן לעמוד על חקרי אבותם :
כי שאל נא . עתה שאל דבר לדורות הקודמים והכן דעתך אל מה שחקרו אבותיהם ומסרו להם :
רישון . כמו ראשון :
{ט}
כִּֽי־תְמ֣וֹל אֲ֭נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי־אָֽרֶץ׃
כי תמול . צעירים אנחנו לימים כאלו ביום אתמול נולדנו ולא נדע כל הקורות להביא ראיה מן המוחש : כי צל ימינו . כמו הצל אשר לא יעמדו זמן רב במקום אחד כי ינטה ממקומו בעבור הלוך השמש כן אנחנו מקרוב נולדנו ולא עבר עדיין זמן רב :
תמול . אתמול :
{י}
הֲלֹא־הֵ֣ם י֭וֹרוּךָ יֹ֣אמְרוּ לָ֑ךְ וּ֝מִלִּבָּ֗ם יוֹצִ֥אוּ מִלִּֽים׃
יורוך . ילמדנו אותך ויאמרו לך מה שקבלו מאבותם אשר חקרו מהדברים אשר נתפרסם להם מן החוש : ומלבם . אף מלב עצמם יוציאו דברים אשר חקרו בשכלם ע''פ הדברים אשר קבלו מאבותם :
{יא}
הֲיִֽגְאֶה־גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה־אָ֥חוּ בְלִי־מָֽיִם׃
היגאה גומא . זאת יאמרו אין הגומא גדל אלא בעוד שהביצה לחה במימיה ובליחלוחיה , ביצה מריש''ק בלע''ז :
היגאה . והנה כה יאמרו לך וכי יגדל עץ גומא בלא טיט הלח וכי יגדל צמח האחו בלי מים הלא אין דרכם לגדל אלא במקום המים לבוא בהם מרבית הלחלוחית ושפע הרטיבות :
היגאה . היגדל כמו כי גאו המים ( יחזקאל מז ) : בצה . טיט הלח כמו הטבעו בבוץ רגליך ( ירמיה לח ) : אחו . שם צמח מה וכן ותרענה באחו ( בראשית מא ) :
היגאה . היגדל : בצה . הוא טיט : אחו . הוא צמח האחו :
{יב}
עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָל־חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ׃
באבו . בליחלוחו ובפריו : לא יקטף . לא ישבר ולא ינתק כמו ( שם כג ) וקטפת מלילות : ולפני כל חציר ייבש . קודם כל חציר ויבש , כשהמים כלים והביצה חריבה :
עודנו באבו . כשהוא עדיין בלחלוחו הראוי הנה אז לא ישבר אבל כאשר פסקה הלחלוחית דרכו להתייבש טרם כל חציר כי רב הלחלוחית שבו היא סבה להתייבש מהר כאשר תסור ממנו :
באבו . ר''ל בלחלוח הראוי לו לפי טבע הצמח ההוא וכן באיבי הנחל ( ש''ה ו ) ור''ל בצמחי הנחל הלחים : יקטף . יכרת וישבר כמו רך אקטף ( יחזקאל יז ) :
עודנו באבו לא יקטף . עודני באבו ולחותו ורעננותו לא הי' ראוי שיקטף ויכרת ועכ''ז ייבש בקלו' קודם כל חציר עם המצא אצלו לחותו ומזונו אשר ממנו יזון או יהי' הרצון באמרו לא יקטף בזולת שיקטף :
{יג}
כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־שֹׁ֣כְחֵי אֵ֑ל וְתִקְוַ֖ת חָנֵ֣ף תֹּאבֵֽד׃
כן ארחות כל שוכחי אל . להצליח בעת ששעתו משחקת לו עד שתתמלא סאתו : ותקות . סופו של חנף יאבד :
כן ארחות . כן דרך של כל שוכחי השם עם כי בעת הצלחתם המה ממולאים בטובה אבל בבוא יום הפקודה תקות כל אחד אבודה חיש קל מהר :
חנף . כן יקרא הרשע על כי מחניף ליצרו וממלא פתוייו :
{יד}
אֲשֶׁר־יָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֝כָּבִ֗ישׁ מִבְטַחֽוֹ׃
אשר יקוט . יקצור ויכרות כסלתו והבטחתו : כסלו . היא מחשבת מבטחו כמו ( לקמן לא ) אם שמתי זהב כסלי , יקוט , לשון קציר כמו ( יחזקאל טז ) כמעט קט : ובית עכביש . שאינו קיים יהיה מבטחו :
אשר יקוט . אשר אז יוכרת בטחונו והרי היא כאריגת העכביש שאינה מתקיימת :
יקוט . יוכרת כמו ונקטו בפניהם ( שם ז ) : כסלו . בטחונו כמו יראתך כסלתך ( לעיל ד ) : עכביש . שממית :
אשר יקוט . יכרות כטעם ונקוטותם : כסלו . ר''ל מבטחו וכמוהו וישימו באלהי' כסלם : בית עכביש . הוא הבית שאורג' העכביש והמשל בית זה הרשע דומ' לבית העכבי' להעיד על חולשתו :
{טו}
יִשָּׁעֵ֣ן עַל־בֵּ֭יתוֹ וְלֹ֣א יַעֲמֹ֑ד יַחֲזִ֥יק בּ֝֗וֹ וְלֹ֣א יָקֽוּם׃
ישען . עם כי הוא נשען על חוזק ביתו להתחזק בו הנה לא יעמוד בידו ועם כי יאחוז בו בחזקה לא יתקיים בידו כי יאבד ממנו בעת יכלה די גמול מעט מעשה הטוב שעשה וא''כ מרבית הטובה סיבה היא לו לרעה לקרב את האבדון כאשר מרבית הלחלוחית של הגומא והאחו סבה הוא להם להתייבש מהר :
ישען על ביתו . הוא חושב להשען על חוזק ביתו שלא יוכל להזיק אותו מזיק ולא יעמוד ולא יתקיי' : יחזיק בו . ר''ל יחזיק עצמו בו שהו' יחשוב שהו' חזק מצד חוזק ביתו אשר בו ולא יקום ולא יתקיי' :
{טז}
רָטֹ֣ב ה֭וּא לִפְנֵי־שָׁ֑מֶשׁ וְעַ֥ל גַּ֝נָּת֗וֹ יֹֽנַקְתּ֥וֹ תֵצֵֽא׃
רטוב הוא . לח וחזק מזלו טרם בא אליו עת פקודת מכת חומו המייבשתו ולפי שדימהו בגומא מדבר לפי הענין : ועל גנתו יונקתו תצא . יונקתו שורש היונק או ענף הילדה הגדל בשנה זו כמו מראש יונקתו קטף :
רטוב הוא . ר''ל ובדבר רעות הצדיקים ימשילו לומר הנה העץ רענן אשר הוא רטוב אף בעמדו אל מול השמש וענפיו מתפשטים על כל הגן אשר הוא נטוע בו :
רטוב . מלוחלח : יונקתו . ענפיו הרכים כמו ויעל כיונק לפניו ( ישעיה נג ) :
רטוב הוא לפני שמש . ר''ל הצמח ההוא לח ורענן והשמ' מביט בו ולזה הפליג בצמיחתו עד שיצאו לו יונקותיו על גנתו אשר הוא נטוע בה ר''ל שיצאו לו יונקו' משרשיו :
{יז}
עַל־גַּ֭ל שָֽׁרָשָׁ֣יו יְסֻבָּ֑כוּ בֵּ֖ית אֲבָנִ֣ים יֶחֱזֶֽה׃
יסובכו . יתאחזו בענף ובסובך : בית אבנים . יחזה מקום איתן רואה ובונה לו למצודה ומנחם פי' יחזה לשון גבול יגבול אותו יבננו עד גבולו וכן מחוז חפצם ( תהלים קז ) וכן מחזה אל מחזה ( מלכים א ז ) כל אלה לפני מכתו :
על גל . ושרשיו נאחזים אצל גל המים ועומד בגבדל של בית אבנים והוא דבר הנותן פאר לאילן :
גל . מעין כמו גולת מים ( יהושע טו ) : יסובכו . יתאחזו כמו עד סירים סבוכים ( נחום א ) : יחזה . ענין גבול כמו מחוז חפצם ( תהלים קו ) :
על גל שרשיו יסובכו . ר''ל שעל גל המים יסתבכו שרשיו עד שמרוב מזונותיו יסתעפו שרשיו באבני הסלע ויהי' יחזה יסתבך כטעם קרן חזות :
{יח}
אִם־יְבַלְּעֶ֥נּוּ מִמְּקוֹמ֑וֹ וְכִ֥חֶשׁ בּ֝֗וֹ לֹ֣א רְאִיתִֽיךָ׃
וכשיבלענו . ממקומו הנפרע ממנו ומקרא חסר הוא זה : וכחש בו . מקומו : לא ראיתיך . שאין נשאר ממנו לא שרש ולא ענף והרי הוא כלא היה , שאין נפילתו כמפלת צדיקים כי הצדיק יפול ויקום וזה יפול בלא תקומה :
אם יבלענו . אם מי ישחיתו לעקרו ממקומו : וכחש בו . ר''ל שיעקרו עם כל שרשיו לבל ישאיר שארית מה עד שהאילן יכחש במקומו לומר לא ראיתיך מעולם על כי לא נשאר שם זכרון מה והוא ענין מליצה :
יבלענו . ישחיתנו :
יבלענו . יעקרנו ויסירנו עד שיכחש האילן ממקומו ויאמר לא ראיתיך רוצ' לומ' שלא ישאר שם רושם כלל :
{יט}
הֶן־ה֭וּא מְשׂ֣וֹשׂ דַּרְכּ֑וֹ וּ֝מֵעָפָ֗ר אַחֵ֥ר יִצְמָֽחוּ׃
הן הוא משוש דרכו . של רשע שכל משושו וגם הצלחתו ללא תקוה תשוב : ומעפר אחר יצמחו . בני אדם שהיו עד הנה שחים עד עפר יצמחו : אחר אדם אחר יצמח לקבל גדולתו של זה כשם שמצינו ולחוטא נתן ענין וגו' ( קהלת ב ) ע''כ דע על עצמך אם רשע היית אין תקומה למפלתך ואם תם היית כו' :
הן הוא משוש דרכו . ר''ל עם כי נראה שהשחית את האילן הנה לא כן הוא כי זה הוא שמחת דרכו של האילן כי מעפר אחר אשר עתה ינטע בו יצמחו לו יונקות באופן יותר שלם כי כן דרך קצת מן הצמחים אשר תהיינ' יותר שלימות כאשר יעקרו ממקומם וינטעו במקום אחר א''כ הרעה הזה הטבה היא וכן רעת הצדיקים לטובה תחשב ועם כי לא נדע היאך הוא בעבור סכלות הדעת :
דרכו . ענין סדר והנהגה :
{כ}
הֶן־אֵ֭ל לֹ֣א יִמְאַס־תָּ֑ם וְלֹֽא־יַ֝חֲזִ֗יק בְּיַד־מְרֵעִֽים׃
הן אל לא ימאס תם . ולא יחזיק ביד משנאיך המריעים לך עד אשר ישוב לרחם עליך וימלא שחוק פיך :
הן אל . כי האל לא ימאס תם להרע לו על לא תכלית טוב וכאשר לא יחזיק ביד מרעים להיטיב להם על לא תכלית רע :
ולא יחזיק ביד מריעים . לא יאחזם להצילם מהרעות אבל יביאם עליהם כטעם ויחזיקו האנשי' בידו : ביאור דברי המענה . ענה בלדד השוחי ואמר עד אן תמלל דברים קשים כאל' כנג' השם ותוצי' מפיך רוח כבי' כנגדו , האם השם יתברך יעות משפט אין ספק שכל מה שיעש' הוא במשפט ובצדק , הנה אם חטאו לו בניך שלחם ובערם מן העולם בעבור פשעיהם , ואם אתה משחר אל אל שירחמך ומתחנן לפניו שיסלח לך אם חטאת או אם זך וישר אתה כמו שאת' אומר עתה יביא אליך הטוב ויעמיד בשלום נפשך ויהי' הרע שהביא אליך לטוב לפי שבלדד הי' חושב כמו שיתבאר מדבריו כי הרעות יבאו לטובי' אשר לא קדם להם מרי ועון להוסיף להם טוב במה שעתיד ומה שנחשיב אותו רע הוא טוב אלא שאנחנו לא נדע שיעור החכמ' האלהית אשר חייב' הגעת הטוב לו בכמו אלו הסבות ולנקיים אשר קדם להם מרי מעט יבואו רעות חלושות וכאשר ישובו לש''י יהפכו לטוב והחל לזכור הבדל מה בין הרעות שיבאו לרעים והרעות אשר יבואו לטובים ובין הטובות אשר יבאו לטובים והטובות אשר יבואו לרעים כי הטובות שיבואו לרעים הם רעות ואם לא נשער אופן היותם רעות והרעות אשר יגיעו לטובים הם טובות ואם לא נשער בזה לקצורנו בהשגת החכמ' האלהית ונתן ראיה מן המקבל , ויאמר כי שאל נא לדורות הקודמים וכונן אל מה שחקרו אבותיהם כי אנחנו נצטרך בזה לקבל עדות מהם לפי שתמול אנחנו ולא נדע העניינים אשר יצטרכו לזמן ארוך לעמוד עליהם מן החוש לקוצר זמננו , הלא הם יורוך האמת ויאמרו לך מה שנתפרסם להם מן החוש עם מה שהוציאו משכלם , הנה הגומא לא יגדל בזולת טיט ר''ל שהוא צריך ללחו' רב ולא ישגא צמח האחו בלי מים משקים אותו תמיד , ובעוד שזה הצמח בלחותו ורעננותו בזולת שיכרת ויקטף הנה ייבש קודם ייבוש כל צמח אחר וכן העניין בשוכחי אל שכבר יגיעם רע שיכלם לגמרי על מקומ' ובחשב' להיו' לשלו' ותאב' תקו' הרשע כבר תכרת תקותו וביתו אשר הוא בוטח בו בחזקו יהי' חלוש כמו אריגת העכביש שהוא בתכלי' החולש' , הנה הוא נשען על חוזק ביתו ויחשוב להתחזק בו ולא יתקיי' בבית ההוא ובכלל הנה כל מה שיהיה עליו לעזר יאבד ממנו כמו האחו והגומא שיבשו פתאו' עם היוצא הלחו' אשר היו ניזונים ממנו ובהיות הענין כן הנה טובות הרשעים הם רעות ואולם אנחנו לא נדע האופן אשר הם בו רעות ונפלא מפני זה בשנראה הגעת אלו הטובות אל הרשעים ואחר שזכר אופן ההמשל בהיות טובות הרשעים רעות בא להביא משל ודמיון ברעות הצדיקים איך יתכן שיהיו טובות ואמר , הנה העץ שהוא רענן הוא במקום שהשמש רואה אותו ויוצאת יונקתו משרשיו על הגן אשר הוא נטוע בו לרבוי צמיחתו ויסתבכו שרשיו על גל המים עד שמרוב מזונו יסתעפו שרשיו באבני הסלע אם יוציאנו מוציא ממקומו בשלמות עד שלא ישאר ממנו רושם שם כלל , הנה זאת העקירה שנעקר זה האילן מהמקום ההוא הוא משוש דרכו ומעפר אחר יטעוהו בו יצמחו לו יונקות באופן יותר שלם ממה שתהיינה צומחות לו שם ויסתעפו שרשיו ויסובכו וזה דבר מבואר נגלה מן החוש ר''ל שקצת הצמחים תהיינה יותר שלמות כשיעקרו ממקומם ויטעום במקום אחר וכן רעות התם והשיר שאנחנו נחשוב אותם רעות ואינם רעות אבל הם טובות , ובכלל הנה השם ית' לא ימאס התם אבל ישגיח בו וישמרהו תמיד ולא יציל הרשעים מהרעות כאשר הביאם עליהם כמו שעשה זה בנקיים שקדם להם מרי מעט רצה לומר שהם כשישובו אל השם יתברך יצילם מהרע ההוא ויתהפכו להם לטוב , הנה אם היית עושה כמאמרי שתשחר אל אל ותתחנן לפניו יגיע לך מהטוב עד שימלא שחוק פיך מהטוב אשר ייטב לך ממקום אחר ושפתיך ימלא תרועה מרוב השמחה , שונאיך ילבשו בושת ויהרוס אוהל הרשעים : זה ביאור דברי מענה , והכלל העולה מהדברים הוא שדעת בלדד היה שכל טובות האדם ורעותיו מוגבלות ומסודרו' מאת הש''י בצדק ובמשפט לא יפול דבר ומה שיחשב מרוע הסרור בטובות האדם ורעותיו הוא מצד שכלותנו וזה כי הנקי כשיבואו לו רעות הם טובות בעצמותם אלא שאנחנו לא נדע האופן אשר בעבורו היו טובות והביא משל בזה מן הצמחים כי קצתם ישחיתו אותם יעקרו ממקומם וזה טוב להם כי ממקום אחר תהיה צמיחתם יותר טובה וכן הם רעות הצדיקים וטובות הרשעים הם רעות על דרך האמת שיכחדו בם הרשעים ויאבדו ולא יועיל' רוב טובם אשר בידם כמו הענין בעשבי האחו שיבשו עם המצא אצלם הלחות והרעננות ולא נראה מדבריו בספר הזה שישוה בזה הענין האדם לשאר ב''ח וזה שהחטא והפשע ושכיחת האל והחנפות והתמימות אשר זכר לא ימצאו כי אם באדם לבדו מבין שאר בעלי חיים כי לא יתוארו באלו התארים שאר הב''ח ר''ל שלא יאמר בהם שהם מרעים או חנפים או שוכחי אל או תמימים והוא מבואר שאיננו מחוייב במי שיודה שהשם ית' משגיח באישי האדם ופוקד אותם על כל מעשיהם בצדק ובמשפט שיודה שיהיה הענין כן בשאר אישי ב''ח כי אולי נבדל בזה האדם לפי דעתו להיותו בעל שכל ולזה ראוי יותר שיהיה נפקד על כל מעשיו ואמנ' היה מחוייב במי שיודה שהשם ית' משגיח על שאר ב''ח ולא ישיגם דבר מהמקרים אם לא במשפט שיודה זה באישי האדם כי זאת ההשגחה , תהיה יותר במי שיהיה יותר נכבד כמו שהתבאר בספר ב''ח ובכלל הנה אין ראוי שנייח' לאדם מהמום בדעותיו רק מה שנמצאוהו מבואר מדבריו או מתחייב מהם ולזה לא הסכמנו אנחנו שיהיה דעת בלדד בהשגחה כמו דעת כת המעתזל''ה כמו שזכר הרב המור' ז''ל ואחשוב שמה שהניעו להניח דעת בלדד ע''ז האופן הוא מה שימצא מדעות האנשים המפורסמים בזמנו בהשגחה ולפי שראה התיחסות מה בין דעת בלדד ודעת כת המעתזל''ה יחס מפני זה דעת המעתזל''ה לבלדד ובכלל הנה אם היו דעות האנשים שזכר הרב המורה על מספר חלקי הסותר אשר ימצאו בזה הדרוש היה ראוי שיפרשו דברי אלו האנשים בדרך שיסכימו לדעות ההם אע''פ שלא יהיו פשטי דבריהם מורים הוראה נגלית שיהיה להם הדעת ההוא אלא שהוא מבואר שמספר הדעות ההם אשר לכת המעתזל''ה והאש''ערייה יצאו מההוויות הנמצאות למדברים אשר קיימו בהם דעותיהם בחדוש העולם ואיננו ראוי שימנו כמו הדעות ההם חלקי הסותר כי המחשבה לא תפול בכמו הדעות ההם תחלה והעיון האמיתי ירחיקם ולזה נמשכנו אנחנו בביאורנו זה אל מה שיורה פשטי דברי אלו האנשים ונר' לנו מהם שדעותיהם הם על מספר חלקי הסותר אשר בזה הדרוש לפי מה שתשפטהו החלוקה לאנשים המטיבים בעיון והנה נבאר בע''ה במה שיבא איך נמצאו דעות אלו האנשים על מספר חלקי הסותר בזה הררוש והנה בלדד ואם הוא דבר כנגד המוחש כבר ימצא לו פנים מן ההראות כי הרבה פעמים יגיע לאדם רע ויתבאר בסוף הענין שכבר היה סבה להבי' עליו טוב או לשומרו מרע יותר חזק והרבה פעמים יגיפו לאדם טובות יתבאר בסוף שהם היו סבת הגעת הרע או למונעו מטוב אחר יותר חזק :
{כא}
עַד־יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה׃
עד ימלה . ר''ל וכן לא ימאס בך וישגא אחריתך עד אשר ימלא פיך שחוק ותרועת שמחה בעבור רוב הטובה :
ימלה . כמו ימלא באל''ף :
{כב}
שֹׂנְאֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹ֑שֶׁת וְאֹ֖הֶל רְשָׁעִ֣ים אֵינֶֽנּוּ׃
שונאיך . השמחים לאידך ואוהבי רעתיך הם ילבשו בושת כאשר יראו אותך בטובה : ואוהל . אבל אהל הרשעים היא תאבד ואין לו לשוב לקדמותו ולא כן אהלך כי תשוב ותכונן כמאז ( העולה מהמענה ההיא שדעת בלדד כדעת אליפז שהכל בא בהשגחה ויוכיח מאבדן בניו בבית המשתה במקום הרשע שם המשפט ויחוה דעתו שטובת הרשעים המה לתכלית רע כמו מרבית הלחלוחית מקצת הצמחים ואף רעת הצדיקים לטובה תחשב כמו עקירת קצת הצמחים ואנחנו לא נדע היאך מקוצר הדעת ואף ינחם את איוב לומר כי ישגא אחריתו ) :