כי יש לכסף מוצא . גם זה טעם אחר לדברו הראשון שאמר בצדקתי החזקתי כי למה אהיה רשע אם בשביל כסף וזהב לכל יש מוצא וסוף אבל החכמה מאין תבוא זה סוף הפרשה היא יקרה מכל , על כן כל ימי נתתי לבי עליה ללמוד : ומקום . יש לזהב שמשם יזוקו ויתכו אותו :

כי יש לכסף מוצא . הוסיף לאמת דבריו שאף אם מקרה אחד לצדיק ולרשע עכ''ז יש לאחוז בצדק כי הנה לכסף יש מקום מוצא וכ''כ יש מקום לזהב אשר הוא נצוק משם והמה מקומות מן האדמה :

יזוקו . ענין יציקה כמו וזוקו מטר לאדו ( לקמן לו ) :

ומקום לזהב יזוקו . ויש מקום בארץ אשר יזוקו הזהב ויוציאוהו משם :

ואבן יצוק נחושה . מן ההר יצק האומן את הנחושה הרי תחילה וסוף יש לכל דבר שכל העולם יכלה וכל אשר בו :

ברזל . אף הברזל יש לו מקום מוצא מן העפר אשר יוקח משם ויש אבן אשר יצוק נחושת א''כ נראה לעין מקום מוצאם וחזר ונראה עת יפסקו כי יש תכלית להם כי לא לעולם ימצאו הכסף והזהב וגו' במקום אחד :

ואבן יצוק נחושה . ר''ל שמהאבן יוציאו ויתיכו בעת מה נחושה והוא הברזל החזק אציי''ר בלע''ז או יהיה אבן יצוק אבן חזק מגזרת והיית מוצק והרצון בו שמאבן חזק יקח נחושה :

קץ שם . המקום מתי תהיה החושך שהשמים נמלחו והארץ תבלה ולכל תכלית דבר הוא חוקר לו : אבן . אשר משם יצא לו חשך וצלמות אבן מקום מוצא פורענו' לכן נקרא אבן במקום פורענות כאדם הנוגף את רגליו באבן שיש לו צער , כ''ש , כמו קו תוהו ואבני בוהו , ( ישעיה לד ) דמן טורא אתגזרת אבן וגומר ( דניאל ד ) :

קץ שם לחשך . אף לחשך שם קץ מתי תכלה כי בהאיר היום תכלה החשך ור''ל לכל דבר יש תכלית בין לטוב בין לרע : ולכל תכלית . המקום ב''ה חוקר לדעת תכלית כל דבר מתי יהיה עם כי אנחנו לא נדע עת תכלית כל דבר : אבן אופל . וכן חוקר לדעת מתי תכלה יסוד האופל וצלמות והוא כדור הארצי :

אבן . ר''ל יסוד ועיקר :

פרץ נחל . על סדום ועמורה נחלי אש וגפרית : מעם גר . ממקום שהוא נובע ונוגר : הנשכחים מני רגל . אלו אנשי סדום ששיכחו תורת רגלי אורחים מארצם שהיו משכיבים האורח במטה אם היה ארוך יותר מקטעין רגליו ואם היה קצר מאריכין אותו כך מפורש באגדה : דלו . ע''י פריצת נחל זה ומאנוש נעו :

פרץ נחל . הנה פעמים יפרץ הנחל גדרו לנטות מעם המקום אשר היה נגר ונשפך : הנשכחים . אשר נשכחים המה מעתה מן רגלי האנשים אשר היו רגילים לשאוב ממימיו כי מעתה לא ילכו עוד אל המקום ההוא כי המים דלו והורמו מאנשיו ונעו ללכת מהם ובאו א''כ המים ההם עד תכליתם כי נאבדו מן המקום ההוא :

גר . ענין הזלה ושפיכה כמו מים מוגרים ( מיכה א ) : הנשכחים . אשר נשכחים וכן ההלכוא אתו ( יהושע י ) : דלו . הורמו והוגבהו כמו דלו עיני למרום ( ישעיה לח ) :

פרץ נחל . גדל : מעם גר . מהמקום שהיה גר בו האדם : דלו . גבהו וכמוהו דלו עיני למרום :

ארץ . אשר ממנה יצא לחם . נהפך מקומה כמו אש :

ארץ . הנה ארץ שמנה אשר יצא ממנה לחם רב בבוא עת תכליתה נהפך מקומה ותהיה יבשה כמו שרופה באש :

ותחתיה . מקומה :

מקום ספיר . היו אבניה :

מקום . הנה המקום אשר אבניה הגדלים בה המה ספירים ושם העפרות אשר יוקח מהם הזהב :

לא ידעו עיט . לא עבר עליהן חיל של ליסטין : ולא שזפתו עין איה . לפי שהיא רואה יותר משאר עופות ולכך נקראה ראה שהיא עומדת בבבל ורואה נבילות בארץ ישראל כך מפורש באגדת ( חולין סג ע''א ) כלומר לא חפרוה מרגלים :

נתיב . בבוא עתה תהיה שממה להיות נתיב אשר לא ידעו עיט ולא ראתהו עין איה כי לא יבואו שמה מגודל השממון והוא מדרך גוזמא והפלגה :

נתיב . שביל ודרך : עיט . שם עוף מדברי וכן איה : שזפתו . ראתהו כמו עין שזפתו ( לעיל כ ) :

עיט . עוף : שזפתו . ראתהו : איה . הוא מין אחד מהעוף :

לא עדה עליו . עבר כדמתרגמינן אשר עבר בין הבתרים ( בראשית טו ) ( צ''ל הגזרים וע' בתרגום ) דעדא : שחץ ושחל . משבעה שמות האריה הם ( בסנהדרין צה ) ששה שמות יש לאריה , והקב''ה מה עשה :

לא הדריכהו . לא עברו דרך בו בני גאוה הם פריצי החיות אף לא עבר עליו שחל לגודל השממון :

הדריכהו . ענין צעדה והלוך והוא מל' דרך : שחץ . ענין גאוה וכן מלך על כל בני שחץ ( לקמן מא ) ובדרז''ל אנשי ירושלים אנשי שחץ הן ( שבת סב ) : עדה . עבר וכן עד ירח ( לעיל כה ) :

הדריכוהו . דרכו בו : בני שחץ . בני גאוה ותוקף והם פריצי החיות : שחל . אריה :

בחלמיש שלח ידו . והפך שרשי ההרים מלמעלה למטה :

בחלמיש . בבוא קץ הסלעים החזקים הגדלים בהרים אז ישלח המקום את ידו בהם ומהפך את ההרים מן השורש בסבת הרוח הנסגר בבטן הארץ :

בחלמיש . בצור חזק ולפי שלא יפול לשון חלמיש אלא על הצור אמר חלמיש מבלי זכר צור וכן חלמיש למעינו מים ( תהלים קיד ) :

בחלמיש . בצור החזק :

בצורות יאורים בקע . חוזר לתחילת ענינו שאמר כי לכל דבר יש מוצא , ובצורות בקע למוצא היאורים וכן : כל יקר ראתה עינו . מהיכן יצא לבריות ( כמו שעשה לישראל הך סלע ויזובו מימיו ) :

בצורות . בבוא סוף הצורים בקע במקומם יאורים עד כי יכסו הצורים : וכל יקר . כל הדברים היקרים אשר בעולם הנה עין המקום ראתה מהיכן יצאו ומתי יכלו כאומר עם כי אנחנו לא נדע הכל אבל ידועים הם למקום :

בצורות . מלשון צור וסלע : יאורים . נחלי מים : יקר . ענין חשיבות :

בצורות . בהרים :

מבכי נהרות חבש . בבריאת העולם כשבכו מים התחתונים , בכי כמו נבכי ים ( איוב לט ) : חבש . כמו ויחבש את חמורו ( בראשית כב ) כ''ש , ( ס''א מבכי וגו' מפני בכייתן של ישראל שהיו בוכין לאמר מה נשתה חבש ותיקן להם נהרי מים מן הסלע ויחבש להם מתרגם ואתקין ) : ותעלומה יוציא אור . חלון יש ברקיע ושמו תעלומה משם תולדות השמש לתקופתו ( בפרקי ר' אליעזר ) כלומר לכל דבר יש מוצא וסוף רק לחכמה לא מוצא לה אלא מפיו ולא סוף עולמות :

מבכי נהרות . בבוא תכלית הנהרות יסגור ויכלא עומק מימיהם לבל יהיו נובעים ומושכים כמאז ובבוא קץ הארץ היבשה אז יצא לאור המעין הנעלם מעין האדם וירבה מימיו עד כי יכסה פני האדמה וכאומר הואיל ויש קץ ותכלית לכל הדברים הגופניים לא יחשבו א''כ הצלחתם למאומה :

מבכי . ענין עומק המים וכן נבכי ים ( לקמן לח ) : חבש . ענין סגירה וכליאה כמו חבוש בטמון ( לקמן מ ) :

מבכי נהרות . מהזלת הנהרות והגרתם : חבש . עצר וסתם :

והחכמה . התורה :

והחכמה . אבל הצלחת החכמה לא כן הוא כי מאיזה מקום היא נמצאת הלא אין לה מקום גופני המוצא אותה עד שנחשוב כאשר יכלה הדבר ההוא תכלה גם החכמה : ואי זה . איה זה המקום המוציא הבינה וכפל הדבר במ''ש :

ולא תמצא בארץ החיים . במי שמחיה אלא במי שממית עצמו עליה ביגיעה וברעבון :

לא ידע . ולזה אין לדעת ולהעריך מערכה כי כל חפצים לא ישוו בה הואיל והוא דבר המתקיימת לעד : ולא תמצא . אינה נמצאת לקנותה בחלק מן הארץ אשר שם בעלי החיים והיא החלק הנגלה מן המים :

ערכה . ענין השווי והשומא :

תהום אמר לא בי היא . אם תשאלנה ליורדי תהום העוסקים במוצא מרגליות ובמוצא זהב וכסף ממקום תהומות הארץ יאמרו לך לא בי היא , איני בקי בהוראה ( שבת פט ע''א , ע''ש היטב וצ''ע ) : וים אמר . ויורדי הים לסחורה יאמרו לך לא עמדי חכמה למה לפי שאינם יכולים לקנותה כשאר פרקמטיא לתת מעושרם בדמיה , ובאגדה הוא אומר שבשעת מתן תורה בא השטן לפני הקב''ה ואמר לו היכן תורה א''ל אצל בן עמרם , בא לו אצל משה אמר לו היכן תורה אצל ים בא לו אצל ים אמר לו היכן תורה לא בי היא לך אצל בן עמרם בא לו אצל בן עמרם אמר לו היכן תורה אצל תהום בא לו אצל תהום אמר לו היכן תורה א''ל אין עמדי לך אצל בן עמרם בא לו אצל בן עמרם אמר לו היכן תורה אצל הקב''ה וזהו שאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי :

תהום . אלו היה ביכולת האדם לרדת אל התהום לקנות שמה החכמה היה התהום משיב לומר לא בי היא החכמה ואם יפרוש מי אל הים הסובב את הישוב לקנותה שמה ישיב לאמר לא עמדי הוא והוא מדרך הפלגה ומליצה לומר שאין להשיג עומק החכמה אף אם ישתדל הרבה לחזור אחריה אם לא יקנה מתחלה יראת ה' וכאשר יאמר למטה :

לא יותן סגור . זהב סגור זהו זהב טוב שבשעה שנפתח כל חנויות של זהב נסגרות :

לא יתן . אין מי יתן במחירה ובמקומה זהב סגור כי א''א לקנותה בזהב : ולא ישקל . כפל הדבר במ''ש :

סגור . זהב טוב הנסגר בכור הצורף להסיר הסיג : מחירה . ענינו דבר הנתון בערך שוויה כמו יקחו מקוה במחיר ( מ''א י ) :

סגור . זהב :

לא תסולה . לא תשתבח לשון סולו לרוכב בערבות ( תלים סח ) המשבחה לומר חשובה היא ככתם אופיר וכשוהם יקר לא שבח הוא לה וכן המסולאים בפז ( איכה ד ) :

לא תסולה . לא תשובח החכמה בכתם אופיר אף לא בשוהם יקר וחשוב אף לא בספיר ר''ל אין שבח להחכמה לומר עליה שהיא משובחת כאלה כי באמת חשובה עוד יותר ויותר :

תסולה . תשובח כמו המסולאים בפז ( איכה ד ) : בכתם אופיר . מין זהב יקר הבא מאופיר : בשוהם . וספיר . שמות אבני יקר :

תסולה . תערוך : בכתם אופיר . בזהב אופיר :

זהב . טהור מנהיר כמרגלית : ותמורתה וגו' . ותמורתה לא בכלי פז :

לא יערכנה . לא יהיה נערך אליה זהב וזכוכית : ותמורתה . מלת לא משמשת בשנים כאומר לא יהיה תמורתה וחלופה כלי פז כי רחוק שווים משויה :

וזכוכית . היא זכוכית לבנה היקרה מזהב כמ''ש רז''ל בזוגיתא חיורתא ( חולין פד ) : פז . זהב מזוקק :

ראמות וגביש . שמות אבנים טובות שבים הם : לא יזכר . אצלה :

לא יזכר . חשיבות האבנים ההם לא יזכר מול חשיבות החכמה כי כמוהם כאין מול החכמה : ומשך חכמה . משיכת החכמה ר''ל ההשתדלות בה והעיון להוציאה מכח אל הפועל יקרה היא מפנינים :

ראמות וגביש . שמות אבני יקר : מפנינים . הם המרגליות :

ראמות וגביש . הם מרגליות יקרות : ומשך חכמה מפנינים . ומשיכת החכמה וההשתדלות בהשגתה יותר נבחר מפנינים :

פטדת כוש . אבן טובה היא כמו אודם פטדה , כתם היא קבוצת עדי לתכשיטי נשים ונקראת הקבוצה כתם בלשון עברי ובלשון ערבי אלחלו והוא נזם זהב וחלי כתם ( משלי כה ) וכן ותעד נזמה וחלייתה ( הושע ב ) ויש פותרים כתם כתר ולא נכון כי לא מצינו פעולה בלשון זה כאשר מצינו בלשון כתר מכתיר כותרות :

לא יערכנה . לא יהיה נערך אליה אבן פטדה הבא מארץ כוש : לא תסולה . אין שבח לה לומר שהיא ככתם מזהב טהור וכפל הדבר פעמים רבות כדרך המליצה ולגודל החשיבות :

פטדת . שם אבני יקר :

פטדת כוש . היא פטדה הנמצאת בארץ כוש והיא אבן יקרה : בכתם טהור . בזהב צרוף ונקי : תסולה . תערוך :

והחכמה . כאומר הואיל והחכמה חשובה כ''כ נחקור נא לדעת איזה דבר יהיה התחלה והצעה אל הגעת החכמה ואיה זה המקום שתגיע לנו הבינה ממנו :

ומעוף השמים . מלאכים המעופפים :

ונעלמה . אבל היא נעלמה מעיני כל חי ונסתרה היא מעוף השמים עם כי יגביהו לעוף אל השמים מקור החכמה והוא ענין מליצה :

אבדון ומות אמרו . המאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו באזנינו שמענו שמעה שהמיגע בה מתקיימת בו , וי''א כאשר באגדה אשר פירשתי למעל' שבא השטן לפני המקום אמר לו היכן תורה א''ל וכו' והיינו דכתיב אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה כשנתנה לישראל , אבל :

אבדון ומות . הקדמונים אנשי אבדון ומות ר''ל המתים שכבר מתו הם אמרו הנה באזנינו שמענו גודל שמעה ופרסום שבחה ואין להשיג נתיבות ביתה ליוקר מציאותה :

אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה . שיודע הוא היכן שורה וגם ישבחוה ויאמרו לה כי אלהים הבין דרכה נסתכל בה וברא את העולם באותיותי' כסדרם ומשקלן יצר כל היצורים כאשר כתוב בסוד ספר יצירה :

אלהים . אך אלהים הוא הבין הדרך ההולך אליה והוא יודע מקום תחנותה :

כי הוא לקצות הארץ יביט . בה היאך יבנם ויבראם ותחת כל השמים צרכי ברייתן ראה בה :

כי הוא וגו' . כי המקום יביט לקצות הארץ ורואה כל מה אשר תחת השמים להשפיע על כולם באמצעית מערכות השמים :

לעשות וגו' . בה משקל לרוח , לכל ארץ לפי כחה וכן המים לפי המדה לפי מה שהיתה ארץ צריכה להשקותה יש ארץ נגובה וצריכה הרבה גשמים ויש ארץ שאינה צריכה כל כך :

לעשות לרוח משקל . לשלוח את הרוח במשקל לכל מקום כפי הצורך : תכן במדה . לתת בכל מקום לפי רוב ההרים ויבשות האדמה :

חק . גזירה קצובה לפי כל ארצות ומעיין ופלג להשקות כל ארץ וארץ ובעשותו דרך לכל החזיזים שלא יצאו שני קולות דרך נקב אחד פן יחריב את העולם :

בעשותו . בעת הבריאה כשעשה למטר חוק קבוע מתי ירד ואיך ירד ע''פ האדמה וכשעשה דרך לענין וקולות הרעמים באיזה דרך יהלכו :

לחזיז . כן יקרא הענן וכן ה' עושה חזוזים ( זכריה י ) : קולות . כמו וקולות ותחסר הוי''ו וכמוהו רבים :

ודרך . ומנהג מוגבל ומסודר : לחזיז קולות . לברק אשר הוא סבה לקולות והרעמים או יהיה לחזיז קולות חסר וי''ו והרצון לחזיז וקולות :

אז ראה . ראה אותה נסתכל בה ובעצתה יעשה הכל : ויספרה . ספר אותיותיה כפולו' ופשוטות ראשונ' ואמצעית ואחרונית היא אמת חותמו של הקב''ה וכן בשאר סדרים ברא כל דבר ודבר באותיות הללו והכל מפורש בסוד ספר יצירה : הכינה . זימנה ליצירה :

אז . בעת עשותו כל אלה אז ראה את החכמה והשתמש בה ושמה אותה בספר למען תתקיים לעד והכינה בסדר היותר נכון וגם חקרה לדעת כל מצפוניה והוא ענין מליצה וחוזר למעלה לומר לזה הבין אלהים דרכה כי השתמש בה מאז :

ויספרה . מלשון ספר :

ויספרה . שמה בספ' וכתב אותם ר''ל ששם אותם לחק ולנמוס : ביאור דברי המענה כאשר ראה איוב שאין אחד מרעיו עונה אליו דבר הוסיף לשאת משלו על עניינו ואמר חי השם אשר הסיר משפטי בסדרו טובות האדם ורעתם בזה האופן אשר סררם ר''ל מצד הגרמים השמימיים או אמר חי השם אשר הסיר משפטי אם הענין כדבריכם שיבאו מאתו הטובות והרעות לבני האדם במשפט לפי מעשיהם וחי שדי אשר המר נפשי כי כל עוד בחיים חייתי לא תדברנה שפתי עול ומרמה להודות לדבריכם , חלילה לי אם אצדיק אתכם לומר שהאמת אתכם במה שאתם אומרים עלי שכבר חטאתי עד אמות לא אסיר תומתי ממני לומר שאני רשע וחוטא כמו שאתם אומרים עלי , בצדקתי החזקתי לומר שאני צדיק לא ארפ' ולא יטה לבבי מימי מזה הדעת אשר אני בו ומה שאתם אומרים עלי שאני נסכם לרשעים במה שאני אומר שהשם עזב את הארץ כי לפי זה הדעת לא יועיל הצדק על הרשע וזה ממה שיורה שאני לא נשמרתי מלחטא חלילה לי מזה , יהיה כרשע אויבי ומתקוממי כעול ואפשר שהרצון גם כן במה שקדם לו מהדברים זאת הכוונה בעינה והיא כי הוא יאמר כי חי השם עם האמיני שהאדם אינו נענש לפי מעשיו לא אחטא בשפתי לומר דבר עול ורמיה חלילה אם אצדיק אתכם בשארשע גם עתה שהגיע לי מה שהגיע מהרעות ללא משפט כי אז יראה לכל שצדקתם במה שאמרתם עלי שאני רשע הנה עד יום מותי לא אסיר תומתי וצדקתי ממני ולא יטה לבבי מהדרך הטוב אשר החזקתי בו מימי , יהי אויבי ומתקוממי כעול וכרשע ואולם אמר זה לשנאתו העול והרשע וזה כי למה ישובח מפני זה הדעת אשר אני בו העול והרשע , מה תקות חנף כי יגזול ויעשה חמס ואם היה שיניח השם יתברך בשלום אותו ולא יענישהו היבטח שבבא אליו הצרות יצילהו השם ממנה בצעקו אליו הלא זה בלתי אפשר לפי זה הדעת ולא לפי דעתכם כי אינו מתענג על השם ודבק בו עד שיוכל להתפלל אל השם בכל עת שירצה ותשמע תפלתו כאמרו אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך ובהיות הענין כן ראו איך ראוי לכם לשפוט שאני משבח הרשע העול הלא הרשע והעול מוכן לפי דעתי לרעות כמו הצדיק ואין לו תכלית אחר זולת ההצלחה המדומה אשר הוא עתיד או מזומן שתאבד ממנו בבא יום אידו ולא יהיה לו אז המלט מזה בשום פנים ואולם הצדיק בבא יום אידו תאבד הצלחתו המדומה ותשאר הצלחתו האמתית והיא הצלחת הנפש , ואפשר שנאמר שהרצון באמרו אם על שדי יתענג וגו' הוא שהוא אומר האם יתענג זה הרשע על השם כשתדבק בו תמיד נפשו במה שישכיל ממנו ויקרא אל אלוה בכל עת להשכיל ולדעת אותו להיות עמו תמיד עד שתגיע לו הצלחת הנפש הוא מבואר שזה בלתי אפשר כי לא תגיע הצלחת הנפש עם המדות הפחותות כמו שהתפרסם ונתבאר במה שאין ספק בו , הנני מלמד אתכם מה שביד אל אשר עם שדי איני מעלים מכם כי באמת עוזב אישי האדם אל הסידור המוגבל מצד המערכת , הנה איך תאמינו מפני זה שאני משבח את הרשע והנ' אתם כלכם חזיתם וספרתם שכב' הגיע לכם מהחו' שזה חלק אדם רשע עם אל , ונחלת התקיפים הרשעים אשר יקחו משדי ר''ל שכבר יגיעו להם רעות נפלאות כמו שספר אחר זה ואתם ידעתם שכל ראיותי על דעתי אני לוקח מהחוש , וכאשר היה זה כן שלפי המוחש יראה שכבר הגיעו מן הרעות הנפלאות לרשעים אבל שאני חלקתי עמכם במה שאמרת' שלא ימלט רשע שלא יקרה לו כך וטענתי שכבר יראה מהחוש שיגיע לקצת הרשעים הצלחה ולא יגיע שום עונש עד יום מותם איך תאמינו שאני משבח הרשע ולמה זה הבל תהבלו לומר שאני בוחר אורח הרשעים אשר היו בדור המבול ואנשי סדום ועמורה , הנה כמו שספרתם יקרה הרבה שאם ירבו בני הרשע יהיה תכליתם למות בחרב וצאצאיו לא ישבעו לחם והשרידים הנשארים ממנו והם בניו יקברו במותם שלא יעזבום עד שתצא נפשם לגמרי ולא תבכנה על מותו ומות בניו לרשעתו אפילו אלמנתו , אם יצבור כעפר כסף ויכין מלבוש ללבוש עד שימצא לו בשפע כמו החומר , הנה יכין הלבוש ואיש צדיק ילבשהו והכסף אשר קבץ יהיה לנקי ויחלקהו ויפזרהו כאשר ירצה , בנה ביתו כעש ר''ל שביתו יהרס בקלות כבית העש וכסוכה אשר עשה נוטר הכרמים שאין לה קיום , עשיר ימות ולא יאסף לקבורה אך יסחב סחוב והשלך כקבורת חמור כל כך ימות ויכלה במעט זמן עד שבזמן אשר יוכל האדם לפקוח בו עיניו יהפך מיש לאין , תשיגהו כמים בלתות ר''ל שיבאו אליו בשטף ובמרוצה ובלילה תגנבהו סופה ורוח קדים ויניעהו ממקומו לפחדו מהצרות הבאות עליו ולא יוכל להמתין עד אור הבקר אבל ינוס בלילה , ישלך עליו השם מכותיו ומכאוביו ולא יחמול ממכתו כרוח קדים יברח ויחשוב להמלט , יספוק על שברו כפיו כל איש וישרוק עליו ממקומו לרוב התימה על מה שיקרהו מהרע הנה זה הוא מה שספרתם שכבר ימצאו הרבה שיקרה לרשעים אלו הרעות ואני לא חלקתי עמכם בזה אבל בארתי בחוש שזה לא ימצא בכל הרשעים אבל כבר ימצאו בהם מצליחים ולא ישיגם שום עונש ואמנם היתה אצלי הסבה ברע שיקרה לרשעים ולטובים כי לכל אלו העניינים הנמצאים בזה העולם השפל ימצא קץ וגבול וזה שכבר ימצא בקצת העתים במקום מה מהארץ שיצא ממנו הכסף להתחדשו אז שם וכן ימצא בארץ מקום אשר יזוקו ממנו הזהב ויוציאוהו משם וכן ימצא במקום מה מהארץ שיוציאו ממנה הברזל להתחדשו שם אז ויצוק האבן נחשת והוא הברזל החזק ר''ל שכבר הוציאוהו משם בעת מה , לפי שהשם שם קץ להעדר ההוייה אשר במקומות מהארץ וכאשר יבא קצם יעשו שם כמו אלו ההויות , ושם גם כן קץ לכל תכלית אשר הוא חוקר ומבקש במה שיורוהו אבן אפל וצלמות ר''ל החומר הראשון אשר עמו ההעדרים כולם והוא סוף כל הדברים ההווים או קרא אבן אופל וצלמות היסוד הארצי כי הוא בתכלית מההעדר ביחס אל שאר הנמצאות המוחשות בקצת העתים יפרוץ נחל ויגדל מאצל המקום שהיה האדם גר שם קודם זה להיותו יבשה לפי שליובש המקום ההוא קץ וגבול וימצא גם כן הפך זה והוא שהמים החזקים הנשכחים מני רגל וגבהו מאנוש עד אשר לא עבר אדם שם לרוב עמקם ינועו ויכלו וישוב יובש במקום ההוא אשר היה בו הנהר ההוא כבר תמצא ארץ שתצא ממנה לחם להיותה טובה לזריעה ובבא קצה יהפך תחתיה כמו אש שייבשה וישרפה עד אשר לא יעבד בה ולא יזרע , כבר ימצא מקום אשר אבניו הם ספיר ובו ימצאו עפרות זהב ויבאו שם האנשים תמיד לקחת הספירים או הזהב ובבא קצו יהיה חרב עד שאפילו העופות והחיות לא יבאו שם , בבא קץ ההרים החזקים ישלח השם ידו ויהפכם משרש בסבת הרוח הנסגר בבטן הארץ , בצורים החזקים בקע יאורות בקצת העתים בבא קצם וקודם זה ראתה העין כל יקר אשר בהם להיות יבשה והפך זה כי בקצת העתים עצר השם הזלת הנהרות ומה שיהיה נעלם בקרקעם יוציא לאור ותראהו העין ובהיות הענין כן רצוני שיש קץ ותכלית לכל אלו הדברים החומרי' הוא מבואר שאין ראוי שתקרא ההצלחה באלו הקניינים החומריים הצלחה לפי שכלם יאבדו בבא קצם ובזה הענין שוים הרשעים והצדיקים ואחר שלצדיקים הצלחה אמתי' ויהיה הצלחת הנפש מה שאינו לרשעים והם שוים בהצלחה האחרת לרשעים הוא מבואר שאני משבח הצדיק על הרשע , והנה איוב החל לספר מעלות החכמה והבינה וקושי המצאם ושלא יגיעו בה כי אם ביראת השם וסור מרע ולזה הוא מבואר ג''כ שכבר יגונה הרשע וישובח הצדק מזה הצד והחל ואמר והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום הבינה שיקח האדם אותה משם הנה היא נעלמת מהאדם עד שלא ידע ערכה ולא תמצא בחלק מהארץ אשר שם החיים והוא החלק הנגלה מהארץ ולא בתהום , ולא בים אשר הוא מקיף בשאר חלקי הארץ , ואולם אמר זה שלא יחשוב חושב שיהיו במוחשות די בהקנאת החכמה כי כבר התבאר בספר הנפש שאין בהם די בקנין המושכלות שהוא שצריך שיהי' בכאן שכל פועל בנו אלו המושכלות ומקנא אותם לנו ועם זה כבר נתבאר בס' מלחמות ה' שאין כח בנו להשיג זה הנימוס והסידור אשר לנמצאות כפי מה שהוא עליו והוא הענין אשר היה בו זה הנימוס והסדור אחד ושזאת המדרגה לא תמצא בשלמות כי הם לש''י לבדו ולזה לא ידע ערך החכמה בשלמות כי אם הש''י , ואולם יתחלפו מדרגות האנשים בחכמה לפי התקרבם אל זה הנימוס במושכל אשר בנפש הש''י ורחקם ממנו , ואמר שלרוב מעלת החכמה לא יותן זהב תחתיה ולא ישקל כסף מחירה ולא תערך בזהב אופיר ולא בשוהם יקר וספיר לא ישוה להם זהב וזכוכית לבנה ולא תמירנה כלי פז ראמות וגביש אשר הם אבנים יקרים מאד לא יזכר אחד מהם לפני החכמה ומשיכת החכמה והשתדלות בקנינה יותר ערב ויותר יקר מפנינים , לא ישוה לחכמה הפטדה הנמצא' בכוש שהיא יקרה מאד בזהב טהור לא תערך , ואולם אמר זה להורות כי קנין החכמה יותר מכל הקניינים האחרים ולזה לא יעזוב המשכיל הדרישה בחכמה מפני ההשתדלות בקנין אלו ההצלחות המדומות והוא ג''כ יותר ערב לפי שאין יחס אל העריבות המגיע לנו בקניינים המדומים עם העריבות המגיע לנו בהשתדלותינו בחכמה , והחכמה מאין תבא ר''ל איזה דבר יהיה התחלה והצעה אל הגעת החכמה לנו ואי זה מקום שתגיע לנו הבינה ממנו , והנה היא נעלמת מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה עם הגביהו לעוף ויתכן שיהיה מרחוק , אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמע החכמה ר''ל כי מצד ההעדר והמות הנמצא לאלו ההוים ובכלל מצד החסרון הנמצא בחומר הראשון אשר להם נשפוט שבכאן סבה היא שכל תקנה לו אלו הצורות , והאריך מפני זה אל החקירה בטבע המושכל אשר לנמצא נמצא מאלו הנמצאים השפלים אשר הוא החכמה ואז נדע כי הש''י הוא לבדו אשר אצלו הידיעה בשלימות בזה הנימוס אשר לנמצאות כי הוא יעשה כל הנמצא ויביט לקצות הארץ לעשות שם מעשהו ותחת כל השמים יראה , לעשות לרוח משקל ומים תקן במדה ר''ל שהוא ישתדל שיהיה שווי בין היסודות שיהיה האויר והמים כשיעור הראוי וכן הענין בשאר היסודות כי זה השווי אמנם יהיה בהם מפני שני דברים מפני השווי אשר ביניהם בעצמם בכמות ובאיכות ומפני השווי אשר בסבות הפועלות אותה בשובם בסיבוב כי בזה ישמר השווי אשר בין היסודות והוא ענין בתכלית הפלא והחכמ' בעשותו למטר חק ונימוס עד שלא יהיה ביותר מהראוי כדי שלא יגבר היסוד המימי יותר מהראוי , ובעשותו דרך ומנהג לחזיזים ולרעמים עד שלא יגבר האש והרוח יותר מהראוי , הנה ביסדו העולם על המנהג והחק ראה החכמה וכתב אותה ר''ל ששם אותה לחק ולנימוס והכינה וגם חקרה עד שיסדר אותם באופן היותר שלם , ואמר לאדם הן יראת ה' היא דרך אל שיגיע החכמה לו וסור מרע הוא הצעה אל הגעת הבינה לפי שאי אפשר שיגיע שלמות הנפש עם הטרדה בתאוות הגופניות וזה מבואר בנפשו ולזה הוא מבואר שלא ישובח העול והרשע לפי דעת איוב כי הוא מונע הגעת הצלחת הנפש אשר היא ההצלחה האנושית : והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב התנצל במה שאמרו לו שכבר יראה מדעתו בענין ההשגחה שהוא משבח הרשע ומתהלך בו אחר שאינו מאמין שיגיע העונש לרשעים בסיבת רשעם וזהו מה שהניע הרשעים הקודמים אל שיתנהגו בתכונת הרשע ר''ל האמינם שהש''י עזב את הארץ והוא שיאמר בתשובה בזה שחלילה לו מרשע שיבחר מפני זה הדעת הרשע והעול וזה שאע''פ שנודה שכבר יקרה שתהיה לרשע הצלחה מה אין ראוי מפני זה שיחשק עניינו כי הוא מוכן למקרי הזמן אין לו המלט מהם בשום פנים כמו הענין בצדיק וזה שאיוב היה מאמין שהענין אחד בצדיק וברשע בטובות המדומות בשכבר ימצאו רשעים רבים יגיעו להם רעות נפלאות עד שמטבע אלו ההצלחות שיעמדו בסוף בהכרח להיותם חמריות ובהיות הענין כן ר''ל שהצדיקים והרשעים הם שוים בענין זאת ההצלחה המדומה והיתה לצדיקים הצלחה נצחית ערבה ויקרה מאד והיא החכמה והבינה אשר היא הצלחת הנפש אשר לא תגיע אלא ביראת השם ובהשמר מהרשע והעול הוא מבואר שיותר נבחר מאד לפי דעת איוב הצדק מהרשע :

הן יראת אד' היא חכמה . זו צריכה לזו ואין חכמה יפה בלא יראה :

ויאמר לאדם . ר''ל הואיל וכן חכמת האדם יספיק להשיג עומק מסתרי החכמה הרי הוא כאלו אמר ה' אל האדם הנה יראת ה' הוא המבוא אל החכמה והסרת מן הרע היא העצה אל הבינה ר''ל ע''י יראת ה' תשיג דברים נעלמים אשר אין להשיג ע''פ הטבע כי אז יתן ה' חכמה בלבו וכ''ז חוזר על ראשית אמריו שאמר כי יש לכסף מוצא וגו' לומר הלא החכמה טובה מכל החפצים וא''כ לקנותה מבלי יראת ה' ולזה אף אם מקרה אחת לצדיק ולרשע יש לאחוז בצדק וביראת ה' להשיג מצפוני החכמה החשובה ביותר ( העולה מהדברים ההמה כי ירבה אמרים לומר שלא יודע לחבריו שחטא כי לא ידבר רמיה הואיל ויודע בעצמו שלא כן הוא ואף כי יחשוב שמקרה אחד לצדיק ולרשע עכ''ז אין לבחור ברשע כי הלא גם הרשע מעותד הוא למקרי הזמן ויתרון לצדיק ממנו כי יתענג בתענוג הנפשי ויוסיף לאמת דבריו באמרו הלא כל קנייני העולם סופם כלים ואינם וקנין החכמה עומדת לעד א''כ טובה היא מכל הקניינים ואין להשיגה מבלי יראת המקום וא''כ מי יבחר ברשע לאבד החכמה היפה ) :