נזעכו . נקפצו כמו נדעכו ( לעיל י ) : קברים לי . מוכן אני לקבר :

רוחי חובלה . הלא כבר רוחי נשחתה וימי חיי הלא נקפצו ממני והלכו להם והרבה קברים לי ר''ל בכל מקום מדרך כף רגלי אני קרוב למות כאלו בכל מקום מוכן לי קבר :

נזעכו . כמו נדעכו וענינו ניתר וקפיצה כמו נדעכו ממקומם ( לעיל ו ) :

חובלה . נשחתה : נזעכו . נכרתו :

אם לא . אם לא זאת באתני שבני אדם התולים נועדו עמי בתנחומי להתל בי : ובהמרותם . כמו וימרו בי ( יחזקאל כ ) ממרים הייתם ( דברים ט ) ל' בהקנטתכם : תלן עיני . עיני ולבי ומחשבתי לנוח בהן :

אם לא התולים . הנה מגודל הכאב אני קרוב למיתה אף אם לא היו עמדי רעי המהתלים בי ואף אם לא התמידה עיני לראות במה שהם ממרים ומקניטים אותי והוא כפל ענין במ''ש ור''ל הנה בלא הם אני קרוב למיתה והמה מוסיפים לי עוד צער ויגון :

התולים . ענין לעג כמו התלת בי ( שופטים טז ) : ובהמרותם . מלשון מרי והקנטה : תלן . ענין התמדה כמו צדק ילין בה ( ישעיה א ) :

התולים . אנשי מהתלות ובא בשקל עצומים שהוא אנשי עוצם : ובהמרותם . ובהכעסת' אותי מענין מרו ועצבו את רוח קדשי : תלן עיני . ר''ל שעיני רואה הכעסתם ולנה שם :

שימה נא . הבורא : ערבני . בתקע כף להתווכח יחד כמו מי הוא מאלה לידי יתקע וייטיב לו :

שימה נא . חזר פניו כלפי המקום ואמר שים עתה לבך אלי לתת לי ערב במקומך להיות בטוח בו שתשלם ההתווכחות בינינו לבוא על האמת ומי הוא אשר יתקע ידו לתוך ידי לקבל על עצמו בקיום גמור להשלים את ההתווכחות :

יתקע . ענין תחיבת יד ביד לקיום דבר כמו ושונא תוקעים ( משלי יא ) :

שימה נא ערבני עמך . שימה נא לבך בי להשיב על דברי בהתווכחי עמך ותן לי ערב אוכל לבטוח בו שתשיב על דברי כי תשוקתי היא להתווכח עמך לא עם אלו האנשים : לידי יתקע . הוא מענין תקיע' כף לקיי' כל דבר :

כי לבם צפנת משכל . ועל כן לא תרומם תפארתך על ידיהם :

כי לבם . אין לי חפץ ברעי אלה כי לבם הסתרת משכל ולא בחכמה ידברו על כן לא תרומם ע''י כי אין בידם מענה להצדיק אותם ולרומם תפארתך :

לחלק יגיד . לחלקלקות יגיד כל אחד מהם את רעו וזאת תבא להם עיני בניו תכלינה :

יגיד רעים . כ''א מן הרעים יגיד לדברי חלקלקות וחנף ולא בדעת ידבר והן ידעתי שכ''א יקבל גמול כי תכלה עין בניו לבל ישיגו תוחלתם כי רע עליך הדבר כי לא לפניך חנף יבוא :

תכלינה . המתאוה לדבר ואינו משיגה קרוי כליון עינים :

לחלק . מענין שפתי חלקות : רעים . מחשבות ורעיונים כטעם בנת לרעי :

ותופת . כמו תוף : לפנים . של בריות אני :

והציגני . המכאוב העמיד אותי להיות למשל לכל העמים כי כאשר יקרה למו רוע המקרה יאמרו שהוא נמשל ודומה למקרה איוב : ותופת . הנה אני לגיהנם לפני הבריות כי רואים בי מכאובות מחולפים דוגמת יסורי גיהנם :

והציגני . העמידני כמו תציג אותו לבד ( שופטים ז ) : ותופת . כן יקרא הגיהנם כמו כי ערוך מאתמול תפתה ( ישעיה ל ) ע''ש שכל המתפתה ביצרו נופל בה :

למשול עמים . להיות למשל ולשנינה בגוים : ותפת . אדון כענין תפתאי האמור בדניאל : לפנים . קודם :

ויצורי . איברים שאני נוצר בהם :

ותכה . עיני כהתה מרוב הכעס כדרך השורה בצער אשר יכעס על עצמו : ויצורי . כל תאות מחשבות לבי לא יתקיימו כצל הזה אשר לא יתקיים במקום אחד כי בכל עת ינטה ממקומו כאשר ינטה השמש :

ותכה . ענין עכירות כמו כהה הנגע ( ויקרא יג ) : ויצורי . כן יקרא תאות הלב כי הוא פועל המחשבות כמו וכל יצר מחשבות לבו ( בראשית ו ) :

ויצורי . מחשבותי מגזרת כי יצר לב האד' :

ישומו . יתמהו : ונקי . אם יש צדיק שומע בהתולות החניפים האלה : יתעורר . לריב בכם :

ישומו . הישרים יתמהו על גודל מכאובי מבלי חמס והנקי יתעורר להתקצף על המחניף לה' מבלי טענה מספקת :

ישומו . יתמהו כמו פנו אלי והשמו ( לקמן כא ) : יתעורר . מל' התעוררות :

ישומו . יתמהו : יתעורר . יתמה ויפלא ויקבל הפעלות רב :

ויאחז . כל צדיק דרכו . לעמוד כנגד כת חניפים :

ויאחז . ועכ''ז יאחז צדיק דרכו ולא יעזבנה בחושבו הלא שוא עבוד אלהים כי יודע הוא שאת הטוב יקבל בתענוג הנפשי : וטהר ידים . מי שהוא טהור ידים מגזל ועושק הלא יוסיף עוד אומץ בראותו רוע הסדור הנופל בקנייני עוה''ז ובהצלחתו כי מעתה מאד ימאס בו וישם תקותו בהצלחת הנפש ויחדל כפו מעושק ואמר זה להשיב על דברי אליפז שאמר לו שמיפר היראה ואמר אדרבה עוד יוסיפו בה :

דרכו . הנהגתו : אומץ . חוזק :

ואולם כולם . אני אומר לכם תשובו נא ובאו נא : ולא אמצא בכם חכם . במה שאתם מלעיגי' על קבלתי :

ואולם . ובאמת אתם כולכם תשובו ובאו להשכיל אמיתת הדבר ולא אמצא בכם חכם כי לא בחכמה שפטתם לומר שאני מיפר היראה :

ימי וגו' . הנה ימי טובתי שהורגלתי בהם עברו : זמותי . שזמותי להאריך בטובה : נתקו מורשי לבבי . מחשבות שלבי מורשני שהיה לבי אומר לי לירש טובה לפי דרכי :

ימי עברו . הנה מרוב המכאוב עברו ימי חיי והנני קרוב למות ומרוב בלבול הדעת נעתקו מחשבותי אשר היו אל לבבי למורשה ר''ל עם כי מאז חושב הייתי מחשבות חכמה כאלו לבבי נחל אותם לה לנחלה הנה עתה נעתקו וסרו :

זמותי . מחשבותי כמו כאשר זמם ( דברים יט ) : נתקו . ענין העתקה : מורשי . מל' ירושה :

זמותי נתקו . מחשבותי נפסקו : מורשי לבבי . מחשבותי כי הלב ירש ממחשבה ההתחלות אשר ישתמש בהם בחקירותיו בדבר דבר :

לילה ליום ישימו . התולים אלה הופכי' לי לילה ליום כי מצרת התולים לא אישן בלילה : אור קרוב . וקצר לי מפני צרות חשך לילה , אור קרוב כאשר יבא השמש נראה לי שעתה מקרוב האיר היום ונקצר וחלף לו כמו ( בראשית יט ) העיר הזאת קרובה נתיישב' מקרוב מחדש , וכמו כי רננת רשעים מקרוב ( לקמן כ ) וכמו חדשים מקרוב באו ( דברים לב ) :

לילה ליום ישימו . רוב המכאוב יבלבלו מחשבותי וישימו עתה לי חשוכים ונעלמים כחשכת הלילה את הדברים המבוארים ונגלים כאור היום : אור קרוב . הארת החכמה שהיתה מאז קרובה לי הלכה לה מפני חשכת הצרות והוא מקרא קצר כאלו אמר אור איננה קרובה מפני חשך :

אם אקוה שאול . כמו אם חרוצים ימיו ( לעיל יד ) כלומר מאחר שאני מקוה שאול ביתי : ובחשך רפדתי . שיטחתי יצועי בקבר :

אם אקוה . כאומר והנה הבל תנחומני לומר שאחריתי ישגא מאד כי הלא אם אני כ''כ בחוזק המכאוב עד אשר אקוה שיהיה ביתי בשאול להציע משכבי בחשכת הקבר :

רפדתי . כמו ירפד חרוץ ( לקמן מא ) : יצועי . מצעות מטתי כמו אז חללת יצועי ( בראשית מט ) :

רפדתי יצועי . הצעתי ערשי :

לשחת קראתי אבי אתה . להתלונן בו ימים רבים כאילו הוא אבי מאחר שתקותי זאת היא :

לשחת . אקרא לשחת אבי אתה ואל הרמה אקרא אמי ואחותי אתה ר''ל מאד קרבה נפשי לרד' שחת להיות עם הרמה כבן עם אביו ואמו ואחותו :

לשחת . לבור הקבר :

ואיה אפו תקותי . ואת למה נמשכת ומי ישורנה להריצה עדי :

ואיה . וא''כ איה תקותי מתי אקבל הטובה ומי יראה את תקותי כי הלא אמות ואיך א''כ אראה בהטוב' אשר אקוה לה :

ואיה אפו . עניינם אחד כי אפו הוא כמו איה פה והוא כפול במלות נרדפות כמו אדמת עפר ( דניאל יב ) : ישורנה . יראנה כמו אשורנו ולא קרוב ( במדבר כא ) :

בדי שאול תרדנה . אותם אברים שסופן לירד שאול שתהא יחד על עפר נחת : נחת . מלונן ל' ותנח עליהם הרוח ( במדבר יא ) :

בדי שאול וגו' . הלא צרותי רבו עד מאד עד שאם הונחו יחד על העפר היו יורדות וצוללות אל רוב עמק השאול לרוב הכובד והוא מל' הפלגה ומליצה לומר שמאד רבו עד שא''א להחיות עוד אחריהם ( העולה מהמענ' ההיא אשר יתרעם על חביריו שאינם מתנהגי' עמו כדרך המנחמים ויאחז דרכו לומר שלא חטא וכי המקום יודע האמת והוא לו לעד ואם בדבר שחשב אליפז אשר יחטא ואשם להכשיל הרבים במכשול עוונו לחשוב שאין משגיח וא''כ שוא עבוד אלהים ישיב לומר לא כן הוא כי עוד יוסיפו אומץ לחדול מעושק כי יאמסו בקניני עולם הזה בראותם רוע הסדור וישימו תקותם בהצלחת הנפש ) :

בדי שאול . כמו בשאול ויורה עוד על מרבית העומק וכן בדי שופר ( לקמן לט ) : נחת . מלשון הנחה :

בדי שאול . כמו לבדי שאול והרצון בו לירכתי שאול : אם יחד על עפר נחת . אם ינוחו יחד על עפ' והכונ' בשאול השפל שבמקומות והוא מרכז הארץ וכמוהו ואציעה שאול הנך כי הוא הפך השמים שהוא המעלה במוחלט : ביאור דברי המענה , ענה איוב ואמר שמעתי כמו אלה הדברים פעמים רבות הנה כולכם מנחמי' תנחומי עמל וכזב , האם ימצא קץ לדברי רוח והבל כמו שהם דבריכם או מה יחזק דעתך מה שתטען ותענה הנה אין בדבריך מה שיחזק דעתך בו , גם אנכי הייתי מדבר עמכם ככם לו הייתם במקומי אחביר עליכם במלין לנחם אתכם ואניעה עליכ' במו ראשי לנוד לכם ולהיות מיצר בצרתכם , אם היה העניין כן אחזיק אתכם בדברי ומה שאנוד לכם בדברי יהיה להפליג על חוזק ספור שבריכם יחשך כאבכם מהם כי הרבה יתפייסו מי שהושבר כאשר ינודו לו ויספדו אותו בחוזק שברו ושיעור מה שאבד ממנו , הנה אם אדבר לא יחשך כאבי ממני או אם אחדל מהדבור לא יועיל לי ולא יסור דבר מצרתי , אך עתה הלאני השם שם כל אברי שממים , איני צריך לעד אחר על צרתי כי הקמטים שבי מרוב הכחישות יעידו עלי וכחשי ודלותי יעיד על חוזק שברי ומכאובי , אף השם יתברך טרף אותי וישטמני תכלית השנאה והגיעני להיות חרפת אדם ובזוי עם עד שצרי חרק עלי בשיניו לכעסו עלי וילטוש עיניו לי לעיין אותי בעין רעה , הרחיבו עלי פיהם אויבי בחרפותיהם אשר הם מחרפים אותי הכו לחיי יחד עלי יתקבצון כל שונאי והנה אמר זה לפי מה שאחשוב כנגד רעיו שהיו מחרפין אותו , ימסור אותי השם יתברך ביד שקרן ועל ידי רשעים הטה אותי ממה שהייתי בו , שליו הייתי ויפרפרני השם ויכתתני אחז בערפי וישברני ויקימני לו למטרה לירות בי חציו , יסובו עלי מורי החצים אשר לו יבקע כליותי ולא יחמול לשפוך לארץ מררתי והנה אמר זה כנגד המכות והמכאובות אשר חלו בו , יפרצני השם פרץ על פני פרץ ר''ל מכה אחר מכה ירוץ עלי כגבור להכות אותי בכח ובתוקף מכות רבות על מה שהוגלד ממכותי תפרתי שק שהוא בגד קשה והנה הוא מכאיב ומצער אותי מאד ועוללתי ראשי בעפר ואפר וכל זה מרוב היגון כי בסיבת היגון יחגרו האנשים שק ויעלו עפר על ראשם , פני נמלאו חומר ולכלוך מרוב הבכי ובסבת הבכי חשכו ראותיי עד שעל עפעפי צלמות , כל הצרות האלו באוני על לא חמס בכפי וגם תפלתי היתה זכה שלא הייתי מתפלל שיבא רע לאויבי ולא הייתי נמנע מלהתפלל לשם יתברך קודם בוא אלי הצרה הזאת וזה שאיוב כמו שזכרנו היה נבוך תחלה בזאת החקירה והיה רוצה לצאת ידי שתיהן ולזה היה מקריב קרבנות אל השם יתברך לכפר בעד בניו , ארץ אל תכסי דמי והחמס הנעשה לי בסבת זה הסדור המסודר מהשם יתברך או יהיה הרצון בזה אל תכסה החמס הנעשה לי אם אמת מה שיאמרו רעי שתהיינה אלו הרעות מאת השם יתברך על צד העונש ואל יהי מקום להסתר שם זעקתי על החמס הנעשה לי , גם עתה הנה בשמים עדי שהאמת אתי אם היה השם יתברך משגיח באלו הדברים הפרטיים כמו שאתם אומרים אתם רעי המליצים עמי אל אלוה תדמע עיני ואליו דברי לא עמכם שאם היו דברי עמכם היא מבואר שלא תהיה טענה עליכם מה שאספר מהחמס הנעשה לי אם הענין כדבריכם לפי שכלכם תאמרו שאינכם מאמינים אותי במה שאני אומר שאין חמס בכפי , ואולם דברי עם השם יתברך שאם היה הענין כדבריכם רצוני שיהיה השם יתברך מבין את כל מעשה האדם היה הוא יודע האמת בזה ולזה תהיה מזה הצד טענה לשם יתברך לבאר שאם היה משגיח באישי האדם בכמו האופן שאתם אומרים הוא עושה עמי עול וחמס , מי יתן שיוכל האדם להתווכח עם השם כמו הויכוח שיהיה בין אדם לרעהו , כי מספר השנים הנשארים לי לחיות יהיו באים עתה ואמות או תהיה רוחי נשחתה ונכרתים ימי שלא אשלימם ויהיו עתה קברים לי , אם אין רעי המליצים לי אנשים מהתלות עמי ולזה אברח מלהתווכח עמהם ובמה שאומרים להמרותי ולהעציבני רואה עיני ולנה שם ר''ל שאין הכעסים אשר הם מכעיסים אותי ומדברים כנגדי נעלמים ממני , אהה השם יתברך שים לבך בי לשמוע דברי ולהשיב עליהם כי תשוקתי להתוכח עמך אם היה אפשר זה לדעתי שאתה לא תלך בהתווכחך עמי כי אם בדרך אמת לא בטענות כוזבות כמו שעושים אלו האנשים ואם היה אפשר תן לי ערב שאוכל לבטוח בו שתשלים ההתווכחות עמי הנני משתוקק מאד מי , אמצא שיתקע לידי לקיים שיהיה ההתווכחות ביני ובינך אם היה אפשר וכל זה אמר איוב להורות שהאמת אתו ולמאסו בטענות הפחותות שטוענים לו רעיו , הנה לבם צפנת משכל ואין בהם תבונה ולא דעת כי היה ראוי שלא יעלם מהם כי על דברים כמו אלו התחבולות והמרמות לא תרומם , מי שהחליק אליך יגיד המחשבות העולות בלבי כדי שינצל אותך שאינך עושה עול אבל תענישהו על מה שיהתל בך כהתל באנוש עד שעיני בניו תכלינה , והציגני השם ית' להיות למשל ולשנינה תחת שהייתי קודם זה להם לאדון ולשר , עד שכהתה עיני מהכעס אשר הם מכעיסים אותי בלעגם עלי ומחשבותי הם כצל ר''ל שלא אוכל להחזיק ולהתישב בהם מרוב דאגותי , ישומו ויתמהו ישרים על זאת הרעה הבאה על הצדיקים על לא חמס בכפיהם ונקי יתעורר על חנף ויתמה מדוע דרכו צלחה עם רוב עונותיו ופשעיו , ויאחז עם זה הצדיק דרכו הטובה ומי שהוא טהר ידים יוסיף אומץ ללכת בדרכי השם ית' ואף על פי שאין בזה גמול גופני אבל יעשו זה להושיע נפשם כי זה כל פרי האד' וזו תשוב' על מה שאמר אליפז אף אתה תפר יראה וזה שהרשעי' אינם יריאים השם ית' כלל והצדיקי' לא יפרו יראת השם יתברך מפני זה אבל יאחזו דרכם כדי שתגיע להם הצלחת הנפש ויוסיפו אומץ בדרכם הטוב' לבזותם הבלי זה העולם מפני רוע הסדור הנופל בקנייניו ובהצלחותיו וישימו מפני זה כל כונת' בהצלחת הנפש , ואולם כולכם תשובו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם ולזה שפטתם שאני מפר יראה , הנה מרוב מכאובי על לא חמס בכפי באתי עד קצי כאילו ימי עברו מחשבותי נתקו ממני אשר הם מורשי שכלי כי השכל כשירצה לחקור בדבר יירש תחלה מהמחשבה חלקי הסותר אשר תפול בהם והטענות המקיימות אותם והמבטלות אותם , הנה מחשבותי המבולבלות עתה ישימו הדברים אשר הם היו מבוארים לי ונגלים כאור היום חשוכים ונעלמים כלילה אשר היה קרוב אלי וחזק ההראות ישימוהו כלילה מפני חשך הצרות על מה שאתם מנחמים אוחי שאחריתי תשגא מאד , הנה אשיבכם מילין אם אני בחוזק המכאוב עד שאקוה שיהיה ביתי שאול ואמות וארפד יצועי בחשך ואקרא לשחת אבי אתה אמי ואחותי לרימה לדעתי שאין לי המלט מהמות על זה הכאב האנוש , הנה איה איפה תקותי האם אקוה שאראה הטוב הגופיי אחר מותי או אמר זה כנגד מה שהיו אומרים שההבדל בין הרשעים והצדיקים כשיבואום צרות שהרשע לא יאמין שוב מני חשך ואולם הצדיק בוטח שהשם יתברך יסיר המכאוב ההוא ממנו הנה לרבוי המכות האלו והמכאובים אשר חוליתי בהם אם ינוחו יחד על עפר תרדנה ותצללנה לכבדם לירכתי שאול ר''ל למרכז הארץ כי לא תוכל הארץ להכיל ולשאת אותם ואיך אוכל אני לסובלם ולחיות אחרי נפלם בי ואמנם אמר זה על זה ההפלגה והגוזמא , והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב יסתור דברי אליפז במה שהביא ראיה מהחוש מהעונש הבא לרשעים וגזר מפני זה שכל הרעות הנופלים באישי האדם הם במשפט לפי מעשיהם ואמר שזאת הגזירה בלתי צודקת לפי שכבר נמצאו בו אלו הרעות הנפלאות אשר אין לו תקוה לחיות אחריהם על לא חמס בכפיו ואם יאמר אומר שזאת הטענה לא יודה בה אליפז ולזה אינה טענה עליו הנה תשובת איוב בזה כי דבריו הם עם השם יתברך אשר יודע שהאמת הוא כמו שאמר איוב אם היה שיהיה פוקד האדם על כל מעשיו כמו שאמרו רעי איוב ומה שגנה אותו אליפז שהוא היה מיפר יראה באמרו כמו אלו הדברים הנה כבר נתנצל איוב וביאר שאינו צודק אבל הענין בהפך וזה שהרשעים אינם יראים השם יתברך עד שיתכן שיאמר שהוא היה מיפר יראת השם יתברך מהם בכמו אלו הדברים והצדיקים לא יסורו מפני זה מלהחזיק בדרכי השם יתברך לפי שתכליתם אינו הגמול הגופיי אבל השארות הנפש ולא די שלא יסורו מפני זה הדעת מדרכם הטובה אבל יוסיפו אומץ להחזיק בה ולהשתדל בשלמותם הנפשיי לבזותם הקניינים וההצלחות הגופיות לרוע הסידור הנופל בהם והיותם הבל :