איש היה בארץ עוץ . פי' בארץ ארם כמה דכתיב את עוץ בכורו מבני נחור ( בראשית כב ) : והיה האיש . אע''פ שהוא לשון עתיד כן דרך לשון עברית ולשון מליצתו והווה האיש ההוא גדול מכל בני קדם בני ארץ המזרחי שארם במזרחו של עולם הוא שנאמר ( במדבר כג ) מן ארם ינחני בלק מהררי קדם , דבר אחר עוץ זה איוב , בוז זה אליהוא בן ברכאל הבוזי והרי הוא שאמר איוב ( לקמן לא ) ובוז משפחות יחתני זה הוא ממשפחתי שמחתה דברי והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא , ד''א בארץ עוץ בארץ שנוטלין ממנו עצות רעות על הקב''ה שנא' ( בראשית י ) מן הארץ ההיא יצא אשור ומה עצה נטלו שהיו אומרים לא כל הימנו ליטול את העליוני' וליתן לנו את התחתונים אלא בואו לארץ שנער ששם אלוהות הרבה שנא' בה ( ירמיה נ ) ארץ פסילים היא ונעשה מגדל וראשו מגיע בשמים ונעשה לנו שם ( בראשית יא ) ואין שם האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו ( שמות כג ) מה עשה הקב''ה ישב עליהם בדין והעמיד עליהם עדים שנא' וירד אלהים לראות את העיר ואת המגדל ( בראשית יא ) וכי צריך ירידה לפני המקום לראות והכתיב עיני ה' משוטטות בכל הארץ ( זכריה ד ) אלא ללמד הלכה לדורות שאין דנין אלא ע''פ עדי ראייה שנאמר או ראה או ידע ( ויקרא ה ) : והיה . פשוטו כמו ויהי ומשמעו לעבר ולהבא : תם וישר . אבל בדברים שבין קונו ובינו לא היה צדיק לכך נאמר וירא אלהים וסר מרע :

עוץ . יתכן שהיא ארם נהרים כי נחור היה אדון הארץ כמ''ש אל ארם נהרים אל עיר נחור ( בראשית כד ) ועוץ היה בכור נחור כמ''ש את עוץ בכורו ( שם כב ) וע''כ קראו שם הארץ ע''ש בנו הבכור כי לו משפט הממשלה : תם וישר . עם הבריות :

אמר שכבר היה איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע עלה והצליח מאד בקניינים המדומים כמו קנין ההון והבנים והיו בניו מתנהגים באופן שלם לפי ההנהגה המדינית בדרך שתשלם האחוה והאהבה ביניהם ולזה היו אוכלים יחד תמיד כדי שיתוקן הקבוץ יותר ביניהם והנה איוב ליראתו השם יתברך היה מקדש אותם מהיקף להיקף רוצה לומר מז' ימים לז' ימים והיה מיישיר אותם אל מה שראוי ואחר כן היה מקריב קרבנות עליהם ליראתו שמא חטאו ובזו השם יתברך בלבבם לרוב העושר והשלום אשר היה להם כי הם סבות הבעיטה באופן מה והנה לא תאר אותו הכתוב בחכמה לסכלותו בדרוש אשר בעבורו חובר זה הספר ואף על פי שהיה כבר חכם בעניינים הטבעיים כמו שיראה מדבריו , וזכר אחר זה ממשל כאילו השם היה מדבר עם אשר יבאו מאתו אלו הרעות המדומות אשר התחלתם מחוץ והוא השטן דרך משל וקראו שטן להיותו מטה מן הדרך המכוון מהש''י כמו שהתבאר במה שקדם ולפי שהוא בלתי מכוון לעצמו אמר ויבוא גם השטן בתוכם כמי שלא כיון בואו וזכר ששוטו והתהלכו הוא בארץ לבד כי שם ימצאו אלו הרעות לא בנמצאות העליונות ואולם בני האלהים הם הכחות המנהיגות המציאות במלאכות השם יתברך וזכר כאילו הש''י היה מונע מהגעת הרעות לאיוב להיותו איש תם וישר ושהשטן סבב שנתן כל אשר לו בידו רק שלא ישלח ידו אל איוב וזה כולו להעיר שאין לשטן זאת הממשלה בשלמות כי אם ידבק האד' בשם יתברך לא ישלוט השטן עליו כמו שיתבאר בזה הספר וזכר שהשטן הרע לו מצד הרעות הנופלות מקצת אישי האדם לקצת כמו המלחמות ומצד השנויים הנופלים מהיסודות כמו התחדשות האש והרוח והקדים לזכור הרע הנופל מצד מלחמה להיותו יותר מאדיי לפי שהתחלתו הבחירה המכוונת אל זה התכלית ואולם הרעות הנופלות אשר יקרו מצד השנויים המתחדשים ביסודו' הם מיוחסים אל הקרי וההזדמן ואחר זה זכר שכבר הגיע מתום איוב ויושרו ויראתו השם שלא חטא בכל זאת רק נתן שבח לשם ית' ואמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך ואח''כ התחיל בסיפו' המין האחר מן הרעות אשר התחלתו במקבל כמו העצה והמזג וקרא התחלת זה הרע גם כן שטן להיותו מטה מהדר' הראוי ואמר בו להתיצב על ה' מה שלא אמר כן בראשון לפי שזה החלק מהנפש אשר בו תהיה העצה הוא מכוון בעצמו לעבוד השכל האנושי ולהגיע לו שלימותו וזה מבואר למי שיעיין בספר הנפש וידע כחות הנפש האנושית לאי זה תכלית נמצאו באדם אלא שכבר יקרה בקצת העתים שיהיה מה שישפטהו זה החלק מהנפש בלתי ישר ובלתי נאות עד שיתחדשו מזה חלאים ומכאובים מצד רוע ההנהגה וזכר על צד המשל שזה השטן השתדל בכל אופני ההשתדלות להזיק איוב בגופו ושהש''י נתן הכל ברשותו זולת נפשו כי הוא אשר לא נתן לשטן ממשלה עליה אבל הוא הענין בהפך ר''ל שהיא תמשול עליו ותנהיגהו כאשר תרצה ויחס עם זה המסרו ביד זה השטן לסבת היותו בלתי שלם ביראת השם עד שלא יעמו' באמונתו כאשר ינוסה וזהו אומרו ואולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא על פניך יברכך וכן היה הענין על דרך האמת כי איוב להיותו נבוך ומבולבל בענין ההשגחה האלהית והיות אמונתו בזה בלתי שלימה העתיקוהו אלו הדעות הנופלות אל שיחליט המאמר שאין הש''י משגיח בתחתונים ר''ל באישיהם ואילו היה מצוייר אליו האמת בזה לא היה נעתק בשום פנים אל ההאמנה בחלופו והנה סבת היותו נבוך זה השיעור מהמבוכה בזה הדרוש היתה חסרונו בהשגו' העיוניות אשר השלימות בהם סבת השמר האדם מאלו הרעות המדומות , וזכר שכבר הגיע מתום זה האיש ויושרו עד שעם אשר הסת' אותו אשתו לבלתי החזיק בתומתו והוכח במכאובות חזקים לא חטא בכל זה בשפתיו אלא שכבר ארז''ל שבמחשבתו היה נבוך ומבולבל כמו שהוכיח בסוף העניין ארז''ל בשפתיו הוא דלא חטא אבל בלבו חטא , עוד זכר שכאשר שמעו רעי איוב באו לנוד לו ולנחמו וכראותם חוזק שברו לא נמצא מי שדבר אליו דבר ואחשוב שאלו הרעים היו חכמים מפורסמים בזמן ההוא חקרו יחד עמו בעיוניות ונמצא ביניהם בזה המבוקש התוריי זה המחלוקת אשר הוא לפי מה שתשפטהו החלוקה כמו שיתבאר אחר זה , וכראות איוב כי אין דובר אליו דבר פתח פיהו וקלל את יומו לפי שדעתו היה כמו שיתבאר מדבריו שכל מקרי האדם הם מוגבלי' ומסודרים לפי מערכת הככבי' בעת הלידה :

שבעה בנים . אף זה יחשב לברכה שהיו בניו הזכרים כפולים מהנקבות ועוד יותר :

שבעת אלפי צאן . הרוב מנה תחילה : גדול מכל בני קדם . מדור הפלגה דכתיב ויהי בנסעם מקדם ( בראשית יא ) אבל מאברהם אינו כן שהרי באברהם כתיב בו הגדול שנאמר ( יהושע יד ) ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא , היה לו לכתוב אדם גדול ולמה כתב האדם הגדול אלא רמז שהוא אדם גדול שעמד בעשר נסיונות לפיכך כותבין אותו שני ההי''ן ואיוב שנאמר בו גדול לא עמד אלא באחת שנאמר תם וישר וגו' מכל אותו הדור שלא נתפס על אותו עון ( סא''א ) :

צמד בקר . חשב הבקר זוגות לפי שהדרך לחרוש בבקרים וא''א לחרוש בפחות משנים וכחד חשיבי אבל גמלים ואתונות עומדים לרכיבה ולהטעין משאות והאחד ראוי לה : ועבודה רבה . תוצאות האדמה נקרא עבודה על כי תוציא צמחה ע''י עבודה שעובדין בחרישה וקצירה וכן נאמר ביצחק ועבודה רבה ( בראשית כו ) : גדול . בעושר ובנכסים : מכל בני קדם . ר''ל מכל אנשי ארצו כי ארם היה בפאת המזרח כמ''ש ארם מקדם ( ישעיה ט ) :

צמד . זוג וכן ויקח צמד בקר ( ש''א יא ) על כי דרכם ללכת מצומדים ומחוברים יחד :

והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו . בבית כל אחד ואחד יומו : ושלחו וקראו . כמו ושולחים וקוראים שהיו עושין כן תמיד :

והלכו . לפי שהדבר היה תמידי נופל בו לשון עבר אף לשון עתיד וכמ''ש למטה ככה יעשה איוב וכו' : בית איש . בבית כל איש ביומו הקבוע לו : ושלחו . בכל יום היו שולחים להזמין האחיות על המשתה :

ויהי כי הקיפו . כאשר כלו ימי המשתה נוהג היה איוב בכל סוף שבעת הימים שחזרו ימי חלילתם היה שולח ומקדשם כלומר מזמנם וקראם כמו התקדשו למחר ( במדבר יא ) : והשכים בבקר והעלה . מליצתו שהיה משכים ומעלה עולות לכן כתב בלשון עתיד שהיה נוהג לעשות כן תמיד לסוף כל שבעת הימים : מספר כולם . הבנים והבנות : וברכו . לשון כינוי כלפי מעלה : ככה יעשה איוב . כמו היה עושה מחר כשכתב בדבר ההוה ותדיר פעמים שכתב בו לשון עבר ופעמים ל' עתיד :

כי הקיפו . כי עשו ימי המשתה בחזור חלילה ואמר בכל פעם שהקיפו ר''ל אחר יום המשתה של האחרון שבהם שהיה עתיד הראשון להתחיל שוב בתחלה : ויקדשם . הזמינם לבוא אליו להיישירם בדרכי ה' : מספר כולם . לפי מספר הבנים והבנות : אולי . שמא בעבור טוב לב ממשתה תמיד חטאו וגדפו בלבבם כלפי מעלה ולזה הביא עולות כי היא מכפרת על הרהור הלב : ככה . כמשפט הזה עשה כל הימים :

הקיפו . סבבו כמו הקף פעם אחת ( יהושע ו ) : ויקדשם . ענין הזמנה כמו התקדשו למחר ( במדבר יא ) : וברכו . לשון כנוי כלפי מעלה :

ויהי היום . אותו יום שהיה ראש השנה ( שהוא יום תרועה וצוה הקב''ה לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות הה''ד משוט בארץ ) : ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' . לריב עמו שאין להתיצב אלא על דין שנאמר ( ישעיה ג ) נצב לריב ה' : ויבא גם השטן בתוכם . לקטרג הבריות :

ויהי היום . ר''ל היום המוכן לשיבואו בו לפני המקום מלאכי מעלה מלמדי זכות וחובה והוא יום ראש השנה שהוא יום המשפט : בני האלהים . הם מלמדי הזכות : גם השטן . ללמד חוב ולקטרג על הבריות :

בני האלהים . הם המלאכים הקרובים אל השכינה להיות מבני ביתה וכן ויריעו כל בני אלהים ( לקמן לח ) : על ה' . סמוך לו וכן החונים עליו ( במדבר ב ) ואמר בלשון בני אדם : השטן . מלאך מקטרג :

מאין תבא . דבר הכתוב דרך ארץ שהגדול מדבר תחילה ומרשה הקטן לענות : משוט בארץ . כאשר מפורש למעלה ובהגדה דהשותפין הוא : משוט בארץ ומהתהלך בה . כן דרכי לשוט ולראות רעים וטובים ושטטתי בכל הארץ ולא מצאתי כאברהם שנא' בו קום התהלך בארץ ( בראשית יג ) ואמרו רז''ל שטן לשם שמים נתכוון כדי שלא יהא נשכח לפני אלהינו זכותו של אברהם :

מאין תבוא . מאיזה מקום אתה בא ולפי שאין רשות לקטן לדבר עד שיתחיל עמו הגדול לזה פתח עמו ושאלו : משוט . בא אני מן השטיטה בארץ ומן ההתהלכות בה וכפל הדבר במלות שונות לומר היטב חפשתי לראות מעשי בני האדם וכאומ' הנה מצאתי חבילות פשעי בני אדם :

משוט . ענין ההליכה אנה ואנה כמו שטו העם ולקטו ( שם יא ) :

ביאור מלות המענה , ויען . הרצון בו ויקרא כמו וענית ואמרת שהרצון בו קריאה לא תשובה :

השמת לבך על עבדי איוב . שתרצה לקטרגו : השמת . לשון תימה הוא : תם וישר . שלם במעשיו :

השמת . האם שמת לבך לקטרג גם על איוב אשר באמת אין כמוהו וכו' וכאומר הלא בידו לא מצאתי מאומה רע :

החנם ירא איוב . בתמיה :

החנם . וכי בחנם ירא איוב מה' מבלי הקדמת שכר :

הלא . אתה שכת בעדו . לפי שהוא יודע שאתה רגיל אצלו לעשות לו נסים ופרה ורבה לפיכך עושה צדקות הללו אבל לא ניסית אותו : שכת בעדו . הגנת בעדו כמחיצה זו כמו הסר משוכתו ( ישעיה ה ) מחיצתו וכל בעד האמור בלשון עברי אינו אלא לשון כנגדו ובפניו כמו וכפר בעדו ( ויקרא טז ) קנח העון כנגדך ובפניך להיות הכפרה מגן בעדך וכן ה' מגן בעדי ( תהלים ג ) :פרץ בארץ . נתחזקו כמו וכן יפרוץ ( שמות א ) ומתרגמינן יתקוף זהו פשוטו , ורבותינו ז''ל אמרו בהגדה פרץ גדרו של עולם שהעזים הורגים הזאבים :

שכת בעדו . הגנת עליו כאלו גדרת עליו ועל ביתו מסביב לבל תת את הרעה לקרוב אליהם : ומקנהו פרץ . בעבור רוב המקנה ידמו כאלו פרצו גדרם ר''ל כאלו לא יכילם מקום נגדר כי מלאו פני תבל :

שכת . ענין גדר כמו הסר משוכתו ( ישעיה ה ) :

ואולם . לו היית נוגע בכל אשר לו : אם לא על פניך יברכך . מיד בתמיה , ואז :

ואולם . ובאמת נסה ושלח עתה בו מכת ידך וגע בבני ביתו ועשרו לאבדם ממנו : אם לא . הוא ענין לשון שבועה וגזם ולא אמר הרי הוא כאלו אמר אם לא כן יהיה יבוא עלי כך וכך וכן אם לא שויתי ודוממתי ( תהלים קלא ) : על פניך . בעבור כעסך עליו בדבר אבדן בני ביתו והעושר יגדף כלפי מעלה :

וגע . מל' נגיעה : על פניך . בעבור כעסך וכן אתן את פני . ( ויקרא כ ) וזה על כי בהפנים יוכר הכעס : יברכך . לשון כנוי כלפי מעלה :

ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך ( ד''א ויהי היום . אותו היום שחזרו חלילה לאכול בבית אחיהם הבכור : בני האלהים . צבא השמים הקרובים לשכינה להיות בני ביתו ועל שם כך נקראו בניו : להתיצב על ה' . סביבותיו כמו ( בראשית מה ) לכל הנצבים עליו :

הנה וגו' . מסורים המה בידך לאבד הכל אבל לא תשלח ידך אל גופו להכות גם בו : ויצא השטן . לאבד בני ביתו עם כל העושר :

ויהי היום . כאשר בא היום שחזרו לאכול בבית הבכור אז אירע מה שאירע וכוונת השטן היה להקניט את איוב ביותר בחושבו הלא זה היום בבוקר העליתי עולות מספר כולם כמ''ש למעלה ויהי כי הקיפו וגו' ואם כן מנוקים המה מעון ומדוע אם כן מתו ובעבור זה ירבה לגדף :

על ידיהם . כמו ( במדבר ב ) איש על ידו ואינו לשון מקום אלא על שם שהוא מוכן ומזומן לידו . ורבותינו ז''ל אמרו בהגדה שהטעימם הקב''ה מעין עולם הבא שלאחר חרישת האתונות היו זורעים עם החרישה ורועות האתונות מיד חזיז מן התלם :

ומלאך בא . אחד מנעריו בא לבשרו הרעה : על ידיהם . אצלם בסמוך להם :

ומלאך . שליח :

ותפול שבא . נתנפלה וחנתה מלכות שבא עליהם כמו ( בראשית כה ) על פני כל אחיו נפל : ואת הנערים . משרתיך השומרים אותם : ואמלטה . אין מליטה אלא לשון השמטה שנשמט מן הצרה ( ובאתי להגיד לך וכיון שהגיד מיד מת כן הוא בס''א ) :

ותפול שבא . עם שבא חנתה עליהם ולקחה הכל לעצמה : ואת הנערים . החורשים עם הבקר והרועים והאתונות : להגיד לך . כי ארז''ל שאחר שגמר דבריו מת גם הוא והרי הוא כאלו אמר הנה לא נמלטתי כ''א להגיד לך ולא להשאר חי :

ותפול . ענין חנייה כמו נופלים בעמק ( שופטים ז ) : ואמלטה . ענין הצלה :

ובנערים . במשרתים שומרי הצאן מדבר הכתוב :

עוד זה . כשהיה עוד הראשון מדבר דבריו בא זה השני ואמר הנה אש חזקה גדולה נפלה מן השמים והתחילה להבעיר בצאן ובנערים שומרי הצאן ושרף את כולם :

אש אלהים . דרך המקרא שרוצה להגדיל דבר מה סומכו למלת השם וכן ארזי אל ( תהלים פ ) :

ויפשטו על הגמלים . זה לשון בזזו בז לפי מנהגם כל זמן שהם מהלכים נדבקים יחד והולכים במארב שלא יבינו בהם ויבריחו את המקנה וכשמגיעים למקום המקנה פושטים במרחב המקנה זה לכאן וזה לכאן לאסוף המקנה והמלאכים הללו שלוחי שטן היו וכדי להקניטו ולהחטיאו בישרוהו תחילה בהפסד מועט ואח''כ בגדול הימנו וכן כולם :

כשדים . חיל כשדים חלקו עצמן על שלשה חלקים ופשטו עצמן בעבור הגמלים לקחת כדרך שוללי המקנה אשר יתפזרו מסביב לאסוף המקנה : ואת הנערים . המה רועי הגמלים :

ראשים . חלקים כמו וראש אחד בא ( שופטים ט ) : ויפשטו . מל' התפשטות ושטיחה :

עד זה . כמו בעוד זה : אוכלים . היו אוכלים וכו' :

מעבר המדבר . מצד שני של מדבר והיה הבית מצד זה וזהו לשון עבר במקרא : על הנערים . בנים אבל אין צריך להזכיר הבנות : ( להגיד לך . שהיה לו רשות להגיד והיה מת באותו רגע , סא''א ) :

ויגע בארבע פינות . עם כי בא מעבר אחד הקיף את כל הבית מסביב : על הנערים . המה בניו ומשרתיהם ולא זכר הבנות כי כ''ש הוא היות הנקבות המה תשושי כח ביותר :

מעבר . מפאת : פנות . זויות :

ויגז . תלש כמו ( ירמיה ו ) גזי נזרך ומתרגמינן תלישה וכמו ( תהלים עא ) ממעי אמי אתה גוזי מושכי :

ויקרע . בעבור הצער והאבל : ויגז את ראשו . תלש שער ראשו וקצר בדבר המובן : וישתחו . אל ה' לברך על הרעה :

מעילו . שם מלבוש מה : ויגז . ותלש כמו קרחי וגזי ( מיכה א ) :

מבטן אמי . האדמה אשר לוקחתי משם או אמי ממש : וערום אשוב שמה . לא בבטן הוא מדבר ומה שמה אל מקום תשובתו ועל שהוא מוכן לכך ולא יחליף החוק לשוב כי אם אל העפר לפיכך לא הוצרך להזכירו :

ערום וגו' . ר''ל כמו שיצאתי מבטן אמי ערום מבלי עושר כן אשוב אל הקבר זולתם וכאומר מה לי להתרעם על אבדן הבנים והעושר הלא לא נולדו עמי ואשוב א''כ כמו שנולדתי ולתוספות ביאור אמר הלא ה' נתן לי והוא לקח את שלו ומה לי להתרעם עליו : שמה . ר''ל אל מקום הידוע המוכן לכל ולא הוצרך לפרש כי מובן הוא מאליו וכן על כל המעשה שם ( קהלת ג ) :

יצתי . כמו יצאתי באל''ף :

תפלה . לא שום שמץ ותפלות נתן על הקב''ה כמו ( ירמיה כג ) ובנביאי שומרון ראיתי תפלה : ולא נתן . להטיל תפלה ועול אל הקב''ה כמו ( ש''א יח ) נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים :

בכל זאת . עם כי באו עליו צרות תכופות הוה על הוה מ''מ לא חטא להתרעם אחר ה' ולא אמר עליו דברי תפלה :

נתן . עניינו האמירה על הדבר וכן נתנו לדוד רבבות ( ש''א יח ) ויתכן שהוא מל' שם יתנו צדקות ה' ( שופטים ה ) : תפלה . ענין דבר גרוע שאין בו טעם וכן ובנביאי שומרון ראיתי תפלה ( ירמיה כג ) :