משלי פרק-יח{א}
לְֽ֭תַאֲוָה יְבַקֵּ֣שׁ נִפְרָ֑ד בְּכָל־תּ֝וּשִׁיָּ֗ה יִתְגַּלָּֽע׃
לתאוה יבקש נפרד . מי שהוא נפרד מהקב''ה שלא לשמור מצותיו לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף וסוף בכל תושיה יתגלע בין חכמים תגלה חרפתו , ורבותינו דרשוהו בלוט שנפרד מאברהם על תאות לבו שנאמר ( בראשית יג ) ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן כל המקרא הזה ע''ש ניאוף נאמר וסופו נתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לא יבא עמוני ומואבי ( דברים כג ) :
לתאוה וגו' . ת''ח הנפרד לפרוש מן התורה כי יבקש ללכת אחר תאות הלב הנה בכל מקום שעוסקים בתורה תגלה חרפתו על כי מאז היה עמהם ופירש מהם :
תושיה . כן נקראת התורה והוא מל' יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים : יתגלע . כמו יתגלה בה''א :
לתאוה יבקש . מי שיבקש לגבול החקירה בדבר הנפרד והפשוט אשר אליו תעלה תאותו הנה הוא יתערב בהשגת כל נימוס מושכל אשר בדבר דבר כי זה דרך החקירה השלימה ר''ל להעלות הדבר אל יסודותיו והסבות הפשוטות אשר מהם היה או ירצה בזה מי שיבקשה בעבור תאותו הגופיות הנה אם יחקור במושכלות יתבלבל בכל מושכל ומושכל ואפי' באשר היה מהם קל ההבנה ויתערב לו הענין בזולתו מפני מיעוט חקירתו בדברים המושכלים ורב שקדו על התאוות הגופיות :
{ב}
לֹֽא־יַחְפֹּ֣ץ כְּ֭סִיל בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֝֗י אִֽם־בְּהִתְגַּלּ֥וֹת לִבּֽוֹ׃
כי אם בהתגלות לבו . כ''א בגלוי לבו הוא חפץ לגלות מה שבלבו . ( ג ) ועם קלון . תבוא חרפה מי שבוחר בקלון וניאוף חרפה היא לו :
בתבונה . להוסיף בינה על מה שבידו : בהתגלות . להשמיע לרבים מעט חכמה שבידו להתפאר בה :
לא יחפוץ . הנה הכסיל איננו חפ , ן בתבונה רק בעת שיתגלה לבו וחסרון דעתו כי אז לבד יחשוב שיהיה רב תבונה אך אחר זה לא יזדרז ללמידת החכמה :
{ג}
בְּֽבוֹא־רָ֭שָׁע בָּ֣א גַם־בּ֑וּז וְֽעִם־קָל֥וֹן חֶרְפָּֽה׃
בא גם בוז . כי דרכו לבזות בני אדם : ועם קלון . עם אדם שיש בו קלון רב כי יביא עמו חרפה כי דרכו לחרף בקלונו ולפסול במומו :
בוז . בזיון :
בבוא רשע . הנה בבא רשע בא עמו גם בוז כי מדרכו לבזות האנשים ועם הקלון והבוז שיש עמו מפני פעולותיו המגונות יחרף זולתו בדברים ההם בעינה כי במומו פוסל האנשים בקלונו בעצמו :
{ד}
מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים דִּבְרֵ֣י פִי־אִ֑ישׁ נַ֥חַל נֹ֝בֵ֗עַ מְק֣וֹר חָכְמָֽה׃
דברי פי איש . כל איש שבמקרא ל' גבור גדול בגבורה הוא : מקור חכמה . כנחל נובע וכמים עמוקים :
מים עמוקים וגו' . ר''ל דברי איש מיתר הדברים שאינם מחכמת התורה המה כמים עמוקים אשר הרוצה לשתות מהם יטריח לדלותם בכלי כי המים לא יבואו מעצמם אל פי השותה וכן יתר הדברים שאינם מחכמת התורה ע''כ מעצמו יטרח להבינם כי המה לא יסייעו לו אבל חכמת התורה היא כנחל הנובע אשר מעצמו ימשך אל פי השותה אם יתקרב לו וכן חכמת התורה תשכיל את העוסקים בה :
מים עמוקים . הנה דברי פי איש חכם הם מים עמוקים שיקשה להגיע אל תכליתם וכן יקשה לעמוד על סוד דברי פי איש חכם כי הם כמו נחל שהוא נובע ותמשך הנביעה ממנו תמיד כן ימצאו מקור החכמה טבעת באלו הדברים וכל אשר ימצאו בהם הנה עדיין יש להם כח למצוה בהם יותר או יהיה רומז בזה אל הלב שהוא מבוע הדברים כן כל מה שיביע מהם ישאר בו כח להביע מהם יותר :
{ה}
שְׂאֵ֣ת פְּנֵי־רָשָׁ֣ע לֹא־ט֑וֹב לְהַטּ֥וֹת צַ֝דִּ֗יק בַּמִּשְׁפָּֽט׃
שאת פני רשע לא טוב . כאש' פירשו רבותינו לא טוב להם לרשעים שנושאים להם פנים בעה''ז ונפרעין מהן לעה''ב : טוב וגו' . טוב להם לצדיקים שמכריעין להם כף מאזני' לחייב' בעולם הזה ונפרעין מהן בחייהן לעולם הבא , ולפי פשוטו כמשמעו :
שאת . הנושא פני הרשע לזכותו במשפט הנה כפולה חטאתו כי נשא פני הרשע והטה משפט הצדיק אשר שניהם לא טובים ומלת לא טוב חוזר למעלה ולמטה :
שאת פני רשע . הנה לא טוב לשאת פני רשע במשפט להטות משפט הצדיק כי יקרה אם יכבד האיש השופט לרשע במשפט ההוא יסתמו טענות הצדיק החולק עמו לחשבו כי דעת השופט קרובה אל שכנגדו :
{ו}
שִׂפְתֵ֣י כְ֭סִיל יָבֹ֣אֽוּ בְרִ֑יב וּ֝פִ֗יו לְֽמַהֲלֻמ֥וֹת יִקְרָֽא׃
שפתי כסיל יבואו בריב . כל דבריו באים בלשון תגרה : ופיו למהלומות יקרא . קורא ליסורין להביאם עליו :
יבואו בריב . לא ידבר בנחת ובשלוה כ''א במריבה והרמת קול ופיו יקרא לעצמו הכאות גדולות המשברות כי בעבור אמרים כאלה יוכה מאנשים :
למהלומות . ענין הכאה המשברת כמו והלמה סיסרא ( שופטים ה' ) :
שפתי כסיל יבאו בריב . ובמחלוקת כי אינו מדבר כי אם דברי קנטורין ופיו יקרא למהלומות והכאות חזקות שוברות את האדם :
{ז}
פִּֽי־כְ֭סִיל מְחִתָּה־ל֑וֹ וּ֝שְׂפָתָ֗יו מוֹקֵ֥שׁ נַפְשֽׁוֹ׃
מחתה לו . מביא על עצמו מחתה ושבר : מוקש נפשו . מביאים מוקש לנפשו :
פי כסיל . דברי הכסיל הם מביאים חתת ושבר והם מוקש נפשו כי גורם רע לעצמו מצדדים רבי' כי בהם יחרחר ריב עם האנשים ויהיה זה סבה לו לרעות גדולות ומהם כי מצד סכלותו יחשוב הרבה פעמים לומר מה שהוא עוזר לו בהשפטו את רעהו ויהיה הענין בהפך ומהם כי הוא יגלה הדבר שיהיה ראוי שיסתיר ויהיה זה סבה לבלבול ריב בעניניו ובמבוקשיו :
{ח}
דִּבְרֵ֣י נִ֭רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֝הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי־בָֽטֶן׃
דברי נרגן כמתלהמים . מהלומות :
דברי נרגן . דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות ועוד הם יורדים חדרי בטן אבל המכות המה ממעל על הגוף ואחז בדרך מליצה כאומר הנה המכות אשר הם ממעל נוח לרפאותם משא''כ מכות בחדרי בטן וכן קשה לרפאות דברי המתלונן :
נרגן . מתלונן כמו ונרגן מפריד אלוף ( לעיל טז ) : כמתלהמים . ענין הכאה המשברת והוא הפוך מן הלום :
דברי נרגן . דברי האיש הנרגן על לא דבר מעורר תלונות הן בדמיון האנשים שמראים עצמם מוכים ונשברים כדי שיחמלו עליהם שאר האנשים והנה אלו הדברים קשים מאד אל שכנגדו עד שהם יורדים אל חדרי בטנו ויתפעל לבו מהם התפעלות רב כי יקשה מאד לאדם שיאמרו לו שאמר או עשה דברים מגונים והוא יודע שאין הדבר אמת :
{ט}
גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית׃
גם מתרפה במלאכתו . פורש מן התורה והוא ת''ח : לבעל משחית . לשטן :
גם מתרפה . אפי' המתעצל במלאכת התורה ורפויה היא בידו הוא אח וחבר למי שמשחית את דברי התורה בדיעות כוזבות כי סופו יהיה כמוהו כאשר ישכח דברי התורה :
גם מתרפה . גם מי שהוא מתעצל במלאכתו באי זו מלאכה שיתעסק בה הנה הוא חבר לבעל הפח שיציב משחית ללכוד האנשים וזה יהיה מצדדים כי בעל זאת המלאכה יסמוך על שיעשה מלאכתו באמונה ולא ירגיש במה שיתחדש לו מעצלות הפועל ההוא כמו שלא ירגיש בפח מי שנלכד בו עד הלכדו והשני כי אם עשה המלאכה לעצמו הנה עצלותו בו יסבב שלא ימצא לו טרפו ויצטרך להיות בעל משחית בעבור בקשת המזון והשלישי כי אם תהיה זאת המלאכה אשר לאדם במה שהוא אדם והוא השגת המושכלות הנה עצלותו בה תסבב שילכד השכל בפחי הגוף ובשחיתותיו , זהו ביאור מה שיראה לנו עתה בזאת הפרשה שהגבלנו ביאוריה , והנה התועלות המגיעות ממנה רבים ברבוי הענינים הנכללים בזה וזה מבואר מאד במאמר מאמר ממנה ואולם על דרך כלל הנה הקיף זה החלק על הרחקת הכסילות והרשע והעצלה והאולת והשקרות והמרמה והשנאה והקפדנות וריבוי הדברים שלא לצורך ותועלת וההצטער והיות בז לדבר ובלתי שומע עצה :
{י}
מִגְדַּל־עֹ֭ז שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בּֽוֹ־יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב׃
מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב . והוא מתחזק :
מגדל . משען שם ה' הוא כמגדל חזק ועוד יותר כי המתחזק במגדל הנה יושב בו כלוא ולא יפנה ללכת אנה ואנה אבל במשען שם ה' ירוץ הצדיק בכל מקום שירצה ומתחזק שם :
מגדל עוז שם ה' . הנה שם ה' הוא מגדל עוז כי בו עוז לאדם ותוקף עד שלא ינצחהו שום דבר רע ובו יחסה מכל מזיק מחוץ כי הש''י אשר דבק בו יצילהו מפני דבקות השגחתו בו ודבקות האדם בו הוא מצד השגתו לפי מה שאפשר מנימוס הנמצאות המושכלות אל הש''י אשר שפע ממנו מציאותו בבריאתו העולם ובו הוא עומד תמיד כי הוא שמו על הצד שביארנו בספר מלחמות ה' והנה הצדיק ירוץ בדברים אשר יבקש מצד המשען אשר לו בשם ית' וימצא נעזר בש''י עד שכבר ימצא מתחזק מאד במה שבקש אותו יותר ממה שהיה מתחזק בו אם טרח הרבה לבקש הסבות הנאותות להגיע הדבר ההוא מזולת הבטחון בש''י והנה היה זה המאמר נאות עוד מצד המשל כי מדרך המרוצה שתחליש האדם והוא היה אומר שהצדיק עם היותו רץ בו נשגב ומתחזק וזהו האמת כמו שביארנו :
{יא}
ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֝שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּיתֽוֹ׃
וכחומה נשגבה . עשרו לו בחדרי משכיתו מפני שהבית נרצף ברצפת אבנים הסוככים על הארץ קרוי אבן משכית :
הון . העושר היא לו לקרית עוז כי לפעמים יתחזק בו לפדות נפשו ממות . במשכיתו . האוצר אשר בחדרי משכיתו היא לו כחומה חזקה וכפל הדבר במ''ש :
קרית . מל' קריה ועיר : במשכיתו . עניינו הרצוף ברצפת אבנים והוא מלשון סכך וכסוי כמו ואבן משכית ( ויקרא כ''ו ) :
הון עשיר . הנה ההון הוא לעשיר כמו קרית עוז כי יבטח שיהיה לו לעוז לפי מחשבתו ולפי ראותו הנה ההון הוא לו כחומה נשגבה כי בהונו ירצה הבאים להזיק לו והנה ההבדל בין זה העוז והעוז הקודם הוא מבואר כי העוז הקודם הוא עוז במוחלט וזה העוז איננו עוז כי אם בדברים מה וגם בהם הוא סבת הרע כמו שזכר כמה שקדם שהרש לא שמע גערה ולזה לא יהיה ההון עוז כי אם למחשבת בעל ההון לא לפי העניין בעצמו :
{יב}
לִפְנֵי־שֶׁ֭בֶר יִגְבַּ֣הּ לֵב־אִ֑ישׁ וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃
יגבה לב . כי המקום מגדלו בעבור יגבה לבו למען תכפל צערו בבוא השבר . ולפני כבוד ענוה . כי הכבוד הוא גמול הענוה א''כ הענוה תקדם לה :
לפני שבר . הנה גובה הלב והגאוה הוא סבה אל השבר והשפלות והענוה הוא סבה אל הכבוד וזה מבואר במעט עיון מענין אלו התכונות :
{יג}
מֵשִׁ֣יב דָּ֭בָר בְּטֶ֣רֶם יִשְׁמָ֑ע אִוֶּ֥לֶת הִיא־ל֝֗וֹ וּכְלִמָּֽה׃
בטרם ישמע . עד לא יבין דברי השואל : היא לו . להמשיב יחשב אולת ולכלימה כי לא ישיב כהוגן וכראוי :
משיב דבר . מי שהוא משיב דבר בטרם ישמע ויבין הדבר אשר הוא משיב עליו הנה זה הענין הוא לו אולת וכלמה כי כבר ישיגהו בושת מפני שלא ישיב כראוי ולזה ראוי שיבין האדם בדברים קודם שישיב עליהם :
{יד}
רֽוּחַ־אִ֭ישׁ יְכַלְכֵּ֣ל מַחֲלֵ֑הוּ וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה מִ֣י יִשָּׂאֶֽנָּה׃
רוח איש . רוח גבר שהוא איש גבור ואינו נותן דאגה בלבו ומקבל כל הבא עליו בשמחה ובחבה : יכלכל מחלהו . אין כחו סר מעליו :
רוח איש . רוח השכלי אשר באיש יסבול ויחזיק חולי הגוף כי היא מנהגת את הגוף בבריאתו ואף כי בחליו אבל כשהרוח עצמה נכאה ושבורה בעצב ויגון מי ישאנה כי אין הגוף נושא אותה להחזיקה כי אם היא את הגוף :
יכלכל . ענין סבלה והחזקה כמו השמים וגו' לא יכלכלוך ( מלכים א' ח' ) : מחלהו . מלשון חולי : נכאה . שבורה :
רוח איש . הנה רוח האיש לא די שיסבול הגוף הבריא ויסעדהו ויסודרו ממנו פעולותיו אבל גם בהיותו חולה יכלכל אותו ואולם כשיהיה החולי ברוח בעצמה שתהי' נכאה ונשברת מי ישאנה אין שם מי שישאנה כי החומר הוא מונהג ממנ' לא מנהיג ולזה יחלק הגוף בהפעלותיה :
{טו}
לֵ֣ב נָ֭בוֹן יִקְנֶה־דָּ֑עַת וְאֹ֥זֶן חֲ֝כָמִ֗ים תְּבַקֶּשׁ־דָּֽעַת׃
לב נבון . מי שיש לו לב נבון הנה מעצמו יקנה הדעת בבינת הלב אבל החכמים שאין בידם אלא מה ששמעו הנה אזנם תבקש ותחזור אחר הדעת לשמוע מזולת כי אין להם בינה להבין מעצמם :
לב נבון יקנה דעת . שכל האיש הנבון יקנה דעת קדושים מעצמו כי מרוב פלפולו יוציא דבר מתוך דבר והחכמי' יבקשו לשמוע הדעת וללמוד אותו מהיודעים לשיעורים כי דעתם קצר' להבין זה מעצמ' :
{טז}
מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ׃
מתן אדם ירחיב . כפשוטו , ומדרשו בנותני צדקה מדבר שמרחיב לו חלקו לע''ל וגם בחייו לפני גדולים ינחנו ואומרים עליו שהוא חשוב :
מתן אדם . הנצרך בעסקיו ללכת לפני גדולים שמתן שנותן ירחיב לו הדרך והוא מנהיג אותו לפני הגדולים :
מתן . מתנה ודורון :
מתן אדם . הנה האד' שיצטר' לו בעסקיו ללכ' לפני גדולי' הנה אם יתן להם מתן ירחי' לו הדר' וינחנו זה המתן לפני גדולי' לעשות חפציו :
{יז}
צַדִּ֣יק הָרִאשׁ֣וֹן בְּרִיב֑וֹ (יבא־)[וּבָֽא־]רֵ֝עֵ֗הוּ וַחֲקָרֽוֹ׃
צדיק . הבא ראשון בריב ידמה לצדיק בריבו כי יוכל להטעים דבריו ולהכניסם בלב הואיל ולא אמר מי בחלוף וכאשר יבא רעהו ויאמר החלוף ידמהו לשקרן וירבה לחקור בדבריו :
צדיק הראשון . ולזה ראוי לפזר בזה האופן בעת הצורך ובזה עוד תועלת לו בהכנסו לפניה' קודם הכנס בעל ריבו כי מדרך האנשי' להאמין בספור המנגד להם ראשונה ולזה יהיה אצל השופט האיש הראשון שיבא לפניו צדיק בדברי ריבו כי יאמין לדבריו וכאשר יבא רעהו להגיד לו הפך הדברים ההם לא יאמינהו כי אם אחר החקירה השלימה והנה לזאת הסבה מנעה התורה שלא ישמע הדיין דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חברו כי זה יהיה סבה אל שתהיה דעתו יותר קרובה אל מי שישמע דבריו בראשונה וכאילו העיר על זה ג''כ החכם בזה הפסוק :
{יח}
מִ֭דְיָנִים יַשְׁבִּ֣ית הַגּוֹרָ֑ל וּבֵ֖ין עֲצוּמִ֣ים יַפְרִֽיד׃
ובין עצומים יפריד . אלו בעלי דינין כמו ( ישעיה מ''ג ) הגישו עצומותיהם ובמשנה שנים שנתעצמו בדין , ע''ש שבריבותם עצומות קרוים עצומים או לשון חוזק או לשון אוטם כמו עוצם עיניו ( שם לג ) :
מדינים . הגורל יבטל המריבה בדבר חלוקת דבר מה כי ע''י הגורל יבורר חלק כל אחד ואחד : ובין עצומים . בין המתחזקים במריבה יפריד הגורל ולא יריבו עוד מעתה :
ישבית . יבטל כמו שבת נוגש ( ישעיה י''ד ) :
מדינים ישבית הגורל . הנה הגורל יבטל מדיני' ומחלוקת מהאנשים בדברים שיש לחלוק זה עם זה והוא יפריד בין תקיפי' וחזקים וישמרם מהזיק זה לזה :
{יט}
אָ֗ח נִפְשָׁ֥ע מִקִּרְיַת־עֹ֑ז (ומדונים) [וּ֝מִדְיָנִ֗ים] כִּבְרִ֥יחַ אַרְמֽוֹן׃
אח נפשע מקרית עוז . יש אח נפשע מאחיו ומאבד במרדו קרית עוז כגון לוט באברהם עשו ביעקב : ומדינים כבריח ארמון . ומריב' שביניהם מפרידתם לעולם כבריח זה שנועלים בו שערי ארמון שלא יכנסו בו :
אח נפשע . אח הנפשע מאחיו מ''מ בבוא עליו צרה יחזיק במעוז אחיו הפושע יותר מקרית עוז והמריבה שביניהם לא תתמיד והרי הוא כבריח המבריח לנעול שערי ארמון אשר לא יתמיד להיות נעול כי אנשים רבים רגילים לבוא בשער ארמון :
כבריח . הוא כעין מקל משימים לרוחב הדלת לסגרו : ארמון . היכל מלך :
אח נפשע . האח שפשע בו אחיו הנה עם היותו נפשע הוא טוב לאחיו יותר מקרית עוז להצילו ולעוזרו בעתות הצורך כי לא יזכור לו אז מה שפשע בו כי הוא עצמו ובשרו וכן איש המדיני' ר''ל אשר עורר מדיני' כנגד אחיו הנה הוא לאחיו כמו בריח הארמון המבריח מכות' לכותל אשר הוא קושר הכתלים ומעמיד הבנין כן הוא סבת קיום אחיו ועמידתו אותו ושומר מכל משחית יקום עליו בחזקת היד :
{כ}
מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ תִּשְׂבַּ֣ע בִּטְנ֑וֹ תְּבוּאַ֖ת שְׂפָתָ֣יו יִשְׂבָּֽע׃
מפרי . מאמרי פיו תשבע בטנו ר''ל הגמול כהמפעל הטובה היא אם רעה : תבואת . האמרים הבאים משפתיו ישבע וכפל הדבר במ''ש :
מפרי פי . הנה מפרי דברי איש ישבע בטנו אם לטוב אם לרע הנה הוא ישבע פרי שפתיו והמשל כי הדובר רכות ישיב חמה במענ' פיו ויאכל פרי דבדיו שיסי' הרע ממנו והדובר קשות יעורר החמה ויביא עליו מהרה הרעה :
{כא}
מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ׃
ואהביה יאכל פריה . אוהב את לשונו ומרגיל לתורה אוכל שכרה בעה''ז :
ביד לשון . בכח הלשון מסור המות והחיים אם ידבר בד''ת יחיה ואם בלשון הרע ימות : ואוהביה . האוהב להרבות בה אמרים יאכל פריה אם טוב ואם רע :
מות וחיים . הנה ביד לשון מות וחיי' כמו שזכרנו ומי שיאהב הדבור אין ספק שיאכל פריו לטוב או לרע כמו שקדם :
{כב}
מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהוָֽה׃
מצא אשה מצא טוב . מצא תורה , וכמשמעו אשה טובה : ויפק רצון . ויוציא , זה פשוטו , ד''א אדם שמצא אשה ומצא טוב ויפק רצונו אותו האיש מוציא רצון מהקב''ה , רבי יוסף קרא :
מצא טוב . כי היא עוזרתו בעמלו : ויפק רצון מה' . כי מצילתו מן החטא :
ויפק . יוציא כמו יפיק תבונה ( לעיל ג ) :
מצא אשה . מי שמצא אשה ר''ל שיהיו כחות הנפש במדרגת הנפש שהיא משרתת בעלה ואוהבת אותו וישרתו השכל בכל מאמצי כחם הנה האיש ההוא מצא טוב כי בזה יושג לו השלימות האנושי ובזה האופן ישיג חפצו ורצונו מהש''י כי תדבק השגחתו בו :
{כג}
תַּחֲנוּנִ֥ים יְדַבֶּר־רָ֑שׁ וְ֝עָשִׁ֗יר יַעֲנֶ֥ה עַזּֽוֹת׃
תחנונים ידבר רש . דרך זה בכך ודרך זה בכך למדך דרך ארץ שאע''פ שעשיר יענה עזות הרש ידבר תחנונים וכן הענין הרב לתלמיד :
תחנונים . עם כי העני ידבר דבריו בתחנונים ובהכנעה עכ''ז ישיב לו לפעמים העשיר דברי עזות :
עזות . חזקות וקשות :
תחנונים ידבר רש . הנה העוני סבה אל שתהיה לשון הרש מבקש' החיי' כי הוא ידבר תחנוני' ובזה האופן לא די שלא יעור' מדיני' אבל ישקיט הריב והחמה מעליו ואמנם העשיר יבטח בעשרו לחשבו שהו' קרית עוזו וידבר מפני זה עזות וזה יהיה סבה לשבירתו כי לא יוכל כלכל להתנהג עם כלם כראוי להתנהג עם הרע ויהיה סבה לסור האהב' מהם :
{כד}
אִ֣ישׁ רֵ֭עִים לְהִתְרֹעֵ֑עַ וְיֵ֥שׁ אֹ֝הֵ֗ב דָּבֵ֥ק מֵאָֽח׃
איש רעים להתרועע . אדם שקונה לו רעים עוד יבוא יום שיצטרך להם ויקרבהו ואם תאמר מה בכך יש אוהב דבק מאח שיקרבהו יותר מקרוביו ואחיו :
איש רעים . האיש יאהב את הרעים למען יתרועעו עמו ויתחברו אליו כי לפעמים ימצא אוהב הדבק לאהובו באהבת נפש יותר מן האח ולזה יחפוץ בחברתם בעבור הטובה הבאה לפעמים :
להתרועע . מל' ריע וחבר :
איש רעים להתרועע . וכבר ימצא אוהב יותר דבק לאדם בעת הצורך מהאח ולזה ראוי לאדם לקנות לו אוהבים רבים ולא ירבה ברעים כי כבר ימצא באוהבים מי שיאהב תכלית האהבה אף על פי שאינו רע וההרבות ברעים יהיה סבה אל שישחית הרעות והחברה לקצת מפני קצת :