שירו לה' . כל אלה לעתיד :

הושיעה לו ימינו . ר''ל אינו צריך תשועה מזולתו כי ימינו הושיעה לו :

מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיְהֹוָה: וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש וגו' מאי וישרנה א"ר יוחנן משום ר"מ שאמרו שירה ורב זוטרא בר טוביה אמר רב שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה ומאי שירה אמרו א"ר יוחנן משום ר"מ אז ישיר משה ובני ישראל ור' יוחנן דידיה אמר ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו [וגו'] ור"ש בן לקיש אמר מזמורא יתמא מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו ר' אלעזר אמר ה' מלך ירגזו עמים ר' שמואל בר נחמני אמר ה' מלך גאות לבש וכו'.עבודה זרה כד ע"ב

מזמור, עתה יתחיל לדבר מן ההנהגה הנסיית, עת שה' מנהיג העולם בבלתי אמצעי, שלא ע''י חקי הטבע הכוללים רק בהשגחה אישיית, ומשדד חקי הטבע לגמרי, ויאמר שישירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, שהנפלאות הם ענינים שהם מופלאים מחקי העוה''ז ומנהגיו. והנה הנהגת הטבע מיוחסת אל ידו השמאלית, וההנהגה הנסיית היא מיוחסת אל ידו הימנית (כמ''ש תעוז ידך תרום ימינך כמש''ש שמציין שהימין מתגבר על השמאל), ובזה יש שתי מדרגות, שלפעמים תנהיג הימין כפי מעשי התחתונים וכפי זכותם והערתם, ולפעמים יהיה זה בתערותא דלעילא שלא מצד זכות הדור, ומבואר אצלנו שבעת שישדד המערכה ע''י הזכות נקרא שפועל בימינו, ובעת שישדד המערכה שלא ע''י זכות ומעשה, נקרא שפועל בזרועו, כי הזרוע הוא הפרק העליון של היד שהוא המניע את היד, ומצייר שגם ראשית התנועה וסבתה היא מאתו (ומש''ש במ''ש נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו (ישעיה ס''ב) ובכ''מ). וז''ש כי הושיעה לו ימינו, שהוא הנסים שיעשה ע''י זכות הדור או זרוע קדשו, מה שיעשה שלא בהשקף על מעשה הדור כלל :

ימינו, וזרוע קדשו. הזרוע מציין הפרק העליון של היד המניע את היד (כנ''ל מ''ד ד', פ''ט י''ד, ובכ''מ בתנ''ך) שמציין מה שיעשה ה' ע''י אתערותא דלעילא :

הודיע . טרם בוא התשועה פרסמה ע''י הנביאים ועתה גלה צדקתו לעיני כל :

הודיע, מבואר אצלנו כי הישועה והצדקה הבאים סמוכים בכתבי הקדש, תציין הישועה את הפעולה שיעשה לצורך תשועת ישראל, או תשועה כללית אל כל העולם שהיא תכלית מעשיו ותיקון העולם כלו, והצדקה תציין המדה שבעבורה יפעל את התשועה, וצדקה האלהית היא תעורר ותסבב את הישועה ואמר (ישעיה נ''ו) כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות, יצייר שהצדקה נמצאת תמיד אצלו יתברך, רק שמסתתרת ונעלמת לפעמים וצריך שתגלה, אבל התשועה אינה במציאות תמיד וצריך שתבא, וכן אמר פה הודיע ה' ישועתו, נגד מה שאמר תחלה בהשגחה הנסתרת בדרך הטבע, בשרו מיום אל יום ישועתו, אמר שעתה א''צ שבני אדם יבשרו זאת, כי ה' עצמו הודיע ישועתו, ופרסם אותה, כי היא התשועה נגלית ונודעת לא נסתרת בדרך הטבע, וכן הצדקה שהיא סבת התשועה שהיתה נעלמת עד עתה, עתה גלה את צדקתו לעיני הגוים בפרסום גדול, ויאמר כי ה' עשה הנפלאות האלה מפני ג' דברים {{{א}}} מפני עצמו ומדת הצדקה העליונה, שעז''א לעיני הגוים גלה צדקתו, {{{ב}}} עשה כן מפני כי.

ישועתו, צדקתו. עמ''ש ישעיה (נ''ט י''ז) :

זכר . ה' זכר לישראל את החסד שהבטיח באמונתו : אפסי ארץ . היושבים בקצוי הארץ :

זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ: רבי יוחנן פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר וכו'.מגילה יא ע"א

זכר חסדו לבית ישראל, {{{ג}}} מפני כי זכר אמונתו לבית ישראל, מפני ההבטחה שהבטיח להושיעם, כמ''ש כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך. ראו ר''ל ובזה נבדל פרסום זה מהקודם, שתחלה אמר ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאותיו, שהוא, {{{א}}} שלא יראו בעין ובחוש רק יספרו זאת המשכילים בעמים, ועתה ראו בעיניהם, {{{ב}}} שתחלה לא הכל ישכילו, שהעכו''ם הפחותים לא יראו רק את כבודו לא את נפלאותיו כמש''ש, אבל עתה ראו כל אפסי ארץ, {{{ג}}} שיראו את ישועת אלהינו, שמבואר אצלינו ששם אלהים הבא בכינוי מורה הקשר והדיבוק שי''ל עם ישראל, שיראו כי התשועה הזאת מיוחדת מצד שהוא אלהינו ביחוד, ששכינתו בתוכנו והשגחתו דבוקה בעם קרובו :

פצחו . פתחו פה כמו פצחו רננו יחדיו ( ישעי' נב ) :

הריעו, הדרך הוא שבעוד שהמלך סגור בהיכלו יזמרו העם שירים וזמירות לכבודו עלי הגיון בכנור, אבל בעת יצא מהיכלו ויתראה אל העם יריעו כולם תרועה גדולה וזה האות כי בא מלכם בתוכם כנזכר לעיל (צ''ה א'), ובזה מצייר פה תשועות ה' כעצם מופשט, כאלו ה' בעצמו מתגלה לבני תבל בכבודו, ולכן הריעו לה' כל הארץ לאות כי בא בתוכם, ואח''כ פצחו ורננו וזמרו על מעשיו ושבחיו, ומוסיף לאמר שכן יהיה לעולם :

בכנור וגו' . ר''ל בכנור לבד גם בכנור עם קול זמרה יחד לבסם את הקול :

(ה-ו) זמרו לה' בכנור, בחצוצרות וקול שופר הריעו, שיזמרו בכנור לספר תהלותיו ומעשיו המתמידים, ויריעו בקול שופר כי בכל עת שיזמרו לפניו יתגלה בעצמו בכבודו אליהם, שזה ציון השופר והתרועה :

(ה-ו) לה', לפני המלך. התרועה היא מצד התגלות המלכות (כנ''ל מ''ז ב', פ''א ב') :

בחצוצרות . שם כלי נגון :

בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר: תניא נמי הכי במה דברים אמורים במקדש אבל בגבולין מקום שיש חצוצרות אין שופר מקום שיש שופר אין חצוצרות וכן הנהיג רבי חלפתא בציפורי ורבי חנניא בן תרדיון בסיכני וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית בלבד אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי מאי קראה דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' לפני המלך ה' הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא:ראש השנה כז ע"א

ירעם . ישמע קול רעם לשמחה : ומלואו . הבריות הממלאים אותו :

ירעם, בזה לא אמר ישמחו השמים ותגל הארץ כמ''ש תחלה, כי עתה יתבטל הנהגת המערכת, ולא תהיה השמחה התמידית שבשמים על הנהגתם התמידית, ולא גילה בארץ על ההשגחה הכללית, כי ההשגחה תהיה עתה אישיית, לא בכלל הארץ לבד רק בתבל שהוא הישוב ששם נמצאים בני אדם, שהנס הוא פרטי רק לבני אדם יושבי תבל המיושב, לכן אמר ירעם הים ומלואו בעת יצוה שיקרע הים כמו שהיה בעת יציאת מצרים, או תבל ויושבי בה שיתהוו שנוים בתבל המיושב :

נהרות ימחאו כף . הנביאים דברו בלשון שהאוזן שומעת לא שיהא לנהרות כף אלא לשון שמחה וחדוה :

ימחאו כף . יכו כף אל כף כדרך השמחים והוא ענין מליצה להורות על רוב השמחה : יחד . כל ההרים ירננו יחד :

ימחאו . ענין הכאה לשמוח כמו יען מחאך יד ( יחזקאל כה ) :

(ח-ט) נהרות ימחאו כף, כי יעשה שנויים בנהרות ובהרים, כמו שהיה בירדן ובנחלי ארנון, וזה יהיה לפני ה' כי בא לשפט הארץ, פה אמר כי בא פעם אחד כי יבא שלא ע''י אמצעי, ולכן אמר ישפט תבל בצדק ועמים במישרים, ולא אמר באמונתו, שמורה על הטבע הקבוע, רק כפי חקי המישרים :

לפני ה' . השמחה תהיה לפני ה' על כי בא לשפוט : במישרים . במשפט הישר כראוי לכל אחד ואחד :