מזמור שיר . של לוים ( נביאים ) : ליום השבת . שאומרי' אותו בשבתות והוא מדבר בענין העולם הבא שכולו שבת :

ליום השבת . המזמור הזה הוקבע לזמר על הדוכן בשבת :

מזמור שיר ליום השבת, שיר הזה ידבר מהשגחת ה' בעולמו, שהגם שנראה שהכל נוהג ע''פ הטבע מ''מ עין משכיל יראה בו השגחת ה', ויביט עונשי הרשעים וגמול הצדיקים, הגם שה' הסתיר השגחתו מעין ההמון למען יהיה מקום לבחירה, ויען שיום השבת הוא עדות על ההנהגה השגחיית ושהעולם לא נמסר אל הטבע והמקרה, כמו שבארתי במקומו, לכן נתיסד שיר זה ליום השבת :

טוב להודות לה' . טוב וישר לנו להודות לה' ולזמר לשמך העליון על כל :

טוב, מדבר נגד שני ההנהגות, נגד ההנהגה ההשגחיית, טוב להודות לה', ונגד ההנהגה הכללית ע''פ הטבע, טוב לזמר לשמך עליון, שבשם זה נתפרסם ויצא לו שם גם בין הגוים דקרי ליה אלהא דאלהיא ושהוא עליון על כולם :

להודות לה' ולזמר לשמך. כבר בארתי (ז' י''ח) שבכ''מ ייחס ההודאה לה' והזמר לשמו, ושמו מורה על הפרסום ושם הוי''ה מציין הכרתו בעצמו וזה ע''י פלאותיו וע''ז בא הודאה פרטית שזה טובה פרטית, אבל הזמר והתהלה הוא מצד הפרסום הכללי שזה שמו וע''י הנהגתו הכללית, ובזה נקרא עליון, כי ההנהגה היא ע''י הטבע וה' עליון על כולם ואדוני האדונים :

להגיד בבקר חסדך . בעת הגאולה : ואמונתך בלילות . ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך כל זה נאה וטוב :

בבוקר . בכל בוקר : ואמונתך . קיום הבטחתך נגיד בכל הלילות :

לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ: אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות:ברכות יב ע"א

להגיד רק כבר התבאר שההנהגה הטבעיית נקראת בשם אמונה, כי על שמירת חקי הטבע הבטיח בעת בריאת העולם ויסד חקי הטבע חק ולא יעבור שלא ימושו החקים האלה כל ימי עולם, אבל ההנהגה הפלאית נקראת בשם חסד, כי ע''ז לא התחייב, והמשורר יציין גילוי שני הנהגות אלה עם היום והלילה, שכמו שהלילה הוא ציון העת שבו ינוחו החיים והברואים מפעולותיהם, כן יניח ה' מפעולותיו עת הטבע תנהוג ההנהגה, וכמו שהבקר הוא ציון התעוררות הנבראים אל פעולות ותנועות חדשות, ובו יחדש ה' מעשה בראשית, כן יציין העת שיעשה ה' פעולות חדשות ע''י ההנהגה ההשגחית, וע''כ יאמר במליצה להגיד בבקר חסדך, שהוא עת יתגלה ה' בהנהגתו ההשגחיית ויאיר לעולם בחסדו שהוא נפלאותיו וחסדיו, ואמונתך בלילות, עת יעורב אור ההשגחיי והנסיי, בכ''ז תשאר אמונתו, שכל מעשי בראשית ישמרו חקיהם ויעמדו על טבעם ושלימותם כפי מה שהטביע אותם בששת ימי הבריאה :

חסדך ואמונתך. התבאר למעלה פ''ט :

עלי עשור ועלי נבל . כנור של עשרה נימין :

עלי עשור . נזמר על כלי נגון בעל עשרה נימין : עלי הגיון בכנור . על השיר שבדבור הפה מנגן בכנור לבסם הקול כדרך המנגנים :

הגיון . ענין דבור :

עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר: והגה זו מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא וכה"א עלי הגיון בכנור וכו'.עירובין כא ע"א

עלי עשור, שנגוני המוסיקא וערך תנועותיה יתדמו עם ערך העולם הכללי וניגון המוסיקא הכללית, אשר יתחלף ערכה לפעמים בניגון הדומה לעשור כערך הגלגלים שהם כנור של עשר נימין, או בנבל שהם השמונה נימין מחשבון גלגל המזלות ולמטה :

בפעליך . במעשה הנסים שעשית לי : במעשי וגו' . כפל הדבר במ''ש :

כי שמחתני ה' בפעלך, יש הבדל בין פעולה ובין מעשה, הדבר הנגמר ונשלם נקרא מעשה, והעסק שעודו מתעסק בו יקרא פעולה, וכן המציאות כולו כמו שהוא נגמר ונשלם עם חקי הטבע הקבועים נקרא מעשה ה', אבל העסק שיתעסק ה' עם השגחתו שבזה ידי היוצר עודם פועלים ועוסקים ומחדש פעלים לפי ההשגחה זה נקרא פעולה, וע''כ נגד החסד שהיא ההנהגה ההשגחיית והנסיית אומר כי שמחתני בפעלך, כי בו ישמח לבנו בהכיר השגחת ה' וגמולו וענשו, ונגד הטבע הסדורה בשלימות מראשית קדומים אמר במעשי ידיך ארנן :

בפעלך במעשי ידיך. פעל הוא העסק ומעשה הוא הגמר (ישעיה י''ב נ''ט ו, ירמיה נ' כ''ט. תהלות כ''ח ד') :

עמקו . הם דברים עמוקים ואין להבינם :

מה גדלו מעשיך ה', מבאר הטעם מדוע חלק ה' את הנהגתו שהוא לפעמים בטבע ופעמים בהשגחה, ומדוע את העולם נתן בלבם עד שלא ימצא האדם תמיד את ההנהגה ההשגחיית, ורבים חושבים שהעולם כמנהגו נוהג ושהכל הוא בדרך הטבע, כי זה במחשבה עמוקה, כדי שיהיה מקום לבחירה ולשכר ועונש, שאם היה מעניש הרשע תיכף והיה כל ההנהגה ע''י השגחה גלויה, היו יראים לעשות רע ולא היה בחירה, וז''ש מעשיך הטבעיים הסדורים הם גדלו, אבל מאד עמקו מחשבותיך בזה במה שצפנת הנהגתך ההשגחיית שיהיה נעלם ונסתר באופן אשר. (ז-ח) איש בער לא ידע ושהכסיל לא יבין כי בפרוח רשעים כמו עשב הוא כדי להשמדם עד עד, שהצלחת הרשעים בעוה''ז הוא שעי''ז ישמדו לעד, וזאת לא יבין הבער והכסיל, וזאת עצמו מעומק מחשבות ה' בעולמו שהכסיל לא יבין זאת כדי שיהיה מקום לבחירה ולשכר ועונש :

איש בער לא ידע . את האמור למטה :

איש בער וגו' . וחוזר ומפרש וכסיל לא יבין את זאת והיא האמורה למטה :

בער . שוטה כבהמה מל' אנחנו ובעירנו ( במדבר כ ) :

בער לא ידע, וכסיל לא יבין. יש הבדל בין בער ובין כסיל, שהבער הוא אדם הבהמי ומשתתף עם ושלח את בעירה, אבל הכסיל יהיה לפעמים בעל דעה גדול (כמ''ש בפי' משלי בגדר הבדלי שמות כסיל אויל פתי) רק שאינו הולך בחקי החכמה מפני תאותו ורשעו, ויש הבדל בין ידיעה והבנה שהידיעה הוא בדבר המושג ע''י החוש או מושכלות ראשונות, והבינה הוא ע''י מופתי השכל, והכסיל יודע דברים שיושגו מן המאוחר אל הקודם ע''י הבחינה והנסיון, רק אינו רוצה להשתמש במופתי התבונה להבין גם בשכלו, והבער לא ידע אף דבר המושג בחוש :

בפרח רשעים כמו עשב . אינם יודעי' שהפרחת' אינה אלא להשמידם עדי עד שמשלם לשונאיו על פניהם להאבידם :

בפרוח . במה שהרשעים מפריחים : כמו עשב וגו' . לא יבין אשר הכוונה היא להשמידם עד עולם כי משלם להם מעט שכר צדקתם לטרדם מעוה''ב :

ויציצו . יפריחו :

בפרוח רשעים, ויציצו פועלי און. ימשיל שכמו שהעשב מטבעו שעת יפרח ויתן זרעו יבול, כן הרשעים ישמדו אחרי יפרחו ויצמיחו מינם, ויש הבדל בין רשעים ובין פועלי און, שפועלי און הוא בין אדם לחבירו, והרשע יהיה לפעמים נגד המקום, ממליץ שהרשעים יאבדו אחרי יפרחו, והפועלי און ישמדו אחרי יציצו, שהציץ קודם הפרח ברוב האילנות, כי הפועל און בין אדם לחברו ישמד קודם להרשע כדי שלא יזיק לבריות :

ואתה מרום . בכל משפטיך ידך על העליונה שהכל מצדיקים עליהם את דינך :

ואתה . כי אתה מרום לעולם ובכל עת ידך על העליונה ואם לא תפרע מהם בחייהם תפרע מהם אחרי מותם :

ואתה, ר''ל והגם שהרשעים פורחים ופועלי און יציצו, בכ''ז אתה מרום לעולם וידך תשיג אותם לענשם תמיד, כי ב''ו ימהר לענוש המורדים נגדו, {{{א}}} מצד שאין ידו משגת אותם תמיד, {{{ב}}} מצד שמתירא פן ימות ולא יוכל לענשם, אבל אתה מרום וידך על העליונה, וגם אתה נצחי לעולם :

כי הנה וגו' . וחוזר ומפרש כי הנה אויביך יאבדו ר''ל האבדון נכון בידם וימק בשרם ויתפרדו עצמותם :

כי הנה אויביך ה' יאבדו, מצד שני אופנים, {{{א}}} מצד שהם אויביך יאבדו שע''י שהם אויבי ה' יאביד אותם בהשגחה, {{{ב}}} שגם מעצמם יתפרדו כל פועלי און, כי טבע פעולותיהם הרעות תחייב להם הפרידה והעדר החיבור והקיום, ואז באבוד רשעים.

בלותי בשמן רענן . לבלותי בשמן של שררה . בלותי כמו ( במדבר טו ) בלול בשמן :

ותרם . אבל קרני תרומם כקרני הראם : בלותי . אהיה נבלל בראשי בשמן לח ודשן והוא משל על רבוי התענוג :

כראים . שם חיה ראם : בלותי . מל' בלילה וערבוב : רענן . ענין לחות ודשן כמו והיה עלהו רענן ( ירמיה יז ) :

ותרם כראים קרני, אז קרן הצלחתי תתרומם משפלותה, ובלותי יהיה רענן כשמן, הגם שאבלה ואזקן אהיה רענן ע''י שמן משחת ה' שהוא משל על השפעתו (ויכוין בקרן על גבורה הגופנית ובשמן על הצלחה הנפשיית כמ''ש ישעיה ה' א' בבה''מ שם) :

בלתי. כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה, והוא מן הכבד. רענן. רטוב ולח :

בשורי . בעוייני כמו בשוררי : בקמים עלי מרעים . על הרשעים הקמים עלי שמעו אזני מאחורי הפרגוד שלא יועילו לכלות אותנו , כך שמעתי :

ותבט עיני . עיני תראה חפצה בהאויב המביט בי בעין רעה : בקמים . בעת יקומו עלי מרעים תשמענה אזני מה שחפצה לשמוע והוא אבדן המרעים :

בשורי . ענין הבטה כמו אשורנו ולא קרוב ( במדבר לב ) :

ותבט, ואחר שידעתי שהצדיקים תחלתם יסורים וסופם שלוה והרשעים בהפך, לכן תביט עיני על השוררים ומביטים עלי בעת שקמו עלי מרעים, ותשמענה אזני איך שהאשנים השרים ומביטים עלי אז, הם אומרים.

ותבט, בשורי. הבטה הוא שימת לב על הדבר וזה המבדיל בינו ובין ראיה (ישעיה ה'). ושור, הוא הבטה למרחוק, ובא תמיד שם שוררי על המביטים מרחוק לראות נקמה באויביהם :

צדיק כתמר יפרח וגו' . כתמר לעשות פירות וכארז בלבנון להחליף גזעו :

כתמר יפרח . יעשה פרי בבנים ובבנות כתמר הזה הפורח להוציא פירות : ישגה . יתגדל ויעלה מעלה מעלה כקומת הארז אשר בלבנון :

ישגה . יתרבה גדלו כמו ישגה אחו ( איוב ח ) :

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח: בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף וארז אין גזעו מחליף והא דריש ר' חייא בר לולייני מאי דכתיב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיק אין עושה פירות לכך נאמר תמר ואם נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק אין גזעו מחליף לכך נאמר ארז אלא הב"ע בשאר מיני ארזים וכו'בבא בתרא פ ע"ב צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח: דרש רבי חייא בר לולייני מאי דכתיב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק ח"ו אין גזעו מחליף לכך נאמר ארז אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיק ח"ו אין עושה פירות לכך נאמר תמר ונאמר ארז וארז גזעו מחליף וכו'.תענית כה ע"א

צדיק כתמר יפרח, שכל הרואה מכיר ואומר שעי''ז עצמו שהמריעים קמים על הצדיק עי''ז יפרח כתמר ויתרומם ויצלח, והנה התמר פורח ועושה פירות, אבל י''ל חסרון שאחר הפריחה יתמעט ליחותם השרשי ורובם ייבשו אחר הפריחה, ובפרט אם יקוץ את התמר אין גזעו מחליף, והארז הוא ישגה תמיד וגזעו מחליף אם יקוצו אותו, אבל אינו פורח ועושה פירות, והצדיק נמשל לשני העצים, אל התמר במה שהוא פורח כמוהו ועושה פרי קדש הלולים, שהם בניו וקיום מינו, ואל הארז שהוא עצמו מתקיים בקיום אישיי לנצח ע''י נפשו הרוחנית, שחי לעולם בעולם הנצחי :

שתולים . יהיו הצדיקים בבית ה' :

שתולים . יהיו נטועים וקבועים בבית ה' לומדי התורה והחכמה : בחצרות . כפל הדבר במ''ש :

שתולים . נטועים :

שתולים, נגד מ''ש כארז בלבנון ישגא שהוא מה שהצדיק עצמו יתקיים בקיום האישי, וגם עת יקצץ מעוה''ז ישוב לשגוא בעוה''ב, אמר שתולים בבית ה', כי השתול הוא העץ הנעקר ממקומו ונשתל במקום אחר, ור''ל הצדיק שנעקר ממקומו שבעולם החמרי (שהם נקראים חצרות ה', שהם כחצר לפני הבית שהוא עוה''ב, כמ''ש התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלן) ואז נשתל בבית ה' דהיינו בעולם הנפשות ששם הבית (כמ''ש (למעלה ע''ג) עד אבוא אל מקדשי אל) ושם ישגא כארז בלבנון, ונגד מ''ש צדיק כתמר יפרח שהוא מה שיפרח בעוה''ז להשאיר מינו בבנים ובבנות, אמר בחצרות אלהינו יפריחו :

שתולים. השתול הוא הנשתל ממקום למקום (כנ''ל א) :

ינובון . יצמחון : דשנים . שמנים ורעננים יהיו ואז יגידו כי ישר ה' :

עוד ינובון . בימי זקנתם ירבו עוד תנובה והצמחה ויהיו דשנים ורטובים :

ינובון . מל' תנובה והצמחה : דשנים . שמנים : ורעננים . ענין לחות ורטיבות כמו והיה עלהו רענן ( ירמיה ז ) :

עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה: תניא רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב אבל תורה אינה כן עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו בעת ילדותו מהו אומר וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים בזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו:קידושין פב ע"ב עוֹד יְנוּבוּן: רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ושאר כל אומנות אינן כן כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב אבל התורה אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו בנערותו מהו אומר וקוי ה' יחליפו כח בזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה וכן הוא אומר באברהם אבינו ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמ' עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי:קידושין פב ע"א

עוד, והם עוד ינובון וישאו פרי גם בשיבה יולידו בנים לקיום המין והם עצמם דשנים ורעננים יהיו בכחות גופם שיוכלו לעסוק בתורת ה' לקיום אישם :

ינובון. מענין פרי ותנובה.

להגיד . למען יודע לכל כי ישר ה' ואין בו עולה בראותם כי סוף הדבר שמקבל כל אחד גמול מעשיו :

להגיד, שיעורו עוד ינובון בשיבה כדי שיוכל לו להגיד ולהודיע לכל כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו, שאין עולה בהנהגתו ממה שנראה לפעמים שהרשעים מצליחים בעוה''ז, כי הכל בהשגחה והצדיקים עתידים לקבל שכרם :