תעלים לעתות בצרה . תעלים עינים לעתות הצרה :

תעמוד ברחוק . כאלו תעמוד ברחוק מקום ותעלים עצמך בעת צרה :

תעלים . מל' העלמה :

למה, ע''פ המזמור הקודם מתעורר על שאלת מפני מה יש רשע וטוב לו שזה סבה שיעלם מעיני הבריות כי יש אלהים שופטים בארץ, למה ה' תעמוד ברחוק, מצייר כאלו ה' עומד תמיד מרחוק, שנדמה לנו כאילו אינו משים לב להשגיח ממרום שבתו על הנעשה פה בשפל, ורק בעת הצרה שהוא העת אשר יתקרב אל העולם הלז וישפוט בני אדם על רוע מעשיהם, שאז לא יעמוד עוד מרחוק, אבל גם אז אחר שאינו מעניש בעצמו רק על ידי הרשע שהוא שבט אפו, והרשע חושב כי בכח ידו הוא עושה זאת, וכן בני אדם חושבים שהוא מקרה ושלא על פי ה', ואם כן למה תעלים את עצמו גם לעתות בצרה, הגם שאינך אז מרחוק ואתה שופט ומעניש, בכ''ז תסתיר את עצמך בל יראו שאתה הוא העושה זאת, כי.

(א-ב) תעלים. את עצמך, כמו ופרעה הקריב, ולמ''ש יאמר גם כן שמעלים את העתות בצרה בגאות רשע. שידמה שהרשע עושה העת צרה, ובזה הוא יוצא כדינו על העתות, וב' בגאות ב' התוך. ידלק. היא הרדיפה באש חמתו הבוער, יתפשו. אלה שזו חשבו, יתפשו במזימות אלה. וע''כ בא לשון רבים :

ידלק . ירדוף כמו כי דלקת אחרי : יתפשו במזמות זו חשבו . נתפסים הם העניים במזמות שהרשעים חושבים עליהם :

בגאות . בעבור רוב גאותו רודף את העני ותופש אותו במחשבתו אשר חשב לתפשו בו :

ידלק . ירדוף וכן כי דלקת אחרי ( בראשית ל''א ) : במזמות . ענין מחשבה :

בגאות רשע ידלק עני, נדמה שהרשע רודף אחר העני בגאותו ואינו שליח ה', רק שבכח ידו עושה זאת ובגאותו, (כמ''ש כי אמר בכח ידי עשיתי וכו' ישעיה י'), (וגם יל''פ תעלים בגאות רשע, שלעתות בצרה תעלים את עצמך תחת גאות הרשע אשר ידלק את העני, שמה שכחך הוא המניעו לדלוק את העני ומטה הוא בידי זעמך, זה הוא נעלם ונסתר תחת גאות הרשע, שהנראה בגלוי הוא שהוא עושה כן בכחו ובגאותו) ועפ''ז יתלונן המשורר כי לא כולם יחזו את הנעלם ורובם טועים כי גאות הרשע היא לבדה תעשה חיל ולא יד ה' עשתה זאת, זאת שנית כי יתפשו במזמות זו חשבו, שעל ידי שבני אדם טועים בזה וחושבים בלבבם שהרשע עושה כן מעצמו בגאותו ומסתפקים בהשגחה, על ידי מזימות אלה יתפשו ביד הרשע, כי על ידי שאין מכירים שהוא עונש מה' והעם לא שב עד המכהו על ידי זה ינתנו ביד הרשע לעשות בם כרצונו :

כי הלל רשע . מוסב על למה ה' תעמוד ברחוק כי עתה עמלק הרשע מתהלל שמשיג כל תאות נפשו : ובוצע ברך נאץ ה' . והגזלן שבח את עצמו לאמר נאץ ה' ושלום יהיה לי , ברך כמו ברך לשון פעל ותדע שאילו הי' שם דבר הי' הטעם למעלה באות הראשונה והיה נקוד פתח וזה נקוד קמץ קטן וטעמו למטה ברי''ש , ואל תתמה על ברך שלא אמר ברך שהרבה תיבות של רי''ש משמשות כך כגון אויב חרף ה' ( לקמן עד ) ולא נאמר חרף : נאץ . כמו חרף וכן כל ל' ניאוץ כך פתר מנחם :

כי הלל רשע . בעבור שהרשע מהלל ומשבח עצמו שהשיג תאותו והגזלן בעת עשותו נאצות אז יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי לא נעשה בו דבר ע''כ מלא לב האדם לעשות רע :

הלל . ענין שבח כמו ויהללו אותה ( שם י''ב ) : ובוצע . הגזלן כמו הוי בוצע בצע ( חבקוק ב' ) : נאץ . בזה כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה' ( ש''א ב' ) :

וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהֹוָה: דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטין טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר בוצע ברך נאץ ה' וכו'.בבא קמא צד ע"א וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהֹוָה: ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע וכל הבוצע ה"ז חוטא וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ ועל זה נאמר בוצע ברך נאץ ה' אלא יקוב הדין את ההר שנאמר כי המשפט לאלהים הוא וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון וכו'.סנהדרין ו ע"ב

כי הלל רשע על תאות נפשו, ר''ל הרשע מתהלל ומתפאר על תאוותו, כי כל בני אדם תאוותיהם גדולה מכחם והשגתם, שאין לך אדם אשר ישיג מאויו, יש לו מנה מבקש מאתים, עד שאינו יכול להתהלל שהשגתו גדולה מתאותו, כי תאותו תתהלל עליו שהיא גדולה על כח ידו והשגתו, לבד הרשע שהוא משיג יותר ממה שמתאוה עד שהוא יכול להתהלל על תאות נפשו שהשיג יותר מאשר התאוה, ובכל זאת הגם שהוא מצליח כ''כ בוצע ברך נאץ ה', מי שמברך ומשבח את הרשע הבוצע, ר''ל שמקנא א''ע בהצלחת הרשע בזה נאץ את ה' ובזה נחשב לו לעון פלילי כאילו הכעיס את ה', ובמזימות זו חשבו הם נתפסים ביד הרשע ויקבלו ענשם, וא''כ אשאל מדוע.

ובוצע ברך. המברך ומשבח את הבוצע, וכן פירשו חז''ל בסנהדרין :

רשע כגובה אפו . שהוא גבה רוח ומגביה וזוקף פניו ואפו בגבהותו : בל ידרוש . כל מזימותיו אומרות לו בל ידרוש הקב''ה כל מה שאעשה כי אין משפט : אין אלהים . לית דין ולית דיין :

כגובה . כאשר גבהה חמתו על מי חושב שאין מי דורש במעשיו וכל מחשבותיו הוא שאין אלהים בעולם לפרוע לו על מעשיו :

רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ: אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפי' שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו וכו'.נדרים כב ע"ב

רשע כגובה אפו בל ידרוש, למה לא ידרוש ה' להעניש את הרשע אשר כגובה אפו אין אלהים כל מזמותיו, אשר הוא מכחיש מציאות ה' לגמרי, אם ידרוש להעניש את החושב מזימות שהרשע דולק ורודף בגאותו וליחס כח זה אל הרשע עצמו לא אל ההשגחה, וכן ידרוש להעניש את המברך את הבוצע, הלא כ''ש שהיה לו לדרוש להעניש את הרשע עצמו הכופר בכל וכל מזימותיו הוא שאין אלהים, ומדוע לא ידרוש ה' להענישו, ותהי להפך, כי.

כגובה. שיעור הכתוב רשע בל ידרוש כגובה אפו אין אלהים כל מזימותיו, ופי' שלא תדרוש להענישו, כמ''ש אח''כ תדרוש רשעו :

יחילו . יצליחו ודומה לו ( איוב כ ) על כן לא יחיל טובו , וי''מ יחילו כמו ( ש''ב ג ) יחולו על ראש יואב : מרום משפטיך מנגדו . מסולקים ומרוחקי' משפטי יסורין ופורעניו' שלך מנגדו שאינם באים עליו : כל צורריו יפיח בהם . בהפחת רוח הוא מפיח בהם והם נופלים לפניו :

יחילו . על שבכל עת יצליח בדרכיו ומשפטיך מסולק ממנו ובהפחה מועטת מאבד את שונאיו :

יחילו . יצליחו כמו לא יחיל טובו ( איוב ב' ) :

יָחִילוּ דְרָכָיו בְּכָל עֵת: תניא נמי הכי רבי דוסתאי בר' מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז וכו' איני והאמר ר' יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר יחילו דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואה בצריו שנאמר כל צורריו יפיח בהם לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא וכו':ברכות ז ע"ב

יחילו דרכיו בכל עת, שהוא מוצלח בהצלחה למעלה מן הטבע, כי המצליח בדרך הטבע לא יצליח לא בכל הדרכים ולא בכל העתים, ר''ל שלא יצליח רק בדרך אחד אם בחר הדרך שמוכן להצליח בו ע''פ הטבע, ולא בכל העתים רק בעת פרטי המוכן אל ההצלחה לא בעת רעה, אבל הוא יחילו כל דרכיו, שכל האמצעים אשר יבחר יצליחו, וגם יצליח בכל עת, אף בעת רעה, וזה מורה שהצלחתו למעלה מן הטבע וגם מרום משפטיך מנגדו גם בעת שתעשה משפט בעולם ויבוא רעות השגחיית כמו דבר ורעב אין המשפטים נוגעים בו, רק כל צורריו יפיח בהם שהוא משתמש במשפטיך להפיח בהם את צורריו, שיחולו המשפטים בצורריו ובו לא יגע רע :

יחילו. מענין חיל והצלחה, כמו ע''כ לא יחיל טובו (איוב כ'), ויש מפרשים כמו יחולו על ראש יואב, שיבואו ויתכנו דרכיו : יפיח. מענין פח ומוקש, בהם. רצונו לומר במשפטיך ישים פח ללכדם :

לדור ודור אשר לא ברע . לא תבא עלי רעה לדורותי :

אמר בלבו . לזאת חושב שלא ינטה לעולם להיות מושפל לארץ : לדור ודור . אף לאחר כמה דורות יצליח ולא יראה ברעה :

אמר, וגם לא תאמר שלבו מלא פחד ואינו בוטח בהצלחתו (כמו שכן היה דעת אליפז שהצלחת הרשע אינה הצלחה מפני שהוא מפחד תמיד מן העונש אשר ישיגהו או שישיג את בניו), כי הוא אמר בלבו בל אמוט והוא בוטח בלבבו שלא תשיגהו רע, וגם בוטח שלא ישיג רע את בניו, כי הוא אומר שלא ימוט לדור ודור אף דורות הבאים אחריו אשר לא ברע, כאילו הוא אינו נכלל כלל ברע הבא לעולם, כי הוא יוצא מן הכלל שעתידים לרעות ומקרי הזמן :

ותוך . ל' מחשבה רעה הלנה בתוכו תמיד :

אלה . ממלא פיו בשבועות שוא ומרמה : תחת לשונו . כפל הדבר במ''ש :

אלה . שבועה כמו ושמעה קול אלה ( ויקרא ח' ) : ותוך . ענין מרמה הנסתר בתוך הלב :

אלה פיהו מלא, בפיו יקיים דבריו תמיד באלה כאלו את ה' הוא ירא, וידבר מרמות ותוך לרמאות את הבריות, אבל תחת לשונו בפנימותו והנסתר תחת דבריו, הוא עמל ואון, בדבורו יחניף כאלו הוא צדיק וטוב, ובלבו מלא רשע וכחש :

ומרמות ותוך. התוך היא המרמה הצפונה (עיין ירמיה ט' ה'), ומלא. פעל, שממלא פיו באלה. פיהו. לשונו. הפה מציין הדבור החיצוני, והלשון מציין הדבור הפנימי (כנ''ל ה' י') שנצפן בו עמל ואון הפך של אלה ומרמה של הדבור החיצוני :

עיניו לחלכה יצפנו . עיניו של עמלק לישראל שהם חילך יארובו : לחלכה . עליך יעזוב חלכה , שניהם במסור' מן מלין המשמשין כה במקום ך' כגון ( שמות ז ) ובכה ובעמך ( משלי ב ) תבונה תנצרכה ( שמות כט ) כל אשר צויתי אתכם ( ש''א א ) הנצבת עמכה למדנו ממסורת שחלכה כמו חילך חיל שלך , ומנחם פתר אותה לחלכה יצפונו וכן יעזוב חלכה כמו ונפל בעצמיו חלכאים ענין נמוכים ומורדים וכה יסוד המלה :

ישב . הרשע יושב במארב החצרים ולוכד את הנקי והורגו בסתר : עיניו . עושה עצמו כמסתיר עין מן העני וכאלו אין דעתו עליו לבל יהיה נשמר :

לחלכה . ענינו כענין עני וחלוש ודומה לו במקראות שלאחריו : יצפנו . יסתירו כמו יצפון לצדיק ( משלי י''ג ) :

ישב, את האריה שהוא העז שבחיות טורפי טרף לקח למשל לדמות בו את הרשע, רק בהעריכו את מעשיו לפי שני חייו, ישתנה ענינו מן האריה, כי ידוע שהארי בהיותו כפיר ישב בסוכה למו ארב ולא יצא ממעונתו לטרף טרף, עד שבא במעמד האריה שאז יצא למארב חצרים עלי טרפו ובהרשע הוא בהפך, שבילדותו דומה לאריה ויצא עלי טרפו לארוב בשדות וביערים, ועת יגדל שאז יהיה כתפארת אדם לשבת בית (כי בזה יתרון לאדם כמוהו על חיות השדה) אז יתדמה ככפיר אשר יצוד ויטרוף בסוכתו, אולם יתרון לו על האריה שהאריה עת יזקן ויחלש אז ליש אובד מבלי טרף, והרשע גם עת ידכא ישוח בזקנותו עוד יטרף טרף אדם יאכל, וז''ש עת ישב הרשע הזה במארב חצרים ויצא על טרפו בילדותו אז במסתרים יהרג את הנקי אשר עיניו לחלכה יצפנו בעוד שהנקי נושא עיניו אליך ומצפה לחילך וכחך שתעזור לו, בעת ההיא יהרגנו הרשע ובטחונו בה' לא יועיל לו כלל, ואח''כ עת.

חצרים. כפרים פרזים עי' התו''ה (בהר סי' ס''א). יצפנו. שיביט אליך בסתר ומצפון. לחלכה. לכחך :

יארוב . במקום נסתר יארוב וכאריה האורב בסוכה כן יארוב לחטוף את העני . במשכו . אמר לשון הנופל בצייד המושך חבל הרשת ללכוד את הבא בה :

לחטוף . ענין מהירות הלקיחה כמו וחטפתם לכם ( שופטים כ''א ) :

יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה: ר' אלעזר ב"ר שמעון אשכח לההוא פרהגונא דקא תפיס גנבי אמר ליה היכי יכלת להו לאו כחיותא מתילי דכתיב בו תרמוש כל חיתו יער איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה יארב במסתר כאריה בסוכו דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי א"ל ומאי אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר תא אגמרך היכי תעביד עול בארבע שעי לחנותא כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאול עילויה אי צורבא מרבנן הוא וניים אקדומי קדים לגרסיה אי פועל הוא קדים קא עביד עבידתיה ואי עבידתיה בליליא רדודי רדיד ואי לא גנבא הוא ותפסיה אישתמע מילתא בי מלכא אמרו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא וכו'בבא מציעא פג ע"ב

יארב במסתר כאריה בסכו עת יתחיל לשבת בכבוד בביתו אז ידמה כאריה כשבתו בסוכתו, וטבע האריה בשבתו בסוכתו ואורב על טרפו עת יראה את טרפו ידלג עליו פתאום כארבע וחמש אמות ובפעם הראשון שישיגהו יהיה טרף לשיניו, אמנם אם לא השיגהו בפעם הראשון הגם כי עבר מנהו והלאה לא ישוב עוד לנגוע בו, רק ישוב בכלימה אל מעונו, ובהשקף על טבע זאת השתולה בהאריה, אומר, שהרשע הזה יארב לחטף עני, אמנם לא יקרה לו כמו להאריה שלפעמים ימלט טרפו מידו, כי הוא יחטף עני תמיד במשכו ברשתו ואין נמלט מידו :

ידכה ישוח . כך דרך האורב שמדכה ומשפיל ומקטין עצמו כדי שלא יהא ניכר . ונפל בעצומיו חלכאים . חיל נשברים ראיתי במסורה הגדולה חלכאים אחת מחמש עשרה תיבות הכתובות תיבה אחת ונקראות שתי תיבות וכמו בגד דותאמר לאה ( בראשית ל ) אשדת למו ( דברים לג ) מלכם תדכאו עמי ( ישעי' ג ) אף זה חלכאים חיל של נשברים , כאים ל' ונכאה לבב למותת ( לקמן קט ) וא''ת הנו''ן מן השורש יוכיח עליו יען הכאת לב צדיק ( יחזקאל יג ) למדנו הנו''ן של נכאה כנו''ן של נמבזה ( ש''א טו ) ונו''ן של נקלה וכן פתרונו ונפל בעצומיו של רשע זה ברמיזותיו ובקריצותיו לשון הגישו עצמותיכם ( ישעי' מא ) עוצם עיניו ( שם לג ) חיל של עניים , ד''א בעצומיו ע''י גבוריו א''ר סימון אין הרשע הזה מטיל בקלירוס שלו פירוש חיל אלא גבורים כמותו שנאמר ( דניאל ג ) ולגוברין גברי חיל די בחילי' אמר לכפתה לשדרך מישך ועבד נגו ומנחם פתר חלכאים כמו דל וחלך והכף יסוד בתיבה :

ידכה ישוח . מראה עצמו כתוש וכפוף לבל ירגישו בו אבל מפיל בכחו הרב את העניים :

ידכה . ענין כתיתה : ישוח . מלשון שיחה וכפיפה כמו שחה לעפר ( לקמן מ''ד ) : בעצומיו . בחזקו כמו ועצם כחו ( דניאל ח' ) :

ידכה, וגם בעת אשר ידכא וישוח, שהוא בעת זקנותו שילך שחוח מרוב ימים, בכל זאת ונפל בעצומיו חיל נדכאים, ועצומים כל הרוגיו, עד שיזיק לבני אדם בשלשה חלקי ימי חייו, בימי העליה והעמידה והירידה :

חלכאים. חיל נכאים ומוכים, כמו נכאו מן הארץ (איוב ל'), ונפל הנו''ן :

אמר . כ''ז הוא על כי חושב או האל שכח מעשיו או שאינו משגיח בהם :

אמר בלבו, תחלה יאמר הרשע בלבו שכח אל, שהגם שהאל רואה ומשגיח הוא שוכח מלהעניש תיכף וע''כ אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, אח''כ פוקר יותר ויאמר שהאל הסתיר פניו ואינו משגיח בשפלים כי על השמים כבודו, ואח''כ פוקר יותר ויאמר שהאל בל ראה לנצח, שהראיה והידיעה נמנעים בחקו כפי טענות הפילוסופים שהביא במורה [ח''ג] שכפרו בידיעת ה' לגמרי, ויצייר שהרשע הולך מדחי אל דחי בשלשה עתותי חייו הנ''ל עד שבסוף ימיו יכחיש גם ידיעת ה' ויאמר לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב :

קומה . לזה קום והרם ידך עליו להכותו ואל תשכח העניים הנלכדים בידו :

קומה ה', מבקש, אתה ה' קומה להושיע, אתה אל נשא ידך להראות גבורתך, ומפרש קומה ה' [שהוא שיקום ברחמיו להושיע] כי ראוי שאל תשכח ענוים העשוקים ואין להם מנחם, אל נשא ידך [שהוא להראות גבורתו] מצד כי :

על מה נאץ רשע . להקב''ה לפי שאמר בלבו לא תדרוש :

על מה . בעבור מה מלאה לב הרשע לנאץ את אלהים כי חושב בלבו שאינך דורש מעשיו :

על מה נאץ רשע אלהים למה יאמר שאין יכולת בידך, או למה יאמר בלבו לא תדרוש שיכפור שאינך יודע ומשגיח, והלא באמת אתה משגיח וגם היכולת בידך, כי.

ראתה . מה שהוא עושה ואתה מחריש : כי אתה . כן דרכך שתביט עמל וכעס : לתת בידך . בכחך אתה נותן יד לרשעים להצליח ברשעם : עליך יעזוב חלכה . ישראל עמך שהם חילך הם עוזבים עליך את המשא שתעשה דין ברשעים , ומנחם פתר יעזוב ל' עזרה כמו ( שמות כג ) עזוב תעזוב עמו , ומנחם פתר חלכה ל' דל וחלך וכ' יסוד בתיבה . יתום אתה היית עוזר . בימים ראשונים :

ראיתה . אבל באמת ראית מעשיו כי מעולם רואה אתה העמל והכעס מה שהרשע עושה : לתת בידך . ובידך לתת לאיש כדרכיו ולכן יעזוב העני בטחונו מכל אדם וישען עליך כי מעולם אתה עוזר ליתום אשר חלפה עזרתו :

ראיתה, הלא אתה משגיח ורואה מעשה הרשע כי אתה עמל וכעס תביט, שלא לבד שתראה מעשה הרשע כי גם תביט על מחשבתו, בין העמל שהיא מחשבתו הרעה ובין הכעס מה שמכוין להכעיסך, וגם יש לך יכולת כי לתת בידך, יש בידך הכח לתת לו גמולו, ולא תאמר שתניח עונשו אל שלוחך שהטבע תענישהו כרוב העונשים האלהיים שיבאו ע''י אמצעיים טבעיים, כי עליך יעזב חלכה יתום אתה היית עוזר, היתום אשר אתה היית עוזר לו מעולם בהשגחה מיוחדת למעלה מן הטבע יעזב חלכה עליך, שאתה בעצמך תעזר לו לא ע''י החיל שלך, [מדמה את ישראל כיתום שגדלהו המלך והיה נותן לו צרכיו בעצמו, שחיל המלך ומשרתיו לא יתעסקו בצרכיו אחר שיודעים שהמלך בעצמו מתעסק בעניניו], ולכן

עמל. מציין תמיד התכונה הרעה : עליך יעזב. כמו ויטוש את הצאן על שומר (שמואל א' י''ז) : חלכה. החיל שלך יעזבו את היתום עליך :

שבור זרוע . של עמלק הרשע : ורע תדרוש רשעו בל תמצא . פושעי ישראל כשרואין את הרשעים מצליחין לבם נושאם להרשיע אבל משתשבר את זרוע הרשעים אם באת לדרוש רשעם של רשעי ישראל לא תמצאנו :

שבור . לזה שבור חוזק הרשע למען יבין כי יש אלהים שופטים : ורע . ואז אף הרגיל לעשות רע כשתדרוש רשעו לא תמצא כי יחזור למוטב כשיראה שאתה עושה דין ברשעים :

שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע: ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב שבור זרוע רשע ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה וכו'.מגילה יז ע"ב

שבור זרוע רשע אתה בעצמך ותדרוש רשעו של הרע למען בל תמצא, תכלית דרישתך לחקור מעשה הרשע להענישו יהיה כדי לבל תמצא את הרע, למען יתמו חטאים והרשעים ישובו בתשובה :

ה' מלך עולם ועד . מאחר שיאבדו גוים מארצו :

ה' מלך וגו' . הלא מלכותך לעולם וככוחך אז כוחך עתה והלא אבדו גוים מארצו בעבור מעשיהם הרעים לזה עשה כן לאבד הרשעים :

ה' מלך, ר''ל ה' אינו דומה כמלך ב''ו שאם חטאו נגדו כל בני המדינה א''א שיהרוג את כולם שאז לא יהיה מלך כי אין מלך בלא עם, אבל מלכות ה' אינו תלוי מן העם, כי ה' מלך עולם, מלכותו נצחי ולא תשתנה, אף אם אבדו גוים מארצו כי אין מלכותו מצד העם כי היא תלויה בו בעצמו :

תאות . הלא מעולם שמעת למלאות תאות ענוים לכן גם עתה כשלבם נכון להתפלל בכוונת הלב שמע אליהם ומלא תאותם :

תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ: ת"ר המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים אבא שאול אומר סימן לדבר תכין לבם תקשיב אזנך וכו'.ברכות לא ע"א

תאות, עפ''ז סיים בקשתו שישמע ה' תאות ענוים, ולא לבד שישמע בעת שדברו זה בפיהם, כי גם תכין לבם, בעת שהתאוה תכין את לבם, ויעלו ציורי תאוה זו על הלב, שלבם יתחיל לחשוב ולהתאוות לזה הגם שלא הוציאוהו בשפתם, תקשיב אזנך, למלאות תאותם, ומהו התאוה הזאת?

תכין. נסתר לנקבה, התאוה תכין את לבם. והקשבה מוסיף על השמיעה שקושב מרחוק כמ''ש (ישעיה א' י' ובכ''מ) :

לשפוט יתום . לעשות משפטם של ישראל היתומים ודכים : בל יוסיף עוד . עמלק . לערץ אנוש . לכתת ולשבר את האנושים וחולים :

לשפוט . לקחת משפטים מיד עושקיהם : בל יוסיף . ולא יוסיף עוד העושק לערוץ ולהכאיב לבני אדם כאשר יראה כי שלם תשלם :

ודך . כחוש ומעונה : לערוץ . לשבור כמו אל תערוץ ( יהושע א' ) :

לשפט יתום ודך שאתה תעשה משפט יתום ודל מיד העריצים העושקים אותו, זאת שנית בל יוסיף עוד לערץ ולהתחזק אנוש מן הארץ, שלא ימצא עוד אנוש אשר יתחזק בעריצות מכל הארץ למשול ולכבוש כל הארץ, רק יהיה המשפט ע''י הקב''ה בעצמו עד שכולם יכירו השגחתו.

לערוץ. גבורה מופלגת, גבור עריץ (ירמיה כ''א) ומלת מן על היתרון, כמו הגדול מאחיו, שלא ישים אנוש אחד עריץ יותר מכל הארץ :