על מות לבן . יש פותרין על מות לבן על מת בנו אבשלום ולא יתכן פתרונו מפני אומ' לבן ולא אמר הבן ואין לו במזמור עדות וזכרון לאמץ זה הפתרון ויש פותרין על מות לבן נבל ואף זה לא יתכן להפוך את השם ואין במזמור זכרונו ( סא''א ) וראיתי במסורה הגדולה שהיא תיבה אחת שהרי חיבר לה ( לקמן מח ) והוא ינהגנו עלמות פתרו מנחם ודונש מה שפתרו ואינו נראה בעיני , וראיתי בפסיקת' שהענין מדבר בעמלק גערת גוים שמם מחית ואומר אני למנצח על מות לבן שיר זה לעתיד לבא כשיתלבן ילדותן ושחרותן של ישראל ותגלה צדקתם ותקרב ישועתם שימחה עמלק וזרעו , עלמות ילדות , לבן כמו ללבן , ומנחם פתר עלמות לבן , נגינות ללמד וכה פתרונו למנצח על מות לבן למשורר נגינות ללמד , ויהי לבן כמו להבין ולבונן , עלמות ע''ש כלי שיר ששמו עלמות כמו שאמר ( להלן מו ) על עלמות שיר ודונש פתר לבן שם אדם שהי' שמו לבן שהי' נלחם בדוד בימים ההם ומה שהוא אומר גערת גוים אבדת רשע הרשע הזה הוא לבן ההורג עם נקיים ואע''פ שאין אתה רואה במקום אחר אדם שהי' שמו לבן רק במקום הזה כן אתה מוצא בשמות אחרים שאינן נכתבים במקרא רק פעם א' :

לבן . שם אדם נלחם עם דוד וכשמת אמר עליו שירה :

על מות לבן, לבן זה (כפי המבואר מן המזמור) החריב ערים רבים והאביד גוים וממלכות, ואחר כך נלחם עם דוד ודוד נצחו, ואחרי שובו מן המלחמה, הגיע מפלתו על ידי ה', שנוקש על ידי הדברים שהכין ללכוד בו את דוד שנית, וגם חילו וממלכתו נאבדו, זה תוכן הספור בכלל. ועל פי זה יאמר בזמרתו, שהגם שבראשית ההשקפה היה נראה שהיה מפלתו טבעיית, באמת היה זה ענין נסיי השגחיי, באשר נוקש בבור אשר כרה על דוד, ומצייר כאילו ה' (אשר הרשע הזה היה שבט אפו להכרית גוים) החריש לו עד שישב עליו למשפט עת נלחם עם דוד ואז השיב לו גמולו גם על הגוים אשר האביד והערים אשר הרס, ובסוף המאמר התפלל שעת ירצה ה' לפקוד על הגוים לא יהיה זה על ידי אנוש אשר יאמר בכח ידי עשיתי רק יפקוד עליהם בעצמו, באופן שיכירו הכל כי ה' הוא השליט על הכל ובל יעוז עוד אנוש מול אלהי מרום, ועל פי זה התרעם (בסימן י') על הצלחת הרשעים מחריבי הארצות, ועל שה' יאריך אפו ועל ידי כן יכפרו בהשגחה ועל כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט, והתפלל על זה.

כל נפלאותיך . גאולה האחרונה ששקולה כנגד כל הנסים כמו שנאמ' ( ירמי' טז ) לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגו' :

אודה ה', רצה לומר הודאתי על העבר תהיה בכל לבי, כי כבר באר בחוה''ל (שער העבודה) שהטעם אשר יקשה להאדם להודות לה' חסדו הוא מפני שבעת שבא להודות על העבר דברי פיו דברי מודה וכונתו כונת מבקש, שבלבו יכוין לבקש שיוסיף ה' להיטיב עמו בעתיד ואם כן אין הודאתו שלמה, כי בלבו מדמה שהטובות שקבל לא יספיקו עדיין ורוצה שיוסיף לו עליהם, אבל אנכי אודה בכל לבי ולא יעלה בלבי כוונת מבקש, {{{ב}}} אספרה כל נפלאותיך, לא כדרך בני אדם שלא יספרו רק נסים הגלוים אבל הדברים שיראו למו סבות טבעיים יתלו בטבע ובמקרה, אבל אנכי נפקחו עיני לדעת שגם דרכי הטבע המה נפלאות תמים דעים :

אזמרה שמך עליון . אשבחו לומר ששמו עוד עליון ונעלה על כל התשבחות :

אשמחה ואעלצה . כפל הדבר במ''ש :

אשמחה, (ענין ג') איני דומה בהודאתי לה' כיתר בני אדם שעקר שמחתם הוא על הטובה שהשיגו והוא אהבת עצמם, כי אנכי אשמחה ואעלצה בך, עקר שמחתי היא בך, מה שעל ידי זה יתפרסם שמו הגדול, ושעל ידי כן אזמרה שמך עליון שאוכל לזמר שמך ולהודיע לבני אדם שאתה עליון ושליט על הכל, כי.

אשמחה ואעלצה. עיין לעיל ה' י''ב. אזמרה שמך. עיין לעיל ז' י''ח :

בשוב . כשלא יכלו אויבי לי וישובו לאחור ויכשלו ויאבדו אז אשמחה אעלצה שמחה כפולה בעבור טובה הכפולה :

בשוב, אחר ששב אויבי אחור ופנה עורף במלחמה, מה שאחר כך יכשלו ויאבדו שנית, זה לא היה דבר מקרי רק מפניך, שידך עשתה זאת :

משפטי ודיני . תיבות כפולות במקרא ואין חילוק ביניה' כמו עדי וסהדי במרומים ( איוב טז ) עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל ( שם מ ) : משפטי ודיני . בשמים : ישבת לכסא . כסא המשפט :

כי עשית . הלא רבות פעמים עשית משפטי וישבת בכסא לשפוט אויבי :

משפטי ודיני . להתמדת הדבר כפל במ''ש : לכסא . כמו בכסא ובא הלמ''ד במקום הבי''ת וכן כי בוחר אתה לבן ישי ( ש''א כ' ) ומשפטו בבן ישי :

כי אחר אשר עשית משפטי ודיני, שבעת שבאו להלחם בי רבת ריבי ועשית משפטי להומם במלחמה, מאז לא קמת מן כסא המשפט רק ישבת לכסא, רצה לומר שנשארת יושב על כסא המשפט אתה שופט צדק, שהגם שתחלה לא עשית משפט לעמים אשר השמידם, אחר שהתחלת לשפטו לא עמדת מכסא משפט עד שגזרת עליו דין של כליה, ועל ידי זה.

משפטי ודיני. המשפט בדבר מבואר, והדין בדבר שיש בו טענות ומענות, והדין יציין גם כן שמוע הטענות ומענות, והמשפט מציין גמר הדין (כנ''ל ז' ט') שאתה שומע טענותי וגומר הדין. וגם ר''ל שאתה הטוען בעדי והעושה המשפט והגמר : ישבת לכסא. אחר ישיבה בא מלת על, והלמ''ד מורה על השארת הישיבה שלא ישנה מקומו, שבי לארץ אין כסא (ישעיה מ''ז) ונקתה לארץ תשב, ישבו לארץ ידמו, גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך. רצונו לומר ישארו יושבים :

גערת גוים . עמלק ראשית גוים ( במדבר כד ) : אבדת רשע . אבותיו : שמם מחית . כי מחה אמחה ( שמות יז ) :

גערת . בעבורי גערת גוים וכו' ומחית שמם לבל יזכרו :

גערת . ענין זעקת נזיפה :

גערת גוים, אשר היו בעזרתו, וגם אבדת רשע, הוא לבן בעצמו, וגם את שמם מחית לעולם ועד שלא יקומו עוד לעולם, רצה לומר שאחר שהתחילה מפלתם במלחמה גם אחר כך כשהיו בביתם היתה יד ה' בם להומם ולאבדם :

גערת. גערה בלא ב' אחריו הוא ענין השחתה גער חית קנה :

האויב תמו . כי חרבות השנאה לנצח הם עליו כחרב חדה , ד''א חרבות לנצח אותו אויב שחרבות שנאתו היתה עלינו לנצח וזהו עמלק שנאמ' בו ועברתו שמרה נצח ( עמוס א ) חרבות לשון חרבן וכן פתרונו האויב תמו חרבות לנצח , וכן נאמר ( ביחזקאל לה ) שממות עולם אתנך ועריך לא תשובנה : וערים נתשת . כי תאמר אדום רששנו וגו' ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס ( מלאכי א ) : אבד זכרם . אותה השעה :

האויב . אתה האויב דע שהחרבות תמו לנצח ר''ל המקומות החרבות שבך יכלו עד עולם ולא ישובו לקדמותן אף הערים אשר נהרסו בחטאך המה יהיו נאבד זכרם וכפל הדבר במ''ש :

נתשת . ענין עקירה והריסה כמו לנתוש ולנתוץ ( ירמיה א' ) :

הָאוֹיֵב תַּמּוּ: אמר להן רבן [שמעון בן] גמליאל ניעיילינהו מיהו ניקנסינהו דלא נימרו שמעתא משמייהו אסיקו לרבי מאיר אחרים ולר' נתן יש אומרים אחוו להו בחלמייהו זילו פייסוהו [לרבן שמעון ב"ג] רבי נתן אזל רבי מאיר לא אזל אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין כי אזל רבי נתן אמר ליה רשב"ג נהי דאהני לך קמרא דאבוך למהוי אב ב"ד שויניך נמי נשיא מתני ליה רבי לרבן שמעון בריה אחרים אומרים אילו היה תמורה לא היה קרב אמר לו מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים אמר ליה בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך אמר ליה גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה אמר ליה האויב תמו חרבות לנצח אמר ליה הני מלי היכא דאהנו מעשייהו רבנן לא אהנו מעשייהו וכו' הוריות יג ע"ב

האויב, דע אתה האויב, שהגם שתמו חרבות הם הערים שהחרבת לנצח, שלא יבנו עוד ולא תירא שיקומו וינקמו נקמתם ממך, והערים אשר נתשת לא לבד שאבדו, כי גם אבד זכרם שאין זוכר אותם עוד, עד שלא תירא שיקום נין ושאר או גואל הדם לנקום נקמתם, דע כי רק המה אבד זכרם, אבל עוד נמצא גואל דמם, הגואל אשר אין שכחה לפניו, כי.

האויב. ה''א הקריאה, כמו הדור אתם (ירמיה ב'), נתשת. העקירה עם השורש, המה. בא לדיוק רק המה, אבל ה' לעולם ישב :

וה' לעולם ישב וגו' . שם שלם וכסא שלם כמו שנאמר כסאו , אבל קודם שימחה כתוב כי יד על כס יה ( שמות יז ) כס חסר ושם חלוק :

וה' לעולם ישב . כי ה' חי לעולם וכ''כ ממשלתו וא''כ מי יבנה את אשר הרס הוא :

וה' אשר לעולם ישב, אחר אשר כונן והכין למשפט כסאו, לא יעמוד עוד מכסא משפט, רק לעולם ישב לשפוט משפט כל בריותיו, ולכן הגם שהמה אבד זכרם, הלא ה' אשר לעולם ישב.

והוא ישפט תבל בצדק ידין לאמים במישרים . עד בא הקץ הי' רגיל לשפטם ברחמים לפי מישרים המצווין בהם דן אותם בלילה כשהם ישנים מן העבירות :

והוא ישפוט . עד עולם ישפוט אותם בדין והישר והצדק כאשר ראוי להם :

הוא ישפט תבל בצדק, ויריב ריב העשוקים מיד עושקיהם כח, ולא יטה דינם כי ישפוט בצדק ובמישרים, והנה חלק בזה ג' מדרגות, הלאומים ישפוט משפטם וידין דינם, ועפ''ז יעניש את המרגיז הארץ אשר החריב את עריהם :

ישפט תבל בצדק ידין לאומים במישרים, המשפט הוא המשפט הערוך, והדין הוא שמיעת הטענות וחקירת המשפט (כנ''ל פסוק ה'), ויש הבדל בין צדק ובין מישרים, הצדק ישקיף שיהיה המשפט בצדק לא בעול, והיושר לא ישקיף על חקי המשפט כלל רק על היושר ולפנים משורת הדין, הנהגת כלל התבל כבר ערוכים מששת ימי בראשית והוא משפט ערוך ומסודר, וה' ינהיג תבל לפי הצדק ואין עול ואין יוצא מגדר המשפט, והלאומים שהם בעלי בחירה ויתחדש בהם דין לדין לפי המעשה, יכנס עמהם לפנים משורת הדין על פי היושר, ועל פי דין מעשיהם יבטל לפעמים המשפט הקבוע וההנהגה הסדורה להתנהג לפי הישר והטוב, (וע''ל צ''ח ט') :

ויהי ה' משגב לדך . לשון דכא אילאמינשי''ה בלעז לעתיד כשיכונן למשפט כסאו יהי משגב לישראל שהם דכים : לעתות בצרה . עתים של צרה :

משגב לדך . לנשברי לב יהיה למשגב ומתי יהיה למשגב כשיהיה בעולם עת צרה :

משגב . חוזק : לדך . מושבר וכתוש כמו דכאי רוח ( לקמן ל''ד ) : לעתות . מלשון עת :

ויהי, (שנית), אל הדך והנדכא לא ימתין עד שיעשו עמו רע רק יהי לו משגב תיכף, ולא יניח כלל להרע לו, וזה בין אם הוא דך ונדכא מצד עצמו, ובין אם הוא חלוש מצד שהעת היא עת צרה, שבזה יושיע לו תיכף מצד הרחמים והחמלה, (שלישית) ליראי ה' ולישראל עמו לא ימתין עד שיהיה עת צרה, כי.

כי לא עזבת . כי יראו אשר לא עזבת דורשך :

יודעי שמך הם יבטחו בך, כי לא עזבת דורשך, אף עזיבה לפי שעה, כי הם מושגחים מאתך תמיד עד שלא יהיה להם עת צרה כלל, ורצה לומר להעמים יעשה משפט, להעניים רחמים, לישראל ויודעי שמו אהבה וחבה כאב את בנו, לכן אתם ישראל יודעי שמו.

יודעי שמך. היא מדרגה גדולה מאוד, שמשיג שם ה' בידיעה ברורה, כמו שכתוב אשגבהו כי ידע שמי, וזה גדול ממה שכתוב שם כי בי חשק, החושק מצפה אל הדבר, והיודע כבר השיג וידע, ואמר ובשמי ה' לא נודעתי להם, שהיא ההנהגה הנסיית התמידיית ליודעי שמו, והוא הבוטח בו תמיד לא לשום אמצעיים. כי לא עזבת דורשיך, והשגחתך דבוקה בהם תמיד :

זמרו לה' יושב ציון . כשיחזיר ישיבתו לציון יזמרו לו כן :

יושב ציון . המשרה שכינתו בציון :

עלילותיו . מעשיו :

זמרו לה' מצד שהוא יושב ציון ומשגיח שם תמיד השגחה פרטית ואינו עוזב את יודעי שמו, וגם הגידו בעמים עלילותיו איך מתנהג עמהם, אבל יש הבדל בין הנהגתו עם העמים ובין הנהגתו עם יודעי שמו, והוא.

עלילותיו. הם הפעולות היוצאות מתכונות נפשיות כמו רחמים או נקמה, כי מה שדורש דמים הוא מצד הרחמים או הנקמה על דם הנשפך :

אותם זכר . את הדמים שנשפכו בישראל :

כי דורש דמים . כי הוא דורש לדעת הדם וזכורים הם לפניו עם שאינו ממהר לפרוע :

ענוים . שפל הרוח :

כי דורש דמים אותם זכר, רצה לומר אותם את העמים רק דורש דמים זכר, לא זכרם רק מצד שהוא דורש דמים הנשפכים והדם יזכיר אותו לעשות משפט לדם אשר שופך, אבל צעקת ענוים לא שכח כלל, ואינו ממתין עד שיזכירהו דמם הנשפך כי יושיעם תיכף כמ''ש כי לא עזבת דורשיך ה' :

זכר, לא שכח. הזכירה תצויין אחר השכחה ויש לה סבה כמו בכאן על ידי שדורש דמים אבל לא שכח מורה שלא שכח כלל :

חננני ה' . עתה בגולה : מרוממי . בגאולתך :

מרוממי . הלא אתה מעולם מרומם אותי משערי מות :

חננני ה', מתפלל שיצילהו ה' גם מיתר שונאיו המשטימים אותו, אתה ה'! שאתה מרוממי משערי מות שכבר הייתי בסכנה על ידי לבן שהיה כפשע ביני ובין המות והייתי עומד ליכנס בשער המות ואתה הצלתני מידו, אם כן חננני ה' וראה עניי גם מיתר שונאי :

משערי מות. מציין הסכנה שדרך בה נכנסים אל המות, ויגיעו עד שערי מות (לקמן ק''ז) והמות נקרא שערי שאול (ישעיה ל''ח) שבדרכו הולכים אל הקבר :

למען אספרה כל תהלתיך, שעל ידי כן אוכל לספר בפעם אחד כל התהלות באשר עשה לי נסים הרבה (כי כ''ז שעדיין יש לי מעיקים אחרים לא אוכל לספר רק מקצת תהלותיו ונס פרטי), וכן למען אגילה בישועתך, שיש הבדל בין גיל לשמחה, שהגיל מורה ששמח על דבר טוב שהתחדש, ובזה שתעשה לי ישועות חדשות אגיל בגיל חדשה ואודה לך שיר חדש :

אגילה. הגיל מורה תמיד על דבר מתחדש כמ''ש בכ''מ :

טבעו גוים . זו היא התהלה אשר אספר :

בשחת . בהבור אשר עשו :

ברשת . פח יקוש :

טבעו חוזר לברר איך היה ענין ישועתו דבר השגחיי לא דבר מקריי, שממה שנטבעו הגוים בשחת אשר עשו, ולא זאת לבד אלא כי גם ברשת אשר טמנו נלכדה רגלם, כי היה דרך הציידים להכין שחת ובור שבו נשחתה החיה, וגם היו מכינים רשת, שעל ידי הרשת נלכדה החיה ליפול אל השחת, והם לא לבד כי בשחת שעשו נטבעו, כי גם הלכידה היה על ידי הרשת שלהם עצמם, רצה לומר בין ההכנה אל ההשחתה בין ההשחתה עצמה הכינו הם לעצמם, מכל זה.

נודע ה' . כל זה מן התהלה נודע ה' לבריות כי שליט הוא ומושל ונוקם לאויביו שהרי משפט עשה בהם יושטיצ''א בלעז : נוקש רשע . נכשל רשע : הגיון . נהגה זאת סלה :

נודע ה' . כשעושה משפט אז הוא נודע ומפורסם לכל : נוקש רשע . כאשר הרשע יפול בהמוקש אשר עשה אז עד עולם יחשבו בלב פרסום המקום :

נוקש . מל' מוקש : הגיון . ענינו מחשבה כמו והגיון לבי ( לקמן י''ט ) :

נודע ונתברר לכל, כי ה' משפט עשה, {{{א}}} שלא היה נפילתם במקרה רק בהשגחת ה', {{{ב}}} שלא היה דרך עונש לבד רק דרך משפט, שבמדה שמדדו מדד להם במשפט צדק, ויותר מזה על ידי מה שבפועל כפיו נוקש רשע, שבעת הפעולה שפעל ועסק והכין מוקשים בעת ההיא עצמו נוקש ונלכד, על ידי זה הגיון, יהגו ויחשבו כולם כי לא דבר ריק הוא, ויאמינו בהשגחת ה', סלה בזה סיים הענין ומתחיל תפלה ובקשה :

בפועל כפיו. הפעולה מציין עת העסק וזה הבדלו מן המעשה (ישעיה ה'), ורצונו לומר בעת העסק בדבר נו ש בהעסק עצמו, נוקש נפעל כמו נוקש, ויש מפרשים הנו''ן שורש כמו וינקשו מבקשי נפשי, והוא פועל עומד : הגיון. הוא עומק המחשבה והתבוננות באיזה דבר, לשוני יהגה חכמה, והגות לבי תבונות :

לשאולה . אמר רבי נחמי' כל תיבה הצריכה למ''ד בתחלתה הטיל לה ה''א בסופה כגון ( בראשית יב ) מצרימה מדברה התיבון לי' והכתיב ישובו רשעים לשאולה א''ר אבא בר זבדי למדריגה התחתונה של שאול ומהו ישובו לאחר שיצאו מגיהנם ויעמדו בדין ויתחייבו ישובו למדריגה תחתית של גיהנם :

ישובו . לפי שהשאול מוכן להם אמר לשון ישובו כאדם ששב אל ביתו המוכן לשבתו :

לשאולה . כן יקרא הגיהנם :

יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה: דתניא ר"א אומר ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים ישובו רשעים לשאולה אלו פושעי ישראל כל גוים שכחי אלהים אלו פושעי עובדי כוכבים דברי ר"א וכו' סנהדרין קה ע"א

ישובו, מבקש מאת ה', שגם מעתה, הגם שמת לבן היוסר גוים, בכ''ז הרשעים בין אדם לחברו ישובו לשאולה, וימציא להם ה' את ענשם גם עתה, וכן כל גוים שכחי אלהים ישובו לשאולה גם עתה, ומבאר.

רשעים. כולל גם בין אדם לחברו :

כי לא לנצח ישכח . ישראל האביון מלפקוד עליהם מה ששיעבדו בו , ותקות עניים לא תאבד לעד :

כי לא לנצח . ובכך יפרע מן מציריו : תאבד לעד . מלת לא משמשת בשנים כאלו אמר לא תאבד לעד :

כי, והמאמרים מקבילים, ישובו רשעים לשאולה כי לא לנצח ישכח אביון, ובהכרח יעניש ה' את הרשעים המריעים לו, ישובו לשאולה כל גוים שכחי אלהים כי תקות ענוים (לא) תאבד לעד, שה' ימלא מה שהענוים מקוים שתתגלה מלכות ה' וממשלתו להאביד כל השוכחים שמו והכופרים בו, אבל זאת אבקש :

תקות. מלת לא נמשך לשנים :

קומה ה' . דוד הי' מתפלל לפני הקב''ה שיקום וימהר לעשות זאת : אל יעז . עמלק לאורך ימים בגדולתו : על פניך . בשביל הכעס שהכעיסוך במקדשך :

אל יעוז אנוש . אל יתחזקו אויביך : על פניך . ר''ל בעת כעסך :

אנוש . הוא שם משמות האדם ויורה על חולשו שהוא מל' ואנוש הוא ( ירמיה י''ז ) : פניך . כעסך כמו פני ה' ( לקמן ל''ד ) :

קומה ה' שלא תכריתם על ידי בן אדם רק אתה בעצמך קומה להורידם שאולה, אבל אל יעז אנוש שהוא יהיה שבט אפך להכרית גוים, אני מבקש ישפטו גוים, שגם מעתה תעשה בהם משפט על רוע מעשיהם, אבל לא תעשה המשפט על ידי בן אדם רק על פניך בבלי אמצעי, רק שכולם יראו שפניך משגיחים ועושים משפט ברשעים בעצמך.

מורה . מרות ועול ד''א מורה לשון השלכה לשון ירה בים ( שמות טו ) וי''א מורה לשון תער ( סא''א ) : ידעו גוים . שהם אנוש ולא אלהות להיות גבורתם שולטת :

שיתה . תשים להם השפלה למען ידעו שהמה לעולם אנוש ולא אל :

מורה . השלכה כמו ירה בים ( שמות ט''ו ) :

שִׁיתָה יְהֹוָה: רבא אמר אלו קטני בני רשעי ישראל שמבזבזין דין אביהם לעתיד לבוא אומרים לפניו רבונו של עולם מאחר שאתה עתיד ליפרע מהן למה הקהיתה שיניהם בם אמר ר' אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר שיתה ה' מורה להם וכו'.סוטה מח ע"ב

שיתה ה' מורה להם, שתשית ותכין שה' בעצמו יהיה מורה להם, שלא ייראו מאנוש מרגיז הארץ רק מה' בעצמו, עד כי ידעו גוים אנוש המה, שידעו את שם ה' לירא מפניו, אבל המה אנוש קטן ושפל ומה נחשב הוא שיהיה שבט אפו לשומו מורא אל גוים ופחד אל לאומים :

מורה. כמו מורא, וש הבדל בין יראה ובין מורא, שמורא מציין הדבר שממנו ייראו. אנוש. מורה על ההקטנה והחולשה, ומענין זה אנוש לשברך (ירמיה ל' י''ב) :