שגיון לדוד . מנחם אמר שגם זה אחד משמות הזמר ע''ש הכלי וכן פי' על שגיונות , ורבותינו פירשו ל' משגה שנתודה ונתפלל על השגיון שאמר שירה על מפלתו של שאול כמו שנאמר וידבר דוד לה' וגו' ( ש''ב כב ) אבל ענין המזמור אינו מוכיח על כך , ואומר אני שאמרו על עסקי ישבי בנוב ( שם כא ) שבא עליו על עונשו של שאול כמו שפירשו רבותינו שאמר לו הקב''ה על ידך נטרד דואג האדומי על ידך נהרג שאול ובניו כו' ( כדאית' בחלק שגיאות שבקש דוד להקב''ה להמסר ביד שונא ולא יכלה זרעו , סא''א ) והפך דוד את תפלתו והתפלל שלא יפול ביד אויב וכן פתרונו משגה שר דוד לה' על ששגג לומר להקב''ה למוסרו ביד אויב על דברי שאול שנהרג על ידו , ד''א על שגיון כנף המעיל אשר כרת לשאול : כוש . מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו :

שגיון לדוד . התפלל בזה על השגיאה מה שכרת כנף מעיל שאול : כוש בן ימיני . זה שאול הבא מבנימין וקראו כוש כי היה משונה במעשיו לשבח ככושי הזה המשונה בעורו :

שגיון . מלשון שגיאה : שר . מלשון שירה : על דברי . ענין בעבור כמו על דבר כזבי ( במדבר כ''ה ) :

שִׁגָּיוֹן לְדָוִד: ראשונים מאי היא וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול אמר לו הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו היינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני וכי כוש שמו והלא שאול שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו וכו'.מועד קטן טז ע"ב

שגיון, על דברי כוש בן ימיני, המבואר מדברי השירה הזאת, כי כוש זה רדף אחר דוד, ולקח עמו עדת לאומים, עדה ועם רב להלחם נגדו. ועצתו זאת היה לו למוקש, כי בבור כרה בו נוקש, ומצייר כאילו כוש ועדתו היה שבט אפו של ה' לענוש את דוד, אבל אחר שהביט ה' על מעשיהם הרעים וערך לנגדם צדקת דוד, שב אפו מדוד על עדת צורריו ונוקשו בבור כרו :

הושיעני, אחר כי בך חסיתי, וגם הצילני מידם, (כי הצלה מורה שכבר נתפס ביד מוקשיו וניצל) כי אם לא תציל, אירא.

הושיעני, והצילני. ההצלה מוסיף על הישועה, שגם כשהוא ביד האויב יצילהו מידו (ירמיה טו) :

פורק . ל' פרקו נזמי הזהב ( שמות לב ) :

פן יטרוף . כשלא תושיעני יתגבר עלי האויב ופן יטריפני כאריה : פורק . ישבר אותי ולא אמצא מציל כי כולם קמו עלי :

פורק . ענין שבירה כמו ופרסיהן יפרק ( זכריה י''א ) :

פן יטרף את נפשי כאריה טורף, כי הלא כבר פורק את איברי ועדן אין מציל :

פורק. הוא אחר הטרף שפורק את העצמות ומפרידן :

אם עשיתי זאת . מה שמפורש אחריו :

אם עשיתי . אם כשעשיתי את זאת לכרות כנף מעיל שאול : אם יש עול בכפי . האם עשיתי לעשות עול לבזותו להעמידו מלובש מעיל קרוע כדרך הפחותים :

ה' אלהי, הנה כוש הזה נלכד במעשה ידיו. ולא נהרג בידי דוד, והיו רבים אומרים שדוד היה סבה להריגתו, משיב לעומת זה, הלא גם אם עשיתי זאת, רצה לומר גם אם הייתי עושה זאת להרגו בידי, האם יש בזה עול בכפי במה שהייתי הורג את הבא להרגני? :

אם גמלתי שולמי רע . אם גמלתיו כגמולו : ואחלצה צוררי ריקם . שיחתי את חליצתו בכרתי את כנף מעילו אם להשחית ולחלצו ולהעמידו ריקם ובשנאה עשיתי אלא להודיעו שהיה מסור בידי להרגו ולא הרגתיו ואחלצה ל' הפשטה :

אם גמלתי . בעוד שהיה שאול איש שלומי וכי גמלתיו אז רעה תחת טובה כאשר חשב הוא שאני לו לאויב : ואחלצה . הלא אף בעת שהיה צר עלי לרדוף אחרי בחנם על לא חמס יקרה עוד נפשו בעיני והוצאתיו מן המיתה כי הצלתיו מיד אנשי אשר בקשו להרגו כמ''ש בשמואל א' וכאומר והנה בעבור זה כרתי מעילו להודיעו זאת שהיה מסור בידי ולא שלחתי בו יד :

ואחלצה . אוציא ואשלוף : צוררי . מלשון אויב : ריקם . רצה לומר בחנם :

האם גמלתי את שולמי ואיש שלומי רע, במה שאחלצה חלוצים ללחום נגד צוררי ריקם, נגד הצורר אותי לחנם על דבר ריק, הכי ראוי כי.

שולמי. איש שלומי, ואחלצה. מענין חלוצי צבא, ומלת ריקם. משמש כמלת חנם, כמו הבוגדים ריקם, ר''ל על דבר ריק :

ירדף . כאומר ואם לא כדברי כן הוא יהיה גמול עונשי שהאויב ירדוף אחר נפשי ויזרז לזולת לרדפני וישיג אותי וירמסני בארץ כל ימי חיי ואת כבודי ישפיל להיות שוכן לעולם עד העפר :

ירדף . הוא לשון מורכב מן יפעול ויפעיל : חיי . רצה לומר כל ימי חייו :

ירדף האויב את נפשי וגם ישג וירמוס את חיי לארץ, ומלבד זה גם את כבודי לעפר ישכן, כאילו הרגני בדין ובמשפט על חטאי, הכי היה ראוי שאשתוק על זה (ולדברי חכמינו זכרונם לברכה שפי' כוש בן ימיני זה שאול, כיון על שהיה בידו להכותו בכרתו כנף מעילו ואם היה הורגו היה הורגו כדין כי רודף היה אחרי נפשו וכבודו), סלה בזה סיים הענין, ומתחיל לצייר מפלת כוש :

ירדף. מורכב מבנין הקל ירדף, ומהכבד ירדף, שרודף בעצמו ומעמיד אנשים לרדפו :

קומה ה' באפך . על שונאי כגון ישבי ואחיו ופלשתים שלא אמסר בידם : הנשא . התפאר להראות נקמת עברה בהתעברך עליהם : ועורה אלי . שאוכל לעשות בהם משפט נקמה אשר צוית והיכן צוית תרועם בשבט ברזל ( לעיל ב ) ואיבתי את אויביך ( שמות כג ) זה מצאתי במדרש :

קומה ה' . ר''ל עם כי לא חטאתי בשאול אין אני מבקש עליו ועל אנשיו אך קומה ה' באפך והנשא במה שתביא עברה על צוררי : ועורה אלי . עורר אלי אמיץ כח הזרוע להתגבר עליהם לעשות בהם נקם המשפט אשר צוית וגזרת עליהם ר''ל על ידי יהיה נקם המשפט :

קומה ה', מצייר כאילו האויב הוא שבט אפו של ה' להעניש בו את דוד, ועל זה אמר קומה ה' באפך שאתה קוצף על עונותי. והנשא עוד יותר בעברות צוררי, כי יש הבדל בין אף ובין עברה, ששם עברה מציין שהקוצף עובר הגבול לקצוף יותר משיעור הראוי כפי החטא, רצה לומר שצוררי מגדילים הקצף יותר מן השיעור ומקטרגים ומשטינים להענישני יותר מן הראוי, והדלתות מקבילים, קומה ה' באפך ועורה אלי משפט צוית. שתעיר את המשפט והפסק דין שצוית להענישני כפי מדת חטאי, שזה גדר האף, והנשא בעברות צוררי :

באפך, בעברות. מבואר אצלי ההבדל בין אף. ובין עברה. שאף הוא על החוטא, והמתעבר יעבור הגבול להעניש גם את הבלתי חוטא, או להעניש את החוטא יותר ממדת חטאו, (ע''ל ע''ח מ''ט ס''ב, פ''ה ד', צ''ט ט' י''א) וע''ז לעומת האף אמר ועורה אלי משפט צוית, היינו המשפט הראוי לעומת החטא כי ע''י העברה יתנשא יותר להעיר משפט אשר לא צוה, ר''ל יותר ממדת החטא :

ועדת לאמים תסובבך . אם יחזרו אחריך להושיעם אל תשמע לקולם , התרחק מעליהם ושוב ושב במקומך במרום רפיש''א בלעז ד''א למרום שובה להראות להם שידך עליונה :

ועדת . ואף אם עדת הפלשתים ועמון ומואב תסבב לחזור אחריך להושיע להם שוב למרום בעבורה להתרחק ממנה ואל תפן אליה :

ועליה . בעבורה :

ועדת לאומים תסובבך. שכוש ועדתו יסובבו אותך כאילו הם מוכנים לקטרג עלי לפניך ולעשות בי משפט חרוץ יותר ממה שצוית, והיא על ידי העברה שהוא יותר מן הגבול, אבל ועליה למרום שובה, עליה ובעבורה שוב למקומך למרום. ותנחם על הרעה שרצית לעשות לי, רצה לומר עת תשקיף על מעשיהם ותעריך מעשיהם מול מעשי אצא צדיק בדיני ותשוב למקומך, ומפרש.

ה' ידין עמים . הפוך הדין מעלינו ותנהו על הרשעים , ידין לשון יסורין . שפטני ה' כצדקי . שפוט לפי מעשים טובים שבידם ולא לפי העבירות :

ידין עמים . כשתדין העמים במשפט הראוי אז שפוט אותי כפי צדקי וכתומי אשר עלי ר''ל שפטני לפי המעשים טובים ומן החטאים תשמט ידך :

ה' ידין עמים אחר שידין ה' ויבקר את הכלל כולו ויערוך מעשה אלה נגד אלה, אז עת תשפטני במשפט הצרופי הזה מעשי מול מעשיהם. אז שפטני ה' כצדקי וכתומי עלי, כי לנגדם אצא צדיק בדיני, ואז.

ידין, שפטני. הדין הוא שמוע הטענות, והמשפט הוא גמר הדין, ובא גם על קיום הפסק דין והעונש ובדוד כבר היה הדין רק העמים ידין עתה לראות גם על זכויותיהם נגד דוד. ואז יהיה המשפט והגמר דין של דוד באופן אחר : כצדקי וכתמי. הצדק הוא במעשה, והתמימות הוא בלב, וגדרו שמעשיו בלא נטיה ובלי פניה חיצונית, ודוד הגם שהיה לו חטא בפועל לא נלוז מתמימותו, לכן אמר כתומי עלי :

יגמר . ל' כליון וכן פתר מנחם גמר אמר ( לקמן טז ) גמר חסיד ( לקמן יב ) וכן כלם ( סא''א ) : ותכונן צדיק ובוחן לבות . אתה יודע מי הוא הצדיק שתכוננהו : אלהים צדיק . כן שמך :

יגמר וגו' . הרע שהרשעים עושים יקטרג עליהם לכלותם מן העולם ואת הצדיק תכונן להיות עומד על כנו ובסיסו : ובוחן . הלא אתה אלהים בוחן לבות וכליות של הצדיק וידעת כי לבבו שלם עמך :

יגמר . מלשון גמר וסוף : נא . עתה :

יגמר נא רע רשעים, גמר הרע וסוף הפורעניות יהיה ברשעים, רצה לומר הגם שהתחיל הרע בי יגמר לבסוף בהרשעים האלה והם יאבדו, ותכונן צדיק כונן מורה על גמר הבנין שגמר הבנין יהיה לבנות בית צדיק. והנה אמר כצדקי וכתומי עלי, כי הצדק מציין הצדק החיצוני לפי המעשה, והתמימות מציין שהוא תמים במחשבתו לעשות הצדק כתום לבבו, ומצד מעשיו החיצוניי ישפטהו במשפט הצרופיי, שעל זה אמר ה' ידין עמים, אבל מצד תום לבבו לא יצטרך למשפט הצרופיי כי ה' יבחן לבבו שהוא גם בפני עצמו תמים עמו, שעל זה אמר כתומי עלי לענין התמימות ישקיף עלי בפני עצמי ונגד שני אלה אמר ובוחן לבות וכליות, שהלא ה' בוחן לבות לדעת תמימות לבבו, וזה נגד כתומי, ונגד כצדקי אמר אלהים צדיק :

יגמר. פעל גמר בא על גמר המעשה וסופה, לאל גומר עלי, ה' יגמר בעדי. וכן כונן בא על גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה, תבנה ותכונן :

מושיע . לפי שהוא מושיע ישרי לב :

מגיני . ענין מחסה כגבור על המגן :

מגני, מפרש נגד בוחן לבות וכליות אלהים. ולכן מגני על ה' אלהים הוא יהיה לי למגן מצד שהוא מושיע ישרי לב ויודע שלבי ישר במצפוני, כמ''ש היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם. ונגד מ''ש אלהים צדיק אמר כי מגני על,

שופט צדיק . אתה לשפוט צדק : זועם בכל יום . כשרואה את מעשה הרשעים :

שופט צדיק . שופט משפט צדיק וכועס בכל יום על המריעים לו :

זועם . ענין כעס :

אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם: מאי למען דעת צדקות ה' אמר להן הקב"ה לישראל דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע שאילמלא כעסתי כל אותן הימים לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט היינו דקאמר ליה בלעם לבלק מה אקב לא קבה אל (וגו' אותן היום [הימים] לא זעם ה') אל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע שנאמר כי רגע באפו חיים ברצונו וגו'סנהדרין קה ע"ב וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם: ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא אין דתניא ואל זועם בכל יום וכו'.ברכות ז ע"א וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם: רב פפא רמי כתיב אל זועם בכל יום וכתיב לפני זעמו מי יעמוד לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור וכו'.עבודה זרה ד ע"א

אלהים שהוא שופט את הצדיק ואת הזועם אל בכל יום, שהגם שבחיצונותי ימצא בי איזה עון. הלא ישפוט את המשפט הצרופי שיצרף מעשה הצדיק לעומת מעשה הרשע הזועם את האל בכל יום, ועושה תועבות להכעיס :

אם לא ישוב . הרשע מרשעו : חרבו ילטוש . הקב''ה עליו ילטוש פורביר''א בלעז וידרוך קשתו :

אם לא ישוב . אם הרודף את הצדיק לא ישוב מדרכו כי עוד יחדד חרבו וקשתו אשר דרך מכונה לירות בו על הצדיק :

ילטוש . יחדד כמו לוטש כל חורש ( בראשית ד' ) :

אם לא ישוב, נגד מ''ש למעלה ועליה למרום שובה שבעבור מעשה הרשע ישוב ה' למרום ולא יעניש את דוד, וראוי לפי זה שגם הרשע שהוא השליח לענוש ישוב גם כן למקומו, ואם הוא לא ישוב, רק חרבו ילטוש וקשתו אשר דרך יכוננה לכונן חציו על יתר :

ולו . ולרשע הכין הקב''ה כלי מות : לדלקים . לרודפים כמו כי דלקת אחרי ( בראשית לא ) וכן פירושו חציו להרוג את הרשעים הדולקים את הצדיקים יפעל הקב''ה ויזמינם להמיתם , כל דליקה ל' רדיפה היא :

ולו הכין . גמול ענשו יהיה שהכין כלי מות האלה על עצמו והחצים שעשה בפועל ידיו הנה באמת פועל אותם על הרודף ר''ל עצמו כי הוא יהיה נהרג בהם :

לדולקים . לרודפים כמו דלקת אחרי ( שם ל''א ) :

ולו, המאמרים מקבילים, מה שחרבו ילטוש לו לעצמו הכין כלי מות. ומה שכנן חצי קשתו חציו יפעל שיהיו מוכנים לנגד הדולקים והרודפים אותי :

יחבל . ל' הריון ולידה כמו ( שיר ח ) שמה חבלתך אמך : והרה עמל וילד שקר . כל מה שהוא מוליד ויגע הכל משקר בו שאינו מתקיים בידו מתלא אמר כל מה דשקרא מוליד פחתא נסבא :

יחבל און . כמו האשה אשר ממה שיש לה חבלי לידה הדבר ההיא בעצמה הרתה ואותה תלד כן הרשעים הללו הנה מעשיהם הרעים לא בהזדמן עשאום כ''א חשבו עליהם מתחלה לעשותם ובדבר הזה עצמו יהיה גמול תשלומיהן :

הנה יחבל און, מצייר במליצה ההכנה והמחשבה והפעולה של הרשעים כאילו קלט הזרע והרה אותו בבטן וילד. הנה חובל און והרה עמל. אבל בבוא עת הלידה ילד שקר, רצה לומר לא יולד הילד שהתכוון אליו במעשהו, כי נהפך הוא לרעתו :

יחבל און, והרה עמל. יחבל הוא קליטת הזרע, כמו שמה חבלה ילדתך, ואחריו ההריון, ואחריו הלידה, והאון. הוא הכח שלא במשפט, והעמל הוא ענין נפשי, ואמר (איוב ד') חורשי און וזורעי עמל, שמכין פעולת און, שמדמהו לחרישה או קליטת הזרע ושומרו בלבו להוציאו אל הפועל, וזה מדמה לזריעה או להריון, וכשירצה לציין גמר המעשה יאמר הרה עמל וילד און (ישעיה נ''ט ד' איוב ט''ו ל''ה), אבל פה שמציין שלא יכול להוציא את האון שהכין אל הפועל, אמר שילד שקר ובדרך המליצה נוכל לאמר שאון ועמל ושקר הם הפועלים, האון חבל וקלט הזרע, והעמל הרה, והשקר הוא ילד, רצונו לומר שמה שהכין על ידי און ועמל ילד השקר, כרה ויחפרהו. כשבאו נרדפים מציין בכריה התחלת הכריה. וחפר גמר החפירה ויכרו שם עבדי יצחק באר רצונו לומר שהתחילו לכרות, ואז ואבימלך הלך אליו מגרר וכו' ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אדות הבאר אשר חפרו, שגמרו החפירה, ויאמרו לו מצאנו מים, וממ''ש כי יכרה איש בור למדו דבור ט' לנזקין ולכורה אחר כורה :

בור כרה . בזה יפרש המקרא שלפניו ויאמר הנה הבור אשר כרה ובתחילה חשב לחפרו על מי אזי גמולו אשר בעצמו יפול בו :

בשחת . בבור כמו כורה שחת ( משלי כ''ו ) :

ומפרש, נגד מ''ש הנה יחבל און בור כרה הכריה היא תחלת החפירה, וזה במשל שקלט את הזרע של האון, ונגד מ''ש והרה עמל אמר ויחפרהו, רצה לומר שגמר את החפירה, וזה משל ההריון של העמל ששמר את רעתו ועסק בו לגמרו כאשה השומרת את הולד בעת הריונה, ונגד וילד שקר מפרש ויפל בשחת יפעל, דרך ציידי החיות לכסות בור עמוק בו תפול החיה ושם עושים שחת בה תלכד ותשחת, ממליץ כי בהכינו בור ללכוד אנשים בעת פעל השחת נלכד בו הוא עצמו חופר גומץ בו יפול. ולפי זה גמר המעשה שמיוחס אל הלידה לא היה כפי מחשבתו והוליד שקר, והנה האון הוא המעשה הרע הנעשית באון וחמס שלא במשפט, והעמל הוא רוע המחשבה שחושב להרע, ועל זה אמר שחבל און שהכין את עצמו לעשות פועל חמס והרה עמל שהוא רוב המחשב לבצע את הרע :

ישוב עמלו . העמל שרצה לעשותו לזולתו ישוב על ראשו : ועל קדקדו . כפל הדבר במ''ש להתמדתו :

קדקדו . הוא אמצעית הראש שם יחולק השער אילך ואילך :

ישוב עמלו בראשו נגד העמל שהוא ענין מחשבי אמר שישוב בראשו, שהראש מציין המחשבה שיוצאת מן המוח. ונגד האון שהוא בפועל אמר שעל קדקדו חמסו ירד, שהקדקד הוא חיצונית הראש :

אודה ה' כצדקו . כשיצדיק הדין הגמור לשפוט הרשעים כרשעם :

כצדקו . כאשר ראוי להודות על הצדקת דינו : ואזמרה . אשבח בזמר את שם ה' לומר שעוד הוא עליון ומאד נעלה על כל התשבחות :

אודה ה', ההודאה הוא על הטוב שקבל, וגם אזמרה שם ה' להגיד נפלאותיו והשגחתו וגבורותיו :

אודה ה' כצדקי ואזמרה שם ה', ההודאה הוא מצד הכרת הטובה, והזמר הוא מצד הכרת תהלותיו מצד עצמם, וכשבאו נרדפים ייחס ההודאה לה' והזמר לשמו (לקמן ט' ב' ג', י''ח נ', צ''ב ב') שעל ידי הכרת הטובה יכירו את ה' המטיב, והכרת שבחיו הוא רק מצד הפרסום כי לא יוכר מצד עצמו, ואמר שעל ידי שיודה ה' ע''י טובותיו ע''י יכיר תהלותיו ופרסום שמו ויזמר לשמו :