על השמינית . כינור של שמונה נימין ושמינית שמו וכן מצינו ( בד''ה א טו ) פלוני ובניו על השמינית לנצח :

השמינית . כלי זמר בעלת שמונה נימין :

למנצח, מבואר כי מזמור זה התפלל עת חלה חולי כבד וארוך, אחר מעשה של בת שבע, כאשר קבלו חכמינו זכרונם לברכה, והתפלל על חליו (ב' ז'). אבל גם אויביו שטמוהו וימררוהו בעת ההיא, עד שהורע זה בעיניו יותר מן חליו, והתפלל גם עליהם (ז' י''א), עד שהמזמור בכללו, ידבר על שני מיני האויבים המכתירים את האדם, האויב הדבוק בו מתולדתו, שהם מזגי גופו ולחותיו המתקוממים עליו להחליאו ולהמיתו, והאויבים החיצוניים שהם זולתו מבני אדם :

ואל בחמתך . כפל הדבר במ''ש :

ה' אל באפך, יש הבדל בין אף ובין חמה, שהאף הוא הכעס הנגלה, והחמה היא תבערת אש הכעס בנסתר בנטירת שנאה ואיבה, ויהיה לפעמים אף בלא חמה אם רק מראה לו פנים נזעמים ואהבה במצפוניו, וחמה בלא אף אם מסתיר אפו ואיבתו, ויש הבדל בין תוכחה וייסור, התוכחה היא בדברים רכים, והייסור בו יאסור את נפשו בדברים קשים או ביסורים ממש, ותוכחת ה' עלי עון, הוא לפעמים שלא יחטא בעתיד, וזה נקרא תוכחה, ודוד בקש שתוכחה זו לא תהיה באף רק בדברים רכים כאב את בנו, ולא הוצרך לבקש שלא יהיה בחמה ונטירת איבה, כי האויב לא יוכיח ולא ישתדל להשיבו אל דרך הנכונה, והתוכחה המגולה תהיה תמיד מאהבה מסותרת, ולא בקש רק אל באפך תוכיחני, ולפעמים יביא ה' יסורים על האדם בעבור החטא שכבר חטא, ויסורים האלה בהכרח הם באף, כי המיסר מראה בנגלהו שקוצף על המיוסר, ולכן בקש שעל כל פנים אל בחמתך תיסרני, שלא יהיה מאיבה פנימית ונטירת שנאה כאויב המיסר, רק כמו שכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ואמר ואהבו שחרו מוסר :

באפך ובחמתך, החמה היא החמה הפנימית, ואף הוא הכעס החיצוני המתראה ויש אף בלא חמה אם לבו טוב עליו, וחמה בלא אף אם שומר הכעס בלבבו, כן בארתי בכ''מ בתנ''ך, ועיין לקמן (ל''ז ח', ע''ח ל''ח, צ' ז'). תוכיחני, תיסרני. התוכחה הוא דרך וכוח בדברים. והיסור הוא ע''י יסורים, ואצל ה' לפעמים תהיה התוכחה גם כן ע''י יסורים, ואז בא להשיבו מרע בעתיד והיסור הוא על העבר, ורשמתי מקומותיהם ירמיה (י''ב י''ט) :

אומלל . נשחת ודל כח ( קופנדו''ן בלעז ) כמו היהודים האמללים דעזרא ( נחמיה ג ) :

חנני . לבל תוסיף עוד לחרות בי כי הלא אומלל אני ודי בזה : רפאני . הוסיף לשאול ואמר רפאני מן המכות אשר עברו עלי מאז כי הלא נבהלו עצמי :

אומלל . ענין כריתה כמו ימולל ויבש ( לקמן צ' ) והוא מלשון מילה :

חנני ה' כי אני אומלל וחלוש כח על ידי החולי, ומוסיף לאמר רפאני כי כבר נבהלו עצמי, כי נגע החולי עד העצמות, אבל אהה כי גם.

אומלל. מורה חלישות הכח (ישעיהו כ''ד) :

ואתה ה' עד מתי . תביט ואינך רופא :

ונפשי . ואף נפשי נבהלה וא''כ עד מתי אהיה עוד נגוע ומוכה הלא עצם הפורעניות בא לגלות אוזן למוסר והנה כבר נבהלתי וקבלתי המוסר :

נפשי נבהלה מאד, וכבר הדבר נוגע אל הנפש, ואתה ה' עד מתי לא תחונן אחר שגם נפשי בסכנה, אם כן.

ונפשי. כולל גם הנפש הרוחנית (כנ''ל ג') :

שובה ה' . מחרונך : חלצה נפשי . מחוליי :

שובה ה' . לזה שובה להוציא נפשי מהצרה והושיעני למען חסדך אף אם עדיין לא נפרעתי כפי חטאי :

חלצה . שלוף והוא כמו חלץ מהם ( הושע ה' ) :

ה' שובה מקצפך, חלצה את נפשי, ואם איני ראוי הושיעני מצד החסד :

כי אין במות . כי אם אמות מהצרה הבאה שוב לא אזכיר שמך כי מי הוא הנותן הודאה בקבר הלא חי חי הוא יודוך :

כי אין במות זכרך זכר שמך הוא על המציאות וההויה כי אתה ממציא ובורא, לא על העדר והאפס ולא על המות, כענין שאמרו אין ה' מיחד שמו על הרעה, וגם הלא בשאול מי יודה לך, כי הנעדר לא יקבל עוד טובך וחסדך, אשר זה תכלית הבריאה אשר בראת להיטיב להנמצאים שהם יודוך :

מות, שאול. השאול הוא הקבר שהוא אחר המות, ויצייר שבמות עדיין יש הודאה, כי עד שם יגיעו טובותיו באיכות המות שיבחר לו מיתה קלה ויודה על טובותיו כל ימי חייו, רק התהלה וזכר גבורותיו נפסקו אז, ובשאול נפסק גם ההודאה וכה''א כי לא שאול תודך מות יהללך (ישעי' ל''ח) :

אשחה בכל לילה מטתי . לשון סחי ומאוס ( איכ' ג ) והיתה נבלתם כסוחה ( ישעי' ה ) ממאס אני מטתי בדמעות ומנחם חברו עם כאשר יפרש השוחה לשחות ( שם כה ) ועם מי שחו ( יחזקאל מז ) : בדמעתי ערשי אמסה . אלחלח וארטיב כמו מים :

יגעתי . נעשיתי עיף ויגע במה שאני מתאנח בכל עת : אשחה . אני משיט את מטתי במי הבכי כדבר השט על פני המים : בדמעתי . אני מתיך ומרטיב ערשי בדמעות עיני וכפל הדבר במ''ש :

אשחה . ענין שטיה במים כמו כאשר יפרש השוחה לשחות ( ישעיה כ''ה ) : ערשי . מטתי כמו ערש יצועי ( לקמן קל''ב ) : אמסה . מלשון המסה והתכה :

יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי: אמר רב יהודה אמר רב אפילו בשעת חליו של דוד קיים שמנה עשרה עונות שנאמר יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה וכו'.סנהדרין קז ע"ב

יגעתי, עתה מתחיל ענין השני נגד אויביו המצערים אותו. אומר הנה יגעתי באנחתי, עד שבכל לילה אשחה ואמאס את מטתי מרוב הבכי, בכל זאת מן הבכי והדמעות לא עששה עיני, רק.

מטתי, ערשי. כבר התבאר (עמוס ג' י''ב) שמטה כולל על העשוי שיטה אדם עליו על צדו, ושרשו נטה, והערש עשוי בצורה מיוחדת למשכב הקטנים והחולים והנשים, ובכלים (פ''ט ז') המטה והעריסה, ופי' רש''י בסנהדרין (דף כ') עריסה עריסת תיקונות, ואשחה. מענין סחי ומאוס :

עששה . ל' עששית עין שמאורה כהה ודומה לו כאלו הוא רואה דרך זכוכית שכנגד עיניו ומנחם פירשו לשון רקבון כמו ( לקמן לא ) ועצמי עששו וכן כל לשון עש : עתקה . נתישנה ונזדקנה עיני בכהיית אור ומנחם חברו עם ויעתק משם ההרה ( בראשית יב ) : בכל צוררי . בשביל צרות שמצירין לי :

עששה מכעס . מחרון האויב בלו עיני : עתקה . בעבור צרותי כהה עיני כאלו נתיישנה בזוקן וא''כ די בכל הצרות אשר כבר עברו עלי :

עששה . לשון בליה ורקבון וכן ועצמי עששו ( לקמן ל''א ) : עתקה . ענין יושן כמו והדברים עתיקים ( ד''ה א' ד ) :

עששה מן הכעס עיני, ועיני האחרת נעתקה ממקומה לא מן הדמעות שבכיתי בעבור חליי רק בכל צוררי, כי הם קשים לי יותר מן החולי. - משיב פניו נגד אויביו, אומר.

עששה, מענין עש המכלה את הדבר, כמו ועצמי עששו, ועתקה. שנעתקה ממקומה :

סורו . לכו ממני כי לא תוכלו לי מעתה כי נתקבלה תפלתי :

סורו ממני אתם פועלי און, כי הלא בעת אשר שמע ה' קול בכיי, בעת אשר.

שמע וגו' . כפל הדבר במ''ש :

שמע תחנתי, (ה' תפלתי יקח הוא מאמר מוסגר, רצה לומר הלא באין ספק כי ה' תפלתי יקח ויקבל) הלא אז בעת שמע ה' קול בכיי ותחנתי, הלא אז ישיגם שתים רעות, {{{א}}} כי.

תחנתי, תפלתי. התפלה גדולה מתחנה שגדרה שפיכת הנפש ודבקות הרוח ופלילת הנפש להתדבק, בשורשה ולא תהיה רק לאלהים, אבל התחנה תהיה גם לאדם, והיא בקשת הצרכים (כמ''ש מ''א ח' ל'), וע''כ אמר שהתפלה בודאי יקח, אבל גם ישמע תחנתו אשר יבקש לצרכו, ופעל שמע. הוא העבר הבא במקום עתיד המורכב שמורה על התנאי כמו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו (בראשית מ''ג) ומולדתך אשר הולדת אחריהם (שם מ''ח) :

יבושו ויבהלו וגו' . מהו ישובו יבושו פעם שנייה אמר רבי יוחנן לעתיד לבוא הקב''ה דן את הרשעים ומחייבן לגיהנם והם מתרעמין עליו והקב''ה מחזירן וחוזר ומראה גיליונין שלהם ודן אותם ומתחייבין והוא מחזירן לגיהנם הרי בושה כפולה , ר' שמואל בר נחמני אומר לעתיד לבא כל אומה קוראה לאלהיה ואין עונה וחוזרין וקוראין להקב''ה ואומר להם אילו אלי קראתם תחילה הייתי עונה אתכם עכשיו עשיתם עבודת גלולים עיקר ואותי טפילה לפיכך איני עונה שנאמר ישועו ואין מושיע זו עבודת גלולים ואחר כך אל ה' ולא ענם ( לקמן יח ) לכך נאמר ישובו יבושו . רגע . במעט זמן :

יבושו . בראותם הצלחתי : ויבהלו . כדרך אדם התמה ונבהל בראות דבר אשר חשב לנמנע : ישובו . אז יהיו חוזרים מרעתם לבקש שלומי וברגע ההיא יבושו ולא לאחר זמן כי אמחול להם על מה שעשו בי ולא תזכרנה עוד להיות להם לבושה :

יבושו מאד כל אויבי, הבושה שלהם תהיה במאד מאד, רבה וגדולה מאוד, וגם {{{ב}}} הלא אז יבהלו כל אויבי, כי גם ישיגם משפט אלהי ממעל, לכן טוב לפניהם כי ישובו (רגע) יבושו רגע, שישובו תיכף ברגע הזאת ובזה ירויחו כי אך רגע יבושו, במה שיוכרחו להודות על האמת, ולא יבושו מאד, וגם לא יבהלו מפני העונש :