על שושן עדות מכתם לדוד ללמד , ( תו' מכתם לשון כתם פז ( שיר השירים ה' ) דבר חמוד , ורבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו ואגדה אחרת שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ע''כ סא''א ) מכתם לדוד על עדותן של סנהדרין שנמשלו לשושנה שנאמר שררך אגן הסהר וגו' ( שיר השירים ז' ) סוגה בשושנים כשנצרך שילמדוהו מה יעשה כשנלחם עם ארם נהרים ושלח את יואב עליהם אמרו לו ליואב ולא מבניו של יעקב אתם היכן היא השבועה שנשבע ללבן עד הגל הזה ( בראשית ל''א ) ולא היה יודע מה להשיב בא לו אצל דוד אמר לדוד כך אמרו לי בני ארם באו ושאלו את סנהדרין אמרו להם ולא הם עברו תחלה את השבועה שאמר ( במדבר כ''ג ) מן ארם ינחני בלק מלך מואב ועוד כושן רשעתים ( שופטים ג' ) ארמי היה :

עדות מכתם . המזמור הזה היה אהוב לו כעדי מכתם פז : ללמד . עשוי ללמד דעת את העם איך הכל בא בהשגחה :

שושן . שם כלי נגון עשויה בתמונת שושן : עדות . ענין קשוט ועדי וכן את הנזר ואת העדות ( מ''ב י''א ) :

למנצח, המזמור הזה הוסד על המלחמות שהיה לדוד עם ארם נהרים וארם צובה ואדום ביחד, כמו שנזכר בשמואל-ב ח' (ושם בארתי הסתירה שיש מכאן לס' שמואל ע''ש) וכפי הנראה פרצו האויבים תחלה בערי ישראל ושבו שבי בעיר שכם ובעמק סוכות, וזה היה סבה שהתעוררו גלעד ומנשה שבעבר הירדן שהיו סמוכים להר אפרים (כמ''ש שמואל ב', י''ח ו') ובאו לעזור לאפרים ששכם היה בגבולם ונצחו את האויבים :

בהצותו . כמו ( במדבר כ''ו ) בהצותם על ה' שנלחם בהם על שעזרו לבני עמון : וישב יואב ויך את אדום וגו' . שמנה עשר אלף הכתובים במלכים ( ש''ב ח' ובדברי הימים א' י''ח ) הרג אבישי פעם ראשונה ששת אלפים ויואב שנים עשר אלף כששב מהכות את ארם :

בהצותו . כשנלחם עם ארם : וישב יואב . כשהיה דוד נלחם עם ארם יצא אדום לעזור לארם ושב יואב מן המערכה ללכת לקראת אדום לבל יעבור להתחבר עם ארם וערכו עמו מלחמה והכה יואב בהם :

בהצותו . ענין ריב ומלחמה כמו בהצותם על ה' ( במדבר כ''ז ) :

זנחתנו פרצתנו . כשנפלה אדום בידו צפה ברוח הקדש שעתידים אדומיים למשול בישראל ולגזור בישראל גזרות רעות עמד וביקש רחמים על שעבוד הגליות הרבה צרות סבלנו בימי השופטים מאויבינו סביב : אנפת . קצפת עלינו מעתה תשובב רצונך עלינו :

פרצתנו . ר''ל כמו עיר שנפרץ חומתה אז באים לתוכה מכל רוח כן באה המלחמה עלינו מכל צד : אנפת . הנה עד עתה כעסת עלינו ומעתה העמד אותנו בהשקט ומנוחה :

זנחתנו . עזבתנו : פרצתנו . מל' פרצה : אנפת . מלשון אף וחמה : תשובב . ענין הנחה והשקט :

אלהים זנחתנו, מה שזנחתנו תחלה ושבנו אחור מני צר ופרצתנו שהאויב פרץ בנו פרצות, בזה אנפת ר''ל כלית חרון אפך עלינו, ועי''כ תשובב לנו שבט לעשות חיל, ע''ד אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני :

אנפת. גדר פעל אנף שכלה חרון אפו עד לכלה (ישעיה י''ב). תשובב. מענין מנוחה והשקט, כמו בשובה ונחת תושעון וע''כ בא למ''ד אחריו, כי השבה בא עם יחוס הפעל בכ''מ :

הרעשתה . ארצנו בכמה גייסות : פצמתה . שברת אותה , וראיתי בדברי דונש שהוא לשון ערבי אבל לא פירש אותו וביסודו של רבי משה הדרשן פירשו לשון קריעה וראיה הביא לדבר וקרע לו חלוני ( ירמיה כ''ב ) מתורגם ופצים אך אני אומר ופצים שתרגם יונתן לשון תקון חלון הוא ככל הפתחים שיש להם פצימין : רפה שבריה כי מטה . לשון רפואה אע''פ שכתוב בה''א הרבה תיבות משמשות כן : כי מטה . לשון שפלות :

הרעשתה . הנה הרעשתה ארצנו ובקעת אותה עתה רפא נא שבריה כי נטה לעפר ובתכלית השפלות :

פצמתה . ענין בקיעה ובדרז''ל בין פצים לחבירו ( שבת פ''ב ) :

הרעשת מה שהרעשת את הארץ ופצמת אותה, זה היה סבה לרפאות שבריה במה שמטה מאד, כי תכלית ירידתם היתה התחלת הצלחתם :

פצמתה. בקעת אותה. רפה, כמו רפא, והוא מקור לרפאות :

יין תרעלה . האוטם את הלב ועוטפו רעל לשון עטיפה הוא כמו והברושים הרעלו , ( נחום ב' ) , ובלשון משנה מדיות רעולות :

הראית . עד הנה הראית לעמך נפילה קשה והשקיתנו יין תרעלה המטמטם את הלב לרוע תכונתו והוא משל על מרבית הצרות :

תרעלה . מל' ערל ואטום כמו ערלה אזנם ( ירמיה ו' ) :

(ה-ו) הראית, מה שהראית עמך קשה, זה היה הסבה שבזה נתתה ליראיך נס להתנוסס ולהתקבץ למלחמה. וזה עשית מפני קושט, להראות אמתך קושט ואמת. סלה סיום הענין :

נתתה ליראיך נס . נסיונות של צרות הרבה : להתנוסס . להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך : מפני קשט . לקשט מדותיך בעולם שכשתתן להם הטובה לא יהרהרו האומות אחריך אלא יקשטו דיניך ויאמרו יפה היטב להם כי הם עמדו לו בכמה נסיונות :

נתתה . מעתה תתן ליראיך הרמה להתרומם בעולם : מפני קשט סלה . ובעבור לאמת לעולם דבריך שאמרת להושיע עמך בשלום על אדמתם :

נתתה . כמו תתן עבר במקום עתיד ורבים כמוהו : נס להתנוסס . מל' נס וכלונס והוא ענין הרמה והגבהה כנס הגבוה : קושט . ענין אמת ותמים כמו קושט אמרי אמת ( משלי כ''ב ) :

נס. סימן להתקבץ למלחמה. קשט. עמ''ש משלי (כ''ב כ''א) :

יחלצון . ינצלו מרע : הושיעה ימינך . אשר השיבות אחור בהתחזק אויביהם עליהם : וענני . כי אם תענני יחלצו הם שאני נלחם בשבילם :

למען יחלצון . בכדי שישראל ידידיך יהיו נחלצין מהצרות לזאת הושיעה לי בימינך וענני :

יחלצון . ענין שליפה והוצאה :

למען, אחר ההצעה הזאת אומר, למען יחלצון ידידיך, שישראל ידידיך יחלצון חלוצי צבא למלחמה נגד האויב, אני מבקש הושיעה ימינך, שתושיע להם ע''ד הפלא והנס, שזה מיוחס לימין ה' עושה חיל, וענני :

יחלצון. מענין חלוצי צבא :

אלהים דבר בקדשו . שיקבץ הגלות וזרעו ימשלו בהם ( סא''א ) , ד''א אלהים דבר בקדשו שאהיה מלך עליהם : אעלוזה . בישועתו , בפי' אחר מצאתי אלהים דבר בקדשו לעזרני כדכתיב ( ש''ב ג ) כי ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל : אחלקה שכם . אחלק להם שכם בנכסי אויביהם : ועמק סוכות אמדד . סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא , ובפירושים אחרים מצאתי אחלקה שכם , אחזיר להם נחלת יעקב אביהם , ועמק סוכות אמדד , כשאחלקהו לישראל שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם , ד''א ועמק סוכות אמדד , סוכות לשון צורות ודמיונות כמו שנאמר ואת סכות בנות : אמדד . אני מודד את צורתם כמו שנאמר ( שם ב ח ) שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ( סא''א ) :

דבר בקדשו . ברוח קדשו דבר ע''י נביאיו אשר אעלוז ואשמח במלכותי ואמשול ממשל רב : אחלקה . מקומות אלה אחלק לישראל ואמדד להם לחלקים :

שכם . סכות . הם שמות מקומות :

אלהים, לעומת שאמר וענני יספר מענה אלהים, אלהים דבר בקדשו ואמר לנו, אעלזה אחלקה שכם, עת שאחלק עיר שכם ואמדד עמק סכות, ר''ל מה שהאויבים כבשו עיר שכם וחלקו שללה ביניהם ומדדו אדמת עמק סוכות לירש אותה, בזה אעלזה ואשמח כי עי''ז :

לי גלעד . למלוך עליהם : מחקקי . שרים שלי מחוקק ל' שררה שמחוקק ושולח ספרים ומצוה כמו ( בראשי' מ''ט ) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו ( סא''א ) :

לי גלעד . כי ראה ברוה''ק שבימי רחבעם יוחלק מלכות ישראל ואמר בימי יהיו כולם תחת ממשלתי : מעוז ראשי . חוזק לראשי לשמרני מן האויב : מחוקקי . יהיו שרים שלי ונכנעים אלי :

מחוקקי . כן יקראו השרים ע''ש שהם נותנים החוקים וכן ומחוקק מבין רגליו ( בראשית מ''ט ) :

יְהוּדָה מְחֹקְקִי: אלא מהכא ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד ותלד לו את שגוב וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים וכתיב יהודה מחוקקי מתניתין דלאו כרבי יהושע דתניא רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנא' בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים וכו'.יבמות סב ע"ב יְהוּדָה מְחֹקְקִי: אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר לוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב יששכר דכתב (ובני) יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ואימא יהודה נמי דכתיב יהודה מחוקקי אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא וכו'.יומא כו ע"א לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם: דורשי רשומות היו אומרים כולן באין לעולם הבא שנאמר לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי לי גלעד (ולי מנשה) זה אחאב שנפל ברמות גלעד מנשה כמשמעו אפרים מעוז ראשי זה ירבעם דקאתי מאפרים יהודה מחוקקי זה אחיתופל דקאתי מיהודה וכו'סנהדרין קד ע"ב

לי גלעד ולי מנשה ואפרים, יתקבצו גלעד ומנשה ואפרים לי לעזרתי, והתאזרו לצאת לקראת (נזקש) [האויב] ומעוז ראשי יהיה יהודה מחוקקי, כי התחברו כולם אל דוד לצבא, ועי''כ :

מחקקי. השרים הנותנים חקים ומשפטים :

מואב סיר רחצי . אשתמש בהם כסיר של נחושת המוכן לרחוץ בו : נעלי . מסגר שלי : עלי פלשת התרועעי . התחברי על ממשלתי להיות משועבדים לי כי גת מארץ פלשתים וכן עזה שכבשן דוד :

מואב סיר רחצי . ר''ל אעשה עמהם כל תשמישי כרצוני כקדרה המוכן לרחוץ בו . אשליך נעלי . אשים ברגליהם לסגרם בהם : עלי פלשת התרועעי . בעבורי יריעו פלשתים תרועת מלך ותהיה התרועה למעני לקבל עליהם עול מלכותי :

סיר . קדרה : נעלי . מל' מנעול העשוי לסגור בו כמו מנעוליו ובריחיו ( נחמיה ג' ) : עלי . בעבורי : התרועעי . מל' תרועה :

מואב סיר רחצי, יהיו עבדים לי להשתמש בהם כמו בכלי הרחיצה, כי סימן העבד הוא חליצת נעל רבו והולכת כליו לבית המרחץ כמו שאמרו חז''ל ומואב ישמשו לרחיצה ועלי אדום אשליך נעלי, שזה סימן שיהיו עבדי, עלי פלשת התרועעי התחברי אלי, כי את פלשת לא הכריע לעבדים רק שחדלו להלחם אתו.

סיר רחצי. הסיר שארחץ בו. התרועעי. התחברי :

מי יובלני עיר מצור . או לעיר מבצר לכבוש את בצרה אם לא אתה תעזור אותי על מבצרי אדום מי יובילני ומי ינחני עליהם , בפירושים אחרים מצאתי כן על מבצרי אדום אשר נחיתי עתה עליהם :

מי יובילני . מי המביא אותי אל עיר מבצר לכבוש אותה ולבוא בתוכה ומי הוא אשר נחני עד אדום להכניע :

יובילני . ענין הבאה כמו לרקמות תובל למלך ( לעיל מ''ה ) : מצור . מבצר חזק שאין לכבשו מבלי מצור : נחני . ענין הנהגה :

מי, מזה מביא ראיה שה' לא עזבם גם בתחילה, ומה שהניח שיכבש האויב את שכם ועמק סוכות היה לטובתם כדי שעי''כ יפלו בידם מואב ואדום ופלשת, כי הלא מי יובילני עיר מצור, איך כבשתי את עיר בצרה אשר באדום שהיתה עיר מצור, וגם מי נחני עד אדום, הלא גם להגיע עד שם לא היה אפשר בדרך הטבע, והיה רק בישועת אלהים :

עיר מצור. ולקמן (ק''ח) שבא שיר זה שנית כתיב עיר מבצר, והוא עיר בצרה ראש מלכות אדום כמ''ש (ישעיה כ''ו) : יובילני, נחני. הנחה הולך ברגליו, והמוביל נושאהו על כתפו, ובא לרוב בדברים בלתי בעלי חיים, לך יובילו מלכים שי, ומצייר שעד אדום הלכו ברגליהם, ולעיר מבצר בצרה הוביל אותם על כתפיו, כי לא יכלו ללכת שמה :

ולא תצא . ואינך יוצא :

הלא אתה אלהים זנחתנו . הלא כ''ז ממך אלהים אשר עד הנה זנחתנו ולא יצאת בצבאותינו ר''ל כמו מה שהיינו מאז בצרה היה בעבור אשר זנחתנו וכו' כן התשועה באה ממך ולא בדרך מקרה :

זנחתנו . עזבתנו :

הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים: אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא כלומר פרו ורבו כתרנגולים יומא חד הוה קא חליף גונדא דרומאי שקלינהו מינייהו נפלו עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייהו הוה בהו ההוא בר דרומא דהוה קפיץ מילא וקטיל בהו שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא אמר ריבוניה דעלמא כוליה אי ניחא לך לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא אכשליה פומיה לבר דרומא ואמר הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו דוד נמי אמר הכי דוד אתמוהי קא מתמה על לבית הכסא אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה ונח נפשיה אמר הואיל ואיתרחיש לי ניסא הא זימנא אישבקינהו שבקינהו ואזל איזדקור ואכלו ושתו ואדליקו שרגי עד דאיתחזי בליונא דגושפנקא ברחוק מילא אמר מיחדא קא חדו בי יהודאי הדר אתא עלייהו א"ר אסי תלת מאה אלפי שליפי סייפא עיילו לטור מלכא וקטלו בה תלתא יומי ותלתא לילוותא ובהך גיסא הלולי וחנגי ולא הוו ידעי הני בהני וכו'.גיטין נז ע"א

(יב-יג) הלא מזה מבואר נגלה, כי מה שאתה אלהים זנחתנו תחלה ולא תצא אלהים בצבאותינו, זה היה לטובתנו, כדי הבה לנו עזרת מצר, כדי שתכין לנו בזה עזר נגד הצר, שע''י שזנחתנו תחלה הוא היה ההכנה אל העזר שבא לבסוף וגם שבזה הראית לנו כי שוא תשועת אדם, רק.

הבה . אתה תן לנו עזרת מצר אבל תשועת אדם היא שוא ואין בה תועלת :

הבה. מורה על הזמנה בכ''מ (כנ''ל פ''ט), להכין לנו עזרת מצר :

יבוס . ירמוס :

באלהים . בעזרת אלהים נעשה גבורה להתחזק על שונאיך והוא הוא הרומס צרינו :

חיל . כח ואומץ : יבוס . ענין דריכה ורמיסה :

באלהים נעשה חיל, שעל ידי זה ראינו שבלא עזר אלהי אין לנו תשועה, ולא נושע ברוב חיל רק באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו ולא כחנו ועוצם ידינו עשו זאת :